כותרות TheMarker >
    ';

    תאמינו לי "בובות" אל תאמינו לאף אחד

    פאטה מורגנה, חזיון תעתועים, אשליה, חלום בהקיץ, למראית עין, פוזה, מסכה, שקר עצמי, הונאה עצמית, חיים בסרט.

    היא אמרה לא לסרטן?

    21 תגובות   יום חמישי, 9/7/09, 12:43
    לא לוותר על הסרטון הזה!



    קרן נתנזון כרתה את החזה שלה כדי "להקדים תרופה למכה", לאחר שנתגלתה כנשאית של גן סרטן השד, ומוצגת בסרט שעשו עליה ובתקשורת כאישה אמיצה וגיבורה שמשמשת מודל, דוגמה והשראה לנשים אחרות.

    לפי מה שהיא מספרת, היא אולי אפילו תהפוך לגורו של נשאיות הגן הזה.

     על פי הנתונים הסטטיסטיים, כ- 7% ממקרי סרטן השד הוא של נשאיות, ובממוצע כ- 70% מהן יחלו עד גיל 70, לעומת כ- 12% בקרב נשים לא נשאיות.

     אין שום ביטחון שכריתת השד תמנע בעתיד את הסרטן, ובנוסף, יש סיכוי טוב שאותן נושאות גן יצטרכו להסיר גם את השחלות בצורה יזומה, כי הופעת הסרטן גם באברים אחרים מאיימת סטטיסטית על נושאות גן סרטן השד.

    אומרים שהסיכון פוחת, אף על פי שלא יודעים לחשב בדיוק בכמה הוא פוחת, בשל גורמים תורשתיים ומשפחתיים שונים שיש להביא בחשבון, ולהעריך עבור כל נשאית גן של סרטן השד באופן אישי.

    זאת רק דוגמה, ובטח יש עוד כל מיני נתונים סטטיסטיים, שאני מתאר לעצמי שרופאים ונשים שיש להן את הגן לוקחות בחשבון לפני קבלת ההחלטה האם לכרות את החזה או לא.

    הרופאים אפילו לא בטוחים שאי גילוי הגן מבטיח שהוא לא נמצא, בגלל כל מיני מגבלות טכנולוגיות וחוסר ידע.

     

    מבחינתי האישית, מדובר בניתוח פסכולוגי יותר מאשר אונקולוגי, ואף על פי שאני מכבד כל החלטה שבן אדם לוקח על חייו ועל בריאותו, אני לא חושב שצריך להציג את הניתוח הזה כמעשה גבורה אמיץ, להיפך, מדובר במעשה פחדני מאוד.

    בפוסט על החיסונים נתתי דוגמה בתגובות, שמתאימה גם למקרה הזה, ברמת העיקרון, כריתת החזה כטיפול מונע היא כמו כריתת כף רגל כטיפול מונע לפטרת הציפורניים, ההבדל הוא רק בחומרה ובסכנה של הבעיה, המחלה.

    הגישה הזו, האופיינית למדע הרפואה, נובעת מההתיחסות של הרפואה לגוף האדם כאל מכונה משוכללת בלבד. מכאן ההיגיון לקשור את קיום הגן למחלה ולייחס מתאם ישיר ביניהם.
    מתאם סטטיסטי יכול אולי להצביע על קשר, אבל לא על סיבה. ההסברים והסיבות שמספקת הרפואה להופעת המחלה, וכן חוסר ההבנה והיכולת להסביר את המקרים שלא מתיישרים עם הסטטיסטיקה, מצביעים על גישוש באפלה יותר מאשר על ידע והבנה, סוג של משחק רולטה רפואית על חשבון חיי אדם.

    בעתיד, אני מקווה שהלא כל כך רחוק, יתייחסו לניתוחי המנע האלה כאל פחות יעילים מכריתת כף הרגל כטיפול מונע, והם ייחשבו כפתרון פרימיטיבי ביותר.

    באופן אישי אני לא מהמר על חיי, בטח שלא על (אי) הידיעה של הרפואה, ואני מעדיף גוף שלם ובריא עכשיו, על איזו אפשרות סטטיסטית שיכול להיות שאולי אחלה בעתיד.

    נשים שעוברות את הניתוח כטיפול מונע כל כך מפוחדות מהעתיד, שרק האשליה העצמית שבכריתה (והאמונה העיוורת ברופאים) מרגיעה אותן. הפחד הזה מהמחלה, מטופח ע"י הרפואה, חברות התרופות, הביטוח וקופות החולים, אם במודע ואם לא במודע.

    לכן, במקום לפרסם בתקשורת מקרים ודוגמאות שמהללות את ההתנהגות הרובוטית העדרית ואי לקיחת האחריות על החיים, שרק מטפחות את הפחדים של נשים אחרות, צריכים לפרסם ולהבליט מקרים של נשים אמיצות שלקחו אחריות על חייהן, ושבניגוד לכל העצות הרפואיות התגברו על המחלה. ישנן רבות כאלה, רק שלא מפרסמים ומבליטים את הסיפור שלהן בגלל אותם פחדים ואמונה עיוורת שיש גם למקבלי ההחלטות.


    הם מפחדים שחס וחלילה נשים אחרות יראו, ויקחו דוגמה ואחריות על חייהן. הם מפחדים, כי המשמעות היא שגם הם יצטרכו לקחת אחריות על חייהם ולהחליט החלטות אמיצות ומודעות באמת,

    ואת מי יאשימו אז?

     


     אין לראות בפוסט הזה המלצה כלשהי מלבד ההמלצה לערער את התפישות הנורמטיביות, ולעורר למחשבה ולבחינה

    מחודשת של תפישות ישנות, מתוך הכוונה לעודד לקיחת אחריות על החיים, תהיה ההחלטה הסופית אשר תהיה.


     

    דרג את התוכן:

      תגובות (18)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/8/09 12:25:

      צטט: החתולה של שרודינגר 2009-08-26 06:40:23


      צודק.

       

       


      :))

      צודק.
        16/7/09 06:21:

      צטט: ד"ר עם פילוסופיה 2009-07-15 22:04:17

      הכתבה בסרטון חשובה ועשויה היטב. תודה על הבאתה.

       

      לגבי  כריתת שד מניעתית - קטונתי מלהביע דעה, אך חורה לי ההתיחסות הלא מכבדת לבחירה שעשתה הפציינטית.

       

       

      איזו התיחסות אתה מתכוון? כי אם יש כזו, לא מצאתי, וגם לא התכוונתי.

       

      תודה על ההתיחסות.

      הכתבה בסרטון חשובה ועשויה היטב. תודה על הבאתה.

       

      לגבי  כריתת שד מניעתית - קטונתי מלהביע דעה, אך חורה לי ההתיחסות הלא מכבדת לבחירה שעשתה הפציינטית.

        15/7/09 16:55:

      צטט: הדס** 2009-07-15 16:09:27

      בהחלט!!

       

       


      :))
        15/7/09 16:09:
      בהחלט!!
        10/7/09 19:30:

      צטט: קורע ברך 2009-07-10 18:20:54

      צטט: סנה בוער 2009-07-10 14:12:33

       

      העלת כאן פן מאד מעניין.

       

      את הידע הזה על אנשים שמבקשים לעצמם כריתת אברים,

      למדתי מערוץ 8.

       

      למדתי מסרט שהלך עם גברת אחת ששאיפת חייה היה לכרות לעצמה רגל.

       

      במילים אחרות. היא צלמה את עצמה כורתת רגל בניתוח.

       

       והסרט פורסם.

       

       

       

      ברררר  חולני

        10/7/09 18:20:

      צטט: סנה בוער 2009-07-10 14:12:33

      צטט: קורע ברך 2009-07-10 13:51:40


      יש מחלה כזאת, לא מובנת לפסיכולוגים,

      שמביאה בני אדם לכרות לעצמם אברים.

       

      לא יודע אם הגברת סובלת מהמחלה הזאת.

       

      אני מנחש שהיא קיבלה עצה לא טובה.

       

      העיקר שניי בריים.

       

       

      יש מצב שהיא קורבן של רופאים עם הבעיה הפסיכולוגית הזו.

      פתאום חשבתי על עוד משהו, הרי עשו עליה סרט שמתאר את תהליך קבלת ההחלטות וכו',

      האם יכול להיות שהיא באופן לא מודע נענתה לרצון לא מודע של מצלם הסרט?

      כלומר, איזה עיניין יש בסרט כזה אם בסופו היא מחליטה למשל לא לעבור את הכריתה?
      וכל העיניין שהפכו אותה לגיבורה בא רק כדי לעודד אותה לעבור את הניתוח, או במילים אחרות לא לקלקל את הסרט.

       

      העלת כאן פן מאד מעניין.

       

      את הידע הזה על אנשים שמבקשים לעצמם כריתת אברים,

      למדתי מערוץ 8.

       

      למדתי מסרט שהלך עם גברת אחת ששאיפת חייה היה לכרות לעצמה רגל.

       

      במילים אחרות. היא צלמה את עצמה כורתת רגל בניתוח.

       

       והסרט פורסם.

       

       

        10/7/09 14:12:

      צטט: קורע ברך 2009-07-10 13:51:40


      יש מחלה כזאת, לא מובנת לפסיכולוגים,

      שמביאה בני אדם לכרות לעצמם אברים.

       

      לא יודע אם הגברת סובלת מהמחלה הזאת.

       

      אני מנחש שהיא קיבלה עצה לא טובה.

       

      העיקר שניי בריים.

       

       

      יש מצב שהיא קורבן של רופאים עם הבעיה הפסיכולוגית הזו.

      פתאום חשבתי על עוד משהו, הרי עשו עליה סרט שמתאר את תהליך קבלת ההחלטות וכו',

      האם יכול להיות שהיא באופן לא מודע נענתה לרצון לא מודע של מצלם הסרט?

      כלומר, איזה עיניין יש בסרט כזה אם בסופו היא מחליטה למשל לא לעבור את הכריתה?
      וכל העיניין שהפכו אותה לגיבורה בא רק כדי לעודד אותה לעבור את הניתוח, או במילים אחרות לא לקלקל את הסרט.

        10/7/09 13:51:


      יש מחלה כזאת, לא מובנת לפסיכולוגים,

      שמביאה בני אדם לכרות לעצמם אברים.

       

      לא יודע אם הגברת סובלת מהמחלה הזאת.

       

      אני מנחש שהיא קיבלה עצה לא טובה.

       

      העיקר שניי בריים.

        10/7/09 13:32:

      צטט: רוח גלילית 2009-07-10 13:02:04

      צטט: סנה בוער 2009-07-09 21:31:40

       


      הסיפור שהבאת מאוד ריגש אותי, את בקשר איתה, יודעת מה קורה?

       היום דיברתי איתה :) היא מרגישה מצוין,  בחרה לא להיות במעקב רפואי, ובימים אלה סיימה שנת לימודים ראשונה בדמיון מודרך וריפוי אנרגטי.

       

      כיף לשמוע :)

        10/7/09 13:31:

      צטט: א י ל ה 2009-07-10 09:27:26


      הזדעזעתי מהסיפור שלה כשראיתי אותו.

      התכווצתי.

      זה נראה לי קיצוני על גבול הטירוף.

      מצד שני, אין לי שום דרך להיות במקומה, והלוואי שלעולם לא אהיה.

           

      מישהו פעם עשה לי חיבור בין שם המחלה "סרטן" לבין ההתנהגות של "סר ורוטן".

      אז אני כמובן לא חושבת שזה אחד לאחד, וגם ל"סר ורוטן" יש כל מיני מופעים וכל זה,

      אבל מה שבטוח - זה שאנחנו כולנו כל כך ספוגים בפחד לחיות, זו רעה חולה <הא הא> שהלוואי שנדע לצאת ממנה. כולנו כחברה, וכל אחד לחוד.

           

      ושתהיה בריאה, הקרן, עד סוף ימיה...

                

       

       

      כך בדיוק גם אני הגבתי.

      בקשר לפחדים,

      הלוואי שבשלב ראשון "תרבות" ההפחדה תפסק, זה כבר יוריד את המפלס למידה כזו שאפשר יהיה להתחיל

      להתעסק עם הפחד בלי פחד :)

        10/7/09 13:02:

      צטט: סנה בוער 2009-07-09 21:31:40

       

      כן, זו התורה כולה, ללמוד איך להחליט באמת שרוצים לחיות.

      רוב האנשים חושבים שהם רוצים לחיות, לא תמיד זה גם נכון, וקשה מאוד להגיד לבן אדם שהוא לא באמת רוצה לחיות.

      אני אמרתי את זה לאבא שלי בזמנו, לא באשמה או כעס, בזמן שישבנו על הספסל בחצר ברמ"בם והדליק סיגריה.

      הוא לא הבין על מה אני מדבר ואמר שהוא ילחם וכו', (לא שאלתי אותו מה זה אומר להילחם?)

      במקום זה שיכנעתי אותו לעשן גראס, דבר שעזר לו מאוד מאוד גם לכאבים ולתאבון, אבל זה גם פתח אותו מחשבתית

      ורגשית.

      הסיפור שהבאת מאוד ריגש אותי, את בקשר איתה, יודעת מה קורה?

       היום דיברתי איתה :) היא מרגישה מצוין,  בחרה לא להיות במעקב רפואי, ובימים אלה סיימה שנת לימודים ראשונה בדמיון מודרך וריפוי אנרגטי.

        10/7/09 09:27:


      הזדעזעתי מהסיפור שלה כשראיתי אותו.

      התכווצתי.

      זה נראה לי קיצוני על גבול הטירוף.

      מצד שני, אין לי שום דרך להיות במקומה, והלוואי שלעולם לא אהיה.

           

      מישהו פעם עשה לי חיבור בין שם המחלה "סרטן" לבין ההתנהגות של "סר ורוטן".

      אז אני כמובן לא חושבת שזה אחד לאחד, וגם ל"סר ורוטן" יש כל מיני מופעים וכל זה,

      אבל מה שבטוח - זה שאנחנו כולנו כל כך ספוגים בפחד לחיות, זו רעה חולה <הא הא> שהלוואי שנדע לצאת ממנה. כולנו כחברה, וכל אחד לחוד.

           

      ושתהיה בריאה, הקרן, עד סוף ימיה...

                

       

        9/7/09 21:31:

      צטט: רוח גלילית 2009-07-09 14:43:29


      פוסט חשוב!  כבר שבוע אני חושבת מה גורם לאשה בריאה לכרות אברים בריאים, רק על האפשרות ש... פעם... אולי. אין לי תשובה, רק זעזוע מהעניין, אבל כמו שאמרת פה, אני מכבדת כל החלטה שבנאדם לוקח על החיים שלו.

      אני לא יודעת אם אפשר לקרוא לזה מפוחדות מהעתיד. אני הייתי קוראת לזה סוג של חוסר ידיעה על אופציות אחרות שקיימות בטיפול במחלה, והתמקדות באמת בעניין שרק הגוף הוא גורם פה. זו אגב מלכודת שגם הממסד הרפואי לכוד בה (לא חושבת שהם בכוונה מעודדים מחשבות כאלה, אלא שפשוט גם הם לכודים באותן קונספציות. בשנים האחרונות חלה תזוזה ממשית בכל זאת. לכל מחלקה אונקולגית צמודה היום מחלקה של רפואה אלטרנטיבית. את השינוי הזה, אגב, אני זוקפת לזכות החולים)

      צריך להבין שיש יותר אנשים שלא נחשפו לדרכים אלטרנטיביות מאלה שכן, למרות שמסביב כל הזמן יש באזזז של רפואה אלטרנטיבית, רוחניות ודרך אחרת להבין את החיים שלנו. יש מצבים שבהם הבנאדם גם נמצא בכזו פאניקה, שהוא לא מסוגל לחשוב על אלטרנטיבה אלא רץ ישר לזרועות המוכר והבטוח - מה שנותן תוצאות מיידיות, מוכחות בבשר. ממש ממש קשה להיות בנעליים של החולה, ובאותה נקודת זמן/התפתחות שהוא נמצא כשהוא פוגש את המחלה

      ולסיום, סיפור אמיתי. פגשתי אישה שהיה לה סרטן בלימפה, בדרגה די גבוהה. אחרי שהתגלתה המחלה היא אמרה לעצמה ככה: אם אני הולכת למות, אני רוצה קודם לחיות. היא הוציאה את החסכונות שלה ולקחה את הילדים לטיול של שלושה חודשים בקריביים  - חלום שהיה לה מאז ומתמיד. אחרי שחזרו ארצה היא ניגשה לבדיקות. בבדיקות התגלה שהסרטן נעלם. היא סיפרה לי שהיא לא מבינה מה קרה, אבל היא רוצה ללכת עכשיו בנתיבים אלטרנטיביים, כדי להבין. אמרתי לה: זה פשוט מאוד. החלטת שאת רוצה לחיות. זה הכל :))

       

      כן, זו התורה כולה, ללמוד איך להחליט באמת שרוצים לחיות.

      רוב האנשים חושבים שהם רוצים לחיות, לא תמיד זה גם נכון, וקשה מאוד להגיד לבן אדם שהוא לא באמת רוצה לחיות.

      אני אמרתי את זה לאבא שלי בזמנו, לא באשמה או כעס, בזמן שישבנו על הספסל בחצר ברמ"בם והדליק סיגריה.

      הוא לא הבין על מה אני מדבר ואמר שהוא ילחם וכו', (לא שאלתי אותו מה זה אומר להילחם?)

      במקום זה שיכנעתי אותו לעשן גראס, דבר שעזר לו מאוד מאוד גם לכאבים ולתאבון, אבל זה גם פתח אותו מחשבתית

      ורגשית.

      הסיפור שהבאת מאוד ריגש אותי, את בקשר איתה, יודעת מה קורה?

        9/7/09 21:22:

      צטט: la nina 2009-07-09 14:42:56


      מעורר מחשבה. קטונתי מלחוות דיעה. אומרים לא לדון אדם עד שתגיע למקומו, ואיך אפשר לדמיין את המקום הזה? חברה מאוד מאוד טובה שלי מתה מסרטן השד, והיה לה את הגן במשפחה, והיא לא רק שלא עשתה צעד מניעתי, אלא גם סירבה, לאחר כריתת הגוש, לרדיותרפיה ולכימותרפיה וטיפלה בעצמה אך ורק באמצעים אלטרנטיביים ותזונה מטורפת וחוקני קפה ואחרי שנתיים זה פרץ בצורה כל כך אלימה שכבר לא היה מה לעשות. וגם זה עוד סוג של דאטה שלא מפיק ממני שום מסקנות. רק חוסר אונים והקלה על שלפחות הדילמה הזאת נחסכה ממני.

       

       

      אי אפשר לדמיין את המקום הזה ולדעת איך נגיב ונפעל בזמן אמת.

      ובכל זאת, אפשר לשאול את השאלות ולחקור את הסיבות ה"עקרוניות" להופעת המחלה, ולשנות אורח חיים ומחשבה.

      כי בסופו של דבר, אין הבדל במנגנון (לא הפיזי) שיוצר את הסרטן לזה שיוצר כל מחלה אחרת.

        9/7/09 14:43:

      פוסט חשוב!  כבר שבוע אני חושבת מה גורם לאשה בריאה לכרות אברים בריאים, רק על האפשרות ש... פעם... אולי. אין לי תשובה, רק זעזוע מהעניין, אבל כמו שאמרת פה, אני מכבדת כל החלטה שבנאדם לוקח על החיים שלו.

      אני לא יודעת אם אפשר לקרוא לזה מפוחדות מהעתיד. אני הייתי קוראת לזה סוג של חוסר ידיעה על אופציות אחרות שקיימות בטיפול במחלה, והתמקדות באמת בעניין שרק הגוף הוא גורם פה. זו אגב מלכודת שגם הממסד הרפואי לכוד בה (לא חושבת שהם בכוונה מעודדים מחשבות כאלה, אלא שפשוט גם הם לכודים באותן קונספציות. בשנים האחרונות חלה תזוזה ממשית בכל זאת. לכל מחלקה אונקולגית צמודה היום מחלקה של רפואה אלטרנטיבית. את השינוי הזה, אגב, אני זוקפת לזכות החולים)

      צריך להבין שיש יותר אנשים שלא נחשפו לדרכים אלטרנטיביות מאלה שכן, למרות שמסביב כל הזמן יש באזזז של רפואה אלטרנטיבית, רוחניות ודרך אחרת להבין את החיים שלנו. יש מצבים שבהם הבנאדם גם נמצא בכזו פאניקה, שהוא לא מסוגל לחשוב על אלטרנטיבה אלא רץ ישר לזרועות המוכר והבטוח - מה שנותן תוצאות מיידיות, מוכחות בבשר. ממש ממש קשה להיות בנעליים של החולה, ובאותה נקודת זמן/התפתחות שהוא נמצא כשהוא פוגש את המחלה

      ולסיום, סיפור אמיתי. פגשתי אישה שהיה לה סרטן בלימפה, בדרגה די גבוהה. אחרי שהתגלתה המחלה היא אמרה לעצמה ככה: אם אני הולכת למות, אני רוצה קודם לחיות. היא הוציאה את החסכונות שלה ולקחה את הילדים לטיול של שלושה חודשים בקריביים  - חלום שהיה לה מאז ומתמיד. אחרי שחזרו ארצה היא ניגשה לבדיקות. בבדיקות התגלה שהסרטן נעלם. היא סיפרה לי שהיא לא מבינה מה קרה, אבל היא רוצה ללכת עכשיו בנתיבים אלטרנטיביים, כדי להבין. אמרתי לה: זה פשוט מאוד. החלטת שאת רוצה לחיות. זה הכל :))

        9/7/09 14:42:

      מעורר מחשבה. קטונתי מלחוות דיעה. אומרים לא לדון אדם עד שתגיע למקומו, ואיך אפשר לדמיין את המקום הזה? חברה מאוד מאוד טובה שלי מתה מסרטן השד, והיה לה את הגן במשפחה, והיא לא רק שלא עשתה צעד מניעתי, אלא גם סירבה, לאחר כריתת הגוש, לרדיותרפיה ולכימותרפיה וטיפלה בעצמה אך ורק באמצעים אלטרנטיביים ותזונה מטורפת וחוקני קפה ואחרי שנתיים זה פרץ בצורה כל כך אלימה שכבר לא היה מה לעשות. וגם זה עוד סוג של דאטה שלא מפיק ממני שום מסקנות. רק חוסר אונים והקלה על שלפחות הדילמה הזאת נחסכה ממני.

      ארכיון

      פרופיל

      סנה בוער
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין