הייתי רוצה להתקבל לתכנית "האח הגדול". הייתי רוצה להיות עיתונאית בעלת טור קבוע במעריב או ידיעות או הארץ. הייתי רוצה להוציא ספר - קצת שירים, קצת סיפורים וקצת הרהורים בלוגיים. הייתי רוצה לדעת שאהיה מסוגלת לחיות בכבוד עד גיל מבוגר ולשבור שושלת משפחתית מפוארת של מיתות בגיל צעיר. הייתי רוצה להיות עם הרבה הרבה פחות דכדוכים והרבה יותר חיוכים. הייתי רוצה להקים איזה בית שאנטי טיפולי לנערות מבתים הרוסים. הייתי רוצה להרגיש קצת פחות מוזרה ליד אנשים אחרים. הייתי רוצה למצוא את בעלי ולדעת שהוא יאהב אותי לנצח נצחים, no matter what . הייתי רוצה להיות קצת פחות פגיעה ביחס למה שאנשים אומרים. הייתי רוצה להיות טיפה אבל ממש טיפה יותר גבוהה, ולאהוב קצת פחות לחם וקצת יותר בשר. הייתי רוצה להיות קצת פחות נזקקת ורגשית וקצת יותר רציונאלית ומאופקת. הייתי רוצה להיות מוזמנת למפגשים עם אנשי רוח ברחבי אירופה וארצות הברית ולנהל שיחות על סיטואציות בחיי המין האנושי, בעקבות ספרים שהוצאתי לאור. הייתי רוצה להיות אנתרופולוגית ולחיות בתקופת המחקר בחברה זרה לי. הייתי רוצה לדבר עם המשפחה שלי. הייתי רוצה להיות קצת פחות מבועתת מהניכור שיצרה הטכנולוגיה, הייתי רוצה להאמין שהדברים שפעם יצרו חום עדיין קיימים היום באי אלו צורות. הייתי רוצה שמישהו יאמין בי, הייתי רוצה שיגלו אותי כבר, הייתי רוצה שתינתן לי ההזדמנות. הייתי רוצה לנגן בלהקה, הייתי רוצה לתת מילים לזמרים, הייתי רוצה להופיע על במה.

אבל בינתיים אני לא, וזה בסדר, כי כל עוד יש לאן לצמוח, אי אפשר ללכת אחורה.