צטט: קול קוראת 2009-07-08 09:56:15
אל תלכו לפסיכולוגים
אל תלכו לפסיכולוגים.זה לא עוזר לפתור את הכאב או הסבל האנושי שאתם חשים.
במקרה הטוב תחושו הקלה ששיתפתם,אבל גם היא זמנית וחולפת ובטח שלא מספקת.
תמורת מאות שקלים מהם תיאלצו להיפרד,מישהו יקשיב,יבין,יהנהן ויתמוך,הטובים שבהם יגלו אמפתיה אמיתית, ולרגע תיחלצו מתחושת הבדידות,אולם מדובר במקסם שווא שיגיע לקיצו בתום חמישים דקות.
בסיום הסשן,בדרך הביתה מרוקנים ותשושים,יתכן שתתמכרו לתחושה מתוקה שתאפוף אתכם שהנה - יש מישהו שמבין ומכיר אתכם באמת,יודע את נימי נפשכם ללא מסכות.שאתם לא לבד בעולם.
אין בזה ממש:
יתכן שלגבי צדדים מסויימים באישיותכם ובקנקנכם הוא כן יתהה ,אבל את התמונה השלמה או חלק ניכר ממנה - אליה אין לו גישה אפשרית.
מעצם הסיטואציה הכ"כ לא טבעית ,תחומה בזמן מוגדר ובתמורה כספית לא מבוטלת (שלא לומר שערורייתית) ב"חדר הוידויים" ,מזוקקת לדקות שיחה צפופות, עתירות רגשות לא פתורים,זיכרונות,פחדים,לבטים,חלומות,תקוות,נוירוזות ומחשבות אודות מאורעות כאובים שאתם מככבים בהם בתפקיד הראשי בסיפור חייכם, וכל זאת מול אדם זר שמעולם לא היה עד לאלפי הסצנות בחייכם-
האם הוא מכיר את הילד שהיית? את הנערה שהפכת להיות? האם הוא יודע איזה עובדים אתם? איך אתם מתייחסים לבן הזוג/אבא/ילד שלכם?כיצד אתם מתנהגים בחברת בני אדם אחרים? יודע איך אתם עושים אהבה ומה ההרגלים המיניים שלכם? (גם אם שיתפתם בנוגע לכך,כל עוד הוא לא היה פיסית בחדר המיטות,מצטערת-זה לא נחשב באמת)
האם הוא רואה אינטראקציות מכל סוג שהוא בחיים שלכם בכובעים השונים שלכם כאדם רב מימדי?
איזה מידע עליכם יש לו בעצם מלבד מה שתבחרו לציין בפניו?
שום מידע מהדוגמות שציינתי אינו מוכר לו ממקור ראשון (הוא עצמו) מהיימן,וזה קריטי כשעליו לנתח ולהכריע מי אתם באמת ולפי זה להחליט מה יעזור לכם ולבחור כיצד עליו לעשות זאת בצורה הטובה יותר כמיטב יכולתו.
הבעייתיות כאן היא שהפסיכולוג מפעיל שיפוט סובייקטיבי כמו כל אדם אחר גם על סמך שפת הגוף שלכם,אוסף מידע לא מילולי בדרכים שונות,"מלביש" עליכם תאוריה שלמד כזו או אחרת.לכל תאוריה יש אחרות שסותרות אותה,וחשוב לזכור שבחירתו נובעת מתוך השלכה של מי שהוא עצמו.
אתם באמת מצפים לישועה שתגיע מבעל מקצוע מסוג זה? תולים תקוותכם בדעה/ בעצה ורק אחת (!) של יצור אנושי שאף הוא נתון למגבלות היותו רק בן אדם על כל המשתמע מכך? משליכים עליו את ייאושכם הקיומי ומשוועים לאושר המיוחל שיביא בעקבותיו הטיפול וישים קץ לכל המהמורות ותחושת ההחמצה שאתם חשים כי החיים זימנו לכם.
כפי שכתב על אכזבותיו מהחיים בשירו נתן זך (נדמה לי שזה היה הוא) –
"לא כך תיארתי לי".
כן,גם אני לא.
כעת שואלים אתם- מהי הבשורה שבפיך? היש אלטרנטיבה ?ובכן,יש כמה. למעשה לא מעט.אני רוצה להציע כאן מספר אופציות חלופיות לפסיכולוג:
1.לחלק יעזור לדבר עם חבר/ה קרוב/ה,קרוב משפחה –שתפו את אמא,בן זוג,שתפו אדם אחר שאתם סומכים עליו ושאתם בוטחים בו.(מצידי זה גם יכול להיות אפילו מכר מזדמן שפגשתם ברכבת לילה לפריס,למקרה שתעדיפו לשמור על דיסקרטיות)
יתרונות יש למכביר:
אלה שמכירים אתכם באמת לאורך תקופה ארוכה ומכל מיני זוויות – יודעים מי אתם,לעיתים יותר טוב מאשר אתם מכירים את עצמכם.זה יהיה בחינם וללא מגבלת זמן או מקום: אפשר גם בטלפון,אפשר בהמשכים,אפשר בבית קפה או בבית,אפשר באמצע הלילה,אף אחד לא יגיד לכם שנגמר הזמן.
איזה פסיכולוג יאפשר לכם להתקשר אליו בשלוש בלילה סתם כי אתם עצובים ונזכרתם במשהו חשוב שתרצו לדבר עליו? איזה פסיכולוג יסכים לפגוש אתכם לקפה מתחת לבית או על הספה בסלון דירתכם?
איזה פסיכולוג יחבק אתכם חזק חזק,ילטף ברוך את פניכם וימחה את הדמעות הזולגות?
לעיתים עצם השיתוף של הצד השני וההקשבה האמיתית מצידו מועילה יותר מכל עיצה או תגובה,ודרך תהליך סידור המחשבות וביטויין בפועל - כבר יכולות לעלות התשובות מעצמן,מתוכנו.
פעמים רבות פשוט לא צריך את התיווך של אף בעל מקצוע.
ואם בכל זאת תזדקקו לכך ותבקשו זאת,רוב הקרובים לכם יהיו מוכנים להביע דעתם,ישמחו להשיא לכם את העיצה שאתם זקוקים לה,להציף פתרונות אפשריים,להעיר ולהאיר את עיניכם בביקורת זהירה על המעשים שלכם או על אופייכם,להצביע על דפוס חוזר הרסני כזה או אחר,לעזור לכם לרדת לשורש העניין,לנתב אתכם למחשבה שלא הייתם חושבים עליה בעצמכם.
האבחנות שלהם יהיו לא פחות מדויקות משל הפסיכולוג,ואם לעיתים יטעו, אז מה. גם פסיכולוגים שוגים לא אחת בניתוח ובפרשנות שלהם.אם פחות ואם יותר,תלוי באדם ובאישיותו. אני מזכירה לכם שמדובר בבני אנוש.
בסופו של דבר, ענייני הלב והרגש,הקונפליקטים ועולמות התוכן הפנימיים שבנו הם אוניברסליים ומשותפים לכל בני האדם באשר הם,שהרי רב הדמיון על השוני,לא משנה באיזו שפה אנו מדברים או באיזו ארץ אנו חיים.לא צריך ללמוד על זה בשום אוניברסיטה.
אינטיליגנציה רגשית,צבירת חוויות,למידה מניסיון החיים,יכולת הקשבה/הכלה,טוב לב,נדיבות ורגישות.
זה כל הדרוש,באמת.
כמה שווה זה? -הרווח האישי כאן הוא כפול ועוצמתי בהרבה:שיתוף והיוועצות בקרובים לכם יוביל לאינטימיות וקירבה אמיצה, כנה ואמיתית יותר,תחושה של אמון הדדי וביטחון שאתם באמת לא לבד.והפעם בעל בסיס משמעותי וממשי ומבלי להתרושש ,לעומת אינטראקציית היחסים עם הפסיכולוג שמבוססת על פיקציה ושירותים בסחר.
כאמור,אין לזה מחיר.(תרתי משמע.)
וכעת תתהו – כל זאת טוב ויפה,אבל מה בנוגע לכל אותם האנשים הבודדים שאין להם עם מי לדבר ואת מי לשתף כי איש לא מוכן להקשיב/אין להם חברים(גם לא אחד)/אמא שלהם מתה או שהיא סתם לא מסוגלת להכיל/ הם לא בוטחים באיש/הם מופנמים או דיסקרטיים מידיי?
להם אני מציעה כאן אלטרנטיבה לא פחות טובה.(במובנים מסויימים אפילו יותר.)
2.אם הם אנשים בעלי יכולת מילולית,שיכתבו:
זה יכול להיות יומן אישי פרטי סתם במחברת פשוטה,
בלוג אנונימי/גלוי באינטרנט (כפי שרבים כאן באתר עושים),
ספר אוטוביוגרפי או עלילתי/בדיוני שיראה אור ביום מן הימים.
יכולות הריפוי,התהליך הפנימי והאפקטיביות ישתוו ואף יתעלו על המתרחש הן בסשן אצל הפסיכולוג והן בשיתוף בן משפחה/חבר.
3.אם מדובר בבריות שכושר הביטוי שלהם אינו גבוה או שאינם חובבי מלים ובעלי כישורי כתיבה –עבורם הפתרונות שאני אציע כאן מתקשרים לסובלימציה או ניתוב בדרכים עקיפות שיש להן אפקט ממשי ומשפיע באופן עמוק :
.ספורט – משחרר,מרגיע ומפחית מתח,מעודד,מפחית דיכאון,משפיע על מערכת העצבים,משנה אישיות,מבהיר את ההכרה והמחשבה,מכניס לפרופורציות,מעלה את הביטחון העצמי.
(להמשיך? -יש עוד,אבל גם ככה הפוסט הזה מתארך מעבר לנדרש J)
.מגע- הכוונה היא לשיטות טיפול מקצועיות פיסיות כמו מסאז' לסוגיו השונים (אני ממליצה על טווינה ועל ארומתרפיה, אבל יש עוד רבים וטובים) כמו גם מגע באמצעות חיבוק ופורקן באמצעות יחסי מין.תתפלאו,אבל יש קשר הדוק ובלתי נפרד בין הגוף לנפש: השפעת המגע על המיינד (mind) מחוללת ריפוי נפשי עד כדי שינוי חיים.
.אמנות לסוגיה :קולנוע,תיאטרון,סיפרות ושירה,מוסיקה,ציור וצילום - מי מאיתנו לא צפה בסרט או קרא ספר,הזדהה עם התכנים,עם הדמויות,עם הסיטואציות,התרגש (שמח/כעס/התנגד/נעצב),נטען בהשראה, הבין ולמד משהו על עצמו ועל בעיותיו או קיבל רעיון כיצד לפתור דילמה כזו או אחרת גם בזכות ניסיונם של אחרים,האזין למוסיקה או קרא שירה והבין ברגע אחד דבר או שניים על עצמו ועל הסובב אותו,התבונן בצילום או בציור שעוררו בו טריגר כלשהו -זיכרון ישן ,הארה פתאומית,השראה,צורך לפעול לשינוי וכדומה.
וזאת מבלי להזכיר את האמנים שמגדילים לעשות ושיוצרים בעצמם את כל שתיארתי לעיל.
.זמן- אין כמו הזמן החולף כדי ללמד אותנו ולהקל על מכאובינו:צבירת ניסיון החיים שאנו חווים –יש בו על מנת להפוך אותנו לחכמים ומבינים יותר מאורעות שפעם לא האמנו שיפתרו או שנשנה את דעתנו לגביהם ונשתנה בעצמנו כתוצאה מכך,או שיהפכו למכוננים ולמעצבים מהותיים באישיותנו, עד שאנו מאמינים שהיה עליהם להתרחש ושהיה בכך טעם.
אני יכולה להעיד כאן על עצמי לדוגמה:כשחזרתי מפריס לא הייתי אותו בן אדם.דווקא ההתרחקות הזו הביאה איתה פרופורציות אחרות:המרחק הזה מישראל ומהמוכר ביגר אותי ולימד אותי המון על מי שאני במהות,הראייה שלי השתנתה והתהליך שעברתי עם עצמי בקונטקסט אחר העשיר אותי יותר מכל פסיכולוג שהייתי הולכת אליו.
וכאן המקום לגילוי נאות:מעולם לא הייתי בסשן אצל פסיכולוג*.
עם זאת, קרוביי – בני זוגי לשעבר,חבריי וחברותיי הטובים ביותר דווקא כן.
הם אולי הפכו למודעים יותר לבעיות שלהם,אולם רובם לא השתנו במהות,והמצב הנפשי של חלקם אף החמיר.
הייתי ספקנית באשר ליעילות ה"טיפול הפסיכולוגי" עוד קודם,אולם ההתנגדות שלי לאופנה השכיחה והמקובלת הזו, של לחפש ישועה ומזור בטיפול פסיכולוגי-התחזקה והתבססה יותר לאחר שהתחלתי ללמוד פסיכולוגיה באוניברסיטה.
כמה הערות לסיום-
נסו למצוא משמעות-עניין שחשוב לכם באמת,ואז תובילו ותפעלו לקידומו.
אסייג ואודה – לא שזה יפתור הכל,אבל ההרגשה תשתפר פלאים ותביא עימה סיפוק ומימוש.
ולשם כולנו חותרים בעצם,לא?
לא דיברנו עוד על האהבה האמיתית הנכספת שאחריה אנו רודפים,
והייתי שמחה להמליץ כאן עליה כפתרון האידיאלי,
אולם למרבה הצער , הרי ידוע לכל, שעל מנת להשיג אותה,
אנשים מלכתחילה פונים וזקוקים לטיפול פסיכולוגי ;-)
*למען הנוחות,התנסחתי בלשון זכר,אבל הכוונה שלי היא כמובן הן לפסיכולוגיות והן לפסיכולוגים.
כמו כן,אני לא טוענת כאן חלילה שלפסיכולוגים אין כוונות טובות.
הרבה מהם אנשים טובים למדיי, אשר מטרתם (לרוב) לעזור.