צטט: renana ron 2009-08-05 00:17:19

כשקראתי את השורות מלאות הכאב והסמפטיה שכתבת,

לא יכולתי שלא להזכר ברחל.. כן, רחל המשוררת הלאומית שלנו,

שהיתה בעצמה ה"אישה מהצד" ונסיבות חייה נמסכו בשירתה הנפלאה.    

"...וזעקתה האילמת כלואה

מתפתלת, נישאת

כשביל לאורך

מדרכה..."

 

תודה - רננה :)

 

 כן זוכרת (מאותו המפגש) שרחל אהובה

 עלייך ואיך לא, על אישיותה העדינה

 כישרונה הנדיר, שירתה המגוונת.

אז הנה אביא כאן משהו משלה,

שפשוט מאד מתחבר לי מבחינת ההקשר :

"לערטל פצעי הנפש ומדויה

 וזהובי העצב הטמיר

 בפרוטת מבט חומל-תמה

 להמיר ?

 לא ! נבחר לי בשרידי הכוח

 להשמיע קלס שאנן

 וכקודם קוו התחום למתוח :

 עד כאן" ...  "

שיר פשוט מקסים ומלא כוח והשראה

שאני מאחלת לכל אשה, הנדרשת

לשים גבולות.  

תודה לך רננה,

ממני יעל.

צטט: אפרת Jeki 2009-08-13 23:47:06

וזעקתה האילמת כלואה

מתפתלת, נישאת

כשביל לאורך

מדרכה...

 

 

מרגשת כתיבתךו ציורית

ונוגעת

אפרת

ָ

 אפרת הביקורים שלך כאן

 מאד מאד נעימים ומחמיאים לי

 (ובעיקר משום שאני מאד אוהבת ומעריכה את כתיבתך ! )

 תודה והי, תבואי תמיד תמיד  !

 (כל כך יפה שנכנסת למרות שאיני שולחת קישור

 ולכאורה אין כאן מחוייבות או "לא נעים ", פשוט

 כי רוצה  ).

אוהבת אני.  

צטט: מנוע שקט 2009-08-24 20:35:01

השיר הזה מקסים

והמילים שלך שוזרות בו את הכאב

 תודה לך, אתה עצמך כותב

 יפה כל כך בעיני, כך שזו מחמאה

 אדירה עבורי. 

 אני.

השיר הזה מקסים

והמילים שלך שוזרות בו את הכאב

וזעקתה האילמת כלואה

מתפתלת, נישאת

כשביל לאורך

מדרכה...

מרגשת כתיבתךו ציורית

ונוגעת

אפרת

ָ

כשקראתי את השורות מלאות הכאב והסמפטיה שכתבת,

לא יכולתי שלא להזכר ברחל.. כן, רחל המשוררת הלאומית שלנו,

שהיתה בעצמה ה"אישה מהצד" ונסיבות חייה נמסכו בשירתה הנפלאה.    

"...וזעקתה האילמת כלואה

מתפתלת, נישאת

כשביל לאורך

מדרכה..."

תודה - רננה :)

צטט: יעל פריאל 2009-07-19 23:57:23

תודה גילוש לתגובתך,

הטקסט אמנם נוצר מתוך מחשבה

על עולמן של נשים מסוימות, המתהלכות

מדוכאות בביתן הן. חוששות מהבל פיו

האיש, האמור להיות בן זוגן, מתגובותיו

לא אחת גם מנחת זרועו (למרות שכפי שציינתי

התעללות ואלימות קשה, אינן מתבטאות

 רק או בהכרח בפן הפיסי ), הרי שלמצער

 לא חסרים גברים, הנחנקים במסתרים

 בהיבטים שונים בחייהם. מתכלים לאיטם

 ולא מעיזים לבקש עזרה כל שהיא -

איש איש וסיפורו. ומתביישים אף לדבר

על כך. מתביישים בכאבם.

 

  יעל.

צטט: גילוש 6660 2009-07-13 22:44:23

שילוב נפלא של שיר

ושטקסט.

יש כל כך הרבה נשים וגברים

שזעקתם נכנסת פנימה,

אל תוך עצמם, שמחוסר אמון,

נשארים כלואים.

זה עצוב ואת מדהימה נמצאת שם

כדי לתפוס את הרגע ולהיות

להם לאור.

וזעקתה האילמת כלואה...

 

 

יעל יקרה,

גם אני אהבתי את השיר החזק שלך.

אשמח אם תקראי את שירי "קח את עיני"

שעוסק גם הוא בנושא הכאוב הזה.

טלי*

וזעקתה האילמת כלואה

מתפתלת, נישאת

כשביל לאורך

מדרכה...

אהבתי

מזכיר לי את אחד השירים הקשים יותר שפעם כתבתי כאן ומיד מחקתי, אם את זוכרת למה ומדוע...

כתיבה נפלאה יש לך, יקירתי, מדויקת ונוגעת, כפי שכתבו לפני.

אוהבת,

אני

יקרה שלי,

ישנם נשים מהצד וגם גברים מהצד

פעם קראתי חיבור של אחד החברים  על כלוב הסרוג מחוט משי

וזה העביר בי את הצמרמורת, בביטוי המדיוק שלו

כי כלוב הוא הכלוב..כלוב, ולא משנה מאיזה חומר הוא נוצר.

לפעמים יש צורך באומץ רב מאוד להודות שהכלוב קיים,

ואומץ יותר גדול לפרום אותו.

נראה לי שהאקט הראשון יותר קשה מהשני בדרך כלל

והצעד הראשון מתחיל ממנו.

מרגשת כתיבתך כי את נוגעת ברבדים העדינים והעמוקים.

אוהבת אותך

היי תודה, איזו תגובה מרגשת !

מוזמן להכנס גם לפוסטים הקודמים.

 יעל.

צטט: Dave Love 2009-07-18 10:36:39

העברת בי צמרמורת. תיאורייך מדוייקים ונוגעים.

תודה תודה, חיים היקר והמפרגן תמיד :) !

צטט: pinkason1 2009-07-18 03:23:24* אהבתי שבת שלום

אכן אכן. יעל פריאל - מאמנת אישית ועסקית

ומנחת קבוצות אימון, לשירותך

(תשאל את חברתנו המשותפת  ).

בכיף, אני.  

צטט: דשא ירקרק 2009-07-15 21:15:24

* יפה יפה

לא ידעתי...מאמנת אישית...מ מ מ מגניב

מהחבר אלון

תודה גילוש לתגובתך,

הטקסט אמנם נוצר מתוך מחשבה

על עולמן של נשים מסוימות, המתהלכות

מדוכאות בביתן הן. חוששות מהבל פיו

האיש, האמור להיות בן זוגן, מתגובותיו

לא אחת גם מנחת זרועו (למרות שכפי שציינתי

התעללות ואלימות קשה, אינן מתבטאות

 רק או בהכרח בפן הפיסי ), הרי שלמצער

 לא חסרים גברים, הנחנקים במסתרים

 בהיבטים שונים בחייהם. מתכלים לאיטם

 ולא מעיזים לבקש עזרה כל שהיא -

איש איש וסיפורו. ומתביישים אף לדבר

על כך. מתביישים בכאבם.

 

  יעל.

צטט: גילוש 6660 2009-07-13 22:44:23

שילוב נפלא של שיר

ושטקסט.

יש כל כך הרבה נשים וגברים

שזעקתם נכנסת פנימה,

אל תוך עצמם, שמחוסר אמון,

נשארים כלואים.

זה עצוב ואת מדהימה נמצאת שם

כדי לתפוס את הרגע ולהיות

להם לאור.

וזעקתה האילמת כלואה...

אילנו"ש, ראשית תודה לתגובתך

המחממת - כמו תמיד :)

כיף שאת קוראת אותי,

כיף שהכרנו ולגבי השעות -

אולי אפילו מחר.

אוהבתותך אני.

 

צטט: אילנה שמול 2009-07-12 09:06:26

ב"ה

יעל, יקרה מפז.

איזה עושר לשוני בשירתך

לא ידעתי איזו שורה לבחור

הכל תפס אותי וקראתי בשלישית.

כן, לכל אותן נשים אוסיף לשלך:

"כל העולם כולו גשר צר מאוד... והעיקר לא לפחד כלל"..

אוהבת אותך וסופרת את השעות, את הדקות ואת השניות שכבר תבואי אליי... (אולי היום?!!!)

היי ליאורה, 

תודה לתגובתך המרגשת :) !

 יעל.

צטט: ליאורה בן יצחק 2009-07-11 14:03:49

יעל יקרה,

יפה ונוגעת מאוד כתיבתך   *

 

       

בהחלט, העוצמה הנשית קיימת, מורגשת ומוכחת,

וגם אם לעיתים היא נחנקת במיסתרים, הכוח שבה  כשהיא משתחררת ופורצת החוצה, יכול להזיז הרים. ולראייה ריבוי הנשים, שמשיצאו מהחושך לאור מצאו כוח

לעזור ולשקם לא רק את חייהן, אלא  לושיט יד

ולהיות שם גם למען נשים אחרות.

 

תודה לביקורך ותגובתך,

להשתמע יעל.  

צטט: יהודית מליק-שירן 2009-07-10 21:44:04

וזעקתה האילמת כלואה

מתפתלת, נישאת

כשביל לאורך

מדרכה...

יעל יקרה,

קול אישי ההופך לקול זעקה כללי עם עוצמות התבוננות פנימה. ההד יכול לחזק  ולהפוך את הזעקה לעוצמה נשית*

תודה לתגובתך וכן מה שטוב בשירה,

שבמעט מילים היא מיטיבה לבטא, 

תמונה, מציאות, עולם ומלואו.

 

סוף שבוע מקסים ורצוי עם תמונות

ורגעים מחוייכים ועליזים.

 

ממני יעל.

צטט: דאז 2009-07-10 16:40:26
הרוב כבר נכתב, נושא מעולה ומיצוי מעניין

אביה יקרה ואהובה שלי,

תודה לך על שתמיד מבקרת בין פוסטי

ואהבתך מורגשת מכל מלה.

 

ולגבי הכתיבה, למעשה הלב או העין הרגישה

שלי ערה עוד משחר ילדותי לכל מיני עיוותים,

השפלות, התעללויות והם אלו, שתמיד הניעו אותי

לכתוב על כך, לזעוק על כך או להביע השתתפות

ואמפטייה והם גם אחראיים במידה רבה לבחירה המקצועית

שלי, לעבוד עם אנשים. להיות קשובה לצרכייהם

 ולסייע להם מכוח מי שאני ובעזרת הכלים הרבים,

 שרכשתי לאורך השנים.

 

תודה לך אהובה האחת,

שתמיד תמיד אתי ואני איתך :).

 יעל.

צטט: אביה אחת 2009-07-10 16:18:02

יעלי היפה

כל פעם מחדש

אני מחכה לקרוא משהו חדש שלך

ואת מפתיעה שוב ושוב ושוב

בכתיבתך הנוגעת כל כך

כמו בכלוב החיים -

וזעקתה האילמת כלואה

מתפתלת, נישאת

כשביל לאורך

מדרכה

תודה לך על המילים הנוגעות

שתהא לך שבת טובה ומחבקת

אוהבת הרבה - ואת הרי יודעת

צטט: גגו 2 2009-07-10 15:58:23

מקווה שכמה שיותר יקראו

פוסט חשוב

 כן, ולא פחות חשוב שיקראו גם גברים

לעיתים, אנשים עיוורים להתנהגותם הם

ולסבל בביתם הפרטי ורק הערה של אדם,

מחוץ לתא המשפחתי עשויה להאיר את עינייהם

וליבם ולקלוט, שהם פשוט מתעללים בשתלטנות,

בגסות, בכפיית דעתם ללא כל תקשורת ודיאלוג

קשוב, רגיש ושיוויוני. 

תודה :), יעל.

היי זהבית, תודה לתגובתך :)

השיר אכן עצוב המציאות יותר.

 

ורק שיפנימו כולן, שאף אחת לא נולדה

לסבול ואלימות גם כשהיא "רק " מילולית

או בהתיחסות היא אלימות לכל דבר - כובלת

מדכאת ומחייבת שחרור.

 

 להשתמע, יעל.

צטט: יערית 1 2009-07-10 15:14:30

מרגשת כתיבתך וזעקתך לאותן נשים.

עצוב מאוד

 

וזעקתה האילמת כלואה

מתפתלת, נישאת

כשביל לאורך

מדרכה

שב"ש לך יקרה

זהבית

* יפה יפה

לא ידעתי...מאמנת אישית...מ מ מ מגניב

מהחבר אלון

שילוב נפלא של שיר

ושטקסט.

יש כל כך הרבה נשים וגברים

שזעקתם נכנסת פנימה,

אל תוך עצמם, שמחוסר אמון,

נשארים כלואים.

זה עצוב ואת מדהימה נמצאת שם

כדי לתפוס את הרגע ולהיות

להם לאור.

וזעקתה האילמת כלואה...

ב"ה

יעל, יקרה מפז.

איזה עושר לשוני בשירתך

לא ידעתי איזו שורה לבחור

הכל תפס אותי וקראתי בשלישית.

כן, לכל אותן נשים אוסיף לשלך:

"כל העולם כולו גשר צר מאוד... והעיקר לא לפחד כלל"..

אוהבת אותך וסופרת את השעות, את הדקות ואת השניות שכבר תבואי אליי... (אולי היום?!!!)

יעל יקרה,

יפה ונוגעת מאוד כתיבתך   *

וזעקתה האילמת כלואה

מתפתלת, נישאת

כשביל לאורך

מדרכה...

יעל יקרה,

קול אישי ההופך לקול זעקה כללי עם עוצמות התבוננות פנימה. ההד יכול לחזק  ולהפוך את הזעקה לעוצמה נשית*

יעלי היפה

כל פעם מחדש

אני מחכה לקרוא משהו חדש שלך

ואת מפתיעה שוב ושוב ושוב

בכתיבתך הנוגעת כל כך

כמו בכלוב החיים -

וזעקתה האילמת כלואה

מתפתלת, נישאת

כשביל לאורך

מדרכה

תודה לך על המילים הנוגעות

שתהא לך שבת טובה ומחבקת

אוהבת הרבה - ואת הרי יודעת

מקווה שכמה שיותר יקראו

פוסט חשוב

מרגשת כתיבתך וזעקתך לאותן נשים.

עצוב מאוד

וזעקתה האילמת כלואה

מתפתלת, נישאת

כשביל לאורך

מדרכה

שב"ש לך יקרה

זהבית