הבוקר הגיע, אני מתייצב כמובן במחלקה הנויירו-כירורגית.  מחלקה קרה ומנוכרת. מעט חולים, שקט. אין את הרעש של הפנימית. אני לא רגיל. לא מכיר כאן איש. אבא שוכב בחדר מבודד, שלט צהוב מכריז בכניסה על "בידוד". חייבים ללבוש חלוק, מסיכה וכפפות. אבא מחובר למסכת חמצן. הוא לא נראה טוב. 

ממתין לביקור רופאים והשעון כאילו נעצר. הזמן לא זז. בשלב מסוים אבא עושה לי סימנים לגשת אליו. "הם אומרים שאני חייב ניתוח....  הוא ממלמל מתחת למסכה. " עוד מעט יגיעו הרופאים ונשמע מה הן אומרים..... עניתי מנסה להרגיע... בעיקר את עצמי.  הרופאים מגיעים, משלחת חמורת סבר. הלב מחסיר פעימה."מי אתה...? שואל הרופא הבכיר מביניהם. "אני הבן....  "טוב... תשמע.... לאבא יש חיידק... התיישב באזור חוליות הצוואר...הוא רגיש לאנטיביוטיקה כפי שאתם יודעים.... אנחנו חייבים לנתח אותו.... הניתוח מאוד מאוד מורכב... בעיקר לחולה בגילו ובמצבו הבריאותי הבעייתי......  "מה זה אומר לעשה.... אני שואל ומחוויר לאיטי. "זה אומר שאנחנו ננתח אותו, למרות ועל-אף הסיכונים הרבים......  "במצבו עדיף ולמעשה אין ברירה אלא לקחת את הסיכונים של הניתוח.... אין לנו שום דרך אחרת...... הוא אומר ומשפיל מבט. "אנחנו ממתינים כאן למנהלת מחלקת ההרדמה כדי לקיים התייעצות....  צא בבקשה מהחדר.... נעדכן אתכם כשיהיה במה.... "אוקיי... תודה לכם..... עניתי ויצאתי חרישית מהחדר. מיד כמובן טלפונים לעדכון אמא ואחי. העדכון כמובן גרם  לעליית מתח. 

לאחר כעשרים דקות ארוכות בהן ספרתי את המטרים במסדרון הגיעה הרופאה המרדימה, בעקבותיה ממהר המתמחה הצמוד. הלב שוב החסיר פעימה. הם נכנסו לחדר וסגרו את הדלת. "מעניין מה קורה שם.... הרהרתי.  "עכשיו בעצם נקבע גורלו של אבא...  עכשיו מחליטים.... לאחר כרבע שעה הדלת נפתחת בפתאומיות ואני נקרא פנימה. "תקשיב בחור צעיר..... אומרת לי המרדימה. "אבא חייב ניתוח דחוף.... ניתוח מאוד מורכב לאור הבעיות הרפואיות שלו.....  אני מבינה שאתם מודעים לסיכונים הרבים שרק מתגברים לאור מצבו הגופני ולאור ההיסטוריה שלו.....  "אהההה... אנחנו לא ממש מודעים ואשמח אם תפרטי.... אשמח גם אם תפרטי על אלטרנטיבות לניתוח.... עניתי. "אין אלטרנטיבות.... יש לקבל החלטה אם מנתחים או לא..... המשמעות של לא היא שהחיידק יתרבה ויתרבה עד כדי מוות.... חד וחלק....  "זה או ניתוח על אף הסיכונים או מוות..... פסקה הרופאה הבכירה.  הגנבתי מבט לעבר אבא. הוא שכב בעיניים עצומות והנחתי מה מתחולל במוחו. "אנחנו צריכים הסכמת המשפחה לניתוח..... אמר הרופא הבכיר. "יש לנו זמן להתייעצות...? או שחייבים להסכים כרגע...? שאלתי קיוויתי.  "תשמע... קחו את הזמן... תתייעצו... אבל רצוי לעשות את זה מה שיותר מהר.... אנחנו נתחיל בהכנות לניתוח עכשיו.... הוא יהיה בצום מעכשיו..... ברגע שתקבלו החלטה, רצוי כמה שיותר מהר.... נבצע את הניתוח....אמר הרופא והפמלייה יצאה מהחדר. 

התקשרתי לאחי. "כדאי שתגיעו לכאן דחוף... צריכים לקבל החלטה... חייבים לחתום על הסכמה....  תגיעו ונחשוב יחד.... דיווחתי לאחי.  "ותביא את אמא איתך....  "בסדר.... אני בדרך.... 

נכנסתי לחדר. אבא  נראה כ"כ חסר ישע, כ"כ מסכן. הלב נחמץ.  "אבא... הבנת מה אמרו הרופאים...? פניתי אליו. אבא פקח את עיניו והביט בי במבט רב משמעות. כאילו אומר ,ברור שהבנתי" בזמן ההמתנה לאחי ולאימי מופיעה גברת צעירה לבושה בחלוק לבן. אני כבר לא ממש יודע אם היא רופאה, אחות, או סתם פקידה. המדים בבית החולים הזה כבר מזמן לא מעידים על הלובש אותם. הגברת נעמדת בפתח החדר ושואלת "כאן שוכב *****....? "אכן כן... אני עונה. "ועם מי לי הכבוד....?  "אה.... אני ד"ר ****  אני רופאה זיהומולוגית ובאתי לבדוק אותו..... היא מצביעה לעבר אבא. הרופאה לובשת חלוק,כפפות ומסיכה וניגשת לאבא. "צא בבקשה ותמתין בחוץ... היא מבקשת ואני יוצא.    אמא ואחי מגיעים ופוגשים אותי במסדרון.  "כרגע הוא נבדק ע"י רופאה זיהומולוגית... אני מעדכן. "הוא חייב לעבור ניתוח מורכב ומסוכן... למעשה אין הרבה ברירות....  אמא משפילה מבט ואני ממש מבין מה עובר בראשה.  אחי שואל לסיכונים ואני כמובן עונה בקצרה. "אוקיי.... אומר אחי. "אם אין ברירה אז אין ברירה....."אז אנחנו חותמים...? אני שואל. "חותמים.... הוא עונה. מרגע זה אני מרגיש כמו שופט החותם על גזרי דין. 

הבדיקה של אבא נמשכת כחצי שעה. לא יודע אם זה טוב או רע אבל זה בהחלט מורט עצבים. "אמא.... אני יורד לבית הקפה... חייב קפה וסיגריה....  את רוצה לבוא...?  "תלכו שניכם... אני אשאר כאן עד שהרופאה תצא....  בדיוק ברגע זה נפתחת הדלת והרופאה מופיעה בפתח. "תקשיבו.... היא פונה אלינו. "בדקתי את אבא.... זה לא נראה טוב... בלשון המעטה... אבל.....  אני חושבת שניתן לו אנטיביוטיקה חזקה ונצליח להתגבר על החיידק....  "אבל הוא רגיש לאנטיביוטיקה.... אני שואל אומר.  "אני יודעת... קראתי את התיק הרפואי... קראתי את הרגישויות שלו... למרות זאת אני חושבת לנסות אנטיביוטיקה... עם הרגישות נתמודד בשלב השני. בתופעות הלוואי נטפל  אחר-כך... קודם ניתן לו מספר מנות של אנטיביוטיקה בעירוי....  "אבל הוא רגיש גם למחטים... אני מקשה. "אני יודעת.... זה יהיה בטל בשישים... נתחיל... נראה איך זה מתקדם... ואז נחליט שוב....  אני ניגשת לרופאי המחלקה להתייעצות... אופציית הניתוח עדיין קיימת... הוא מועמד לניתוח דחוף אבל ננסה קודם לטפל באנטיביוטיקה..... הוא יהיה במצב של הכנה לניתוח ובמקביל גם בטיפול אינטנסיבי של אנטיביוטיקה...... ושיהיה בהצלחה לכולנו.... "תודה לך על המאמץ.... עניתי ושחררתי אנחת רווחה.  נכנסנו לחדר ואבא נעץ בנו מבטים מעט יותר אופטימיים.

המשך יבוא....