צטט: Neora 2009-07-19 16:15:56

   נו, זה ברור לא?

המניפה רוחבה כרוחב חיתוך הסלט..

 

(אני הייתי נועצת בו את ה    ומבקשת שיחתוך לבד...)

 

 כשאני רואה את הסלט שלך אני הייתי מציעה קודם לשבת לאכול 

צטט: תמי.. 2009-07-19 16:01:58

צטט: אליענה.י 2009-07-18 17:59:22

צטט: תמי.. 2009-07-18 14:59:40

השאלה שלי היא למה לרצות להיות הכל, איזה מולטי טאסק וומן . כדי שיאמרו שזותי מושלמת? מציאה ? 

למה נשים לוקחות על עצמם תפקידים מעבר למה שנדרש, ואחרי זה מקטרות שקשה להם.

 

אם אשה רוצה להיות מנהלת  וגיישה ועוד כל מיני תפקידים ולשלם עליהם את המחירים, אם זה מתוך בחירה אישית שלה , אז ברור שהיא תוכל לעשות את זה ואם לא אז היא תפסיק

 

לי ברור שאני לא יכולה לעשות הכל ואני לא רוצה לעשות הכל, אין לי צורך להוכיח לכל העולם ואשתו שאני מוכשרת . מספיק  לי שאני יודעת שאני כזו.

 

 

 

 

את מתייחסת לאשה כאל מריונטה ללא רצונות שבונה את עצמה והאגו שלה סביב מה שאומרים ומייעצים לה, אני מקווה שזה רק לצורך הויכוח ואת לא מאמינה בזה.

ובהחלט אני אבוא בטענות לנשים כי הכל מתחיל מהן, אם אשה חושבת שלא מגיע לה אז לא מגיע לה, האשה יוצרת את המציאות שלה ושל סביבתה . אי אפשר לשבת ולחכות עד שהאביר על הסוס הלבן יגיע ויציע לה  קריירה או עבודה או כל מה שתבחר, היא צריכה  לדאוג לקחת זאת.

הכל מתחיל מהבפנים מהאמונה והידיעה שמגיע לי , שאני שווה לאחר, שאני לא נופלת  מגברים בכישורים וביכולות שלי, ומבחינתי אין זנ משנה אם זו עקרת בית מדהימה או אשת קריירה  מצליחה

אבל אם באים בגישה תבוסתנית ומתבכיינת של  אני לא יכולה , אני לא רוצה או בא לי להיות קטנה , טפשה ובלי לקחת אחריות אז זו התוצאה

 

 

 תמי, אני הולכת יד איתך עכשיו. בואי נעביר את המטאפורה לתיאטרון. על הבמה שחקנית או שנים ומסך אחורי. המסך האחורי מאדדומיננטי יש עליו סיג של בטוי צבעוני. המסך האחורי מואר בנפרד. האור שלו מסוים ולא משתנה. נגמרת סצנה, הדמויות מחליפות בגדים, הן עולות שוב על הבמה והמסך האחורי לא משתנה. הן חייבות להתייחס לכך אחרת האמינות התיאטראלית תיסדק. יש משהו במסך האחורי שחייב להשתנות עם העלילה והוא לא.

כל האמונות האלה של נשים בעצמן וביכולותיהן התחילו איפה שהו במאה ה- 20 סביבות שנות ה- 60. עסקים בבעלות נשים היה באמת חלום והן הקימו אותו, מעט מידי אבל עם השגים נהדרים. הוקם איגוד עסקים קטנים בידי נשים (בארצות הברית עסק קטן הוא נדמה לי 20 מיליון דולר)  האיגוד הזה עשה לובי נוראי וזכה. קלינטון העביר חוק ש- 5% ממכרזי המימשל יועברו לעסקים בבעלות נשים.

כדי שהדבר יתתמש מונתה ועדה שהגדירה מה זה עסק קטן בבעלות אישה ( 51% בידי אישה או נשים) קבוצות הסברה לתאגידי ענק איך משתפוים פעולה עם עסקים בבעלות נשים. בקיצור כל הביטים והבייטים. בפועל נהיה זינוק מטורף במספרם של העסקים בבעלות נשים (הם עשו שותפות גם עם גברים ) ובכמות הכסף שזרמה.

נתונים תוכלי למצוא ב- SBA  אני שולחת אליך לינק אחד על נתונים עד 2002, כדאי להעמיק הנתונים מטורים לחלוטין

http://www.sba.gov/advo/press/06-16.html
אם לצורכי המטאפורה הקיר האחורי היא הסטיגמה. ולמרות שנורא קשה להשלים עם העובדה, האישה נתפסת בצורה מאוד ספציפית. והיא גם פועלת בהתאמה לא משום שהיא מטומטמת משום שאף אחת לא נולדה ג'אן דארק. אם אני אגיד לך שבארץ, נשים לא קבלו הלוואות לפתוח עסקים כי מה פתאום, והן הוציאו כסף יקר מהחסכונות לצורך זה. מדובר בסטיגמה. היום הבנקים ירוצו אחרי נשים כי הן לוות מצוינות. נחזור, יש לנו קיר אחורי כל הזמן, אם נחליף אותו יהיה קל. קלינטון החליף אותו עם החוק של חמשת האחוזים, אגב, השחרור של ה0 MRS   והשארת ה- MS. עשה פעולה של העלמת הקיר האחורי. כי להיות רווקה העיד על בעיה (בקיר האחורי) הכינוי החדש העלים את השונות בין רווקה לנשואה.

הכל מתחיל מהחינוך ומהסטיגמה. וכמו שאמרתי קודם דו הקיום מתייחס ליחסים בין הגבר לבין האישה ולא בין האישה לעמיתיה בעולם העבודה.

תמי יקרה, הכי קל לבוא בטענה לאישה ולהגיד אם אני יכולה. רוב הנשים לא יכולות להתמודד עם נושא הגיישה והמנהלת הבכירה בביתן הן. את הנשים האלה צריך לחזק, ולאו דווקא באנטי אלא בדרך אחרת של עקירת הסטיגמה.

תודה לך על תגובתך

   נו, זה ברור לא?

המניפה רוחבה כרוחב חיתוך הסלט..

 

(אני הייתי נועצת בו את ה    ומבקשת שיחתוך לבד...)

צטט: אליענה.י 2009-07-18 17:59:22

צטט: תמי.. 2009-07-18 14:59:40

השאלה שלי היא למה לרצות להיות הכל, איזה מולטי טאסק וומן . כדי שיאמרו שזותי מושלמת? מציאה ? 

למה נשים לוקחות על עצמם תפקידים מעבר למה שנדרש, ואחרי זה מקטרות שקשה להם.

 

אם אשה רוצה להיות מנהלת  וגיישה ועוד כל מיני תפקידים ולשלם עליהם את המחירים, אם זה מתוך בחירה אישית שלה , אז ברור שהיא תוכל לעשות את זה ואם לא אז היא תפסיק

 

לי ברור שאני לא יכולה לעשות הכל ואני לא רוצה לעשות הכל, אין לי צורך להוכיח לכל העולם ואשתו שאני מוכשרת . מספיק  לי שאני יודעת שאני כזו.

 

 את מאד צודקת. אבל אם ניזכר, בדו קיום של קריירה עקרת בית לדוגמה, אם האישה לא הסתדרה אמרו לה, מותק ותרי על הקריירה.הסטיגמה של האשה היא כל כך חזקה, שלעקור אותה נדרש בעיקר המון זמן. כך הדבר גם לגבי הגיישה והמנהלת הבכירה. אם את רוצה להתעקש על ניהול בכיר, אתה באה עייפה עד מתה, ויש לך עוד כמה אי מיילים, שלא לדבר על מאמר וככה. ובעלך מחכה בסבלנות עד שהוא מתפוצץ ולא מוכן להיות כינור שני לעבודה שלך. מה תעשי ? תגידי לו לך בייבי, או מחר יהיה בסדר, תראה נסתדר ?

הכי קל לבוא אל האישה בטענה למה היא לא מוותרת. הבעיה שהיא שהמציאות לא מאפשרת לה לוותר אלא על מה שחשוב לה וזו העבודה או הקריירה.

 

 

את מתייחסת לאשה כאל מריונטה ללא רצונות שבונה את עצמה והאגו שלה סביב מה שאומרים ומייעצים לה, אני מקווה שזה רק לצורך הויכוח ואת לא מאמינה בזה.

ובהחלט אני אבוא בטענות לנשים כי הכל מתחיל מהן, אם אשה חושבת שלא מגיע לה אז לא מגיע לה, האשה יוצרת את המציאות שלה ושל סביבתה . אי אפשר לשבת ולחכות עד שהאביר על הסוס הלבן יגיע ויציע לה  קריירה או עבודה או כל מה שתבחר, היא צריכה  לדאוג לקחת זאת.

הכל מתחיל מהבפנים מהאמונה והידיעה שמגיע לי , שאני שווה לאחר, שאני לא נופלת  מגברים בכישורים וביכולות שלי, ומבחינתי אין זנ משנה אם זו עקרת בית מדהימה או אשת קריירה  מצליחה

אבל אם באים בגישה תבוסתנית ומתבכיינת של  אני לא יכולה , אני לא רוצה או בא לי להיות קטנה , טפשה ובלי לקחת אחריות אז זו התוצאה

 

צטט: מעשים 2009-07-19 15:11:43

צטט: אליענה.י 2009-07-19 14:36:19

צטט: מעשים 2009-07-19 13:47:12

אני מאמין שהתבטלות בפני צד אחר אינה צעד מעצים או מפתח לשני הצדדים. אני מאמין באבולוציה חברתית שבדרך כלל מפגרת אחרי אבולוציה ביולוגית. גישת הגיישה תיעלם מהחברה ככל שנבין יותר טוב את השונה והמחבר בין גברי לנשי.

 

 תודה לך על תגובתך. בהחלט מדובר על העצמה הדדית. מצד שני הסטיגמה יצרה הגדרת תפקידים ודימוי לשני המינים. השינוי במקרה שלנו הוא שינוי חברתי ולאו דווקא ביולוגי. לכן רק על ידי עקירה של הסטיגמה  החברתית של בני שני המינים אפשר להרהר במחוברות שביניהם. אפשר לראות כבר עכשיו שישנם גברים שיוצאים לחופשת לידה, נוכחותם של גברים בחדרי הלידה היא תופעה של 20 - 30 שנה. והעובדה שנשים יכולות להגיע הכי גבוה ולעלות על הגבר שלהן בתוארן העסקי לא צריכה להאפיל על יחסיהם ליהפך.

תראה מעשים, כשמדובר בסטיגמה, לא זו בלבד שאני נעורה לחיים מוגדלים אלא גם, שנדרשת גישה מאד יצירתית כדי לעקור אותה.ויפה שעה אחת קודם.

וסתם לשם המחשת הסטיגמה עולה לי דוגמה שווה לטעמי. עשיתי פרוייקט  עבור אחת מחברות הביטוח (הגדולות כמובן) סוכני הביטוח הודו שאם הו יוזמנו הביתה על ידי האשה, הסכוי שלהם למכור פרמיה אפסי. כי הביטוח, כמו הכסף הוא טריטוריה גברית. מה היא מבינה, ואולי אם היא מבינה, למה היא חובשתכובע לא לה.

 

מסכים איתך שסטיגמה מובילה מחשבה אבל עדיין יש לנו בחירה. מכיר, בעיקר בארגון שלנו, נשים שבחרו להעצים דווקא את החלק הגברי שלהן, לקחת אחריות לגורלן ולנהוג בניגוד לסטיגמות. הן מצליחות יותר מגברים רבים שרגילים לנהוג כך. אני לא רואה כיצד הן מאבדות נשיות בדרכן זו. העניין הוא שוב, הגדרה של גברי ונשי, ההגדרה החברתית היא שלוקה בחסר והיא שמובילה לכיווני חשיבה לא שיוויוניים גם אצל נשים וגם אצל גברים.

 

 

 בוא נגדיר שניה סטיגה רק בשביל שנינו: מחשבה אוטומטית שנוצרה על ידי החברה והיא קבועה במוח כולנו בין אם אנחנו רוצים או לא. לדעתי ההגדרה די גסה אתה תוכל לייצר עבור שנינו אחת שווה יותר. נניח את הסטיגמה בצד. עכשיו יש לנו אישה שרוצה להיות נשית, ואף לכדה את גבר חייה בזכות שיניה הפניניות ועוד איכויות שלא כאן המקום לפרטן. הגבר, לתלפיות, איש אשכולות וככה ראה באישה דנן משאת נפש, ויאללה הקימו משפחה. לורך עניינו: ילד וילדה נולדו להם למושלמים. לנשית ולגברי.

עכשיו הדו קיום שעליו אני מדברת מתייחס בתחום מערכת היחסים בינו לבינה. שניהם מולעטי סטיראוטיפ כמו כולנו, יודעים מראש מה טוב ומה רע. היא חווה בצורה יחסית חלוצית את הקידום, הוא מתקדם רגיל. כשהיא צריכה לנסוע לחוK לתערוכה, הוא מן הסתם סופר את הלילות. כשהיא חוזרת הוא והילדים מסתכלים על המזוודה מה הבאת לנו. כשהוא נוסע לחו"ל לתערוכה, אף אחד בכלל לא סופר לו. וכשהוא מגיע היא והילדים שמחים בכלל על זה שהוא חזר.

הוא רוצה שהיא תמשיך לחתוך את הסלט כשהיא חוזרת הביתה. הוא אוהב אותו דק דק, והכי חשוב שהיא תעשה אותו. נכון יש מבשלת אבל היא עוזבת בצהרים וזה לא אותו דבר. הוא בא חצי שעה לפניה, יש לו כמה טלפונים, וזה לא תפקידו. הסלט.

בסוף השבוע הם חוזרים מהקניון, זר פרחים ענק מחכה בסלון. אחד הקליינטים המאושרים של האישה שלח לה זר ואחר כך רשם אותו בגיניס.

תגיד לי מעשים שאני אמשיך ?

אני לא מתכוונת לדו קיום בעבודה. שם הוא לא קיים. בעבודה היא אשת קריירה מוצלחת. בבית, על איזה רוחב מניפה היא תתנהג כמו גיישה ? וגמה זמן יחזיקו היחסים ביניהם ?

צטט: אליענה.י 2009-07-19 14:36:19

צטט: מעשים 2009-07-19 13:47:12

אני מאמין שהתבטלות בפני צד אחר אינה צעד מעצים או מפתח לשני הצדדים. אני מאמין באבולוציה חברתית שבדרך כלל מפגרת אחרי אבולוציה ביולוגית. גישת הגיישה תיעלם מהחברה ככל שנבין יותר טוב את השונה והמחבר בין גברי לנשי.

 

 תודה לך על תגובתך. בהחלט מדובר על העצמה הדדית. מצד שני הסטיגמה יצרה הגדרת תפקידים ודימוי לשני המינים. השינוי במקרה שלנו הוא שינוי חברתי ולאו דווקא ביולוגי. לכן רק על ידי עקירה של הסטיגמה  החברתית של בני שני המינים אפשר להרהר במחוברות שביניהם. אפשר לראות כבר עכשיו שישנם גברים שיוצאים לחופשת לידה, נוכחותם של גברים בחדרי הלידה היא תופעה של 20 - 30 שנה. והעובדה שנשים יכולות להגיע הכי גבוה ולעלות על הגבר שלהן בתוארן העסקי לא צריכה להאפיל על יחסיהם ליהפך.

תראה מעשים, כשמדובר בסטיגמה, לא זו בלבד שאני נעורה לחיים מוגדלים אלא גם, שנדרשת גישה מאד יצירתית כדי לעקור אותה.ויפה שעה אחת קודם.

וסתם לשם המחשת הסטיגמה עולה לי דוגמה שווה לטעמי. עשיתי פרוייקט  עבור אחת מחברות הביטוח (הגדולות כמובן) סוכני הביטוח הודו שאם הו יוזמנו הביתה על ידי האשה, הסכוי שלהם למכור פרמיה אפסי. כי הביטוח, כמו הכסף הוא טריטוריה גברית. מה היא מבינה, ואולי אם היא מבינה, למה היא חובשתכובע לא לה.

 

מסכים איתך שסטיגמה מובילה מחשבה אבל עדיין יש לנו בחירה. מכיר, בעיקר בארגון שלנו, נשים שבחרו להעצים דווקא את החלק הגברי שלהן, לקחת אחריות לגורלן ולנהוג בניגוד לסטיגמות. הן מצליחות יותר מגברים רבים שרגילים לנהוג כך. אני לא רואה כיצד הן מאבדות נשיות בדרכן זו. העניין הוא שוב, הגדרה של גברי ונשי, ההגדרה החברתית היא שלוקה בחסר והיא שמובילה לכיווני חשיבה לא שיוויוניים גם אצל נשים וגם אצל גברים.

 

צטט: מעשים 2009-07-19 13:47:12

אני מאמין שהתבטלות בפני צד אחר אינה צעד מעצים או מפתח לשני הצדדים. אני מאמין באבולוציה חברתית שבדרך כלל מפגרת אחרי אבולוציה ביולוגית. גישת הגיישה תיעלם מהחברה ככל שנבין יותר טוב את השונה והמחבר בין גברי לנשי.

 

 תודה לך על תגובתך. בהחלט מדובר על העצמה הדדית. מצד שני הסטיגמה יצרה הגדרת תפקידים ודימוי לשני המינים. השינוי במקרה שלנו הוא שינוי חברתי ולאו דווקא ביולוגי. לכן רק על ידי עקירה של הסטיגמה  החברתית של בני שני המינים אפשר להרהר במחוברות שביניהם. אפשר לראות כבר עכשיו שישנם גברים שיוצאים לחופשת לידה, נוכחותם של גברים בחדרי הלידה היא תופעה של 20 - 30 שנה. והעובדה שנשים יכולות להגיע הכי גבוה ולעלות על הגבר שלהן בתוארן העסקי לא צריכה להאפיל על יחסיהם ליהפך.

תראה מעשים, כשמדובר בסטיגמה, לא זו בלבד שאני נעורה לחיים מוגדלים אלא גם, שנדרשת גישה מאד יצירתית כדי לעקור אותה.ויפה שעה אחת קודם.

וסתם לשם המחשת הסטיגמה עולה לי דוגמה שווה לטעמי. עשיתי פרוייקט  עבור אחת מחברות הביטוח (הגדולות כמובן) סוכני הביטוח הודו שאם הו יוזמנו הביתה על ידי האשה, הסכוי שלהם למכור פרמיה אפסי. כי הביטוח, כמו הכסף הוא טריטוריה גברית. מה היא מבינה, ואולי אם היא מבינה, למה היא חובשתכובע לא לה.

 

אני מאמין שהתבטלות בפני צד אחר אינה צעד מעצים או מפתח לשני הצדדים. אני מאמין באבולוציה חברתית שבדרך כלל מפגרת אחרי אבולוציה ביולוגית. גישת הגיישה תיעלם מהחברה ככל שנבין יותר טוב את השונה והמחבר בין גברי לנשי.

צטט: תמי.. 2009-07-18 14:59:40

השאלה שלי היא למה לרצות להיות הכל, איזה מולטי טאסק וומן . כדי שיאמרו שזותי מושלמת? מציאה ? 

למה נשים לוקחות על עצמם תפקידים מעבר למה שנדרש, ואחרי זה מקטרות שקשה להם.

 

אם אשה רוצה להיות מנהלת  וגיישה ועוד כל מיני תפקידים ולשלם עליהם את המחירים, אם זה מתוך בחירה אישית שלה , אז ברור שהיא תוכל לעשות את זה ואם לא אז היא תפסיק

 

לי ברור שאני לא יכולה לעשות הכל ואני לא רוצה לעשות הכל, אין לי צורך להוכיח לכל העולם ואשתו שאני מוכשרת . מספיק  לי שאני יודעת שאני כזו.

 

 את מאד צודקת. אבל אם ניזכר, בדו קיום של קריירה עקרת בית לדוגמה, אם האישה לא הסתדרה אמרו לה, מותק ותרי על הקריירה.הסטיגמה של האשה היא כל כך חזקה, שלעקור אותה נדרש בעיקר המון זמן. כך הדבר גם לגבי הגיישה והמנהלת הבכירה. אם את רוצה להתעקש על ניהול בכיר, אתה באה עייפה עד מתה, ויש לך עוד כמה אי מיילים, שלא לדבר על מאמר וככה. ובעלך מחכה בסבלנות עד שהוא מתפוצץ ולא מוכן להיות כינור שני לעבודה שלך. מה תעשי ? תגידי לו לך בייבי, או מחר יהיה בסדר, תראה נסתדר ?

הכי קל לבוא אל האישה בטענה למה היא לא מוותרת. הבעיה שהיא שהמציאות לא מאפשרת לה לוותר אלא על מה שחשוב לה וזו העבודה או הקריירה.

 

השאלה שלי היא למה לרצות להיות הכל, איזה מולטי טאסק וומן . כדי שיאמרו שזותי מושלמת? מציאה ? 

למה נשים לוקחות על עצמם תפקידים מעבר למה שנדרש, ואחרי זה מקטרות שקשה להם.

 

אם אשה רוצה להיות מנהלת  וגיישה ועוד כל מיני תפקידים ולשלם עליהם את המחירים, אם זה מתוך בחירה אישית שלה , אז ברור שהיא תוכל לעשות את זה ואם לא אז היא תפסיק

 

לי ברור שאני לא יכולה לעשות הכל ואני לא רוצה לעשות הכל, אין לי צורך להוכיח לכל העולם ואשתו שאני מוכשרת . מספיק  לי שאני יודעת שאני כזו.

צטט: שלומית. 2009-07-18 02:35:08

אליענה, קודם כל תודה :)

 

ולעניין שאלתך: 

השאלה המעניינת שנשאלה בפוסט היא מה מקומה של המיניות הנשית שבסטריאוטיפ היא גיישתית לחלוטין.

האישה הרכה והכנועה, בעלת החזה המושלם, עם סיליקון או בלי, ללא קמט, ללא תא שומן, עם רגליים ארוכות וכפות רגלים צרות ועדינות. לעומת המנהלת הבכירה שאיננה עושה שימוש במיניות שלה, ויש לה את כל הכסף להיראות מצויין ממש כמו זו מלמעלה, והיא עושה זאת. אז עכשיו מה היא ?

 

התשובה הינה אותה תשובה כמו בעננין הקריירה מול התפקידים המסורתיים..

כשם שהתפקידים המסורתיים נותרו נשיים, כך גם ה"תפקידים" המיניים נותרו מסורתיים...

אלו "תפקידים" שונים שמחייבים כישורים שונים...

אי אפשר לערבב בין שני סוגי התיפקוד...

 

ולשאלתך - אז עכשיו מה היא ?

אענה..

 

סופר וומן בעלת כישורי מולטי טאסקינג

 

 

 

אישה שרוצה "לממש את הפוטנציאל שלה" בכל אחד מסוגי ה"תפקידים" הללו טוב תעשה אם לא תערבב "תיפקודים"..

 

 

 אני אוהבת את עמדתך. הוליווד לא. את זוכרת את הקמפיין הענק שליווה את גווינית פלטרו, ואת ג'וליה רוברטס ועוד כמה סופר כוכבות בהחלטה שלהם לעצור את הקריירה ולהתמסר למשפחה. עד עכשיו הן חזרו לאט כאילו יש מחר. החברה האמריקאית לא ממש בטוחה שהיא מעוניינת בסופר וומן בעלת מולטי טאסקינג, עיתון שקראו לו אשת קריירה נסגר, בעוד שמגזין שקוראים אמא עובדת ממשיך ועושה חייל.

אני שולחת אותך לפוסט של אורן, אני  אשלח לך את הלינק לתיבה, אורן הוא חוקר שמעלה על המבחנה והמיקרוסקופ את הדמעה הרגשית האנושית. מי חשב שבמאה ה- 21 טרם פתרו את תעלומת הדמעה האנושית.  האניגמה הנשית רחוקה מהפתרון ולכן נמשיך לשאול שאלות ולדבר על הדו קיום הזה כחלק מהגדרתנו המתחדשת כל העת. 

צטט: ניומן 2009-07-18 13:47:31

*

לא ממש התעמקתי

אבל האונות הגברית נראית לי מרתקת

הרבה יותר עם מנהלת רהוטה ומתוחכמת שגם מפתה.

רק כדוגמה, עם כתיבה כשלך, וחכמה כשלך, הנכונות להחניף לי

לפתות אותי, היתה בודאי משלימה היטב את מה שאת מכנה קטביות 

 ניומן עפר לרגליך איזה מחמאה

יחד עם זה שנינו יודעים שיש המון דרכים אל הזוגיות\האהבה, ההתרעסלות או כל הגדרה אחרת.

לך נדמה שהשילוב המנצח הוא זה שהעלית על הכתב. יימצא מישהו שזה ממש לא מדבר אליו. כולם צודקים. האישה נשארת עם הדו קיום, שהוא לא טבעי לגמרי ועם המון שאלות

תודה לך על התיחסותך

*

לא ממש התעמקתי

אבל האונות הגברית נראית לי מרתקת

הרבה יותר עם מנהלת רהוטה ומתוחכמת שגם מפתה.

רק כדוגמה, עם כתיבה כשלך, וחכמה כשלך, הנכונות להחניף לי

לפתות אותי, היתה בודאי משלימה היטב את מה שאת מכנה קטביות 

אליענה, קודם כל תודה :)

 

ולעניין שאלתך: 

השאלה המעניינת שנשאלה בפוסט היא מה מקומה של המיניות הנשית שבסטריאוטיפ היא גיישתית לחלוטין.

האישה הרכה והכנועה, בעלת החזה המושלם, עם סיליקון או בלי, ללא קמט, ללא תא שומן, עם רגליים ארוכות וכפות רגלים צרות ועדינות. לעומת המנהלת הבכירה שאיננה עושה שימוש במיניות שלה, ויש לה את כל הכסף להיראות מצויין ממש כמו זו מלמעלה, והיא עושה זאת. אז עכשיו מה היא ?

 

התשובה הינה אותה תשובה כמו בעננין הקריירה מול התפקידים המסורתיים..

כשם שהתפקידים המסורתיים נותרו נשיים, כך גם ה"תפקידים" המיניים נותרו מסורתיים...

אלו "תפקידים" שונים שמחייבים כישורים שונים...

אי אפשר לערבב בין שני סוגי התיפקוד...

 

ולשאלתך - אז עכשיו מה היא ?

אענה..

 

סופר וומן בעלת כישורי מולטי טאסקינג

 

 

 

אישה שרוצה "לממש את הפוטנציאל שלה" בכל אחד מסוגי ה"תפקידים" הללו טוב תעשה אם לא תערבב "תיפקודים"..

 

שלומית את בחורה יוצאת מן הכלל. סיירתי בעמוד שלך או באיך שמכנים אותו וגיליתי איזה שפע קיים בך, אפשר להשתגע.

לגופה של עמדתך. אני כמובן מחזיקה בה. אין ברירה את הייעוד הסטריאוטיפי שמרנו בצמר גפן ולא נשאנו ונתנו עליו, וכך נשארנו עם כל האחריות לניהול הבית. את הקריירה נשים מפתחות בשיניים כי זהו ההישג המרכזי של המאבק על הבחירה בייעוד. 

השאלה המעניינת שנשאלה בפוסט היא מה מקומה של המיניות הנשית שבסטריאוטיפ היא גיישתית לחלוטין. האישה הרכה והכנועה, בעלת החזה המושלם, עם סיליקון או בלי, ללא קמט, ללא תא שומן, עם רגליים ארוכות וכפות רגלים צרות ועדינות.לעומת המנהלת הבכירה שאיננה עושה שימוש במיניות שלה, ויש לה את כל הכסף להיראות מצויין ממש כמו זו מלמעלה, והיא עושה זאת. אז עכשיו מה היא ?

אתמול שוחחתי עם גבר שהצהיר על עצמו שהוא במלוא אונו, הוא חלף על פני גיל 60 מזמן, הוא רזה בנוי לתלפיות ועוסק בספורט. במשך השיחה יכולתי לעקוב אחרי כל הנכסים שלו וכמעט להקיא מרוב שעשיתי, ויש לי. ועכשיו מה הגבר הזה מחפש? הוא רוצה אישה נשית מאד, אבל לא רגישה בכלל. אסור לה להעלב. היא צריכה לעסוק בספורט כי אי אפשר לסבול אברים מדלדלים. והכי חשוב, היא צריכה להיות נקיה (שאלתי מה זה) זה אומר שהיא לא מתרחצת מקלחות צרפתיות אלא מקלחות באמת. ועוד משהו, שתחכה לו, כי הפעילו תהספורטיבית נורא תובענית, ויש גם ילדים בדרך וככה. למען הסר ספר הגבר הזה הוא הגבר הכי פופולארי באתר ההכרויות. בין השאר משום שהוא כתב שהוא מבוסס מאד. הנה לך. אנשים שוכחים שכשמרילין מונרו שרה חבריה הטובים ביותר של האשה הם יהלומים, מכירות היהלומים נסקו לשחקים. כשנשים הפכו למנהלות בכירות ויכלו להרשות לעצמן לקנות איזה יהלום באיזה סדר גודל, הן נמנעו והמכירות צנחו. דה בירס יצאה עם טרנד חדש טבעת יהלומים על יד ימין נניח היא טבעת שנקנתה על ידי האישה. על שמאל על ידי הגבר. וכך נשמר השוק שעמד לקרוס מעט, משום שנשים שהרויחו כסף קנו אזמרגדים רחמנא לצילן או אבנים אחרות. והיהלום כסמל סטטוס והצלחה איבד מזוהרו

שלום אליענה

פוסט ראלי *

 

 

 

פוסט יוצא מן הכלל. (ובכלל מצאת חן בעיניי)

 

הפוסט הזה כל כך נכון שזה ממש מכאיב.

 

 

יתרה מזה, טרדה את מנוחתי גם תגובה שטענה שיש לנו זכות "לבחור" בין להיות עקרת בית או אשת קריירה.

במצב הכלכלי של היום אני בכלל לא רואה שיש זכות בחירה למישהי,

אלא אם כן היא נולדה להורים עשירים או התחתנה עם גבר עשיר.

כל היתר חייבות גם לעבוד מעבר ל"משרה" המסורתית, שכל כמה שבן הזוג שלהן ייקח חלק בה,

היא עדיין תהיה זו שתתכנן ותיזום את כל מה שצריך לעשות בבית. 

למשל? מתי צריך לקחת את הילד לבדיקות..

בסופו של דבר,

גם אם הגבר משתף פעולה ושותף..

את ה"מנהלת" של משרת המשפחה, כך שהראש שלך אף פעם לא פנוי לגמריי.

 

דוגמא?

במסגרת תפקידי אני יוצאת דיי הרבה להשתלמויות בחו"ל.

יצא שכמה פעמים הייתי צריכה להיעדר מהבית שבועיים.

מה עשיתי בסופשבוע?

חזרתי הבייתה לשישי-שבת ראשון (מגרמניה) על מנת ל.. 

לבשל, לנקות ולעשות כביסה.

 

מה עשו הגברים שהיו איתי באותה השתלמות?

(הגם שהיו נשואים ומטופלים בילדים?)

התארגנו לטיול בסביבה...

יש להם אישה בבית....

 

גם אני הייתי רוצה אישה בבית שתחשוב מה צריך לעשות

וגם תעשה את זה ותפנה לי את הראש להיות ציפור דרור..

איכשהו זה לא עובד ככה..

 

(למען הסר הספק אני סטרייטית לגמריי)

 

 

 

 

צטט: פ.ר. 2009-07-16 22:35:49

שכחתי!!! כוכב ענק כמובן !!!

 

 פרץ יקירי, אני מודה לך על תגובתך המנומקת וכמובן על הכוב גדול המימדים. אני חושבת שבאותה עוצמה עלינו לקרוא ספרי הסטוריה, או כתבים על גבורים הסטוריים כדי להבין את התקופה בה הם חיו, את פשר החלטותיהם והתנהגותם, כך גם לגבי סימון דה בובאר והארותיה את הנשים  והנשיות והתרחקותה מהסטיגמה.  ושוב תודה חמה

שכחתי!!! כוכב ענק כמובן !!!

חושבני כי כבר כתבתי פעם באיזה פוסט כי הכל יכול לעבוד אך לא לפני שכל גבר בשנות נישואיו הראשונות יקרא בעיון רב את סיפרה של סימון דה בובואר: "המין השני", מכיל שני כרכים ואני קראתיו "רק" בשנה האחרונה!
הספר יצא לאור בעולם ב-1948 !!! כל מילה בו רלוונטית להיום ! ומעניין כי הכרך הראשון בעברית יצא רק ב-2001 !!! והשני רק ב- 2007!!!
וכמו שכולנו יודעים, לא מוציאים ספר בימים טרופים אלו סתם בשביל הכיף! אלא גם בשביל לעשות כסף!
ללמדנו- הספר הזה הינו "סופר" רלוונטי !

צטט: נאיביות מפוקחת 2009-07-11 17:41:15

עם כל הכבוד לגלולה- ("העוזר הקטן של אמא")

יותר ויותר ליקויים בריאותיים מתגלים כקשורים אליה. (קרישי דם,הפרעות קשב, בעיות כרוניות במערכת העיכול...)

האם כל הרעיון של השיחרור הוא סקס חופשי?

 

 אני עונה לך בפעם האחרונה. ובבקשה אל תכתבי בפוסטים שלי. אם אצטרך להגיש בקשה רשמית אני אעשה זאת. ועכשיו לענין השאלה שלך. המצאת הגלולה בשנת 1960 העניקה לנשים בכל העולם את זכות הבחירה. ברגע שהן נטלו אותה הן יכלו לקיים יחסים בלי חשש ולתארך את הופעת הילדים בחייהם על פי רצונן. זה גם מה שדחף ללידות בגיל מאוחר יותר של נשים (וגם נישואים).

אל תקלי ראש. הגלולה היא מהפכה בסדר גודל של המחשב האישי. העניין הפמיניסטי הוא הזכות של האישה לבחור את מהלך חייה. עד סוף המאה ה- 19 והופעת התנועות הפמיניסטיות הראשונות, גורלה של האישה היה ייעודה. היא לא יכלה לבחור כלום, ובין השאר אסרו עליה ללמוד. אם קראת היטב את מה שכתבתי, אוניבריטאות העל בארצות הברית דוגמת הארווארד הידועה, לא איפשרו לנשים ללמוד בהן עד 1972. תריסר שנים אחרי הגלוגלה.

כפי שאת רואה ניסיתי להתייחס אליך לא כמו אל פרובוקטורית ועניתי לך הכי טוב שאני יודעת. את בחורה צעירה ואני ממש לא רוצה לחנך אותך. תעשי לי טובה ופשוט על תשובי לפוסט שלי יותר.

אני מודה לך מראש

עם כל הכבוד לגלולה- ("העוזר הקטן של אמא")

יותר ויותר ליקויים בריאותיים מתגלים כקשורים אליה. (קרישי דם,הפרעות קשב, בעיות כרוניות במערכת העיכול...)

האם כל הרעיון של השיחרור הוא סקס חופשי?

צטט: רחל~ 2009-07-11 14:36:02

צטט: אליענה.י 2009-07-10 10:53:59

צטט: רחל~ 2009-07-10 08:52:38

אני לא מצליחה להבין על מה הויכוח אולי כי לא ממש התעוררתי

לא קראתי את זכרונתויה של גיישה ולא ראיתי את הסרט יש לי בעיה לראות נשים חלשות ומשרתות אחת הסיבות שלא הלכתי להיות דיילת שזה היה בזמני משהו מאוד נכסף זה כי לא מסוגלת לשרת אף אחד לימים הבנתי שאני כן מסוגלת והגבלתי את זה לתחום הילדים שלי בלבד. 

 התעוררת לגמרי יקירתי אני כאן כדי להסביר. הגיישה נלקחה כדוגמה או כסמל לאישה שיעודה פיתוי הגבר עם רמת מיומנויות מגוונת ואיכותית ומולה להציג את מלכת הקריירה המנהלת הבכירה.

כל מה שרציתי לומר, שהאשה של המאה ה-21 מתמודדת בנוסף ללהטוטנות של המאה ה- 20 (אמא ואשת קריירה) גם עם דו קיום פנימי האשה של הגבר, המפתה ובצד השני העצמאית העשויה לבלי חת שאף אחד לא יכופף לה את היד. וכל זה למה, כי הסטיגמה שאיפיינה את האישה כל המאות לא נעלמה לחלוטין. נוספו לה תפקידים כי היא שינתה את מקומי בחברה. ואני מוסיפה עבורך, שאין תימה שנשים לא רוצות להתמודד עם כל התפקידים וחלקן בוחרות בדרכים יותר שיוויוניות עם בני זוגן. חלוקה שווה בנטל.

 

.

אשה שרוצה להתמודד על תפקיד מתמודדות בלי שום קשר לסטיגמות כמו שיש גברים  שמתמודדים  ויש כאלה שקופאים על שמריהם

זה רק ענין של אישיות ולא של מין המתמודד

 איך את מסבירה את פערי השכר בין גברים לבין נשים באותה משרה ? אני מבטיחה לך שאם לא היה יוצא חוק הדירקטורים בהשפעת הלובי של שדולת הנשים וחברות הכנסת, מספר הדירקטוריות היה קטן בהרבה ובטח לא מגיע ל- 50% .כמוך אני מאמינה שקודם כל האשה צריכה לרצות לעלות בסולם הקריירה ( דעי לך שחמישים אחוז ממנהלי דרג הביניים הן נשים) הפסגה דלילה בנשים הסבות לכך רבות. אני מאמינה שאנחנו נמצאים בתקופת מעבר.

 

צטט: מיכאל בלק 2009-07-11 14:30:06

השילוש הקדוש כבר הוזכר כאן, אמא, גיישה ומנהלת זו קומבינציה שסותרת את עצמה ואין פלא שנשים מתקשות למצוא את שיווי המשקל בין שלושת הניגודים בעוד הגברים מדדים מאחור בפה פעור. אולי מתישהו יימצא שווי המשקל הרצוי לשני המינים. מוסיף לינק לפוסט שכתבתי בנושא: 

 

http://cafe.themarker.com/view.php?t=627984

 

 מיכאל תודה על התוספת. אם אתה מרשה אני אוסיף את הפוסט שכתבת כחלק מהשירשור הזה. פגשת אישה יוצאת  מן הכלל שהיא חלק מגל גדול של נשים שחוקרות בעצם את המהפכה השקטה שמחוללות הנשים בעולם הו אנו חיים. ויקטוריה שלך רמזה על כך ששנות ה-60 הן צומת המפתח כי התנועה הפמינסטית על רבדיה השונים, ארגוני הנשים וככה, חברו יחד להמצאת הגלולה ויצאו נקודת אל חזור. נשים שוב לא הלכו למיכללה כדי להתחתן, הן יכלו לסיים את התואר (הגלולה) המוסדות להשכלה גבוהה לא הצליחו לעמוד בפרץ, והחל מ- 1972 נשים מורשות ללמוד בהארווארד, ורשימת ההשיגים גדולה. שתי בעיות עקריות נותרו לדעתי, החיבור בין נשים לכסף, והחיבור בין נשים לסקס. גם כסף וגם סקס הם סטריאוטיפים גבריים. בקטע המצחיק לכאורה "או שאת אישה או שיש לך כסף". ובקטע של הסקס "במיטה את אישה (זונה,גיישה) ותפיסיק לזיין לי את השכל".

נשים בדרכן הלא לוחמנית, יגיעו (דרך דיאלוג בדיוק כמו שמציעה ויקטוריה) להבנה בנושאי כסף (כולל שכר שווה למשרה דומה) ולסקס, בלי הורדת ידיים התענגות משותפת ושיתוף אנרגטי נעים.

צטט: אליענה.י 2009-07-10 10:53:59

צטט: רחל~ 2009-07-10 08:52:38

אני לא מצליחה להבין על מה הויכוח אולי כי לא ממש התעוררתי

לא קראתי את זכרונתויה של גיישה ולא ראיתי את הסרט יש לי בעיה לראות נשים חלשות ומשרתות אחת הסיבות שלא הלכתי להיות דיילת שזה היה בזמני משהו מאוד נכסף זה כי לא מסוגלת לשרת אף אחד לימים הבנתי שאני כן מסוגלת והגבלתי את זה לתחום הילדים שלי בלבד. 

 התעוררת לגמרי יקירתי אני כאן כדי להסביר. הגיישה נלקחה כדוגמה או כסמל לאישה שיעודה פיתוי הגבר עם רמת מיומנויות מגוונת ואיכותית ומולה להציג את מלכת הקריירה המנהלת הבכירה.

כל מה שרציתי לומר, שהאשה של המאה ה-21 מתמודדת בנוסף ללהטוטנות של המאה ה- 20 (אמא ואשת קריירה) גם עם דו קיום פנימי האשה של הגבר, המפתה ובצד השני העצמאית העשויה לבלי חת שאף אחד לא יכופף לה את היד. וכל זה למה, כי הסטיגמה שאיפיינה את האישה כל המאות לא נעלמה לחלוטין. נוספו לה תפקידים כי היא שינתה את מקומי בחברה. ואני מוסיפה עבורך, שאין תימה שנשים לא רוצות להתמודד עם כל התפקידים וחלקן בוחרות בדרכים יותר שיוויוניות עם בני זוגן. חלוקה שווה בנטל.

 

.

אשה שרוצה להתמודד על תפקיד מתמודדות בלי שום קשר לסטיגמות כמו שיש גברים  שמתמודדים  ויש כאלה שקופאים על שמריהם

זה רק ענין של אישיות ולא של מין המתמודד

השילוש הקדוש כבר הוזכר כאן, אמא, גיישה ומנהלת זו קומבינציה שסותרת את עצמה ואין פלא שנשים מתקשות למצוא את שיווי המשקל בין שלושת הניגודים בעוד הגברים מדדים מאחור בפה פעור. אולי מתישהו יימצא שווי המשקל הרצוי לשני המינים. מוסיף לינק לפוסט שכתבתי בנושא: 

 

http://cafe.themarker.com/view.php?t=627984

לא "נכנסתי" בכותבת הפוסט (בעיקר עקב נטיה מטרידה שלי לא היכנס באנשים שאני לא מכירה, אם חברים שלי מדברים שטויות-זה כבר סיפור אחר...)

אלא הבעתי התנגדות נחרצת לדבריה.

יש הבדל משמעותי.

כבר דנו לא פעם למה בכל פעם שבאיזשהו דיון יש אי הסכמה-זה ישר הופך להעלבות אישיות-

ולעיניין הזה טרם נמצאה תשובה

אולי העיניין נעוץ בכך שאנשים מזהים את הדיעות שלהם כחלק מהמנגנון הרגשי (ולא השכלי) ואז ברגע שמשהו עומד נגד דעתך-

מנגון התגובה לדחיה מתעורר.

ודרך אגב-

זאת בדיוק הבעיה- יוצא שהרעיון הפמיניסטי מתחיל לשים מקלות בגלגלי השיוויון האמיתי-

נניח שאני מעידה על עצמי כפמיניסטית,

מה זה אומר עלי?

כיום אני מגדירה את עצמי כ"שוויוניסטית" ולא "פמיניסטית"

כנסי לקהילת תרבות הרוח,יש שם דיון בנושא ולא בא לי לחזור על דברים שכבר כתבתי.

בואי נתחיל עם מה אנחנו כן מסכימות-

 

1. שהצורך ללבוש מסכות אינו תחום רק לנשים, עם זאת אצל נשים הן נדרשות לכך לעיתים קרובות כהבנייה חברתית סמוייה.

2. אכן היו לנו המון פוסטים שהסכמנו בהם, לכם לא הבנתי מה קפץ לך כאן פתאום, ומה חטאה אליאנה שנכנסת בה דוך.

 

ועם מה לא-

 

1. החומרים במגדר כל כך רבים וחשובים שאי אפשר לפזר אותם ולהבליע אותם בתוך פקולטות אחרות,

2. בפקולטות למדעי החברה יש חומרים מגדריים אבל לא מספיק.

3. המגדר הוא נושא ייחודי שעומד בפני עצמו בפקולטות למדעי החברה, וההתמחות נעשית בו בלבד.

4. כדי להפיץ את רעיונות השיוויוניות והפמיניזם צריך כמה שיותר מחלקות למגדר בכל רחבי הארץ, זה מתחיל לתפוס תאוצה, אבל לא די.

אוי, נו באמת החשש לבקש הלוואה אינו נחלת נשים בלבד,

כמה גברים ראיינת באותו נושא?

הרבה מאוד עסקים קטנים מוקמים על בסיס הון אישי.

 

ודרך אגב-

לי מעולם לא הייתה בעיה לבקש הלוואה.

 

הילדותיות האמיתית היא לצעוק "מקפחים אותנו רק בגלל שאנחנו נשים" ,מבלי להסתכל על עוד פרמטרים חברתיים-

למשל-

סביר להניח שגבר אתיופי יתקל באפליה קשה יותר מאשר אשה לבנה.

רבות דיאלוג.

נאורה יקירתי,בדיונים שהסכמתי איתך לא היו תלונות על יכולת התדיינות שלי, נכון?

הבעיה שלי עם הבלוג הזה,ולכן אני מתעקשת-

(ואני יודעת טוב מאוד מה לומדים במגדר, פשוט חושבת שהצורך בלימודים האילו פס מהעולם והחומר הספציפי יכול להתחלק בין לימודי סוציולוגיה להסטוריה ומדעי החברה-וככה שוברים את מגדל השן ומפיצים את הידע הזה הלאה ולא משאירים אותו בחלל מצומצם)

שהוא מנציח סטראוטיפים במקום לשבור אותם.

אילו בדיוק הגולים העצמיים שתוקעים את מעמד האשה במקום.

 

הצורך ללבוש מסכות שונות ולעיתים קוטביות אינו שמור למין אחד.

 

סגרנו, ואגב, אלפי הוא לא סתם כלב, הוא עמלק...

 

וכן אנחנו כל כך אינפנטיליות שמאשימות תייכף בחוסר תרבות את מי שלא מסכים איתנו.

בח'יית...

צטט: Neora 2009-07-10 22:01:42

אשמח מאוד לבקרך שם, מעניין איך כל הנובורישים האלה חיים..

אבל יש לי מגרעת בולטת.. לא שותה קפה שחור, מותר לבא עם אלפי?

 

 אלפי הוא כלב עד כמה שזכור לי - בשמחה. לגבי התקרובת נסתדר. אני כבר מתרגשת

ברור לכל מי שלא מסכים איתכן אין ת

אשמח מאוד לבקרך שם, מעניין איך כל הנובורישים האלה חיים..

אבל יש לי מגרעת בולטת.. לא שותה קפה שחור, מותר לבא עם אלפי?

צטט: Neora 2009-07-10 20:42:37

צטט: נאיביות מפוקחת 2009-07-10 02:53:54

)

 

עד עכשיו נתתי לאליענה שתענה לך גם במקומי, ראיתי שהיא מסתדרת יופי, עכשיו כבר לא יכולה, ולא מוכנה יותר לשתוק,

תקשיבי לי ותקשיבי לי טוב עדי,

אחרי הרבה הרבה ק"מ של שנים הן מקצועיות והן אישיות שעברתי, כולל שנות לימוד, תרשי לי לקבוע חד משמעית שהלוואי והמחלקות למגדר תתפוצצנה מרוב תלמידים, ותהיינה לרוב בכל מקום שרק אפשר.

וכי מי את תסלחי לי שתקבעי כאן אם צריך או לא צריך קורסים למגדר?  

את יודעת בכלל מה לומדים במגדר?

מי הקים את הפקולטות למגדר בארץ ולמה?

כמה בוגרי התחום הזה בכל רמות התארים יש בארץ?

כמה דרישה יש לפקולטות האלה?

כמה מחקרים נעשו בארץ ובאיזה נושאים?

היהירות המקוממת הזו שבה את קוטלת מראש את נושא הלימוד בפרט וקיומו בכלל מרתיחה אותי.

על סמך מה החלטת שאליענה או אני לא נפגשנו מעולם באולימפוס שלנו עם נשים קשות יום? 

 

מה שתרמתי ואתרום לאותן נשים נפלאות אמיצות ושרדניות עוקף בזחילה את כל מה שכל אדם אחר תרם, כולל מגזרים שונים בכפרים שלא חלמו על חשמל שבעזרתו מחובר מחשבך הלגלגני. בעודך לוגמת את אותו קפה שחור שמסמל אצלך סטראוטיפית את מעמדה של האישה האתיופית, ואת ה"אחר" בחברה - היא חוטפת מכות ואפילו להתלונן לא יכולה, כי אין לה כבר כרטיס חיוג..

 

הפוסט הזה של אליענה חשוב, הגיישה והמנהלת הן 2 ישויות מטאפוריות ללוליינות שאנחנו כנשים לפעמים עושות, מדעת או שלא מדעת, ואין החובה ללוליינות צריכה להיות דווקא בכותרים אלו של גיישה ומנהלת אלא בכל כותר שמסמל קיצוניות של "תפקיד"

 

כיוון שהחלטת עדי שהמגדריסטיות בטוח ראדיקאליות מנופפות יד קמוצה בוצ'יות שיודעות רק למלמל מנטורות הזויות, ואנחנו כת של פסיכיות מתלהמות, כמתלהמת לא קשובה - לא רוצה שתעני לי. קראתי מספיק כאן כדי להתחלחל לגמרי.

 

( ואת יודעת מה? עם ראש כמו ששלך, את האחרונה שציפיתי ממנה שתכתוב בנוסחים כאלה ),

חבל.

בפעם הבאה מציעה לך מכל ליבי אם את נתקלת בבלוג אישי שלא עושה לך את זה, תעזבי, תמשיכי הלאה, מוטב כך מאשר להכנס ולפגוע באנשים שאת לא יודעת מי הם, מה הביוגרפיה שלהם, ולא חטאו לך במאום.

 

 אחוות נשים במיטבה. אני אוהבת אותך על ההתגייסות ועל הדברים החשובים שאמרת. ואני אפילו לא מכירה אותך ועכשיו בא לי, בזכות הגסטה המקסימה להזמין אותך לקפה אצלי, בלב הדקדאנס לשיחת נשים.

התגובה של עדי מאד מאפיינת נשים לא מפותחות ואולי ילדותיות. כשערכתי פרוייקט מאד גדול באחד הבנקים ראיינתי סטודנטיות ורווקות אסרטיביות, עצמאיות בתפיסה העצמית שלהן, בקיצור בעלות בטחון עצמי כאילו. כולן אמרו שאין להן שום בעיה ביחס שלהן למנהל הסניף. הן נכנסות אומרות לו מה שהן רוצות, שרירי הידיים שלהן מהקיק בוקסינג מתנפחים ישר בכניסה לחלל הסניף ועוד כהנה וכהנה. הסתבר שאותן נשים כאילו עצמאיות בתפיסת עולמן, ברגע שהן מקבלות על עצמן מחויבות רצינית, נכנסות לבנק בדחילו וברחימו. רובן חוששות לבקש הלוואה, ורובן מקימות עסקים אם הן מקימות אותן בכסף חי מחסכונותיהן. אני בטוחה שאתה מבינה את הדיסוננס. אבל כשהן משתלחות הן ממציאות גלגל מחדש ובאותו רגע, והכי חשוב, אי אפשר לבלבל אותן עם העובדות.

המקרה של עדי לא אופייני משום שאין לה תרבות של דיאלוג .

אני מזמינה אותך

צטט: MoreMor 2009-07-10 20:12:05

צטט: אליענה.י 2009-07-10 15:12:12

צטט: irisoded 2009-07-10 12:14:05

צטט: אליענה.י 2009-07-10 12:02:48

צטט: irisoded 2009-07-10 11:49:25

אני חושב שהדיון הזה בין שתיכן, בין איריס עודד לבינך, מבהיר אפילו לי כמה דברים.

 

 אני שמחה שהועלנו במשהו, ולך אני מודה שנכנסת והבעת את דעתך

צטט: נאיביות מפוקחת 2009-07-10 02:53:54

והינה ההוכחה לאי נחיצותם של הקורסים למגדר.

ואת גם מוכיחה, הלכה למעשה,  את הלוחמנות חסרת הפשרות שהוציאה לארגונים הפמיניסטים את השם הרע שלהם.

 

ולא,דעתי על תלאביב לא השתנתה,מאוהבת בעיר הזאת-

עזבתי כדי לא להגיע לסטגנציה מחשבתית.

כמו זאת המובאת בפוסט הזה-

מה את יודעת על עקרות בית קשות יום ברמלה? על מעמד האשה האתיופית במרכזי קליטה בדרום?

איזו גיישה,איזו מנהלת ואיזה נעליים.

צאי מהפקולטה יקירתי והריחי את הקפה (השחור,לא האספרסו)

 

עד עכשיו נתתי לאליענה שתענה לך גם במקומי, ראיתי שהיא מסתדרת יופי, עכשיו כבר לא יכולה, ולא מוכנה יותר לשתוק,

תקשיבי לי ותקשיבי לי טוב עדי,

אחרי הרבה הרבה ק"מ של שנים הן מקצועיות והן אישיות שעברתי, כולל שנות לימוד, תרשי לי לקבוע חד משמעית שהלוואי והמחלקות למגדר תתפוצצנה מרוב תלמידים, ותהיינה לרוב בכל מקום שרק אפשר.

וכי מי את תסלחי לי שתקבעי כאן אם צריך או לא צריך קורסים למגדר?  

את יודעת בכלל מה לומדים במגדר?

מי הקים את הפקולטות למגדר בארץ ולמה?

כמה בוגרי התחום הזה בכל רמות התארים יש בארץ?

כמה דרישה יש לפקולטות האלה?

כמה מחקרים נעשו בארץ ובאיזה נושאים?

היהירות המקוממת הזו שבה את קוטלת מראש את נושא הלימוד בפרט וקיומו בכלל מרתיחה אותי.

על סמך מה החלטת שאליענה או אני לא נפגשנו מעולם באולימפוס שלנו עם נשים קשות יום? 

 

מה שתרמתי ואתרום לאותן נשים נפלאות אמיצות ושרדניות עוקף בזחילה את כל מה שכל אדם אחר תרם, כולל מגזרים שונים בכפרים שלא חלמו על חשמל שבעזרתו מחובר מחשבך הלגלגני. בעודך לוגמת את אותו קפה שחור שמסמל אצלך סטראוטיפית את מעמדה של האישה האתיופית, ואת ה"אחר" בחברה - היא חוטפת מכות ואפילו להתלונן לא יכולה, כי אין לה כבר כרטיס חיוג..

 

הפוסט הזה של אליענה חשוב, הגיישה והמנהלת הן 2 ישויות מטאפוריות ללוליינות שאנחנו כנשים לפעמים עושות, מדעת או שלא מדעת, ואין החובה ללוליינות צריכה להיות דווקא בכותרים אלו של גיישה ומנהלת אלא בכל כותר שמסמל קיצוניות של "תפקיד"

 

כיוון שהחלטת עדי שהמגדריסטיות בטוח ראדיקאליות מנופפות יד קמוצה בוצ'יות שיודעות רק למלמל מנטורות הזויות, ואנחנו כת של פסיכיות מתלהמות, כמתלהמת לא קשובה - לא רוצה שתעני לי. קראתי מספיק כאן כדי להתחלחל לגמרי.

 

( ואת יודעת מה? עם ראש כמו ששלך, את האחרונה שציפיתי ממנה שתכתוב בנוסחים כאלה ),

חבל.

בפעם הבאה מציעה לך מכל ליבי אם את נתקלת בבלוג אישי שלא עושה לך את זה, תעזבי, תמשיכי הלאה, מוטב כך מאשר להכנס ולפגוע באנשים שאת לא יודעת מי הם, מה הביוגרפיה שלהם, ולא חטאו לך במאום.

צטט: אליענה.י 2009-07-10 15:12:12

צטט: irisoded 2009-07-10 12:14:05

צטט: אליענה.י 2009-07-10 12:02:48

צטט: irisoded 2009-07-10 11:49:25

איזה פוסט מדהים ואקטואלי. את יודעת שעד היום ואני בת 48, אני מוצאת את עצמי כל הזמן מגדירה מחדש את הנשיות שלי, פעם מולו, פעם מולי, פעם מול בנותי. נכון שהבאת כאן קטבים: גיישה מול מנהלת בכירה, רמזת גם לאמהות, שבעיני זה משולש, שצריך להתמודד בקצוות שלו כל הזמן. בטח שלא התנערנו מהארכיטיפ הנשי הקדום, בכלל לא, מי שקרובה לעצמה בוודאי מוצאת את עצמה "שם" לעתים קרובות. הדבר שאני תמיד מיחלת לעצמי זה להיות אני לצדו, בתחושה שלי זה דבר שאף פעם לא מומש לעומק, בין היתר, אני מניחה, בשל העובדה הפשוטה ש"האני" הנשי מתקשה לתחום ולהגדיר את עצמו. המעבר הזה מהמשרד והקריירה לאמהות, לזוגיות כשהיא מתרחשת, בכלל לא פשוט.  הנה ווידוי: החבר האחרון שהיה לי העיד בפני שהוא נמשך מאוד לעצמאות שלי, כלומר ל"מנהלת הבכירה" שבי. קצת שהכיר אותי כבת זוג, ממש בהתחלה, הוא אמר בתדהמה: "את כזו נשית". נשית, אצל גברים, זה עדינה, זו נגיעה כלשהי ב"גיישה". את רואה, אפילו הוא הופתע, שלא נדבר על ההפתעה שלי, שזה לא הסתדר לו באותה דמות.

רוצה לומר, העידן המודרני מאוד מאוד שחרר אותנו, אפשר לנו לבחור בזוגיות ולא להקלע אליה, אבל אני מסכימה שאנחנו באות אליו, או אל הזוגיות עם מטענים הסטוריים לא פשוטים של הגדרת הנשיות. מאוד מבלבל. חוזרת לככב ולהמשיך ולהתלבט.

 איריס אני מודה לך על דברייך המרתקים. תיארת באופן פשוט ובהיר את הבלבול אליו נקלעה האישה במאה ה- 21. בעוד שבלהטוט הם ואשת הקריירה היא הרגישה את הסביבה בתוכה ובלתה הרבה שעות פסיכולוג כדי להפרד מדימוי הסופר וומן. בעניין הגיישה והמנהלת הבכירה, כאן מעורב הגבר. האם אנחנו רוצות לשנות את יחסנו הבסיסי למאהב ? כמו שאת כתבת המאהב שלך נדהם כשגילה את הרכות הנשית שלך.או להתמיד בגישת המנהלת הבכירה ולקחת את העניינים לידיים באופן בוטה וגלוי.

רבות נכתב על הגברים המסכנים שלא עשו שום דבר והנשים פשוט משתנות מול עינהם המשתאות ועליהם להתאים את עצמם ולוותר על ההובלה שהיתה נחלתם כל הזמנים.

 

תראי, אם אני מבינה נכון, ומראש אני מצהירה שאני לא נחשבת כמי שירדה לסוף דעתם של גברים, ה"גבר החדש", תוצר העידן המודרני, הליבראלי, המודע לעצמו, די שמח להובלה שלה בתחום הקריירה. יותר מדי שנים נשא על גבו את מטלת הפרנסה ואולי, כאן, הצלחנו לשחרר אותו קמעא מהמעמסה. ההתמודדות הבלתי פשוטה היא ביחסים האינטימיים. האם הוא רוצה אותה גם שם כמנהלת בכירה , מובילה וגלויה, ועוד יותר מעניין - האם היא רוצה לשחרר אותו שם מתפקידו הקלאסי כמוביל. עכשיו יש את הסוד הזה של ההתאמה. כמובן שהדברים לא כאלה פשוטים, גם במהלך היומיום הוא רוצה את התפקיד הקלאסי של הגבר: לתקן, לנהל, להוביל, לקבוע, לכתוב עבורה את הלו"ז. אבל נדמה לי שיש כבר מספיק גברים שניתן לקבל אותם גם בתחום הזה קצת יותר מעודנים והרבה פחות נחרצים.

 

 איריס יקירתי, מאחר ונשים מעניינות אותו באמת, גברים לא ממש, מעצם העובדה שנשים הן אלה שחוללו את המהפכה השקטה אמנם אבל מהפכה לכל דבר בעולם העבודה, בעולם המשפחה, בזוגיות בצבא בממשלה בכל מקום. הגברים נמצאים במצב של קליטה, הדיפה או הטמעה. 

אחד הנתונים הכי משמעותיים שנובעים מהמהפכה השקטה הזאת הוא אחוז הגרושים. מסתבר שבארצות הברית יותר מ- 50% מהנישואים מסתיימים בגירושים. המשפחות מצטמצמות בטירוף. הילודה באירופה צנחה עד נעלמה. איפה המשפחה ? לא חקררתי את הגברים ואני נוטה לקבל את מה שאת אומרת שחלקם רוצים להשתחרר מהעומס הסטריאוטיפי, חלקם רוצים להמשיך ולהתנהל בדרך המסורתית. אני מאמינה שהיותר אינטילגנטיים הורידו את האישה ממצב צבירה של תכשיט יפה והם רוצים עניין ויש גם..... בחיי שאני לא יודעת. אין לי בכלל ספק שההתמודדות הרצינית נוכחת בחדר המיטות.

 

 

אני חושב שהדיון הזה בין שתיכן, בין איריס עודד לבינך, מבהיר אפילו לי כמה דברים.

צטט: סוףףף 2009-07-10 15:40:24

צטט: אליענה.י 2009-07-10 15:02:28

צטט: סוףףף 2009-07-10 13:54:15

האם אותה אישה יכולה לשחק במגוון תפקידים

המה גם קיצוניים במהותם?

זו השאלה שלך

כולנו נשים וגברים בנויים בצורה שמאפשרת לכל הROL SET שיש לנו להתקיים,לא משנה מה התקופה ,לא משנה מה התנאים.

יש לנו את היכולת להיות כמה דברים בו זמנית.

את יכולה להיות מרשעת מגעילה עם אדם אחד ועדינה ומהממת עם אדם אחר

את יכולה להיות מומחית בדבר אחד ואהבלה באחר

וההתנהגות תהיה בהתאם.

גם בתיאטרון את יכולה לגלם את הגיישה ואחר כך את מרגרט תאצ'ר

אנשים נכנסים למקום שיש בו את התפאורה המתאימה ומקבלים את התפקיד שלהם וממלאים אותו.

המבדיל ביניהם שאחד יעשה את כל התפקידים הכי טוב שהוא יכול ואחר יעשה אותם הכי גרוע,ואחר יעשה חלק טוב וחלק גרוע.

יכולת לנוע בכמה תפקידים??

יש.

בהחלט.

 

 סוףףף תודה לך תשבתך המנומקת.היא מאד מזכירה את תורתו של אורי ראפ תורת הגלגולים שמציעה שכל אדם לובש את הגלגוללו הוא זקוק ויוצא לדרך. פעם אחת הוא מתגלגל בדמותו של צרכן בסופר ופעם אחרת מנהל בכיר הכל בכפוף לצרכיו. ומכאן שכשצריךאני גיישה וכשצריך אני מנכ"ל תאגיד. אין ספק שמדובר ביכולת תמרון וירטואוזית, אבל כמו שאמרת יש כאלה שמבצעים נהדר ויש כאלה גרוע.

כשאת משחקת בכמה תפקידים בו-זמנית את ההערכה שלך לגבי עצמך את יכולה לקחת מהתפקיד שאת בוחרת בו להיות המהותי.

(אומנים שמוכנים לנקות בתים או למלצר "ניראים" אחרת לגמרי מסתם מנקי בתים)

אני מאמינה שגיישה במאה שלנו  שמשמשת גם בתפקיד בכיר,תוכל להיות גיישה הרבה יותר טובה כי

אין לה את הצורך להתמודד עם נחיתות וחוסר הערכה ,להם היא זוכה מתפקידה האחר.

מאותו תפקיד שהיא בחרה בו להיות המהותי יותר ומרכזי יותר בהשפעה שלו על עצמה.

מכאן מתבקשת השאלה מה יקרה למישהי שהייתה בתפקיד בכיר ונהייתה רק גיישה.

 

 

 

 אז זהו שעל פני סרגל המצוינות את צריכה לשאוב את ההערכה מכל תפקיד שאת עושה בלי לתת לעצמך הנחות. מכאן נובעת הלוליאנות, חוסר השקט ואי הנחת. מכאן גם המקום לדו קוטביות. גיישה היא גיישה בקוניוקטורה שלה, ומנהלת בכירה היא כזאת בסביבה המותאמת. קשה לי לראות מנהלת בכירה שואבת את כוחה מהיות גיישה מצויינת. אגב, הגיישות על פי הספר לפחות "ספורה של גיישה" הן לא זונות מהסוג הנחות אלא נשים רבות כשרונות והשראה. הן רק מתעלות את כל מרצן בכיוון אחד.

לשאלתך אני מאמינה שמי שעזבה את התפקיד הרם, יצאה לחופשה ויש בידיה המצוינות של הגיישה, פנטסטי, לא תתגעגע למקום העבודה

 

צטט: עופרשמיר 2009-07-10 19:21:23

לך כוכב.

 

 

תודה,אני גאה בכוכב ממך

לך כוכב.

צטט: אליענה.י 2009-07-10 15:02:28

צטט: סוףףף 2009-07-10 13:54:15

האם אותה אישה יכולה לשחק במגוון תפקידים

המה גם קיצוניים במהותם?

זו השאלה שלך

כולנו נשים וגברים בנויים בצורה שמאפשרת לכל הROL SET שיש לנו להתקיים,לא משנה מה התקופה ,לא משנה מה התנאים.

יש לנו את היכולת להיות כמה דברים בו זמנית.

את יכולה להיות מרשעת מגעילה עם אדם אחד ועדינה ומהממת עם אדם אחר

את יכולה להיות מומחית בדבר אחד ואהבלה באחר

וההתנהגות תהיה בהתאם.

גם בתיאטרון את יכולה לגלם את הגיישה ואחר כך את מרגרט תאצ'ר

אנשים נכנסים למקום שיש בו את התפאורה המתאימה ומקבלים את התפקיד שלהם וממלאים אותו.

המבדיל ביניהם שאחד יעשה את כל התפקידים הכי טוב שהוא יכול ואחר יעשה אותם הכי גרוע,ואחר יעשה חלק טוב וחלק גרוע.

יכולת לנוע בכמה תפקידים??

יש.

בהחלט.

 

 סוףףף תודה לך תשבתך המנומקת.היא מאד מזכירה את תורתו של אורי ראפ תורת הגלגולים שמציעה שכל אדם לובש את הגלגוללו הוא זקוק ויוצא לדרך. פעם אחת הוא מתגלגל בדמותו של צרכן בסופר ופעם אחרת מנהל בכיר הכל בכפוף לצרכיו. ומכאן שכשצריךאני גיישה וכשצריך אני מנכ"ל תאגיד. אין ספק שמדובר ביכולת תמרון וירטואוזית, אבל כמו שאמרת יש כאלה שמבצעים נהדר ויש כאלה גרוע.

כשאת משחקת בכמה תפקידים בו-זמנית את ההערכה שלך לגבי עצמך את יכולה לקחת מהתפקיד שאת בוחרת בו להיות המהותי.

(אומנים שמוכנים לנקות בתים או למלצר "ניראים" אחרת לגמרי מסתם מנקי בתים)

אני מאמינה שגיישה במאה שלנו  שמשמשת גם בתפקיד בכיר,תוכל להיות גיישה הרבה יותר טובה כי

אין לה את הצורך להתמודד עם נחיתות וחוסר הערכה ,להם היא זוכה מתפקידה האחר.

מאותו תפקיד שהיא בחרה בו להיות המהותי יותר ומרכזי יותר בהשפעה שלו על עצמה.

מכאן מתבקשת השאלה מה יקרה למישהי שהייתה בתפקיד בכיר ונהייתה רק גיישה.

 

 

 

צטט: irisoded 2009-07-10 12:14:05

צטט: אליענה.י 2009-07-10 12:02:48

צטט: irisoded 2009-07-10 11:49:25

איזה פוסט מדהים ואקטואלי. את יודעת שעד היום ואני בת 48, אני מוצאת את עצמי כל הזמן מגדירה מחדש את הנשיות שלי, פעם מולו, פעם מולי, פעם מול בנותי. נכון שהבאת כאן קטבים: גיישה מול מנהלת בכירה, רמזת גם לאמהות, שבעיני זה משולש, שצריך להתמודד בקצוות שלו כל הזמן. בטח שלא התנערנו מהארכיטיפ הנשי הקדום, בכלל לא, מי שקרובה לעצמה בוודאי מוצאת את עצמה "שם" לעתים קרובות. הדבר שאני תמיד מיחלת לעצמי זה להיות אני לצדו, בתחושה שלי זה דבר שאף פעם לא מומש לעומק, בין היתר, אני מניחה, בשל העובדה הפשוטה ש"האני" הנשי מתקשה לתחום ולהגדיר את עצמו. המעבר הזה מהמשרד והקריירה לאמהות, לזוגיות כשהיא מתרחשת, בכלל לא פשוט.  הנה ווידוי: החבר האחרון שהיה לי העיד בפני שהוא נמשך מאוד לעצמאות שלי, כלומר ל"מנהלת הבכירה" שבי. קצת שהכיר אותי כבת זוג, ממש בהתחלה, הוא אמר בתדהמה: "את כזו נשית". נשית, אצל גברים, זה עדינה, זו נגיעה כלשהי ב"גיישה". את רואה, אפילו הוא הופתע, שלא נדבר על ההפתעה שלי, שזה לא הסתדר לו באותה דמות.

רוצה לומר, העידן המודרני מאוד מאוד שחרר אותנו, אפשר לנו לבחור בזוגיות ולא להקלע אליה, אבל אני מסכימה שאנחנו באות אליו, או אל הזוגיות עם מטענים הסטוריים לא פשוטים של הגדרת הנשיות. מאוד מבלבל. חוזרת לככב ולהמשיך ולהתלבט.

 איריס אני מודה לך על דברייך המרתקים. תיארת באופן פשוט ובהיר את הבלבול אליו נקלעה האישה במאה ה- 21. בעוד שבלהטוט הם ואשת הקריירה היא הרגישה את הסביבה בתוכה ובלתה הרבה שעות פסיכולוג כדי להפרד מדימוי הסופר וומן. בעניין הגיישה והמנהלת הבכירה, כאן מעורב הגבר. האם אנחנו רוצות לשנות את יחסנו הבסיסי למאהב ? כמו שאת כתבת המאהב שלך נדהם כשגילה את הרכות הנשית שלך.או להתמיד בגישת המנהלת הבכירה ולקחת את העניינים לידיים באופן בוטה וגלוי.

רבות נכתב על הגברים המסכנים שלא עשו שום דבר והנשים פשוט משתנות מול עינהם המשתאות ועליהם להתאים את עצמם ולוותר על ההובלה שהיתה נחלתם כל הזמנים.

 

תראי, אם אני מבינה נכון, ומראש אני מצהירה שאני לא נחשבת כמי שירדה לסוף דעתם של גברים, ה"גבר החדש", תוצר העידן המודרני, הליבראלי, המודע לעצמו, די שמח להובלה שלה בתחום הקריירה. יותר מדי שנים נשא על גבו את מטלת הפרנסה ואולי, כאן, הצלחנו לשחרר אותו קמעא מהמעמסה. ההתמודדות הבלתי פשוטה היא ביחסים האינטימיים. האם הוא רוצה אותה גם שם כמנהלת בכירה , מובילה וגלויה, ועוד יותר מעניין - האם היא רוצה לשחרר אותו שם מתפקידו הקלאסי כמוביל. עכשיו יש את הסוד הזה של ההתאמה. כמובן שהדברים לא כאלה פשוטים, גם במהלך היומיום הוא רוצה את התפקיד הקלאסי של הגבר: לתקן, לנהל, להוביל, לקבוע, לכתוב עבורה את הלו"ז. אבל נדמה לי שיש כבר מספיק גברים שניתן לקבל אותם גם בתחום הזה קצת יותר מעודנים והרבה פחות נחרצים.

 

 איריס יקירתי, מאחר ונשים מעניינות אותו באמת, גברים לא ממש, מעצם העובדה שנשים הן אלה שחוללו את המהפכה השקטה אמנם אבל מהפכה לכל דבר בעולם העבודה, בעולם המשפחה, בזוגיות בצבא בממשלה בכל מקום. הגברים נמצאים במצב של קליטה, הדיפה או הטמעה. 

אחד הנתונים הכי משמעותיים שנובעים מהמהפכה השקטה הזאת הוא אחוז הגרושים. מסתבר שבארצות הברית יותר מ- 50% מהנישואים מסתיימים בגירושים. המשפחות מצטמצמות בטירוף. הילודה באירופה צנחה עד נעלמה. איפה המשפחה ? לא חקררתי את הגברים ואני נוטה לקבל את מה שאת אומרת שחלקם רוצים להשתחרר מהעומס הסטריאוטיפי, חלקם רוצים להמשיך ולהתנהל בדרך המסורתית. אני מאמינה שהיותר אינטילגנטיים הורידו את האישה ממצב צבירה של תכשיט יפה והם רוצים עניין ויש גם..... בחיי שאני לא יודעת. אין לי בכלל ספק שההתמודדות הרצינית נוכחת בחדר המיטות.

 

צטט: טל מהדרום 2009-07-10 14:18:52

בהחלט פוסט מעניין אליאנה ומצאתי את עצמי חושבת על אופן ההתנהלות שלי בזוגיות

ומה שגיליתי זה שכשאהבתי, באמת אהבתי, הייתי גיישה וכל מה שרציתי זה לפנק אותו

והוא...מצד אחד אהב את הליהיטות שלי בעבודה ואולי גם את העובדה שאפשר להתגעגע, כי אני מבחינתי היה להיות איתו כל היום אבל הוא היה זקוק מעט למרחב

אבל אם זאת, מדי פעם נשמעו הערות בבדיחות דעת של: זה מה שקורה כשיש לך חברה יותר חכמה ממך

ואיפה שהוא האגו הגברי עדיין מתקשה לקבל את האישה החדשה

הרגשתי שהייתה קנאה בהצלחה שלי בקרב אנשים

מה שלא ניסיתי לעשות לא ממש עזר

לדעתי הרבה ממקרי הגירושים היום הם בגלל שהאישה מפתחת קריירה ולא מסתפקת בתפקיד עקרת הבית ואילו הגברים עדיין נשארו קצת מאחור

אולי לא כולם, אבל רובם מעדיפים להיות המפרנסים העיקריים והמין החזק

 

 טל יקירתי נגעת בנקודה, ותודה חמה. העולם לא משתנה בקצב של האישה. וכשהיא מפתחת קריירה ומצליחה מאד סביר להניח שלא כל הגברים בעולם ינשפו בעורפה ויתמכו בה, ליהפך. אותה אישה הופכת להיות נושא לקנאה.הסטריאוטיפ מדבר על הגבר האינטליגנטי ועל האישה הכנועה. עד שהסטיגמה לא תיעקר המאבק הפנימי של נשים יתקיים עם כל הצער. תודה על דברייך

 

צטט: סוףףף 2009-07-10 13:54:15

האם אותה אישה יכולה לשחק במגוון תפקידים

המה גם קיצוניים במהותם?

זו השאלה שלך

כולנו נשים וגברים בנויים בצורה שמאפשרת לכל הROL SET שיש לנו להתקיים,לא משנה מה התקופה ,לא משנה מה התנאים.

יש לנו את היכולת להיות כמה דברים בו זמנית.

את יכולה להיות מרשעת מגעילה עם אדם אחד ועדינה ומהממת עם אדם אחר

את יכולה להיות מומחית בדבר אחד ואהבלה באחר

וההתנהגות תהיה בהתאם.

גם בתיאטרון את יכולה לגלם את הגיישה ואחר כך את מרגרט תאצ'ר

אנשים נכנסים למקום שיש בו את התפאורה המתאימה ומקבלים את התפקיד שלהם וממלאים אותו.

המבדיל ביניהם שאחד יעשה את כל התפקידים הכי טוב שהוא יכול ואחר יעשה אותם הכי גרוע,ואחר יעשה חלק טוב וחלק גרוע.

יכולת לנוע בכמה תפקידים??

יש.

בהחלט.

 

 סוףףף תודה לך תשבתך המנומקת.היא מאד מזכירה את תורתו של אורי ראפ תורת הגלגולים שמציעה שכל אדם לובש את הגלגוללו הוא זקוק ויוצא לדרך. פעם אחת הוא מתגלגל בדמותו של צרכן בסופר ופעם אחרת מנהל בכיר הכל בכפוף לצרכיו. ומכאן שכשצריךאני גיישה וכשצריך אני מנכ"ל תאגיד. אין ספק שמדובר ביכולת תמרון וירטואוזית, אבל כמו שאמרת יש כאלה שמבצעים נהדר ויש כאלה גרוע.

צטט: אליענה.י 2009-07-10 07:43:32

צטט: נאיביות מפוקחת 2009-07-10 02:53:54

והינה ההוכחה לאי נחיצותם של הקורסים למגדר.

ואת גם מוכיחה, הלכה למעשה,  את הלוחמנות חסרת הפשרות שהוציאה לארגונים הפמיניסטים את השם הרע שלהם.

 

ולא,דעתי על תלאביב לא השתנתה,מאוהבת בעיר הזאת-

עזבתי כדי לא להגיע לסטגנציה מחשבתית.

כמו זאת המובאת בפוסט הזה-

מה את יודעת על עקרות בית קשות יום ברמלה? על מעמד האשה האתיופית במרכזי קליטה בדרום?

איזו גיישה,איזו מנהלת ואיזה נעליים.

צאי מהפקולטה יקירתי והריחי את הקפה (השחור,לא האספרסו)

 

 אחרי שמיקמת אותי בתור הדוברת הגרועה האפשרית  לארגונים הפמיניסטיים, והצגת אותי כסמל וביטוי של הסטגנציה המחשבתית הגלומה במקום מגורי, האשמת אותי בבורות וכמי שנדרשת  לויזה כדי לצאת החוצה מאיילון צפון או דרום,וקברת אותי במגדלי שן.איזה סגנון. מה שכתבתי ממש לא חשוב, אני הפכתי מרכז העניין כשאינך יודעת עלי דבר וחצי דבר, ונסחפת ליריות עיוורות כאילו היו אמת לאמיתה. 

ובכן יקירתי אין לי עניין פסיכולוגי בך.מבחינתנו הגענו לסוף דרכנו המשותפת. הצורך שלך בתשומת לב, בבחינת אלומת האור במרכז הבמה, הפסיק לעניין אותי. הבנתי, את לא ממש מתעניינת במשהו.האישה במאה ה- 21 היא לא מעניינך. את רוצה להשתלח.פוס. אני לא במשחק.

 

 

ברור יחקיריתי לחוסר הסכמה איתך יכולה להיות רק סיבה אחת-

חסך בתשומת לב.

תודה,חסכת לי שנים טיפול פסיכולוגי.

נכון, "האשה במאה ה212" כנושא לא מעניין,

זכויות האדם במאה ה21 ,לעומת זאת -

זהו נושא מרתק.

 

בהחלט פוסט מעניין אליאנה ומצאתי את עצמי חושבת על אופן ההתנהלות שלי בזוגיות

ומה שגיליתי זה שכשאהבתי, באמת אהבתי, הייתי גיישה וכל מה שרציתי זה לפנק אותו

והוא...מצד אחד אהב את הליהיטות שלי בעבודה ואולי גם את העובדה שאפשר להתגעגע, כי אני מבחינתי היה להיות איתו כל היום אבל הוא היה זקוק מעט למרחב

אבל אם זאת, מדי פעם נשמעו הערות בבדיחות דעת של: זה מה שקורה כשיש לך חברה יותר חכמה ממך

ואיפה שהוא האגו הגברי עדיין מתקשה לקבל את האישה החדשה

הרגשתי שהייתה קנאה בהצלחה שלי בקרב אנשים

מה שלא ניסיתי לעשות לא ממש עזר

לדעתי הרבה ממקרי הגירושים היום הם בגלל שהאישה מפתחת קריירה ולא מסתפקת בתפקיד עקרת הבית ואילו הגברים עדיין נשארו קצת מאחור

אולי לא כולם, אבל רובם מעדיפים להיות המפרנסים העיקריים והמין החזק

 

האם אותה אישה יכולה לשחק במגוון תפקידים

המה גם קיצוניים במהותם?

זו השאלה שלך

כולנו נשים וגברים בנויים בצורה שמאפשרת לכל הROL SET שיש לנו להתקיים,לא משנה מה התקופה ,לא משנה מה התנאים.

יש לנו את היכולת להיות כמה דברים בו זמנית.

את יכולה להיות מרשעת מגעילה עם אדם אחד ועדינה ומהממת עם אדם אחר

את יכולה להיות מומחית בדבר אחד ואהבלה באחר

וההתנהגות תהיה בהתאם.

גם בתיאטרון את יכולה לגלם את הגיישה ואחר כך את מרגרט תאצ'ר

אנשים נכנסים למקום שיש בו את התפאורה המתאימה ומקבלים את התפקיד שלהם וממלאים אותו.

המבדיל ביניהם שאחד יעשה את כל התפקידים הכי טוב שהוא יכול ואחר יעשה אותם הכי גרוע,ואחר יעשה חלק טוב וחלק גרוע.

יכולת לנוע בכמה תפקידים??

יש.

בהחלט.

צטט: אליענה.י 2009-07-10 12:02:48

צטט: irisoded 2009-07-10 11:49:25

איזה פוסט מדהים ואקטואלי. את יודעת שעד היום ואני בת 48, אני מוצאת את עצמי כל הזמן מגדירה מחדש את הנשיות שלי, פעם מולו, פעם מולי, פעם מול בנותי. נכון שהבאת כאן קטבים: גיישה מול מנהלת בכירה, רמזת גם לאמהות, שבעיני זה משולש, שצריך להתמודד בקצוות שלו כל הזמן. בטח שלא התנערנו מהארכיטיפ הנשי הקדום, בכלל לא, מי שקרובה לעצמה בוודאי מוצאת את עצמה "שם" לעתים קרובות. הדבר שאני תמיד מיחלת לעצמי זה להיות אני לצדו, בתחושה שלי זה דבר שאף פעם לא מומש לעומק, בין היתר, אני מניחה, בשל העובדה הפשוטה ש"האני" הנשי מתקשה לתחום ולהגדיר את עצמו. המעבר הזה מהמשרד והקריירה לאמהות, לזוגיות כשהיא מתרחשת, בכלל לא פשוט.  הנה ווידוי: החבר האחרון שהיה לי העיד בפני שהוא נמשך מאוד לעצמאות שלי, כלומר ל"מנהלת הבכירה" שבי. קצת שהכיר אותי כבת זוג, ממש בהתחלה, הוא אמר בתדהמה: "את כזו נשית". נשית, אצל גברים, זה עדינה, זו נגיעה כלשהי ב"גיישה". את רואה, אפילו הוא הופתע, שלא נדבר על ההפתעה שלי, שזה לא הסתדר לו באותה דמות.

רוצה לומר, העידן המודרני מאוד מאוד שחרר אותנו, אפשר לנו לבחור בזוגיות ולא להקלע אליה, אבל אני מסכימה שאנחנו באות אליו, או אל הזוגיות עם מטענים הסטוריים לא פשוטים של הגדרת הנשיות. מאוד מבלבל. חוזרת לככב ולהמשיך ולהתלבט.

 איריס אני מודה לך על דברייך המרתקים. תיארת באופן פשוט ובהיר את הבלבול אליו נקלעה האישה במאה ה- 21. בעוד שבלהטוט הם ואשת הקריירה היא הרגישה את הסביבה בתוכה ובלתה הרבה שעות פסיכולוג כדי להפרד מדימוי הסופר וומן. בעניין הגיישה והמנהלת הבכירה, כאן מעורב הגבר. האם אנחנו רוצות לשנות את יחסנו הבסיסי למאהב ? כמו שאת כתבת המאהב שלך נדהם כשגילה את הרכות הנשית שלך.או להתמיד בגישת המנהלת הבכירה ולקחת את העניינים לידיים באופן בוטה וגלוי.

רבות נכתב על הגברים המסכנים שלא עשו שום דבר והנשים פשוט משתנות מול עינהם המשתאות ועליהם להתאים את עצמם ולוותר על ההובלה שהיתה נחלתם כל הזמנים.

 

תראי, אם אני מבינה נכון, ומראש אני מצהירה שאני לא נחשבת כמי שירדה לסוף דעתם של גברים, ה"גבר החדש", תוצר העידן המודרני, הליבראלי, המודע לעצמו, די שמח להובלה שלה בתחום הקריירה. יותר מדי שנים נשא על גבו את מטלת הפרנסה ואולי, כאן, הצלחנו לשחרר אותו קמעא מהמעמסה. ההתמודדות הבלתי פשוטה היא ביחסים האינטימיים. האם הוא רוצה אותה גם שם כמנהלת בכירה , מובילה וגלויה, ועוד יותר מעניין - האם היא רוצה לשחרר אותו שם מתפקידו הקלאסי כמוביל. עכשיו יש את הסוד הזה של ההתאמה. כמובן שהדברים לא כאלה פשוטים, גם במהלך היומיום הוא רוצה את התפקיד הקלאסי של הגבר: לתקן, לנהל, להוביל, לקבוע, לכתוב עבורה את הלו"ז. אבל נדמה לי שיש כבר מספיק גברים שניתן לקבל אותם גם בתחום הזה קצת יותר מעודנים והרבה פחות נחרצים.

 

צטט: irisoded 2009-07-10 11:49:25

איזה פוסט מדהים ואקטואלי. את יודעת שעד היום ואני בת 48, אני מוצאת את עצמי כל הזמן מגדירה מחדש את הנשיות שלי, פעם מולו, פעם מולי, פעם מול בנותי. נכון שהבאת כאן קטבים: גיישה מול מנהלת בכירה, רמזת גם לאמהות, שבעיני זה משולש, שצריך להתמודד בקצוות שלו כל הזמן. בטח שלא התנערנו מהארכיטיפ הנשי הקדום, בכלל לא, מי שקרובה לעצמה בוודאי מוצאת את עצמה "שם" לעתים קרובות. הדבר שאני תמיד מיחלת לעצמי זה להיות אני לצדו, בתחושה שלי זה דבר שאף פעם לא מומש לעומק, בין היתר, אני מניחה, בשל העובדה הפשוטה ש"האני" הנשי מתקשה לתחום ולהגדיר את עצמו. המעבר הזה מהמשרד והקריירה לאמהות, לזוגיות כשהיא מתרחשת, בכלל לא פשוט.  הנה ווידוי: החבר האחרון שהיה לי העיד בפני שהוא נמשך מאוד לעצמאות שלי, כלומר ל"מנהלת הבכירה" שבי. קצת שהכיר אותי כבת זוג, ממש בהתחלה, הוא אמר בתדהמה: "את כזו נשית". נשית, אצל גברים, זה עדינה, זו נגיעה כלשהי ב"גיישה". את רואה, אפילו הוא הופתע, שלא נדבר על ההפתעה שלי, שזה לא הסתדר לו באותה דמות.

רוצה לומר, העידן המודרני מאוד מאוד שחרר אותנו, אפשר לנו לבחור בזוגיות ולא להקלע אליה, אבל אני מסכימה שאנחנו באות אליו, או אל הזוגיות עם מטענים הסטוריים לא פשוטים של הגדרת הנשיות. מאוד מבלבל. חוזרת לככב ולהמשיך ולהתלבט.

 איריס אני מודה לך על דברייך המרתקים. תיארת באופן פשוט ובהיר את הבלבול אליו נקלעה האישה במאה ה- 21. בעוד שבלהטוט הם ואשת הקריירה היא הרגישה את הסביבה בתוכה ובלתה הרבה שעות פסיכולוג כדי להפרד מדימוי הסופר וומן. בעניין הגיישה והמנהלת הבכירה, כאן מעורב הגבר. האם אנחנו רוצות לשנות את יחסנו הבסיסי למאהב ? כמו שאת כתבת המאהב שלך נדהם כשגילה את הרכות הנשית שלך.או להתמיד בגישת המנהלת הבכירה ולקחת את העניינים לידיים באופן בוטה וגלוי.

רבות נכתב על הגברים המסכנים שלא עשו שום דבר והנשים פשוט משתנות מול עינהם המשתאות ועליהם להתאים את עצמם ולוותר על ההובלה שהיתה נחלתם כל הזמנים.

 

איזה פוסט מדהים ואקטואלי. את יודעת שעד היום ואני בת 48, אני מוצאת את עצמי כל הזמן מגדירה מחדש את הנשיות שלי, פעם מולו, פעם מולי, פעם מול בנותי. נכון שהבאת כאן קטבים: גיישה מול מנהלת בכירה, רמזת גם לאמהות, שבעיני זה משולש, שצריך להתמודד בקצוות שלו כל הזמן. בטח שלא התנערנו מהארכיטיפ הנשי הקדום, בכלל לא, מי שקרובה לעצמה בוודאי מוצאת את עצמה "שם" לעתים קרובות. הדבר שאני תמיד מיחלת לעצמי זה להיות אני לצדו, בתחושה שלי זה דבר שאף פעם לא מומש לעומק, בין היתר, אני מניחה, בשל העובדה הפשוטה ש"האני" הנשי מתקשה לתחום ולהגדיר את עצמו. המעבר הזה מהמשרד והקריירה לאמהות, לזוגיות כשהיא מתרחשת, בכלל לא פשוט.  הנה ווידוי: החבר האחרון שהיה לי העיד בפני שהוא נמשך מאוד לעצמאות שלי, כלומר ל"מנהלת הבכירה" שבי. קצת שהכיר אותי כבת זוג, ממש בהתחלה, הוא אמר בתדהמה: "את כזו נשית". נשית, אצל גברים, זה עדינה, זו נגיעה כלשהי ב"גיישה". את רואה, אפילו הוא הופתע, שלא נדבר על ההפתעה שלי, שזה לא הסתדר לו באותה דמות.

רוצה לומר, העידן המודרני מאוד מאוד שחרר אותנו, אפשר לנו לבחור בזוגיות ולא להקלע אליה, אבל אני מסכימה שאנחנו באות אליו, או אל הזוגיות עם מטענים הסטוריים לא פשוטים של הגדרת הנשיות. מאוד מבלבל. חוזרת לככב ולהמשיך ולהתלבט.

צטט: רחל~ 2009-07-10 08:52:38

אני לא מצליחה להבין על מה הויכוח אולי כי לא ממש התעוררתי

לא קראתי את זכרונתויה של גיישה ולא ראיתי את הסרט יש לי בעיה לראות נשים חלשות ומשרתות אחת הסיבות שלא הלכתי להיות דיילת שזה היה בזמני משהו מאוד נכסף זה כי לא מסוגלת לשרת אף אחד לימים הבנתי שאני כן מסוגלת והגבלתי את זה לתחום הילדים שלי בלבד. 

 התעוררת לגמרי יקירתי אני כאן כדי להסביר. הגיישה נלקחה כדוגמה או כסמל לאישה שיעודה פיתוי הגבר עם רמת מיומנויות מגוונת ואיכותית ומולה להציג את מלכת הקריירה המנהלת הבכירה.

כל מה שרציתי לומר, שהאשה של המאה ה-21 מתמודדת בנוסף ללהטוטנות של המאה ה- 20 (אמא ואשת קריירה) גם עם דו קיום פנימי האשה של הגבר, המפתה ובצד השני העצמאית העשויה לבלי חת שאף אחד לא יכופף לה את היד. וכל זה למה, כי הסטיגמה שאיפיינה את האישה כל המאות לא נעלמה לחלוטין. נוספו לה תפקידים כי היא שינתה את מקומי בחברה. ואני מוסיפה עבורך, שאין תימה שנשים לא רוצות להתמודד עם כל התפקידים וחלקן בוחרות בדרכים יותר שיוויוניות עם בני זוגן. חלוקה שווה בנטל.

 

אני לא מצליחה להבין על מה הויכוח אולי כי לא ממש התעוררתי

לא קראתי את זכרונתויה של גיישה ולא ראיתי את הסרט יש לי בעיה לראות נשים חלשות ומשרתות אחת הסיבות שלא הלכתי להיות דיילת שזה היה בזמני משהו מאוד נכסף זה כי לא מסוגלת לשרת אף אחד לימים הבנתי שאני כן מסוגלת והגבלתי את זה לתחום הילדים שלי בלבד. 

צטט: המחסן של רונית 2009-07-10 04:20:36

צטט: אליענה.י 2009-07-09 22:08:03

צטט: כש-רונית 2009-07-09 21:58:39

חהחהחהחה, פוסט רציני עם שאלות מהותיות והחהחהחה הוא על זה שבדיוק הרגע נגמרו לי הכוכבים.

 

אז ככה: כנשים נראה לי לפעמים שאנחנו יכולות לחבוש ארבעה כובעים בבת אחת אם צריך ולהשתמש בכל הכלים שקוראים להם נשיות כדי להשיג את מה שאנחנו רוצות.

 

כן ! חושבת שזה יכול להתקיים... לשאלתך !

 

 את צודקת לגמרי כי בעובדה זה מה שרובנו עושות

תודה לך על תגובתך

 לא אוהבת חובות אז הבאתי לך מן המחסן שלי...

 

R

 

 

 תודה לך חמודה. להתחיל איתך את הבקר - נפלא

צטט: נאיביות מפוקחת 2009-07-10 02:53:54

והינה ההוכחה לאי נחיצותם של הקורסים למגדר.

ואת גם מוכיחה, הלכה למעשה,  את הלוחמנות חסרת הפשרות שהוציאה לארגונים הפמיניסטים את השם הרע שלהם.

 

ולא,דעתי על תלאביב לא השתנתה,מאוהבת בעיר הזאת-

עזבתי כדי לא להגיע לסטגנציה מחשבתית.

כמו זאת המובאת בפוסט הזה-

מה את יודעת על עקרות בית קשות יום ברמלה? על מעמד האשה האתיופית במרכזי קליטה בדרום?

איזו גיישה,איזו מנהלת ואיזה נעליים.

צאי מהפקולטה יקירתי והריחי את הקפה (השחור,לא האספרסו)

 

 אחרי שמיקמת אותי בתור הדוברת הגרועה האפשרית  לארגונים הפמיניסטיים, והצגת אותי כסמל וביטוי של הסטגנציה המחשבתית הגלומה במקום מגורי, האשמת אותי בבורות וכמי שנדרשת  לויזה כדי לצאת החוצה מאיילון צפון או דרום,וקברת אותי במגדלי שן.איזה סגנון. מה שכתבתי ממש לא חשוב, אני הפכתי מרכז העניין כשאינך יודעת עלי דבר וחצי דבר, ונסחפת ליריות עיוורות כאילו היו אמת לאמיתה. 

ובכן יקירתי אין לי עניין פסיכולוגי בך.מבחינתנו הגענו לסוף דרכנו המשותפת. הצורך שלך בתשומת לב, בבחינת אלומת האור במרכז הבמה, הפסיק לעניין אותי. הבנתי, את לא ממש מתעניינת במשהו.האישה במאה ה- 21 היא לא מעניינך. את רוצה להשתלח.פוס. אני לא במשחק.

צטט: אליענה.י 2009-07-09 22:08:03

צטט: כש-רונית 2009-07-09 21:58:39

חהחהחהחה, פוסט רציני עם שאלות מהותיות והחהחהחה הוא על זה שבדיוק הרגע נגמרו לי הכוכבים.

 

אז ככה: כנשים נראה לי לפעמים שאנחנו יכולות לחבוש ארבעה כובעים בבת אחת אם צריך ולהשתמש בכל הכלים שקוראים להם נשיות כדי להשיג את מה שאנחנו רוצות.

 

כן ! חושבת שזה יכול להתקיים... לשאלתך !

 

 את צודקת לגמרי כי בעובדה זה מה שרובנו עושות

תודה לך על תגובתך

 לא אוהבת חובות אז הבאתי לך מן המחסן שלי...

 

R

 

והינה ההוכחה לאי נחיצותם של הקורסים למגדר.

ואת גם מוכיחה, הלכה למעשה,  את הלוחמנות חסרת הפשרות שהוציאה לארגונים הפמיניסטים את השם הרע שלהם.

 

ולא,דעתי על תלאביב לא השתנתה,מאוהבת בעיר הזאת-

עזבתי כדי לא להגיע לסטגנציה מחשבתית.

כמו זאת המובאת בפוסט הזה-

מה את יודעת על עקרות בית קשות יום ברמלה? על מעמד האשה האתיופית במרכזי קליטה בדרום?

איזו גיישה,איזו מנהלת ואיזה נעליים.

צאי מהפקולטה יקירתי והריחי את הקפה (השחור,לא האספרסו)

 

צטט: נאיביות מפוקחת 2009-07-10 00:51:27

 

 בואי נתחיל מהסוף. נעלבת. הידע שלך בהיסטוריה של הפמיניזם לוקה. את מצטיינת בקשקשת אין לי מושג לא קראתי אז והיום. אני מצטערת אם העלבתי אותך. ממש לא היתה לי כוונה.

הפוסט אמור להציג את התפתחות הדרישות שהחברה מציגה מנשים מבלי לוותר כלל על הסטריאוטיפים הקודמים. נכון שהלוליינות בין הבית לקריירה נידונה בהרחבה, ואולי היא זו שאיפשרה ותמכה בנשים להתקדם בקריירה. או אז נוצרה הדו קוטביות של מנהלות בכירות מחד וגיישות מאידך.

רמות ההגשמה של הנורמות השונות נעות בין אישה לרעותה. אין לי עניין להרבות בדגמאות השגורות בפי כל בר דעת. את מתכוונת בדברייך לאוכלוסיה מאד צרהשמתרכזת בעיקר בך ובכמה חברות שלך שפזורות על פני המטרולופין. שיחד בבועה אתן מרגישות עולם ומלואו. זה בסדר

 

 

אוי,נו,באמת.

הרי ברור לך שהתאריכים שכתבתי היו רק לצורך הויכוח ולא כמסמך הסטורי נאמן, לאמר שהדעות שאת משמיעה כבר נידונו אלפי פעמים והגיעו בדיוק לאותו מבוי סתום.אני לא מבינה בדיחות ציניות שמגיעות מאדם שאני לא מכירה ,ברור לי לפי הטון המתנשא שאת רוצה לעשות עלי סיבוב. וזה בסדר. אם תצליחי הסיבוב שלך.

 

מי שמתלהם פה זאת את , מאיפה לך לדעת היכן גרות חברותי ולאיזה אוכלוסיות אני נחשפת על בסיס יומיומי?

(רמז? רובן בהחלט לא גרות בשדה הסמנטי של נווה צדק,אז הבה נוריד עצמנו מהענף המתנשא הזה וגם אני עצמי העתקתי את מגורי מהמטרופולין זה מכבר).את רוצה לריב כל הזמן כמו ילדה שלקחו לה את הבובה. האם זו לא היתה את שהסבירה בהתנשאות יתרה את גודלו המצומצם של פלח השוק אליו היא מתכוונת ?

יש לי שאלה, האם מעמדה של המטרופולין מתערער עכשיו כששמת פעמייך מחוצה לה ?

מה שמקומם זה שאת אומרת פה-"הדרישות שהחברה מציגה" למרות שיש כאן יותר מאשה אחת שהעמידה אותך על טעותך.

יכול להיות שהנורמה שאת מתיחסת אליה היא הנורמה התל אביבית?

יכול להיות שמדובר פה בתחושה אישית יותר מאשר נוהל חברתי?

מה רע בלהעריץ את בנהזוג רק בגלל שהוא שייך למין הנגדי? מה רע בלהתמחות באומנות הפיתוי והפינוק? (לא כמקצוע, שאז זה הופך לזנות,אלא כדרך חיים ביחס למין השני)  זה יכול להיות בסיס למערכת יחסים קסומה-אם גם הצד השני מתייחס אליך באותה רמה.איפה כתבתי שמשהו רי ? איפה כתבתי שמשהו טוב?

למה זה צריך להיות המקום הקוטבי להצלחה מקצועית וקרירה ניהולית?

האם את מתנהגת בעבודה בדיוק כפי שאת בבית?

 בהבדל ממך יקירתי, יש לי חומר רב שחלקו מחקרים שנעשו בחו"ל, וכמה מחקרים שאני עצצמי יזמתי בנושאי נשים,וקריירה. כשאני אומרת החברה מציגה, אני מבססת את טעוני על הסטריאוטיפ. הסטריאוטיפ הוא תוצאה של חשיבה מוטמעת שנים רבות שהפכה למחשבה אוטומטית במוחם של האנשים.

הנורמה שאני מתייחסת אליה היא עולמית. העניין שלי הוא באשה במאה ה- 21 ולא בכמה נשים בודדות ששולפות שפנים בלי מחשבה נוספת.

את בן אדם שיפוטי שחייב לייצר טוב או רע כשהוא מתייחס למשהו. צר לי.הפוסט שלי התכוון לשרטט מצב עכשווי בו האישה, ואני חוזרת בורסיה שלישית אולי זו תצלח, צריכה להתמודד עם דרישות הסטיגמה, ועם דרישות שיצרה במו ידיה עקב השינויים שהכניסה בדרך חייה, באופן מובהק החל משנות ה- 60 של המאה הקודמת.

הסברתי באופן די הגיוני, שהאשה שחיה בקרבנו היום נעה על מניפה שבאחד מקוטביה היא צריכה לאמץ את גישת הגיישה ברמה זו או אחרת, ומצד שני היא מפתחת קריירה לעילא ולעילא. שאלתי האם הדו קיום הזה אפשרי, ומה חלקם של הגברים

תאמיני לי שמאד הייתי רוצה בדיאלוג אינטליגנטי שמבוסס על ידע ולא רק על דעות. קשה שלא לשפוט את דרך הכתיבה שלך שהיא מרובת התנשאות, מלהגת בג'רגון איני, חלולה להחריד, ושולפת ארנבות מהכובע. פתטי יקירתי, פתטי.

את המפגש ביננו התחלת בשיפוט המקסים:התבכיינות אין לי מושג ירוק מאיפה שאבת את המינוח השמנוני הזה.

עברת דרך בעיות שהמצאת לתעסוקה שלי, דרך השדה הסמנטי בו אני גרה, וסיימת בשאלה הזויה, האם אני מתנהגת בעבודה כפי שאני בבית ? נו באמת !

 

צטט: SARI 2009-07-10 00:57:12

מעניין,

את נותנת הרבה חומר למחשבה

שלך שרי

 

 

תודה לך שרי

מעניין,

את נותנת הרבה חומר למחשבה

שלך שרי

 

 בואי נתחיל מהסוף. נעלבת. הידע שלך בהיסטוריה של הפמיניזם לוקה. את מצטיינת בקשקשת אין לי מושג לא קראתי אז והיום. אני מצטערת אם העלבתי אותך. ממש לא היתה לי כוונה.

הפוסט אמור להציג את התפתחות הדרישות שהחברה מציגה מנשים מבלי לוותר כלל על הסטריאוטיפים הקודמים. נכון שהלוליינות בין הבית לקריירה נידונה בהרחבה, ואולי היא זו שאיפשרה ותמכה בנשים להתקדם בקריירה. או אז נוצרה הדו קוטביות של מנהלות בכירות מחד וגיישות מאידך.

רמות ההגשמה של הנורמות השונות נעות בין אישה לרעותה. אין לי עניין להרבות בדגמאות השגורות בפי כל בר דעת. את מתכוונת בדברייך לאוכלוסיה מאד צרהשמתרכזת בעיקר בך ובכמה חברות שלך שפזורות על פני המטרולופין. שיחד בבועה אתן מרגישות עולם ומלואו. זה בסדר

 

 

אוי,נו,באמת.

הרי ברור לך שהתאריכים שכתבתי היו רק לצורך הויכוח ולא כמסמך הסטורי נאמן, לאמר שהדעות שאת משמיעה כבר נידונו אלפי פעמים והגיעו בדיוק לאותו מבוי סתום.

 

מי שמתלהם פה זאת את , מאיפה לך לדעת היכן גרות חברותי ולאיזה אוכלוסיות אני נחשפת על בסיס יומיומי?

(רמז? רובן בהחלט לא גרות בשדה הסמנטי של נווה צדק,אז הבה נוריד עצמנו מהענף המתנשא הזה וגם אני עצמי העתקתי את מגורי מהמטרופולין זה מכבר).

מה שמקומם זה שאת אומרת פה-"הדרישות שהחברה מציגה" למרות שיש כאן יותר מאשה אחת שהעמידה אותך על טעותך.

יכול להיות שהנורמה שאת מתיחסת אליה היא הנורמה התל אביבית?

יכול להיות שמדובר פה בתחושה אישית יותר מאשר נוהל חברתי?

מה רע בלהעריץ את בנהזוג רק בגלל שהוא שייך למין הנגדי? מה רע בלהתמחות באומנות הפיתוי והפינוק? (לא כמקצוע, שאז זה הופך לזנות,אלא כדרך חיים ביחס למין השני)  זה יכול להיות בסיס למערכת יחסים קסומה-אם גם הצד השני מתייחס אליך באותה רמה.

למה זה צריך להיות המקום הקוטבי להצלחה מקצועית וקרירה ניהולית?

האם את מתנהגת בעבודה בדיוק כפי שאת בבית?

צטט: o historia 2009-07-10 00:14:13

תודה עבודה נהדרת

 

 תודה על ההתיחסות

תודה עבודה נהדרת

צטט: נאיביות מפוקחת 2009-07-09 23:34:06

ועוד משהו שעלה על דעתי-

האם הצימוד הקדוש "גיישה ומנהלת בכירה" היא דרישה חברתית שהופנתה כלפיך (שאני אישית מעולם לא ניתקלתי בה,אבל אני גם מעולם לא ניתקלתי באפליה תעסוקתית על רקע סקסיסטי,ככה שאולי אני חיה בגן עדן) או משאת הנפש הפרטית שלך?

 

שכן,אם אני הייתי נתקלת בגבר שהיה מציב כאילו דרישות-

הצעד המתבקש היה להראות לו את הדלת.

 

 אני שמחה שאת שופטת גיישה מול מנהלת בכירה בתור צימוד קדוש. חשבתי על דו קיום בין שני קטבים בצד אחד היתה המנהלת הבכירה מהצד השני התבקשה גיישה. אין שום קודש, יש פה המון חול. אני טוענת שהדו קוטביות קיימת היום בקרב נשים שעושות קריירה מופלאה ורוצות להתחתן ולבנות משפחה גרעינית במושגים הישנים. (אם כתבתי משהו שאת לא מבינה, אנא שאלי) לא דיברתי על סקסיזם בעולם העבובדה. התייחסתי לבעיה שנתקלת בה לדוגמה גליה מאור מול בעלה. ולא שאלתי את גליה באופן ספציפי לקחתי אותה בתור דוגמא קיצונית להשגים של נשים בעולם העסקים.

אני גאה בעוז הרוח שלך. אני משוכנעת שאני נראת נהדר בשריון קשקשים. אני מציעה לך לשמן את הצירים Just in case של הדלת

צטט: נאיביות מפוקחת 2009-07-09 23:12:39

צטט: אליענה.י 2009-07-09 22:52:15

צטט: נאיביות מפוקחת 2009-07-09 22:14:38

די להתבכיינות הנשית.

פוסטים כאילו יצאו מהאופנה בשנת 1974

 

את חושבת שלהיות גבר היום זה יותר קל?

מצד אחד-תהיה קרייריסט, עם גיפ, גאג'טים,משרה נחשקת בהי טק וזיפים-

מצד שני-תוריד שיער מהחזה,תהיה רגיש ותדע לבשל (רצוי ארוחת פיתו של שבע מנות) תחזר אחרינו, תשלם עלינו,אל תעיז לרמוז לסקס, תהיה אבא  מושלם, תוותר על משחק כדורסל-כי בדיוק היום אמא שלי הזמינה אותנו לארוחה ותסבול בשקט את הפי.אמ.אס שלי.

 

 

בואו נסכם על זה שלהיות בנאדם מערבי במאה ה21 זה לא פיקניק. 

 אם תגדירי בבירור מה זו התבכיינות אני מבטיחה לשקול להפסיק אותה.

הקביעה הפופוליסטית שפוסטים כאלה יצאו מהאפנה בשנת 1974 לא מקובלת עלי. חרף העובדה שניסית לציין תופעה עם ציון הסטורי.

לא קראת את הפוסט. יכול להיות שקראת ולא הבנת. שאלתי בסוף הפוסט מה חלקם של הגברים?בואי נסכם שכדאי לקרוא את כל הדברים לפני שמשתלחים. בואי נסכם שאם יורד גשם, כולם נרטבים.

תודה לך על התייחסותך

 

 

 

 

קראתי את הפוסט כולו והוא קומם אותי מאוד.

התבכיינות נשית זה בדיוק הפוסט הזה-

איך רקן מור אמרה:

"אתם נשמעים לי כמו אוי אוי אוי...יש לנו יותר מידי אופציות"

מה הייתי מעדיפה?

לחזור אחורה לאופציה אחת? אם ורעיה?

 

יש פה היום פלורליזם יפיפיה-

בא לך להיות עקרת בית? תהי.

בא לך להיות אשת קרירה ולאשפז את הילדים אצל מטפלת? גם הולך.

רק קרירה בלי ילדים? מגניב לגמרי.

מערכת שיויונית עם נטל שווה בעול הבית והילדים? סבבה,רק תמצאי את בנהזוג הנכון (רוב חברי חיים בזוגיות כזאת, שכמובן עול הבית משתנה לפי תקופות, לפעמים האשה יותר בבית ,לפעמים הגבר)

 

נכון,יש נשים שעדיין חיות לפי המוסכמות שציינת-אבל זאת הבעיה שלהן ורק שלהן -כי יש את כל האופציות והן בוחרות לעיתים מטעמי נוחות.

כמובן שדברי מתייחסים בעיקר לאוכלוסיה היהודית או לערבית העירונית.

יש מקומות שבהם המצב לא כזה - אבל מדובר במקומות שבהם זכויות האדם לא להיט גם בנושאים אחרים.

 

ובדבר אחד את צודקת ,האיזכור ההסטורי לא מדוייק-

הקשקשת הנשית יצאה המאופנה לא ב74,אלא ב 69

סליחה,טעות שלי.

 בואי נתחיל מהסוף. נעלבת. הידע שלך בהיסטוריה של הפמיניזם לוקה. את מצטיינת בקשקשת אין לי מושג לא קראתי אז והיום. אני מצטערת אם העלבתי אותך. ממש לא היתה לי כוונה.

הפוסט אמור להציג את התפתחות הדרישות שהחברה מציגה מנשים מבלי לוותר כלל על הסטריאוטיפים הקודמים. נכון שהלוליינות בין הבית לקריירה נידונה בהרחבה, ואולי היא זו שאיפשרה ותמכה בנשים להתקדם בקריירה. או אז נוצרה הדו קוטביות של מנהלות בכירות מחד וגיישות מאידך.

רמות ההגשמה של הנורמות השונות נעות בין אישה לרעותה. אין לי עניין להרבות בדגמאות השגורות בפי כל בר דעת. את מתכוונת בדברייך לאוכלוסיה מאד צרהשמתרכזת בעיקר בך ובכמה חברות שלך שפזורות על פני המטרולופין. שיחד בבועה אתן מרגישות עולם ומלואו. זה בסדר

 

ועוד משהו שעלה על דעתי-

האם הצימוד הקדוש "גיישה ומנהלת בכירה" היא דרישה חברתית שהופנתה כלפיך (שאני אישית מעולם לא ניתקלתי בה,אבל אני גם מעולם לא ניתקלתי באפליה תעסוקתית על רקע סקסיסטי,ככה שאולי אני חיה בגן עדן) או משאת הנפש הפרטית שלך?

 

שכן,אם אני הייתי נתקלת בגבר שהיה מציב כאילו דרישות-

הצעד המתבקש היה להראות לו את הדלת.

צטט: אליענה.י 2009-07-09 22:52:15

צטט: נאיביות מפוקחת 2009-07-09 22:14:38

די להתבכיינות הנשית.

פוסטים כאילו יצאו מהאופנה בשנת 1974

 

את חושבת שלהיות גבר היום זה יותר קל?

מצד אחד-תהיה קרייריסט, עם גיפ, גאג'טים,משרה נחשקת בהי טק וזיפים-

מצד שני-תוריד שיער מהחזה,תהיה רגיש ותדע לבשל (רצוי ארוחת פיתו של שבע מנות) תחזר אחרינו, תשלם עלינו,אל תעיז לרמוז לסקס, תהיה אבא  מושלם, תוותר על משחק כדורסל-כי בדיוק היום אמא שלי הזמינה אותנו לארוחה ותסבול בשקט את הפי.אמ.אס שלי.

 

 

בואו נסכם על זה שלהיות בנאדם מערבי במאה ה21 זה לא פיקניק. 

 אם תגדירי בבירור מה זו התבכיינות אני מבטיחה לשקול להפסיק אותה.

הקביעה הפופוליסטית שפוסטים כאלה יצאו מהאפנה בשנת 1974 לא מקובלת עלי. חרף העובדה שניסית לציין תופעה עם ציון הסטורי.

לא קראת את הפוסט. יכול להיות שקראת ולא הבנת. שאלתי בסוף הפוסט מה חלקם של הגברים?בואי נסכם שכדאי לקרוא את כל הדברים לפני שמשתלחים. בואי נסכם שאם יורד גשם, כולם נרטבים.

תודה לך על התייחסותך

 

 

 

 

קראתי את הפוסט כולו והוא קומם אותי מאוד.

התבכיינות נשית זה בדיוק הפוסט הזה-

איך רקן מור אמרה:

"אתם נשמעים לי כמו אוי אוי אוי...יש לנו יותר מידי אופציות"

מה הייתי מעדיפה?

לחזור אחורה לאופציה אחת? אם ורעיה?

 

יש פה היום פלורליזם יפיפיה-

בא לך להיות עקרת בית? תהי.

בא לך להיות אשת קרירה ולאשפז את הילדים אצל מטפלת? גם הולך.

רק קרירה בלי ילדים? מגניב לגמרי.

מערכת שיויונית עם נטל שווה בעול הבית והילדים? סבבה,רק תמצאי את בנהזוג הנכון (רוב חברי חיים בזוגיות כזאת, שכמובן עול הבית משתנה לפי תקופות, לפעמים האשה יותר בבית ,לפעמים הגבר)

 

נכון,יש נשים שעדיין חיות לפי המוסכמות שציינת-אבל זאת הבעיה שלהן ורק שלהן -כי יש את כל האופציות והן בוחרות לעיתים מטעמי נוחות.

כמובן שדברי מתייחסים בעיקר לאוכלוסיה היהודית או לערבית העירונית.

יש מקומות שבהם המצב לא כזה - אבל מדובר במקומות שבהם זכויות האדם לא להיט גם בנושאים אחרים.

 

ובדבר אחד את צודקת ,האיזכור ההסטורי לא מדוייק-

הקשקשת הנשית יצאה המאופנה לא ב74,אלא ב 69

סליחה,טעות שלי.

צטט: ~מיכל~ 2009-07-09 22:18:37

לאור המשפט הזה:

גיישה זו תפיסת עולם, המעלה על נס את מקצוענות  הסגידה לגבר, בעצם היותו כזה.

נותר לי אך לתהות, מדוע להתחבט בשאלה הזאת מלכתחילה?

 

 

 

 

 

 

 

 מיכל, המשפט הזה לקוח מתוך הגדרת ויקפדיה של הגיישה. כמובן שיחסה של הגיישה אל הגבר הוא מוקצן. אבל מה נעשה שהגיישה היא הכי קרובה להיות משרתת מופתית ? הסיבה שנותר לנו לתהות היא שלא התנערנו מהסטיגמה. ואת רואה את עקבותיה בכל מקום גם בדימוי של האישה ביחס לגבר. אני יודעת שבלימודי המגדר לא שמים על דעתו של הגבר אבל במציאות מה נעשה, ילדות בנות 17 חשוב להן למצוא חן, ודינמיקת מה יגידו היא זו הבונה את המקובלות ודומיהן.

התכוונתי להראות את האבסורד בדו קיום הזה בתוך אישה אחת של גיישה תלותית, משרתת וכו ומנהלת בכירה עצמאית אינטליגנטית, שנונה ועם חוש הומור.

צטט: נאיביות מפוקחת 2009-07-09 22:14:38

די להתבכיינות הנשית.

פוסטים כאילו יצאו מהאופנה בשנת 1974

 

את חושבת שלהיות גבר היום זה יותר קל?

מצד אחד-תהיה קרייריסט, עם גיפ, גאג'טים,משרה נחשקת בהי טק וזיפים-

מצד שני-תוריד שיער מהחזה,תהיה רגיש ותדע לבשל (רצוי ארוחת פיתו של שבע מנות) תחזר אחרינו, תשלם עלינו,אל תעיז לרמוז לסקס, תהיה אבא  מושלם, תוותר על משחק כדורסל-כי בדיוק היום אמא שלי הזמינה אותנו לארוחה ותסבול בשקט את הפי.אמ.אס שלי.

 

 

בואו נסכם על זה שלהיות בנאדם מערבי במאה ה21 זה לא פיקניק. 

 אם תגדירי בבירור מה זו התבכיינות אני מבטיחה לשקול להפסיק אותה.

הקביעה הפופוליסטית שפוסטים כאלה יצאו מהאפנה בשנת 1974 לא מקובלת עלי. חרף העובדה שניסית לציין תופעה עם ציון הסטורי.

לא קראת את הפוסט. יכול להיות שקראת ולא הבנת. שאלתי בסוף הפוסט מה חלקם של הגברים?בואי נסכם שכדאי לקרוא את כל הדברים לפני שמשתלחים. בואי נסכם שאם יורד גשם, כולם נרטבים.

תודה לך על התייחסותך

 

 

 

לאור המשפט הזה:

גיישה זו תפיסת עולם, המעלה על נס את מקצוענות  הסגידה לגבר, בעצם היותו כזה.

נותר לי אך לתהות, מדוע להתחבט בשאלה הזאת מלכתחילה?

 

 

 

 

 

 

די להתבכיינות הנשית.

פוסטים כאילו יצאו מהאופנה בשנת 1974

 

את חושבת שלהיות גבר היום זה יותר קל?

מצד אחד-תהיה קרייריסט, עם גיפ, גאג'טים,משרה נחשקת בהי טק וזיפים-

מצד שני-תוריד שיער מהחזה,תהיה רגיש ותדע לבשל (רצוי ארוחת פיתו של שבע מנות) תחזר אחרינו, תשלם עלינו,אל תעיז לרמוז לסקס, תהיה אבא  מושלם, תוותר על משחק כדורסל-כי בדיוק היום אמא שלי הזמינה אותנו לארוחה ותסבול בשקט את הפי.אמ.אס שלי.

 

 

בואו נסכם על זה שלהיות בנאדם מערבי במאה ה21 זה לא פיקניק. 

צטט: אטיוד5 2009-07-09 22:08:31

אפשר, אפשר, ע"ע סופר-וומן.

אם זה בא טיבעי אז טוב, אם לא אז לא.

לא שווה את המאמץ לצאת מעורה, ועוד לא דיברנו על נזקים של ממש מהנסיוןנות לעמוד בסטנדרטים בלתי אפשריים.

 

שתהיה בת-אדם, טוב מספיק.

 

 אטיוד 5 אני מסירה בפניך את כובעי. ואני מודה שחבשתי אחד לכבוד הפוסט.

צטט: Neora 2009-07-09 21:59:40

דרלינג, בתור מי שלומדת מגדר, אני משוחדת..

אישה לא צריכה ליות זונה במיטה בשלנית במטבח וולדנית,

אישה ראוי לה שתהיה פשוט היא עצמה, ולנתב את המיומנויות שלה למה שהיא רוצה, לא למה שהביאותנה עד הלום..

מצידי שהאישה תהיה זונה במטבח שפית במיטה ומנהלת בחדר היולדות, העיקר שתהיה מבסוטית מחייה, ותממש את עצמה כרצונה ומיטב יכולותיה, אם זה במישרין או בקוטבין.

ואידך זיל שנגמור...

 

 דרלינג בתור מי שלומדת מיגדר, שצריך להתקיים עם מיגדר אחר במסגרת צפופה של משפחה, מה דינו של זה ? מהי השפעתו על בנות המגדר ? האם את מעלה בדעתך שהאשה הזונה וגו, תחיהכמושבר לה בלי התחשבות בכלל ? וגם תודה לך וחיבוק

אפשר, אפשר, ע"ע סופר-וומן.

אם זה בא טיבעי אז טוב, אם לא אז לא.

לא שווה את המאמץ לצאת מעורה, ועוד לא דיברנו על נזקים של ממש מהנסיוןנות לעמוד בסטנדרטים בלתי אפשריים.

 

שתהיה בת-אדם, טוב מספיק.

צטט: כש-רונית 2009-07-09 21:58:39

חהחהחהחה, פוסט רציני עם שאלות מהותיות והחהחהחה הוא על זה שבדיוק הרגע נגמרו לי הכוכבים.

 

אז ככה: כנשים נראה לי לפעמים שאנחנו יכולות לחבוש ארבעה כובעים בבת אחת אם צריך ולהשתמש בכל הכלים שקוראים להם נשיות כדי להשיג את מה שאנחנו רוצות.

 

כן ! חושבת שזה יכול להתקיים... לשאלתך !

 

 את צודקת לגמרי כי בעובדה זה מה שרובנו עושות

תודה לך על תגובתך

צטט: אני מיכל 2009-07-09 21:57:20

סתירה מושלמת :)

תודה על חומר מעניין למחשבה .

 

 ואני מודה לך על תוגבתך  ופירגונך

דרלינג, בתור מי שלומדת מגדר, אני משוחדת..

אישה לא צריכה ליות זונה במיטה בשלנית במטבח וולדנית,

אישה ראוי לה שתהיה פשוט היא עצמה, ולנתב את המיומנויות שלה למה שהיא רוצה, לא למה שהביאותנה עד הלום..

מצידי שהאישה תהיה זונה במטבח שפית במיטה ומנהלת בחדר היולדות, העיקר שתהיה מבסוטית מחייה, ותממש את עצמה כרצונה ומיטב יכולותיה, אם זה במישרין או בקוטבין.

ואידך זיל שנגמור...

חהחהחהחה, פוסט רציני עם שאלות מהותיות והחהחהחה הוא על זה שבדיוק הרגע נגמרו לי הכוכבים.

 

אז ככה: כנשים נראה לי לפעמים שאנחנו יכולות לחבוש ארבעה כובעים בבת אחת אם צריך ולהשתמש בכל הכלים שקוראים להם נשיות כדי להשיג את מה שאנחנו רוצות.

 

כן ! חושבת שזה יכול להתקיים... לשאלתך !

סתירה מושלמת :)

תודה על חומר מעניין למחשבה .