קן הירגזי
In the province of the mind, what is believed to be true is true or becomes true, within limits to be found experientially and experimentally. These limits are further beliefs to be transcended. In the province of the mind, there are no limits.
John Lilly
פוסטים פופולאריים
-
גונק והדוקטור המחורר
29/4/09 | 564 צפיות
-
אפיטף
15/2/09 | 1160 צפיות
-
גונק וסבתא שלה
19/6/08 | 525 צפיות
-
חימום
27/5/08 | 472 צפיות
-
הלוגיקה של גונק
28/10/08 | 508 צפיות
-
מה שיש לי על הסינים
22/11/07 | 1316 צפיות
פוסטים אחרונים
- אם מישהו מחפש אותי.... 23/6/15
- "אני רוצה שהיא תתחתן!" 1/2/15
- נעליים מספרות על יפה 18/4/14
- חבילת ניירות עטופה בנייר עיתון 13/1/11
- משפטים 10/1/11
- עכבישה זקנה 26/12/10
מגיפה
במעלית של בית החולים עמדה אישה ובכתה ואני נדבקתי ממנה. החיסון הטבעי לא הגן עלי והתמוטט פתאום כל החוסן שלי. הבהלתי את עצמי שזאת עלולה להיות מגיפה. הנה הנשאים שלה עולים ויורדים במעלית, בדחיסות הכפויה הזאת הם מעבירים נבגים של צער. אף אחד לא נראה בריא במקום הזה. גם מצבם של הרופאים רע מאוד: ירוקי עור עם טיקים עצבניים בפנים מרוב תורנויות לילה. והנה, בגלל אישה אחת שבוכה במעלית, כאשר משתחררים בני הערובה שהגורל בשרירותו לכד לנסיעה המשותפת הזאת בין המחלקות, הם מתפזרים לדרכם ביפחות, יוצרים אדוות ומעגלים שמתפשטים. את הבידוד יגזרו כשכבר יהיה מאוחר מדי, והפורענות תעבור מאדם לאדם, כמו העיוורון של סרמאגו, כמו הדבר של קאמי, כמו האבעבועות השחורות של אקירה יושימורה, כמו הטיפוס של תומס מאן. במירוץ שליחים שיעלה, יוכפל ויושלש מייד לסדרות וטורים וחזקות, והשד יודע עד לאן יילקח הבכי הזה, והדמעות והאף המחוט בסמרטוטי נייר. זאת תהיה בכייה לדורות.
|
תגובות אחרונות
-
חירות-נפש
בתגובה על הכל בסדר בדיוק כפי שהוא
-
גילהסטחי
בתגובה על "אני רוצה שהיא תתחתן!"
-
saskia
בתגובה על חבילת ניירות עטופה בנייר עיתון
-
nilibek
בתגובה על ליצן רפואי
-
(עי)דנהנחושת
בתגובה על משפטים
-
jGo
בתגובה על בני סן דומינגו אדונים לגורלם
תגובות (12)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כל כך נכון. מזל שעדיין נותר הבכי, הסממן של החיפוש והתסכול האינסופיים, וכדאי בהזדמנות זו לקרוא ספר קטן וחשוב של רבקה זהר, ההר, המתאר את המסע האינסופי וגם את "הדרך" שיצא לאחרונה, ואם יש זמן, כדאי לקרוא את "המערה" של סאראמאגו.
מה היינו עושים בלעדיהם?
אני כנראה כבר נדבקתי. בוכה סדרתי.
והאמת - לא רע לי עם זה. נראה שאני כבר בשלב הסופני, של פורקנים רגשיים בזה אחר זה, בלי רצון בחיסון.
בדיוק הסיבה בה אני עוזבת את התחום הטיפולי.
כל כך הרבה חיידיקי רגש.
ואצל פולנייה כמוני, שמותר לה להדבק רק יום אחד בשנה (יום השואה)
זה וירוס קטלני.
לפעמים נדמה לי שכל מי שמבקר בבית חולים, מעצם היותו שם ומרגע כניסתו דרך הדלת הראשית ו- הבודק הבטחוני, מצטרף לכת של בריאים חולים או חולים בריאים או השד יודע מה.
בכל אופן איזה חוט מקשר בין כל מי ששוהה שם, כולל עובדי הנקיון.
בכי, כמו צחוק, מדבקים מאוד.
לכי למקומות שצוחקים בם.
תרגישי טוב יותר.
ניגפתי פה.
אז הזדרזתי לנעול מגפיים,
לפחות להזהיר, שיגיפו את הדלתות, שיורידו את התריסים.
גיפוף חפוז לך שלוח ממני.
זה נקרא תגובה שרשרת תרמו-בכיינית,
שגדלה באופן אקספוננציאלי, עד לפיצוץ.
קריאת-יתר היא לא מחלה מדבקת, זה תורשתי.
כן. אם כי גם במסדרונות של המחלקה שוכבים די הרבה אנשים. יש מיקס מהכל.
זה כבר מרגיש כמו בכיה לדורות,
אני מקווה שאת מתקתקת על המחשב בכפפות,
שלא יעברו הווירוסים דרך האינטרנט...
לכן אני נמנע ממעליות בבתי חולים, במדרגות יש פחות סיכוני הדבקה???