מה שומר עלי?
פעם פעם, קיבלתי במתנה זוג כנפיים.
0
ביני לביני
 --- העצוב שבי דומם בקול זעקה - החזירי המפתחים! את זה הרגיל ואת זה עם הלב. אותם שניתנו לך במילות אל חזור, שצרפת עם לבך שלך, השיבי למקומם. האלוּם, ההלוּם. --- השמח שבי מתקומם בשחוק גדול - שלך הם, מפתחות קסם. והרי איתם פתחת מעגלים סגורים, של ניצוצות להב ואש. --- הלב שבי נמחץ בין פטישי העצב לבין הקונפטי של השמחה, מגמגם מלמולים חסרי פשר. --- speak up boy! I can't hear you --- 1) גם למלאכים בחלום יעקב נדרש סולם, לעלות ולרדת 2) סבלנות זו המצאה של זקנים 3) הירח עגולעגול הלילה |
תגובות (34)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
סבתא שלי שתחיה,
בת 94
כבר יותר מעשור לא שמעתי אותה אומרת את המילה סבלנות.
:)
כתבת יפה!
לא פשוט לא פשוט....
העיקר שהמפתחות ישארו בידייך.
(שימרי עליהם, יש גנבים בחוץ).
הנדנדה, עליות וירידות...בסדר, למדנו, הבנו.
כמה מתיש להיות בציפיה מתמשכת,
בסבלנות אין קץ.
מחזיקה לך אצבעות
אוהבת אותך ומחבקת.
שלך,
מולי.
חיבוק ללב
העצמתו למרחב נשימה . .
בטח. שומרת. תודה.
ובהצלחה בפארוס. נרגשת מאדמאד בשבילך.
<נשיקות לניסים>
כל החיים הדיאלוג הזה בין עצב לשמחה
שמרי על הלב שלך
הוא יקר מפז
Well my dearest, you share it anyways
love ya
כן ג'י, מתיש ומעצבן.
בטוחה גם.
אוהבת אותך גם.
IF I only could give you my keys, I would!Especially the one with the heart.If I could only be there for a bit of time,to share the sadness, andYour rain of confetti ,Missing you my extraordinary friend
אוח/אוף.
מסתבר שיש סוג של איזון מתיש ומעצבן
:) אוהבת אותך דארלינג ובטוחה שתצאי מזה .
אז אל
השאירי אותם אצלך
כן, ספרי לי.
אוף. תודה דרור.
זה נכון קיטי-קט,
כשאומרים אל-חזור, זה מאד מזמין לחזור.
כשאומרים אסור, מתחשק שיהיה מותר.
כשאומרים שקט, מתחשק להרעיש..
אבל אין שום אמת בסבלנות. אין.
את משרטטת נתיבים של חיים
תמר
מפתחות ופתחים ,
אוטסטרדות שלמות לא יכולות
להביא מזור לנשימות מקוטעות.
ואולי הסבתות צדקו
סבלנות
סבלנות ושקט,
לבסוף
נשימות טובות.
לגבי הקונפטי יש לי קומבינה
רק תבקשי,
לגבי החיים בכלל
אני בעדך תמיד.
את לא מאמינה לצמד המילים: אל-חזור.
כל פעם שהן נאמרו לי יצא לי לחזור שנים אחורה.
ובדיוק כשחשבתי שהרכבת היא רק לכיוון אחד, קדימה.
סבלנות? בגלל שהמציאו את המילה הזאת אז יש לה מקום, היא הפכה לאמת.
אבל היא באמת נשק יום הדין.
אהה.. זה..
ספציפית ביקשת:
העליות והירידות העצב והשמחה הכאב והעונג התשוקה והשגעון
האהבה והשנאה הפרגון והקנאה..
כל אלו ועוד אחרים הולכים ביחד.
לפעמים מאוד מפתה להכנע להם, או להלחם בהם, או להתעלם, לנעול אותם..
אבל הם שם.
אני לא יכולה להיות יותר ספציפית - כרגע.
(גם בגלל הלחות.)
זה כי את כלכך חכמה ((:
לדעת ש..מה שם R? הסולם? הסבלנות?
הירח? המפתח? מטחנות הרוח?
היי ספציפית נשמה.
בכלאופן, רק לדעת כבר לא עושה לי את זה.. ((:
אני אוספת תמרי, רגע, סבלנות.
אוי, שכחתי, ס ב ל נ ו ת. . .
טוב אני אנסה להזדרז עם זה:)
איך בכל כך מעט מילים,
את מצליחה לגרום לי להרבה מחשבות..
תחנות הרוח של הנפש
יסתובבו גם בלי מפתח,
והירח יתמלא ויתרוקן כל חודש מחדש.
לא צריך סבלנות בשביל העליה והירידה,
רק לדעת שזה שם בכל מקרה.
אבל טרם החזרתי שרלוק. אתה לא מרוכז ((:
לא. אי אפשר בלי. נקודה.
אוהבת אותך גם אחות.
מלא מים זה בסדר צבע,
זה האוויר שחסר.
כן בטח. הדרך המהירה ביותר להגיע לכל מקום, חוץ מלמקום שרוצים, בזמן שרוצים.
תודה שרון.
כן כן ערימת קונפטי. רוצה. ((:ואני צוהה מה עשית עם הדלתות רגע לפני שהחזרת את המפתחות.
האם נעלת אותן והותרת עצמך מחוץ להן? או שנעלת את עצמך בפנים.
ואולי הרחקת לכת ממש והותרת אותן לא נעולות, פתוחות לרווחה, עד שמישהו ישים לב?
את, את שוברת את לבי עם הטקסטים לפעמים.
אני קוראת אותך כמה פעמים<דיסלקטית לוקח לי זמן> אוהבת גם להרגיש את בין השורות
וזה מרגיש לי עצוב לאללה.
ובכל זאת אי אפשר בלי - " ניצוצות להב ואש" זה סם החיים :)))
אני אוהבת אותך.נקודה.
}{
החזירי את המפתחים...
יש תחושה שכל הפתחים מלאים במים...
ואת... את נכנסת ישר ללב...
סבלנות זו הדרך המהירה ביותר, אמרה לי פעם אישה זקנה, שבמקרה
הייתה סבתי.
לפעמים אני חושב שאני יכול לשלוט ברגשותיי, לפעמים זה טוב,
לפעמים זה מרגיש לי לא חי, והפוסט שלך, שנע בין הקצוות,
הכי חי שיש, ממש כמו ירח מלא.
פעם אחרונה ודי:)
סבלנות היא בהחלט לא משהו שאפשר לגייס ברגעים בהם הלב נמחץ.
הירח המלא ידוע כמקצין רגשות, כך שגם הוא לא ממש יעזור עכשיו...
אבל המלמולים שלך אף פעם לא חסרי פשר.
אפשר לנסות לארגן ערימת קונפטי עצומה, שתבלום את מהלומות פטישי העצב,
ותהיה להם מצע רך:)
אני מתחילה לאסוף!