שימוש באלכוהול ובסמים קיים אצל מתבגרים מכל שכבות האוכלוסייה. השימוש בסמים (אלכוהול הינו סם גם כן) מתחיל כאשר יש למתבגר קושי או כאב שהשימוש בסם מרגיע אותו. גם אם מדובר בנסיבות חברתיות בעיקר בשתיית אלכוהול הסיבה בתחילה לשימוש היא כדי "לשמוח" "לחגוג".

בהדרגה הסם הופך להיות סיבת המפגש והחבר'ה איתם נפגשים הם חבורת השותים והמעשנים,וכך נכנסים לדפוס שיכול אצל חלק מן המתבגרים להפוך לקבוע עד למצב של התמכרות. כל נער ונערה מכל שכבה באוכלוסיה יכולים למצוא עצמם "נעזרים" בסמים אבל ישנן קבוצות שונות שנמצאות בסיכון יותר מהשאר.

מי נמצא בקבוצת הסיכון:

1. מתבגרים שעברו או עוברים משבר כגון: פרידת הורים, מחלה של אדם קרוב, מוות ועוד...

2. מתבגרים עם קשיים חברתיים.

3. מתבגרים שאינם אוהבים את המראה שלהם ומרגישים רע איתו.

4. מתבגרים שאינם מסתדרים במסגרת הלימודית ונמצאים בסכנת נשירה.

5. מתבגרים שאחד מההורים או בן משפחה קרוב השתמש או משתמש בסמים ואלכוהול.

ההרגשה שנותנים הסמים בתחילה היא מרגוע לכאב. המצוקה, הקושי, הדאגות והכאב נעלמים לזמן מה ואפשר להרגיש טוב עם החיים, לשמוח ולהיות מאושרים. העולם הפנימי של המתבגר לעיתים לא בא לידי ביטוי בצורה מובהקת.

ישנם בני נוער שאינם מביעים ומשתפים ברגשות שלהם ובמצוקות ומפנימים אותם. אם אתם ההורים, הצוות המקצועי בבית הספר, המדריך בתנועה או כל אדם אחר שנמצא בקרבת נער/ה שמשדרים מצוקה, כדאי שתבדקו עם הנער/ה את הנושא. גם אם מדובר שמתבגר שמתקשה בהבעת רגשות יש לנסות לבדוק בדרכים אחרות או דרך אנשים אחרים אפשרויות למתן עזרה.

בני נוער יכולים להביע מצוקה בדרכים רבות - שינוי לרעה בתפקוד בבית הספר, הבעת מרד קיצונית מהרגיל, חוסר שיתוף פעולה, חוסר רצון לשוחח, הסתגרות, שינוי בהרגלי האכילה ועוד... כאשר כל אחת מההתנהגויות הרגילות של המתבגר מקבלות תפנית לרעה, יתכן שישנה מצוקה שראוי להתייחס אליה.

גם כאשר מתבגר אינו משתף פעולה ואינו מעוניין לפתוח בשיחה עימכם ולשתף בקשיים שלו רצוי למצוא את הדרך שזה כן יקרה, כאשר המתבגר יקבל דרככם ההורים והמבוגרים המטפלים האחרים בחייו של הנער/ה מסר של הבנה ואמפטיה לקושי יש סיכוי גדול יותר לשיתוף ומתבגר שמוצא מענה לקושי שלו יזדקק פחות ל"עזרה" של הסמים והאלכוהול.