| השעות הקטנות של הלילה, הן השעות האהובות עליי. זה בלתי הוגן להחריד. יש אוכלוסייה שלמה של משכימי קום, עירניים באופן מרגיז, שנולדו עם שעון ביולוגי מכוון לשעות-בוקר הזויות ובלתי אנושיות, שבחציפות פקוחת-עיניים התעלמו מאיתנו, מחצית אוכלוסיית העולם, או לפחות רבע ממנה (השפויה, יש לציין) ששעוניה מכוונים תמידית לטווח שנע בשעות ה- PM וצפונה, והכתיבה לנו (במחטף שוודאי בוצע השכם בבוקר, לפני שהתעוררנו) סדר יום מוצף באור סנוורים. וכן, נכון, אני יודעת - ההיפותלמוס שלי חייב חושך מוחלט בלילות כדי שאישן היטב ואהיה "גדולה וחזקה". ונכון, אני יודעת – "לחיות נכון" זה לישון בלילות ולהיות ערה בימים (לה לה לה, גם אני רוצה לחיות נכון, רונה קינן). אבל מה לעשות, שמתחרהו העלום של היפותלמוס הקטנטן, החבוי אי שם במוחי, מתעורר דווקא בחצות, כמו סינדרלה, ולא משנה כמה עייפה ותשושה אהיה מהיום הזה. כאילו חיכה בדיוק לזמן הזה, לשעות השקט הנפלאות האלו, לזמן המתוק הזה עם עצמי, לאחר שהעברתי עוד יום שגרתי ועמוס בעזרת ה'טייס האוטומטי', מנסה להימלט מכל הרעש הזה סביב. מאז ומתמיד אני זוכרת את עצמי נשארת ערה בלילות, מסדרת את ארון הבגדים, קוראת ספרים, מאזינה לתוכניות רדיו, שומעת מוזיקה... שעות קסומות, הזויות, הפכפכות, מיסתוריות, שנמתחות ועוברות באיטיות, לעומת "זמן הבוקר" הנרדף על נפשו, ושמשאירות טעם של סוד קסום אחרי שביליתי לילה שלם ערה כשכולם ישנים. גם ללמוד לבחינות העדפתי בלילות, התמכרתי לתחושה הזו, להעמקה בחומר הנלמד עד תחושה של התמסטלות קלה... שיכללתי את כושר העֵירות עם השנים והמתנתי לשעות הזריחה המתעתעות, שנצפו תוך תחושת כובד בעפעפיים. לפעמים הייתי "ממשיכה את הלילה" לתוך הבוקר ולשגרת היום, ואז הכל נדמה היה איטי יותר, כמו בתוך חלום, המוח נלחם על שאריות תאים אפורים שנשארו ערים, ודווקא אז - במפתיע, או שלא – דברים נראו אפילו קצת יותר הגיוניים...אז חבל, כי הייתי מבלה כאן בכיף את הלילה, עכשיו כשגיליתי את הקפה, אבל מחר עבודה, וצריך לקום מוקדם, ואני - מה לעשות - כבר בגיל שבו צריך להתחשב בצרכי הגוף ;-) אז לילה טוב בינתיים... |
sari10
בתגובה על ואני רק שאלה...
נעמיקה
בתגובה על על המילים
Themis Θ
בתגובה על לילה לבן
תגובות (26)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
שעושים בלילה? אולי משהו שעובדים במשמרות?
או להיות עצמאית ואז להכין את הדברים מתי שמתאים לך?
===
זוכרת שבתקופת הלימודים באוניברסיטה
אהבתי ללמוד ולהכין עבודות בשעות הקטנות שחביבות עליך.
אבל,
זה יכול גם להשתנות במהלך החיים.
היום אני דווקא נהנית לקום מוקדם
כל כך נכון... אלו שעות קטנות המגדילות את הנפש והרוח.
והתגובה שלך גרמה לי לגעגועים ללילות השימורים המשכרים האלו...
מי היה מאמין שהפכתי להיות משכימת קום, מאלו שמקדימים ליום העבודה במשרד, ו"נרדפים על זמנם"...
אני ממתינה להזדמנות הבאה שתהיה לי לצלול לתוך לילה שכזה...
לילה טוב בינתיים:)
נכון
אני גם וגם
*
:)
}{שטוטית
3 פעמים זה עוד טוב...
אני כדי לקום בבוקר מכוונת את 2 הפלאפונים+מזמינה השכמה של בזק, וככה שעה וחצי אני אני מתזזת בין כל הסנוזים, כולל הבזק, עד שאני קמה סופית מהמיטה....
והאמת,שאפילו זה לא תמיד עוזר...
כל כך מבינה אותך.
כל כך הרבה יותר קל למשוך את הלילה.
הזמן פשוט נמשך לא בקלילות, אץ רץ, ופתאום יש רק עוד 5 שעות לישון, במקרה הטוב.
(ובבוקר השעון מצלצל, שמה על סנוז לפחות 3 פעמים, עד שמצליחה לגרד את עצמי אל היום של אחרי...)
איזה כיף לראות אותך כאן !
מסכימה עם כל מילה.
איך לא חשבו על זה עד היום ?
אני בטוחה שיש עוד הרבה שסובלים מכך בדיוק כמונו.
זה גם יפתור את הענין של, למשל, להגיע לבנק, דבר שכיום מצריך ממני חצי יום חופש מהעבודה.
(במחשבה שנייה, עם הבנקים האלה, מי צריך טובות, הם בטח יגבו על' השירות ריבית דריבית, אבל זה כבר סיפור אחר...)
לדעתי החיים צריכים להיות מחולקים למשמרות.
תחשבי על כמה דברים זה יפתור:
הבנקים, קופ"ח, משרד הפנים - וכל שאר המוסדות שנדמה כאילו פתוחים שעתיים ביום בלבד (בין עשר לשתים עשרה, כמובן)
יהיו פתוחים יותר שעות (אנשי הלילה יעבדו מהצהריים - או מאחר הצהריים, ואילך) שעות המסחר תתארכנה בעוד ששעות העבודה היומיות לבנאדם תתקצרנה,
הפקקים יפחתו, האבטלה תקטן...
למה לא להתחשב באנשים שמחזור השינה שלהם פועל אחרת??
תופסק הפליית אנשי הלילה לאלתר!
<אגב, יש לי חבר טוב שמשוכנע שהבוקר יכול היה להיות דבר נפלא אם הוא רק היה מתחיל בסביבות הצהריים...>
תודה.
כרגע נאלצת לקום בבוקר כמו כולם...
אבל מחכה לחופש הגדול הבא כדי להישאר לזריחה...:-)
כנראה נולדתי עם שעון ביולוגי הפוך. כי זה לא קשור להרגלים. אלו פשוט השעות שאני הכי עירנית בהן.
וכן, נכון, זו כמובן גם מיה .
איזו אופטימיות...
הלוואי!
יש משהו מהפנט בלילה... או שאולי זאת מיה הקטנה ?
כמוני כמוך, שנים של עבודת בירמון הפכה אותי לאיש לילה כנראה לכל חיי... (נהנה מכל רגע, לא אוהב את הפקקיםשל הבוקר)
ברוכה הבאה לאנשי החצות +
הזכרת לי אותי ואת המזכירה שלי במשרד.
נהגנו תמיד לספר אחד לשנייה שהתעוררנו היום בעשר (לדוגמא) לפנות בוקר :)
בסוף העולם יבין.
תודה מותק,ואני מכורה לדה מארקר...
עיניני עבודה ישתפרו שבוע הבא,
בטח אקדיש פחות זמן לילי לרשת:)
וואו, מה זו המיסתוריות הזו פתאום?
עכשיו גם סיקרנת אותי
וגם הדאגת אותי
התמכרתי לפוסטים שלך! אני מקווה שזה לא עומד להסתיים שבוע הבא...:-(
הפריוויליגיה מסתיימת שבוע הבא.
וקשה לי מאוד לכנות אותה כך.:)
חוץ מזה,גברת סושידו ושמפניות,
אל תקנאי ...עשי טובה...
:)
אני דווקא באמת התכוונתי ללימודים...
ולא התכוונתי לשום דבר,מלבד קצת קינאה, שאין לי את הפריבילגיה להישאר כמוך ערה בלילות ולבלות כאן בקפה...
:-)
(הי, אני לא כזאת!)
התכוונתי לומדת מהחיים...
(לא יפה מיכל)
:)
אני רואה שאת מבלה פה הרבה בלילות...
לגמרי,אני לומדת הכי טוב בלילה.
כן. בדיוק.
אני מגיעה לשיא הריכוז בלילות. מה שאומר שברוב שעות העֵירות שלי אני די לא בשיאי...
חבל שאי אפשר להשתמש בזה כתירוץ מדי פעם;-)
תודה. ישנתי מעולה כמו שמזמן לא ישנתי...
גם אני כזאת.
כשכולם ישנים אני יכולה לעשות בעולם כרצוני.
השקט והחושך מאפשרים המון מרחב.
אני כ"כ מזדהה איתך. אני אוהבת את הלילה, ומאד לא אוהבת את הבוקר. רוב האנשים שאני מכירה הם כאלה.
תשני טוב