שלומית וליאת זה כמו ליאת ושלומית. הפכנו למפלצת דו ראשית, מנהלת זוגיות כוללת התכתשויות, צחוק ובכי ובעיקר חיבור מטורף שמביא תוצאות טובות. הצגנו במוזיאון ת"א, במוזיאון בת ים, בגלריה פלונית, בגלריה רוזנפלד, בגלריה מנשר ועוד . פתאום אנחנו מוצפות בהזמנות לתערוכות והיומן מתמלא לטווח של שנה, מלאות עבודה. החודש נפתחות לנו שתי תערוכות: אחת ב"פירמידה" שבחיפה והשנייה ב"ננוצ'קה"בת"א . בפירמידה אנחנו מציגות עבודה חדשה שנקראת "כל עוד בלבב פנימה" . העבודה צולמה בפרדס חנה,ומצולמות בה 6 נשים, פעוט אחד, נערה אחת ו-2 ילדות, שכמעט כולם מפרדס חנה. העבודה עוסקת במיתוס ובאתוס הציוני, האישה הישראלית כאייקון עם רטייה שחורה על העין הנכונה,נטועות באדמת שדה תפוחי אדמה ועל רקע ברושים – בתוך גלוית נוף ישראלית, נוף של פעם, מהזמן שבו עיסוק בערכים לא היה מילה דביקה. זו מעין "אוטופיה"במדינה שמנוהלת ע"י גנרלים בדימוס, ובעידן הפוסט מודרני, מתוך אמונה בהומניזם ובדיאלוג. העבודה בודקת את המקום אליו הגענו, באיזה דילמות אנו נמצאות ברגע הנתון, כמה חופש, ועדכמה אנחנו יכולות ללכת על החלומות שלנו. מתוך העבודות עולה השאלה האם איננו חיים בכפילות, מצהירים כלפי חוץ על עמדות שוויוניות ואף מאמינים בהן, אך ברובד הפנימי, הלא-מודע, נשארה תמונה מיושנת של תפקידי גבר-אשה. מה המשמעות של "להיות אשה" ושל "להיות גבר" ואיך קרה שעם כלהאמונה והשיח הפמיניסטי, עדיין יש קושי להתנהג בפועל. מניפות דגל לבן בראש מורם, מתוך שאיפה להפסיק מאבק מיותר ,במטרה ללמוד לקחת מכל אחד מהמינים את מקסימום היכולות, ללכת יד ביד, תוך ניצול מקסימלי של פעולת המוח השונה בין שני המינים. "כשהגבר והאישה יכירו זה בזה כסובייקטים, כל אחד מהם ימשיך להיות אחר לגבי זולתו. הדדיות יחסיהם לא תמחה את הפלאים הנובעים מחלוקת בני האדם לשני סוגים שונים – התשוקה, הניכוס,האהבה, החלום וההרפתקה: והמילים שמרגשות אותנו- נתינה, כיבוש ואיחוד – לא יאבדו אתמשמעותן. להיפך, כאשר יבוטלו עבדותה של מחצית האנושות ומערכת הצביעות הנובעת ממנה,"החלוקה" של האנושות תחשוף את משמעותה האמיתית והזוג האנושי ימצא את דמותו האמיתית" ("המין השני" סימון דה בובואר) עם "ננוצ'קה" יש לנו רומן ארוך שנים. 7 שנים אם נדייק . המשתינה, piss on earth בשם המקור, הוצגה במוזיאון ת"א ממאי עד ספטמבר 2002, כעבודה אורחת בתערוכה port שלאליעזר זוננשיין. ביום הסרתה מקיר המוזיאון היא הועברה לננוצ'קה, שם לאורך שבע שנים ניצבה המשתינה מול אוכלים, שותים, שיכורים, צלולים, אנשים בטרנד עם אג'נדות מנומקות, עסקני ש"ס, רוברט פרנק, בנקאים מהסיטי בביזנס לאנצ', אנשים של לילה, מוזיקה צוענית, בתולות בט"ו באב, עשן ואלכוהול. התאהבו בה, התלהמו עליה וקמו בהתרסה, דיברו עליה, שתקו מולה שעות, התבוננו בה בקפידה וגילו את הרגל ההפוכה, ראו, או לא ראו, שנים, מי ניצבת מולם. ננה שרייר, פטרונית אמנות אנרכיסטית, עם קו אוצרותי ברור, חד ובלתי מתפשר, העבירה את ננוצ'קה בנין אחד שמאלה, למקום חדש וגדול ובו בר עם חמישים מגירות. בתערוכה הנפתחת מוצגות חמישים עבודות בתוך חמישים מגירות עץ. העבר נחתם במגירה. רצף אירועים של שבע שנים, רצף של חמישים מגירות, שהמשתינה מחלק א', היא מגירה מספר 1 בו. המעבר למגירות הוא המעבר מהמאקרו לנאנו,מהשדה החשוף אל האינטימי, האישי, הקרוב.
המשתינה יוצאת מננוצ'קה אל הבלתי נודע והיא תמכר במכירה פומבית שתערך ביום הפתיחה. שלומית ליבוביץ וליאת הראל שוורץ "עושות לביתן" פירמידה מדרגות נחום מילר 6 חיפה פתיחה יום שבת 18/7/09 שעה 18:00 "נכנסות למגירה" ננוצ'קה לילינבלום 30 ת"א פתיחה יום שישי 24/7/09 שעה 14:00
|