ניסיתי להיזכר מה היה החוט של השיחה הראשונה שלנו.

מצאתי את עצמי עם חיוך רחב.

המלך ידע טוב מאוד אל מי חייכתי. הפעם הוא לא היה לבד ,הוא היה עם המלכה.

פתאום מצאתי את החוט: " איך מתנהג מלך, והאם הכול אשליה ?"

ציפיתי מאז פגשתנו הראשונה לפניי חודש שהכול יקרה בדיוק לשביעות רצוני, שמעתי בעצתו וידעתי בתוך תוכי שאני אפגוש בו שוב.

אני עושה אך ורק מה שאני רוצה לעשות, אין לי שום פחד או חשש או חוסר בטחון, אפילו לשנייה, ומבחינתי כל העולם הוא מתנת יום הולדת שניתנה לי כדי להעשיר ולהשביח אותי עד יום מותי. הוד מלכותו אמר לי : " זה לא תפקיד קשה, אבל מעט אנשים בעולם יכולים למלא אותו. את חושבת שהיית יכולה להיות מלכה?"

כן, עניתי לו. בלי היסוס ובלי אשמה, בלי להתבייש. כי אני מאמינה בכל ליבי בזכות מלאה שאני יכולה לזכות בכל הסיפוקים והאוצרות שעולים על דעתי.

המלכה הסתכלה עליי בהערצה ,חייכה ואמרה: " התפקיד שלך אם את רוצה להיות מלכה, הוא לשמש דוגמה, להזכיר לאחרים שזו זכותם וחובתם לחיות באושר ובעושר.אני עושה זאת בשירים והצגות בממלכה שלנו." הרהרתי והבנתי שהמלכה עושה את זה בעצם קיומה. היא משאירה מאחוריה שובל מתמשך של אנשים מחויכים ומפויסים.

העבודה שלה נעשית באופן טבעי .

סיפרתי להוד מלכותה, שמאז פגישתי הראשונה עם המלך קרו הרבה שינויים, אומנם עדיין לא מצאתי עבודה.

אבל למדתי לקחת נשימה עמוקה ,לעצור לרגע וליהנות מהשגרה. תוך כדי שאני מספרת, המלכה מציירת דרקון-אש אפוף להבות. הסתכלתי עליה ולא האמנתי איך ציור כזה יוצא ממכחול כל כך עדין. אני ממשיכה לספר על השירים וסיפורים שכתבתי, על אנשים חדשים שהכרתי ושבעצם,גם שקורה דבר נורא זה בעצם עוד "אבן דרך" לפתיחת דלת לדבר חדש הבא. המלכה מהנהנת עם הראש ומביעה הסכמה.

המשכתי להסתכל עליה ,כמה שהיא עדינה ...פתאום נפלט לי שאלה: "הוד מלכותה , למה דווקא בחרת לצייר דרקון?"

היא ענתה: " דרקון, בגלל הפחד שלי ממנו.כי כשאתה לא פוחד אתה הופך ללטאה, מרגיש קרקע בטוחה ונשאר מי שאתה." פתאום אני רואה את הדרקון הלוהט שלה מקופל למניפה תוך כדי שהיא מנענעת לעצמה ונהנית מבריזה קרירה.

מצאתי את עצמי פותחת שוב את הפה כמו לטאה,בסוף הצלחתי להגיד- " הוד מלכותה, מה היה מיוחד במלך שהוא הבחירה שלך?" היא חייכה אליי שוב, כמו נערה מתבגרת שהתאהבה בפעם הראשונה. "זה היה לפניי 11 שנה" היא אמרה. " כבר מהרגע הראשון שפגשתי בו הרגשתי את זה בפנים. יצרנו עולם משל עצמנו והאמנו רק בו.

אצלנו בממלכה שלוש פעמים בשנה מתקיימים חגיגות-אהבה, זה קצת מזכיר חתונה. אבל אין אצלנו טקסי חתונה ,הכול מושתת על אמונה.

אני והמלך משמשים לאנשים השראה,ככה זה אצלנו בממלכה".

צחוק נשי יצא מגרוני ,נבלע מאחורי מבט של אכזבה.

אצלנו זה לא כך, אמרתי לה .

השילוב הנדיר הזה, של תכונות מדהימות ושל תמימות, שהוא ורק הוא יכול להקים מערכת של הערצה הדדית, כנה,

וחסרת פשרות כבר דעכה מזמן.

למרות זאת ,אני עדיין מאמינה- זה אפשרי  .

תמיד הייתי כנה. ככה זה כשאת בחורה שקופה, ממילא אין טעם לשקר, זה לא ילך, הבנתי די מהר. אז נשארתי נאמנה לאמת שלי. הסברתי לה שלא קל להוציא את הבלוז ממני, בכל זאת,אני חיה לצלילי "לד זפלין" .אבל זה לא זה.

אני מרגישה מספיק פתוחה וחזקה גם ככה. מניחה את עצמי על מגש, שיטעם, בטעימות קטנות, לא מפחדת להשביע לו את התיאבון. אחרת מה הטעם? .יש אצלנו בארץ כאלה מהסוג הגברים האלה, שזורקים לך את המילים האלה בשיחה "אמיתית" עם אחרת כשאת לידו,  משתייכים לקבוצת הגברים שיום יבוא ,אחד מהם יהפוך אותך לאישה מאושרת, אהובה ונשואה. (אולי)

ההפנמה הזאת מרגישה כאילו הרגשתי- ירייה בבטן מצייד בהמתי שצד לו בדרך עוד כמה אנטילופות כשהוא איתי ופתאום את מבינה, שהפיסה מהג'ונגל שנזרקה עלייך באותו רגע, היה זה הג'ונגל שאת חיה בו.

כשאני חושבת על זה, זה דיי מוזר?! באהבה האחרונה שלי הוא לא יצא לציד, ובכל זאת אני נטרפתי. הוא לא יצא למלחמה, ובכל זאת כבש אותי. אבל הכי מוזר זו מידת הקלות שבה אני כנה ולא פחדתי לומר לו : "אני אוהבת אותך". טוב נראה לי שנסחפתי הוד מלכותך בכל זאת, זה קצת אישי.

היא אמרה: " זה בסדר יקירה תפיצי את סיפור האהבה שלך תשמשי דוגמא. ככה תישארי מלכה". המלך התקרב אלינו בעודנו מפטפטות , לחץ את ידי לשלום חיבק את המלכה ואמר שהפעם הם נוסעים חזרה לממלכה . איחלו לי דרך צלחה ונעלמו.

אני כבר מרגישה יותר בטוחה, יכול להיות שהוד מלכותה החזירה בי את צלילי הניגון?!

אני לא יודעת לאן אני ממשיכה אבל,מה שבטוח אני חוזרת לכאן...