לעולם החיידקים יש מקצב חיים שונה משלנו. ואידיאולוגיה מאוד קומוניסטית אדוקה. אין להם ברירה. ליחיד, לחיידק אחד, אין שום חשיבות. תוחלת החיים שלו לא מעניינת את הסובייט העליון של החיידקים. הם עסוקים בהישרדות. כל הזמן. אבל לא יילחמו על חיי חיידק בודד, אלא יעשו לילות כימים במחקר ובפיתוח של מנגנוני הגנה נגד הארטילריה הכבדה שמפגיזה אותם בלי הפסקה - התרופות האנטיביוטיות דור חמישי או שישי או השד יודע איזה.

זו הסיבה מדוע נכון לרגע כתיבת שורות אלו - ידם על העליונה. יש להם כל הזמן שבעולם, לנו יש כולה נניח תשעים שנה לאחד. הם פוליטיקאים מהסוג הכי מובהק - פועלים ללא כל מעורבות ריגשית. אנחנו בוכים גם כשסבתא שלנו מתה בגיל 96, מתוך בריאות שלמה.

וחוצמיזה, רבותי ועמיתי המלומדים, אנחנו פורשים להם שטיחים אדומים. ועושים את זה בשיא היוהרה. והאלים יושבים היכן שיושבים, וכבר נגמרה להם מזמן הסבלנות, כי הרי הזהירו אותנו שיוהרה היא החטא שעונשו כבד מכל החטאים גם יחד.

ממציאים תרופה, מצליחים לשכנע את חבורת ה - FDA, מוסד מגונה שמתפלש בביורוקרטיה ומתמחה בעיקר באמנות הכסת"ח, שהיא לא ממש הורגת על המקום את אף אחד - ויאללה - שוכרים משרד פרסום, ממציאים מחלה תואמת לתרופה, והרי לכם פרדיגמה מנצחת. זה בערך ההליך המקובל היום בעולם הרפואה. אבל לפני שמישהו ירים פה גבה, יש גם תרופות מדהימות, שמביאות ארוכה ומרפא, ואם לא, לפחות ממזערות את הסבל, ועליהן אנחנו חייבים לברך מינימום שלוש פעמים ביום.

תרופות אנטיביוטיות שייכות לסוג הזה. ילד שהיה מת מדלקת ראות לפני מאה שנה - לא ימות. אבל - ואי לגודל האבל הזה. היות ומרגע שהחלו לטפל בחולים בפניצילין (1942), מרוב שמחה על התגלית (1928) ויישומה המוצלח, נתנו אותה כל כך הרבה, שכוחה תש. לא, כוחה נשאר בעינו, החיידקים פשוט עקפו את המנגנון של הפניצילין, גידלו שיריון נגדו - וזהו. וכך הם עושים לכל פיתוח חדש של אנטיביוטיקה. כי יש להם זמן.

לכן צריך כל הורה לחשוב עשרים פעם לפני שרץ למרפאה עם תינוק שיש לו חום כבר איזה ארבע שעות. חכו כמה ימים. תנו לשתות. עשו אמבטיות פושרות. בספרים שלי כתוב שאותם תשעים וחמישה אחוז של מצבי החולי בילדים הם מהסוג שאנחנו קוראים לו "מחלות מגבילות עצמן", כלומר בסוף חמישה ימים הילד קם בריא. לא שהרופאים נהיו טפשים. בכלל לא. אבל אם תלכו, הרופא יראה אודם בגרון ובאוזן, ויציע טיפול היום כבר לא ממליצים אלא רק מציעים. נו, ואתם הרי רוצים ילד בריא הכי מהר שאפשר, גם בגלל הילד, אבל בעיקר בכדי לא להפסיד ימי עבודה - וככה מתגלגל העניין.

חיידקים הם קומוניסטים אדוקים. יש רק כלל, אין אינדיבידואל.

החרוז - מקרי.

בפעם הבאה - איך ממציאים מחלות.

שלכם,

ד"ר יו"ד