כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    אור הגנוז

    קרוקס אהובתי

    46 תגובות   יום חמישי, 9/7/09, 16:40


    אדם שמתאהב הולך אחרי

    אהבתו

    והאהבות

    עולות ויורדות דוקא

    במעלית שאינו נכנס

    לתוכה

    נעים עריידי

     

     

    המפגש הראשון שלי עם קרוקס לא היה סיפור אהבה . למעשה , כמה ימים אחרי שראיתי אותה בפעם הראשונה עדיין חשתי חולשה . בעזרת תרגילי נשימה וצמחי מרפא שבתי לאיתני , אך אז פגשתי בידידי ד. שהחל למכור אותה  ובעוד הוא מנסה להסביר לי את פלאיה ולהראות את חמוקיה צפה ועלתה תחושה חדשה . והפעם , תופעת הכפילות . כלומר , גופי שם , אבל נפשי מסרבת לקלוט את הזוועה ונעלמת למחוזות עלומים .

     

    בסופו של דבר לא נותרה ברירה . נמלטתי למוזמביק . אני יודע . אתם בטח נזכרים בשיר  של בוב דילן שאוהב לבלות שם , וכל הזוגות הרוקדים לחי ללחי על שפת האוקינוס . גם אני לא עייפתי מלספר על הרפתקאותי שם וכדרך אגב על מסע ההזדככות שעברתי . ליתר דיוק מסע הזדכות . ברגע שאתה מבין שחפציך נגנבים בקצב מסחרר ושופינג אין אתה מתחיל תהליך הפוך . תן לפני שיקחו , וכך שב חופשי ומאושר עם עצמך .

     

    בסופו של דבר הגעתי לגבול מוזמביק-טנזניה . על ירידה לחוף עם דברי ערך אין מה לדבר , לפיכך ארזתי את עצמי , מגבת , וכפכפים לרגלי לגן העדן של האוקינוס ההודי . טבילה אלוהית במים והופפלה.... אין מגבת וכפכפים . טוב , לחזור יחף לאוהל זה תענוג מפוקפק לכפות רגלי העדינות . שפוף מעט אני מתחיל את הויה דולורוזה לאוהל , ובעוד השמש מפזזת במרץ על קרחתי פטה מורגנה....מתחת לסלע לא רקפת אם כי פרוסה של גבינת טל העמק עם חורים גדולים . אני מתקרב . לא !!!

    זו קרוקס ישנה וחבוטה . מה אעשה ? יהודה שנית לא תיפול . האם אדלג עם גבינית ברגל אחת ? לא נתתי ליצר ההשרדות להתגבר ושבתי יחף למאהל .

     

    אבל המסע היה כה מתיש , השמש כה יוקדת , עד כי נפלתי לשינה טרופה . ובחלומי אני שוחה עם דב קוטג'  וחיש קל יורד עמו למצולות , שוכח שאני איש יבשה מובהק . אני במצוקה ואין לי אויר . באמת . מפרפר בין חיים למוות נגלה מעל כתם מטושטש הנדמה כמצוף . עולה בכוחות אחרונים . הכתם מתגלה כשרשרת נעלי קרוקס קשורות במטווה החורים האפלים . אני מוותר ושוקע לתוך הכחול הגדול .  


    לא קשה לשלוט באמנות האבידה ,

    כבר כל כך הרבה דברים איבדתי

    שלאבד זה כבר אינו אסון נורא

    אליזבט בישופ

     

     

    תוספת מאוחרת : הבהרה בעקבות מבול של פניות שקבלתי ממקסיקו . לא ידעתי שהפוסט שלי יוביל לקריסת החברה . נראה כי השפעתי גדולה משחשבתי .



    דרג את התוכן:

      תגובות (44)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/12/09 00:30:

      צטט: רניה1 2009-09-26 19:13:43


      נראה לי שהטילה עליך כישוף ולא נותר לך אלא לחיות איתה לעד.

       מה פתאום כישוף ? התכוונתי לחיות לעד בכל מקרה, אבל נראה עם מי.

       על האגם עם בוא האביב, הנוף פרוש כתמונה

      גבעות זרוקות מסביב בלי חשבון, המים משטח סדור

      ארנים ערוכים על פני ההר, אלף פעמים ירוק

      הירח נוגע בלב הגלים, נטף אחד של פנינה

       

        26/9/09 19:13:

      נראה לי שהטילה עליך כישוף ולא נותר לך אלא לחיות איתה לעד.
        12/8/09 13:24:

      צטט: מדברת סינית בעברית 2009-07-29 01:17:14


      לעתים יש את האחת והיחידה.

      לעתים היא נמצאת לתקופה ארוכה, לעתים מבקרת ביקור קצרצר, אפילו שם לא משאירה.

      תמיד, קיימת הודיה לרגע.

      כמה טוב שנולדנו.

       

      אני בעסקי איבוד משקפיים. בכל פעם, עם רכישת זוג חדש, העולם נראה קצת אחרת. מתאהבת כל פעם מחדש:)

      זה נשמע עסק מעניין במיוחד ומלא שינויים.

      להיוולד כל בוקר מחדש,
      עם כל מילת פרידה למות מעט,
      ולהביא אל העולם עוד בן ובת
      בארץ של חלב, מרור ודבש.

      ללכת שבי אחריך,
      לנשום את השמש הצורב,
      לחלום אותם מול שמיך,
      לכאוב אותך ושוב להתאהב.

      אהוד מנור

       


      לעתים יש את האחת והיחידה.

      לעתים היא נמצאת לתקופה ארוכה, לעתים מבקרת ביקור קצרצר, אפילו שם לא משאירה.

      תמיד, קיימת הודיה לרגע.

      כמה טוב שנולדנו.

       

      אני בעסקי איבוד משקפיים. בכל פעם, עם רכישת זוג חדש, העולם נראה קצת אחרת. מתאהבת כל פעם מחדש:)

        28/7/09 13:16:

      צטט: אליענה.י 2009-07-26 09:28:14

      ואני  לתומי חשבתי שהאהבה הזאת  לנעלים, שיכולה להביא בן אדם למוזמביק, שמורה לנשים קריצה תשואותי

      מזל שכולך תום.... :) ולאהבה אין גבולות , אפילו לא בין נשים לגברים , טוב , אולי בין אישה שמורה למצה שמורה .

      שנעליים קונים מהר
      וגרביים לא חסר
      אך מגפיים ומכנסיים
      שתמיד קונים קומפלט
      קשה להשיג אותם כעת.
      פוגי

        26/7/09 09:28:
      ואני  לתומי חשבתי שהאהבה הזאת  לנעלים, שיכולה להביא בן אדם למוזמביק, שמורה לנשים קריצה תשואותי
        25/7/09 14:35:

      צטט: מולי. 2009-07-25 05:14:35

       

       

       

       

       

       

       

      חבל קצת להכתים את מרחב השובל הלבן שהותרת , אבל לו הייתי פיראט הייתי אומר שהקרוקרס קשור לתרבות ישראל , זו המרוקמת בשריגים זרים ובהם גם אשכולות מרורים לא בטעמו ולא ברוחו של ישראל , מביאה עם הטוב גם פרי כחש של הזנחת כרמנו אנו .

      אָשִׁיר בִּזְמִירוֹת וּרְנָנִים   בְּבֵית אֵל שׁוֹכֵן מְעוֹנִים חֲדָשִׁים וְגַם יְשָׁנִים   לִפְנֵי ה' אֶבְרָכָה נוֹטֵר כַּרְמוֹ עֵת הוֹפִיעַ   בִּימֵי מֶלֶךְ שֶׁהִרְשִׁיעַ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַפּוֹשֵׁעַ   בִּלְתִּי רָאוּי לַמְּלוּכָה יָדַע כִּי חָזְקָה מַמְלַכְתּוֹ   עַל כָּל מְדִינוֹת מֶמְשַׁלְתּוֹ כִּי בַת מֶלֶךְ הִיא רַעְיָתוֹ   מַעְרָכָה מוּל מַעֲרָכָה

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       הקיצור,התאהבות היא כמו הקרוקרס,

       כמו הביפר והפלפון וכמו כל שלגר שצץ ונעלם

       התאאהבות היא מחלה שעוברת עם ההתפקחות

       מהאשליה.  

       

       שמוני נוטרה את הכרמים, כרמי שלי לא נטרתי.            

       

      והכוכב שלי? (הנצנץ) הוא כבר בשמי הכוכבים שלך. 

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

        25/7/09 14:18:

      צטט: miel 2009-07-24 23:01:21


      אם התאהב אז זה כבר שלו

      והמעלית שעולה ויורדת כלל אינה מענינו.

      והנה השאלה הנצחית:

      למי טוב יותר,

      לזה שגר בבית מפואר ונוף חלונו היא  דירות שיכון

      או לזה שגר בדירת שיכון ומחלונו רואה נוף פאר

       

      זו השאלה הנצחית ? כל חברי הם נוודים שאורח חייהם לא נשתנה במרוצת הדורות . רובם חיים עד עצם היום הזה ביורטות , דומות לאלו שתיאר מרקו פולו לפני מאות בשנים , כך שהיורטה חסרת חלונות היא , ובחוץ מישור אינסופי .

       

        25/7/09 05:14:

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       הקיצור,התאהבות היא כמו הקרוקרס,

       כמו הביפר והפלפון וכמו כל שלגר שצץ ונעלם

       התאאהבות היא מחלה שעוברת עם ההתפקחות

       מהאשליה.  

       

       שמוני נוטרה את הכרמים, כרמי שלי לא נטרתי.            

       

      והכוכב שלי? (הנצנץ) הוא כבר בשמי הכוכבים שלך. 

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

        24/7/09 23:01:


      אם התאהב אז זה כבר שלו

      והמעלית שעולה ויורדת כלל אינה מענינו.

      והנה השאלה הנצחית:

      למי טוב יותר,

      לזה שגר בבית מפואר ונוף חלונו היא  דירות שיכון

      או לזה שגר בדירת שיכון ומחלונו רואה נוף פאר

       

        21/7/09 15:25:

      צטט: הדס זיגדון 2009-07-20 00:27:29

      היי אבי

      חייכתי לאורך כל קריאת הפוסט...

      שכן גם אני לא מחבבת את ה"סנפירים" האלה...הקרוקס...

      אפילו העדפת לטבוע...ורק לא...חחח

      לך על...havaianas

      מעולות ונוחות  בקיץ...ומאוד חתיכיות...קלילות...

      * ללילה טוב...

      מהדס

      תודה על העצה....

      בְּיוֹם אֶקְרָא אֱלֹהִים תֵּן בְּמִּדְבָּר הַר הֲדַס שִׁטָּה בְּרוֹשׁ תִּדְהָר וְלַמַּזְהִיר וְלַנִּזְהָר שְלוֹמִים תֵּן כְּמֵי נָהָר

       

        20/7/09 00:27:

      היי אבי

      חייכתי לאורך כל קריאת הפוסט...

      שכן גם אני לא מחבבת את ה"סנפירים" האלה...הקרוקס...

      אפילו העדפת לטבוע...ורק לא...חחח

      לך על...havaianas

      מעולות ונוחות  בקיץ...ומאוד חתיכיות...קלילות...

      * ללילה טוב...

      מהדס

        19/7/09 22:35:

       

      אבל אנחנו יודעים , שלא כך הם פני הדברים על האדמה עצמה .

      צ'יגניס אייטמטוב

       

      זה ישתנה  בתהליך האבולוציוני.

      לרומי ודומיו זה כבר קרה.

       

      אולי צריך להתחיל להסתוסס....

      לרקוד את ריקוד הסופים.

      אולי זה מה שיאיץ את התהליך.

       

       

        19/7/09 14:33:

      צטט: מולי. 2009-07-19 04:25:26


      והנה עוד אחד של רומי בתרגום חופשה

      עם אינטרפטציה.

       

      לא קרוקס ולא מוזמביק...

      לא ניצרי לא יהודי לא מובלמי ולא הינדי,

      לא בודהיסט ולא סופי ןלא איש זן

      לא האדמה ולא מן הטבע ולא מן האתר

      ולא מורכב מיסודות האדמה

      פשוט, איני קיים.

      לא ישות העולם הזה ולא העולם הבא,

      לא בא מאדם וחווה ולא משום סיפור אבות,

      מקומו הוא נטול מקום, סימנו של הבלתי מסומן,

      הוא לא גוף ולא נפש,

      ראה את כל העולות כאחד ואליו אני קוראת

      ואותו אני רוצה לדעת

      ראשון ואחרון, חיצון פנימי הוא אותה נשמה

      הנושמת אדם.

       

      יש איזה מקום בעולם בו כף רגל לא דרכה?

       

      אתה 10 אתה.

      אולי יש לי עוד נצנץ*

       

       

      רומי כתב " אולי יש לי עוד נצנץ ? " . מוזר . בכל אופן , אחרי שדרכנו בכל מקום עברנו לחלל...

      היו שלום . מחלונות התצפית שלנו אנחנו רואים ממרחקים את כדור-הארץ זוהר כמו יהלום קורן בים השחור של החלל . יפה הוא הכוכב שלנו , בכחול המופלא הזה שאין דומה לו , ומפה הוא נראה רך ושברירי כראש של תינוק . ממקומנו פה נדמה לנו שכל בני-האדם החיים על האדמה באשר הם שם , אחינו ואחיותינו הם כולם , ובלעדיהם במה נחשבים אנחנו . אבל אנחנו יודעים , שלא כך הם פני הדברים על האדמה עצמה .

      צ'יגניס אייטמטוב

       

        19/7/09 14:26:

      צטט: choco-light 2009-07-19 01:07:30

      צטט: פיוט 2009-07-11 12:55:59

      צטט: choco-light 2009-07-11 01:10:32

      יש דברים שכל כך לא מתאימים לי, מעדיפה לאבד מראש מאשר ללבוש.

      קרוקס למשל.


       

       

      אבל למה לאבד מראש ?

      ואם הוא יחזור
      באחד הזמנים
      תראי איך פתאום
      אנשים משתנים
      קשה להחיות
      רגשות ישנים.

      ואם הוא יחזור
      תעמדו זה מול זה
      ומה שעבר בך
      לפתע יכבה
      יקר וקרוב לך
      הוא שוב לא יהיה.

       

       אבל למה לאבד מראש ?

      לשם מה לרכוש משהו שלא נעים לי ללבוש?

      מודה שיש לי בארון כמה עדויות לאי שפיות זמנית

      אופנות מתחלפות, טעמים משתנים

      ספק לגבי אנשים ורגשות ישנים

      וגם לגבי נעליים לא נוחות.

       

       

      בואי נסכם ולא נמתין עד בוש

      לרכוש משהו שלא נעים לך ללבוש

      זה לא מוסיף לעו"ש

      חבל שלא אמרת לי מראש .

      ליתר בטחון הלכתי לבדוק את הארון...

      ארצות ומדינות
      תלויות בכוכבים
      ואנחנו כמו צב על גבו
      תלויים על קולבים.

      פוגי

       

        19/7/09 04:32:
      הופה...תיקון טעויות: לא נוצרי ולא מוסלמי ולא נעלים... בטח לא קרקס....בשביל מה יש ספטוס?.
        19/7/09 04:25:


      והנה עוד אחד של רומי בתרגום חופשה

      עם אינטרפטציה.

       

      לא קרוקס ולא מוזמביק...

      לא ניצרי לא יהודי לא מובלמי ולא הינדי,

      לא בודהיסט ולא סופי ןלא איש זן

      לא האדמה ולא מן הטבע ולא מן האתר

      ולא מורכב מיסודות האדמה

      פשוט, איני קיים.

      לא ישות העולם הזה ולא העולם הבא,

      לא בא מאדם וחווה ולא משום סיפור אבות,

      מקומו הוא נטול מקום, סימנו של הבלתי מסומן,

      הוא לא גוף ולא נפש,

      ראה את כל העולות כאחד ואליו אני קוראת

      ואותו אני רוצה לדעת

      ראשון ואחרון, חיצון פנימי הוא אותה נשמה

      הנושמת אדם.

       

      יש איזה מקום בעולם בו כף רגל לא דרכה?

       

      אתה 10 אתה.

      אולי יש לי עוד נצנץ*

       

       

        19/7/09 01:07:

      צטט: פיוט 2009-07-11 12:55:59

      צטט: choco-light 2009-07-11 01:10:32

      יש דברים שכל כך לא מתאימים לי, מעדיפה לאבד מראש מאשר ללבוש.

      קרוקס למשל.


       

       

      אבל למה לאבד מראש ?

      ואם הוא יחזור
      באחד הזמנים
      תראי איך פתאום
      אנשים משתנים
      קשה להחיות
      רגשות ישנים.

      ואם הוא יחזור
      תעמדו זה מול זה
      ומה שעבר בך
      לפתע יכבה
      יקר וקרוב לך
      הוא שוב לא יהיה.

       

       אבל למה לאבד מראש ?

      לשם מה לרכוש משהו שלא נעים לי ללבוש?

      מודה שיש לי בארון כמה עדויות לאי שפיות זמנית

      אופנות מתחלפות, טעמים משתנים

      ספק לגבי אנשים ורגשות ישנים

      וגם לגבי נעליים לא נוחות.

       

       

       

        18/7/09 13:03:

      צטט: dovratz 2009-07-18 00:49:51


      וואו, איזה חלום!

      וואו, איזה חלום.......

       

      וקרוקס בכלל בצרות

      זה היה בחדשות

       

      שלום לך,

      זהבה

      אדם ללא חלום

      זה כמו חוט ללא בלון

      כמו זהבה ללא דובון

      מי שחלם לו, ונשאר לו החלום
      מי שלחם לו, לא ישכח על מה לחם
      מי שנשאר ער כל הלילה עוד יראה אור יום
      מי שהלך הוא לא יראה זאת לעולם

       

       

        18/7/09 00:49:


      וואו, איזה חלום!

      וואו, איזה חלום.......

       

      וקרוקס בכלל בצרות

      זה היה בחדשות

       

      שלום לך,

      זהבה

        11/7/09 23:54:

      צטט: shakti 2009-07-11 23:10:36


      ומתוך המילים היפות שלך שנאמור בקטע הכתוב שלך כאן

      אני נתפסת בעיקר לעיקרון המנחה הטוב

      תתן

      לפני שילקח

       

      משפט נהדר לסיים איתו את השבת

      דְּרוֹר יִקְרָא לְבֵן וּלְבַת וְיִנְצָרְכֶם כְּמוֹ בָבַת נְעִים שִׁמְכֶם וְלֹא יֻשְׁבַּת שְׁבוּ נוּחוּ בְּיוֹם שַׁבָּת

       

        11/7/09 23:21:

      צטט: de-gun 2009-07-11 21:14:33

      צטט: פיוט 2009-07-11 13:11:44

      צטט: de-gun 2009-07-11 02:25:08

      | זה מזכיר לי שאמרתי לפני 13 שנה:

      | "לי לא יהיה טלפון נייד"

      | "בשביל מה צריך את זה"

      | לאט לאט ודי במהירות

      | התחילו להופיע מסביבי כל הזומבים הללו

      | מקרינים לעצמם לתוך הראש

      | כולם נדבקו במחלה !

      | לא היתה ברירה ותוך שנתיים וחצי בערך

      | נדבקתי גם אני....

      |  

      | (עם הקרוקס לא חיכיתי כל כך הרבה)

      | *

      אבל אתה עדיין יכול להיות אי בזרם (תרגם את זה יפה אהרן אמיר)....ואפשר גם להחלים , כך עשיתי עם הטלויזיה שיצאה מחיי לפני מספר שנים .

      כבר עברו השנים
      אך אזכור הימים
      עת היינו אוהבים
      נשבעה אמונים
      ובשם הקדושים
      לי נתנה נעורים
      ולפתע פתאום
      או ארור זה היום
      לא היה זה חלום
      הודיעוני רעי
      שראוה וודאי
      עם אחר בחשאי

      אביהו מדינה

       

      | טלוויזיה אפשר די בקלות,

      | אם תגיד לי שעשית ככה לנייד

      | ש-א-פ-ו !!

      |

       

      בחייאת ראבאק . עד שחסכתי זוז לזוז וקניתי נייד ? אתקשר אליך כשזה יקרה ואז תאלץ להסיר / לבלוע את הכובע .

      פעם נכנסתי לבית ראיתי בו מלא דברים
      בוטה-גז, פריז'ידר, רהיטים ומכבסת בגדים
      אמרתי לעצמי: אני גר בבית משוגעים
      שאלתי את אשתי: איך את קנית כל הדברים
      אל תדאג, אל תדאג, אני משלמת הכל בתשלומים

      בתשלומים בתשלומים
      על כל דבר בתשלומים בתשלומים
      כל המשכורת הולך למכולת
      כל המשכורת הולך למכולת
      איי איי איי איי בתשלומים
      אלברט שטרית

       

        11/7/09 23:10:


      ומתוך המילים היפות שלך שנאמור בקטע הכתוב שלך כאן

      אני נתפסת בעיקר לעיקרון המנחה הטוב

      תתן

      לפני שילקח

       

      משפט נהדר לסיים איתו את השבת

        11/7/09 21:14:

      צטט: פיוט 2009-07-11 13:11:44

      צטט: de-gun 2009-07-11 02:25:08

      | זה מזכיר לי שאמרתי לפני 13 שנה:

      | "לי לא יהיה טלפון נייד"

      | "בשביל מה צריך את זה"

      | לאט לאט ודי במהירות

      | התחילו להופיע מסביבי כל הזומבים הללו

      | מקרינים לעצמם לתוך הראש

      | כולם נדבקו במחלה !

      | לא היתה ברירה ותוך שנתיים וחצי בערך

      | נדבקתי גם אני....

      |  

      | (עם הקרוקס לא חיכיתי כל כך הרבה)

      | *

      אבל אתה עדיין יכול להיות אי בזרם (תרגם את זה יפה אהרן אמיר)....ואפשר גם להחלים , כך עשיתי עם הטלויזיה שיצאה מחיי לפני מספר שנים .

      כבר עברו השנים
      אך אזכור הימים
      עת היינו אוהבים
      נשבעה אמונים
      ובשם הקדושים
      לי נתנה נעורים
      ולפתע פתאום
      או ארור זה היום
      לא היה זה חלום
      הודיעוני רעי
      שראוה וודאי
      עם אחר בחשאי

      אביהו מדינה

       

      | טלוויזיה אפשר די בקלות,

      | אם תגיד לי שעשית ככה לנייד

      | ש-א-פ-ו !!

      |

       

        11/7/09 19:04:

      צטט: אביה אחת 2009-07-11 18:32:44


      פיוט

      אהבתי את הקרוקס

      תודה -

      נטולת כוכביא

      שבוע נפלא

      בבקשה . אני נטול תשעה ירחי לידה .


      בלילה בלי כוכב הכל כמו נחרב
      רק עשן סיגר עולה אל על
      בלילה בלי כוכב בלילה קר של סתיו
      פתאום חבל פתאום חבל
      פתאום חבל פתאום חבל

      עוזי חיטמן




       

       

        11/7/09 18:32:


      פיוט

      אהבתי את הקרוקס

      תודה -

      נטולת כוכביא

      שבוע נפלא

        11/7/09 13:25:

      צטט: נושמת עמוק... 2009-07-11 03:46:39

      התאהבות מניסיוני היא בעלת מישקל

      ונוכחות גם על חשבון הנוחות והיא בטח

      לא מחוררת .

      חוץ מזה אם יש את זה לכולם אני מראש

      מוותרת...

      אבל אולי במוזמביק זה אחרת ובכל מקרה

      השעה כבר כל כך מאוחרת ואין לי מושג

      על מה אני מדברת...(:

      העיקר שלא מחוררת

      כרחל על שפת כנרת

      כדוברת נסערת בעצרת

      כחוקרת ששוב שוברת

      כשוזרת חסרת מסגרת

      חזרתי להצית שלהבת

      של חרטה , אשמה , הסתיגות .

      הבאתי אש אשר זועקת :

      הכל חוץ מאללה גורם להפרדות .

       

        11/7/09 13:11:

      צטט: de-gun 2009-07-11 02:25:08

      | זה מזכיר לי שאמרתי לפני 13 שנה:

      | "לי לא יהיה טלפון נייד"

      | "בשביל מה צריך את זה"

      | לאט לאט ודי במהירות

      | התחילו להופיע מסביבי כל הזומבים הללו

      | מקרינים לעצמם לתוך הראש

      | כולם נדבקו במחלה !

      | לא היתה ברירה ותוך שנתיים וחצי בערך

      | נדבקתי גם אני....

      |  

      | (עם הקרוקס לא חיכיתי כל כך הרבה)

      | *

      אבל אתה עדיין יכול להיות אי בזרם (תרגם את זה יפה אהרן אמיר)....ואפשר גם להחלים , כך עשיתי עם הטלויזיה שיצאה מחיי לפני מספר שנים .

      כבר עברו השנים
      אך אזכור הימים
      עת היינו אוהבים
      נשבעה אמונים
      ובשם הקדושים
      לי נתנה נעורים
      ולפתע פתאום
      או ארור זה היום
      לא היה זה חלום
      הודיעוני רעי
      שראוה וודאי
      עם אחר בחשאי

      אביהו מדינה

       

        11/7/09 12:55:

      צטט: choco-light 2009-07-11 01:10:32

      יש דברים שכל כך לא מתאימים לי, מעדיפה לאבד מראש מאשר ללבוש.

      קרוקס למשל.


       

       

      אבל למה לאבד מראש ?

      ואם הוא יחזור
      באחד הזמנים
      תראי איך פתאום
      אנשים משתנים
      קשה להחיות
      רגשות ישנים.

      ואם הוא יחזור
      תעמדו זה מול זה
      ומה שעבר בך
      לפתע יכבה
      יקר וקרוב לך
      הוא שוב לא יהיה.

       

        11/7/09 12:49:

      צטט: נטלי ה 2009-07-10 23:58:07


      השילוב בין אבידה לאבידה והמשקל הרב ששמת דווקא על אבידת רכוש

      חייכה אותי.הרי אתה יודע שאין לשים זאת בהשוואה.

       

      אלא אם כן אני עייפה והתרגום שלי מוטעה.

       

      אני מתקשה עם אבידות, של נפש בלבד. 

      אולי את טיפה עייפה . נפשי אבדה בתהום הנשיה ולא נראה שאת מתקשה :))

      הבדידות הזאת שווה יותר מאלף חיים ,

      והדרור הזה שווה יותר מאלף ארצות .

      פגישה רגעית אחת - אתה מול אלוהים ,

      ומה לעומתה כל הפנינים שוות ?

      ג'לאל - אדין רומי

       

       

        11/7/09 03:46:

      התאהבות מניסיוני היא בעלת מישקל

      ונוכחות גם על חשבון הנוחות והיא בטח

      לא מחוררת .

      חוץ מזה אם יש את זה לכולם אני מראש

      מוותרת...

      אבל אולי במוזמביק זה אחרת ובכל מקרה

      השעה כבר כל כך מאוחרת ואין לי מושג

      על מה אני מדברת...(:

        11/7/09 02:25:

      | זה מזכיר לי שאמרתי לפני 13 שנה:

      | "לי לא יהיה טלפון נייד"

      | "בשביל מה צריך את זה"

      | לאט לאט ודי במהירות

      | התחילו להופיע מסביבי כל הזומבים הללו

      | מקרינים לעצמם לתוך הראש

      | כולם נדבקו במחלה !

      | לא היתה ברירה ותוך שנתיים וחצי בערך

      | נדבקתי גם אני....

      |  

      | (עם הקרוקס לא חיכיתי כל כך הרבה)

      | *

        11/7/09 01:10:

      יש דברים שכל כך לא מתאימים לי, מעדיפה לאבד מראש מאשר ללבוש.

      קרוקס למשל.

       

       

       

       

        10/7/09 23:58:


      השילוב בין אבידה לאבידה והמשקל הרב ששמת דווקא על אבידת רכוש

      חייכה אותי.הרי אתה יודע שאין לשים זאת בהשוואה.

       

      אלא אם כן אני עייפה והתרגום שלי מוטעה.

       

      אני מתקשה עם אבידות, של נפש בלבד. 

        10/7/09 23:36:

      צטט: מיכל שמעוני 2009-07-10 23:30:47

      ;-)

       

      אני גם הצלחתי לא לקנות.

      יש אלוהים ! כבר הכנתי מלאי של שירי תקווה נכזבת

      חלום נפלא ולא יקום
      תקוה שגאתה
      ולא הותירה כלום

      אבל אז הופעת . אני לא לבד ......

       

        10/7/09 23:30:

      ;-)

       

      אני גם הצלחתי לא לקנות.

        10/7/09 23:27:

      צטט: צליל מכוון 2009-07-10 23:06:45


      הצחיק אותי הסיפור המבולבל הזה.

      לגבי קרוקס פיתחתי כלפיהם חיבה מיוחדת, שמישות במיוחד בשעת הספונג'ה.

      "מפליגה"  עם קרוקס כחול + מים וסבון למחוזות מכלוכלים ואין להם טענות.

      אני לא מאמין שהפללת את עצמך בלי מדובב משטרתי . יש לך קרוקס ?

      השמש של פראג' קורעת את הים,
      ואני מפליגה בתוך הקבקבים.
      לאן שיקחו האורות אני שם,
      עם הלקה, הליפסטיק ושאר דאוו'ין.

      אסי דיין

       

        10/7/09 23:06:


      הצחיק אותי הסיפור המבולבל הזה.

      לגבי קרוקס פיתחתי כלפיהם חיבה מיוחדת, שמישות במיוחד בשעת הספונג'ה.

      "מפליגה"  עם קרוקס כחול + מים וסבון למחוזות מכלוכלים ואין להם טענות.

        10/7/09 18:31:

      צטט: מאירה אור אביב 2009-07-10 17:06:44



       

      ובקשר לקרוקס - אני חוה איזה חוויה מתקנת בקשר אליהם..

      בזכות הכתיבה הארוגה והמסקרנת שלך....

      תודה ושבת טובה...





       

      טוב שכך .

      בלי חוה
      אין שלוה
      לא, לא, לא, לא, לא
      ואני רוצה
      אך איני מוצא
      אללי.
      זה שובר
      לא עובר,
      לא, לא, לא, לא, לא
      ולבי כואב
      וראשי סובב
      מעלי.

      אהוד מנור

       

        10/7/09 17:06:


      אדם שמתאהב הולך אחרי

      אהבתו

      והאהבות

      עולות ויורדות דוקא

      במעלית שאינו נכנס

      לתוכה .

      נעים עריידי

       

      זה מה שאדם אמור לעשות.... עד...

      לשלב שבו.....

       


      לא קשה לשלוט באמנות האבידה ,

      כבר כל כך הרבה דברים איבדתי

      שלאבד זה כבר אינו אסון נורא .

      אליזבט בישופ

      אז לא יעלה ולא ירד..

      לא יחפש ולא יברח

        פשוט יהיה....

      ובקשר לקרוקס - אני חווה איזה חוויה מתקנת בקשר אליהם..

      בזכות הכתיבה הארוגה והמסקרנת שלך....

      תודה ושבת טובה...





       

        10/7/09 14:41:

      צטט: אישון 2009-07-10 01:22:15

      ולמה נעלי בירקנשטוק מצוות עלינו לשתוק ?
      בכלל היה עדיף שהיינו נשארים הולכי על ארבע
      או שוחים במרק קוסמי
      מאי נפקא מינה ? נותרו רק קמפיינים לפרסום חוץ מקרוקס כמובן שלא השקיעו אגורה
      1.  "הֱוֵה רָץ לְמִצְוָה קַלָּה כַּחֲמוּרָה וּבוֹרֵחַ מִן הָעֲבֵרָה, שֶׁמִּצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה, וַעֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה" (מסכת אבות, פרק ד, משנה ב) .
      2. על כן מצווים אנו לא לשתוק גם לבירקנשטוק !

       

        10/7/09 01:22:
      ולמה נעלי בירקנשטוק מצוות עלינו לשתוק ?
      בכלל היה עדיף שהיינו נשארים הולכי על ארבע
      או שוחים במרק קוסמי
      מאי נפקא מינה ? נותרו רק קמפיינים לפרסום חוץ מקרוקס כמובן שלא השקיעו אגורה
        10/7/09 00:58:

      צטט: medifoot 2009-07-09 17:34:07

      אדם שמתאהב הולך אחרי

      אהבתו

      והאהבות

      עולות ויורדות דוקא

      במעלית שאינו נכנס

      לתוכה .

       

      וכנראה לא בכדי - אהבתך שלך - זה הכי שלך

      אהבות בכלל - לא שייכות לך כלל,

      מה שטוב לאחרים - שלהם

      וכנראה לא סתם טבע בים.

      הוכחה לכך - למרות החמוק והפיגורה קרוקס היא עוד כפכף  צעצוע

      בחלום כך התברר נמצא לה שימוש אחר.

       

      המלצה - תהייה יפה כשנוח לך.......(להמשיך?)

       

      רק אם עוד לא התעייפת .

      בקומה ששכח מספרה אינו יודע

      מה צפוי לו , ולכן

      הוא מחליט לעלות במדרגות לקראת

      אהבה חדשה שאולי ממתינה

      בקומה הבאה למעלית היורדת .

       

        9/7/09 17:34:
      אדם שמתאהב הולך אחרי

      אהבתו

      והאהבות

      עולות ויורדות דוקא

      במעלית שאינו נכנס

      לתוכה .

       

      וכנראה לא בכדי - אהבתך שלך - זה הכי שלך

      אהבות בכלל - לא שייכות לך כלל,

      מה שטוב לאחרים - שלהם

      וכנראה לא סתם טבע בים.

      הוכחה לכך - למרות החמוק והפיגורה קרוקס היא עוד כפכף  צעצוע

      בחלום כך התברר נמצא לה שימוש אחר.

       

      המלצה - תהייה יפה כשנוח לך.......(להמשיך?)

       

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      פִּיּוּט
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין