כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    הילד שלי נהיה צרכן: שמישהו יסביר לי איך גורמים לו לאכול

    9 תגובות   יום רביעי, 8/7/09, 21:28

    זה היה שבוע קשה, הבחור עושה סימנים של בן שנתיים כבר מגיל שנה וחצי, אבל השבוע האחרון היה בלתי נסבל. ממש קפיצת מדרגה. לא רוצה לישון, לא רוצה להתעורר, לא רוצה להתקלח, לא רוצה לצאת מהמקלחת, אבל הכי הכי גרוע: הוא בשום פנים ואופן לא מוכן לאכול.

     

     

    "אם לא תאכל אני אשים אותך בעונש!" הזהרתי אותו.

     

    לא אכל.

     

    חזרתי: "פה גדול או שאתה הולך לישון"

     

    לא פתח ת'פה.

     

    "טוב, לך מייד למיטה"

     

    ואז הוא התחיל לצרוח . . . זה מה שהיה חסר לי, ועוד אמא שלו בבית, בכלל תתחיל סצנה.

     

    "אני לא אוהבת שאתה מעניש אותו על אוכל"

     

    [הנה זה התחיל . . . ]

     

    "בבקשה, את מוזמנת," עניתי בנון שלאנטיות. שמתי לה אותו בידיים, והתיישבתי מול המחשב.

     

    ***

     

    "כמה הצלחת לדחוף לו?" שאלתי

     

    "כלום. כפית שמנת ועגבניית שרי."

     

    "אצלי הוא אכל קצת יותר, אבל גם כמעט כלום" עניתי בקול רציני.

     

    [אין שמחה כמו שמחה לאיד]

     

    "סמדי אומרת שאצלה הוא אוכל מצוין." היא הייתה חייבת להחזיר.

     

    "סמדי זה סמדי" עניתי בלי להתרגש.

     

    "אולי ניתן לו קרלו? אני יודעת שאתה נגד אבל אם לא, הוא יתעורר לנו באמצע הלילה מרעב"

     

    "את יודעת מה? בואי אני אתן לו קרלו, נראה מי ישבר ראשון"

     

    ***

     

    "רוצה קרלו חמודי?"

     

    "כן!"

     

    תוך חמש שניות נעלם הקרלו.

     

    "רוצה עוד קרלו?"

     

    "כן!"

     

    עוד חמש שניות וגם הקרלו הזה נעלם.

     

    "רוצה עוד קרלו?"

     

    "כן!"

     

    הפעם לקח לקרלו חצי דקה להיגמר.

     

    "רוצה עוד קרלו?"

     

    "כן!"

     

    עכשיו כבר התחלתי להזיע. התכנית שלי הייתה להכניס לו קרלו עד שהוא לא ירצה לשמוע את המילה הזו בחיים. עכשיו נשאר רק עוד קרלו אחד, אם הוא יגיד עוד פעם כן, הפסדתי את המשחק.

     

    אני חייב למשוך זמן. עשיתי עם הכפית מטוס אלא שהפעם היה פקק בשדה תעופה. "אההם" והבאתי אותה בעוד הקפה. שילעס טוב.

     

    חמש דקות חלפו - הקרלו נגמר. עכשיו צריך להחליט, להעלות את ההימור או לפרוש. נעביר נושא או שנציע לו עוד קרלו על פארש.

     

    החלטתי להציע.

     

    "רוצה עוד קרלו, חמוד?"

     

    הוא גם היסס.

     

    "רוצה עוד קרלו, חמוד?" לחצתי שנית.

     

    הוא המשיך להסס. לא כן, לא לא. שקט השתרר במטבח.

     

    ***

     

    אף אחד לא התכוון לוותר. מישהו היה חייב לזרוק לנו גלגל הצלה.

     

    "בוא לאמא, מתוק" קראה לו זוגתי.

     

    הוא זינק מהכיסא ואני נשמתי לרווחה.

     

     

     

     

     

     

     

    בפרקים הקודמים:

    ההורים שלי, ההורים שלה, ואנחנו, טסים לקפריסין.

    דרג את התוכן:

      תגובות (9)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/7/09 07:05:
      בדיקה
        12/7/09 07:55:


      כמה צחקתי...

      בגיל שנתיים זה "לא רוצה לאכול"

      בגיל 8 זה "אני מבקשת כבר לצאת מהמקרר - המטבח סגור"

       

      כל גיל והיופי שלו...

       

      בכל אופן, סביר להניח שהוא היה מנצח...

        12/7/09 07:54:

      נורית,

       

      בגדול, מה שרציתי להראות זה איך אנחנו בתור הורים פונים אל תרבות הצריכה לעזרה. במקרה שלי זה היה הקרלו. למה בכלל החזקתי קרלו במקרר? אני בחיים לא אוכל דברים כאלה, ובטח לא רוצה שהבן שלי יאכל, אבל הורות זו עבודה קשה והרבה פעמים, לא רק בענייני אוכל, אני ורוב ההורים שאני מכיר פונים לפתרונות קלים כדי להרוויח פסק זמן.

        12/7/09 07:51:

      גלעד,

       

      הצלחת להלחיץ אותי. מסר? עכשיו אני אכנס ללחץ מכל בכי, והבחור יודע לבכות :)

       

      אבל אני מסכים איתך, יכולות להיות הרבה סיבות, אולי יש לו פצע בלשון, אולי כואב לו הגרון, ואולי יש משהו שמטריד אותו. אני מנסה להיות קשוב, אבל הורות זה דבר חרדתי מלכתחילה, והוא יודע לנגן על זה . . .

        12/7/09 02:13:


      עזרא שלום

       

      ברור לי דבר אחד. אין להפוך את האוכל לסוגיה משמעתית, אין לקשור אותו להתנסויות של גמול (ענישה או פרס). אם אינך חושב שקרלו הוא האוכל הרצוי לילדך אל תתן לו. אבל אני לא מבין את הנסיון הזה "לשבור" את רוחו של הילד "המרדן". סביר להניח שהתופעה שתארת תקבל ביטוי בתחומי חיים נוספים שלכם. ואז תוכלו אולי להבין מה מנסה הילד הזה לומר לכם.

       

      גלעד

        11/7/09 09:52:

      כל כך מוכר,... שלא יאכל!

      את תכנע ליצור המתקתק הזה כי אני רואה איך האצבע שלך מתחילה לנוע.

      קרארלו??????הזהר לא להחיל עליו "ג'אנק-פוד (לדברים הטובים מתרגלים מהר)

      חוצ'מזה אתה בענייני חסכון? אז תתחיל פה. בגיל 12-30 הם לא סותמים ת'פה.

      בכלל זכור:

      קודם אנו מלמדים אותם ללכת-אח"כ רוטנים "שבו" כבר.

      נהנים מכל מילה שלהם ואז ..מנסים לסתום להם ת'פה

      נלחמים איתם על האוכל ואח"כ לא יכולים לסבול את המקרר פתוח

      מנסים להרדים אותם בכל דרך אפשרי-and dan מתחננים שיתעוררו לפני 14:00

      זרום ...פשוט הוא תכף יהיה בצבא ואז תהיה מוטרד...האם הוא אכל טוב???

      קח אותו לים שם תקבלו כולכם תאבון.

      שבת שלום

      נורית

        9/7/09 12:43:


      תודה נאווה :)

       

      נאני, תגיד, מה אתה עושה איתם בלילה כשהם מתעוררים רעבים, אתה נותן להם בקבוק או מתעקש שימשכו עד הבוקר?

       

       

        9/7/09 12:20:


      עזרא שלום

      כאב לשלושה שהקטן בחבורה בן שנתיים וחצי אני חייב להגיד רק דבר אחד אל תתרגש יש ימים ויש ימים

      בימים מסויימים הילד אוכל בתאבון חסר פשרות כל מה שזז נאכל הוא מבקש עוד ואתה לא מצליח להדביק את הקצב

      בימים אחרים האדון לעצמו לא רוצה זה ולא רוצה אחר וכך היה גם עם האחיות שלו

      אני מציע לך לא להתרגש הרי רעב הוא לא יהיה, כשזה יפריע לו זה יקרה נכון עדיף לקחת אותו למקרר או למקום בוא יוכל לבחור אם הוא מעוניין בדבר זה או אחר אבל ממש אל תייסר את עצמך בגלל שהיילד לא אוכל פשוט תעביר נושא

      בהצלחה

      נני 

      מוצרי איכות ידידותיים לסביבה

        9/7/09 01:03:

      ((((:

      העלת בי חיוך של אמפטיה.

      הם תמיד מנצחים במלחמות הללו...

       

      קבל כוכב לאות הערכה על ההתמדה (-;

      ארכיון