החדשות הטובות בפרשת המדבקה של לייפקיפר הן שאחד העיתונים השיג סוף-סוף תצלום עכשווי של חגי הדס; לא עוד יושב במשרד כששפופרת טלפון נייח צמודה לאוזנו, אלא עומד מחוץ לביתו כששפופרת טלפון נייד צמודה לאוזנו. התצלום [תומריקו] מתפרסם הבוקר ב"ידיעות אחרונות", המקדיש להדס גם את הכותרת הראשית – "נוכל המדבקה ועסקת שליט".

"ידיעות אחרונות" שוב מוביל בראיונות בלעדיים עם כוכבי פרשת המדבקה, ולאחר שאתמול זכה לראיון עם ד"ר פיקר, הוא מציג הבוקר ראיון עם הדס [ניר גונטז' ועופר פטרסבורג]. בראיון, הרצוף תשובות מתחמקות, מודה שליחו המיוחד של ראש הממשלה כי אריק קליין יעץ לו גם בנושאים הקשורים להחזרת גלעד שליט. בידיעה קטנה לצד הראיון [איתמר אייכנר] מתואר כיצד הגיעה ההתנערות של הדס מפרשת המדבקה לכלי התקשורת – הוא ביקש מבנו לכתוב אותה בעזרת מחשבו האישי ולשלוח אותה בדואר אלקטרוני לעיתונים.

בטור נלווה מצטרף סבר פלוצקר לדרישה שהביע מתי גולן אתמול ב"גלובס" ולזו של נחמיה שטרסלר הבוקר ב"דה-מרקר", ומבקש מהדס לפרוש מתפקיד השליח להשבת שליט.

בחזית הכלכלית, בעוד "דה-מרקר" מצניע יחסית את הסיכום השבועי של הפרשה (כפולת העמודים 12–13), "גלובס" חוגג עליה עם כותרת ראשית וארבעה עמודי חדשות (4–7).

גלי וינרב ואלה לוי-וינריב כותבות בסיכומן על הפרשה כי "ביום ראשון אחרי הצהריים, בשעה אסטרטגית של טרום סגירת גליונות העיתונים, הודלף הסיפור למספר כתבים נבחרים, אף אחד מהם לא קרוב לתחום הרפואי, שלכל אחד מהם הובטחה כנראה בלעדיות" – גרסה שונה מזו שסיפר מוקדם יותר השבוע אמיתי זיו מ"דה-מרקר".

לילך סיגן כותבת בטורה השבועי ב"גלובס" על הנזקים לאמינות העיתונות בעטיו של המירוץ אחר הפרסום הראשוני (וזה בעיתון שמלווה את ידיעותיו בסיסמה "לפני כולם"), ומקדישה כמה מלים גם ל"כוח האמיתי של הפרינט": "לפרינט לוקח הרבה זמן להגיע לקורא, אבל דווקא זה היתרון שלו. החדשות של הפרינט נכתבות, נבדקות, נערכות, מעומדות, הופכות לפלטות ומודפסות בבתי-דפוס מהמאה הקודמת, ואז מופצות לבתי הלקוחות במערכת מסועפת, גדולה ומסורבלת.  לכאורה – מי צריך את זה בעידן המודרני? אבל זהו. מסתבר שדווקא כן צריך. סליחה על השוויץ וגאוות היחידה, אבל מה לעשות שזה נכון? גלי וינרב מ'גלובס' חשפה ראשונה את האקזיט המפוקפק, זה היה כוחה של העיתונות המודפסת במיטבה. למרבה הצער, במקרה הזה, ממש לא כל העיתונים השכילו לעשות את הבדיקה הנוספת לפני שהעבירו את מידע האקזיט החם לקוראיהם הצמאים לחלומות ובועות, במיוחד בתקופה הנוכחית".

גם טורו השבועי של אלי ציפורי מוקדש לפרשה. תחת הכותרת "תרבות המסודרים" מרמז ציפורי לקשר בין האתוס של "דה-מרקר", פרשת ההונאה, והכישלון המקצועי של העיתון המתחרה. "זה הבלוף שמשקף בצורה הטובה ביותר את הוולגריזציה של הכסף, הסגידה העיוורת לתרבות האקזיט, לתרבות המסודרים, לטשטוש בין מציאות לדמיון, לתקשורת שמעריצה את המסודרים עד שלפתע מצאה את עצמה מסודרת על-ידיהם".

במאמר מוסגר נציין כי בכפולת העמודים הפותחת של עיתון "דה-מרקר" מיום שני, זו שהוקדשה כולה לידיעה המשבחת את האקזיט השווה מיליונים, נשמר מקום גם להפניה לסרטון של מערכון בכיכוב דמויות מהסדרה "המסודרים".

הקמפיין העצמי של "גלובס" מגיע לשיאו, איך לא, בקמפיין פרסומי רשמי [שלמור אבנון עמיחי]. מה שהתחיל אתמול במודעה של כפולת עמודים על "עיתונאות מקצועית" ממשיך הבוקר בכפולת עמודים על כך שאמנם "חשוב להיות ראשון", אבל "הכי חשוב להיות ראשון שמדייק". השורה התחתונה של הקמפיין היא ש"פרשת המדבקות לזיהוי מוקדם של התקף לב הציבה את 'גלובס' כעיתון הכלכלי היחיד שלא התפתה לסקופ, אלא בדק בציציות, הטיל ספקות ושמר על עבודה עיתונאית מקצועית ועל חובתו לספק אמת לקוראיו".

מסקנה זו חוטאת למציאות במידה שקשה להפריז בה ושרק אנשי פרסום יכולים להתעלם ממנה. גם "גלובס" פירסם באתרו את הידיעה הראשונית, תוך הסתייגות מועטה בלבד, וסביר להניח שהידיעה היתה מופיעה בעיתון המודפס לו זמני סגירת המהדורה היו שונים. הטענה כאילו "גלובס" ניחן אבסולוטית ברמה עיתונאית עליונה על פני מתחריו עלולה להתנקם בו כאשר ייתפס בעצמו בטעות מקצועית. הרי אין עיתון החף מטעויות. גם אם "דה-מרקר" כשל בפרסום מוקדם ובלתי מסויג בלא בדיקה ראויה של המידע שהביא בפני קוראיו, הקמפיין העצמי של "גלובס", זה המבצבץ מבין הידיעות והפרשנויות כמו גם זה הרשמי, מוכיח שבעולם העיתונות יש מגמות דוחות עוד יותר של חוסר מקצועיות. אפשר היה להרחיב על כך עוד הרבה, אבל יובל דרור כבר הקדיש לנושא פוסט בבלוג שלו.

ההערה העצובה ביותר אולי לגבי הפרשה כלולה בסיכום של הדר חורש במוסף "עסקים" של "מעריב". "העיתונאים לא יכלו לבדוק את אמיתות המידע שהגיע זמן קצר לפני סגירת המערכות, ולכן פירסמו אותו כפי שנמסר", כותב חורש. "למחרת התפנו העיתונאים לבדוק את המידע וגילו אינספור סימנים להונאה". הרעיון שיש לבדוק את אמיתות המידע בטרם פרסומו נעלם כלא היה.

פורסם במקור בסקירת העיתונות של העין השביעית. לקריאת הסקירה המלאה >>

 

סיקור פרשת המדבקה ב"העין השביעית":

 

פרשת המדבקה ב"העין השביעית":

מדבקת מיליארד הדולר // "ידיעות אחרונות" מקלף את מדבקת הפלא // שוקי טאוסיג

זה נראה לך הגיוני? // כתב "דה-מרקר" מתאר כיצד נפל בפח | המלחמה בין "גלובס" ל"דה-מרקר" מידרדרת לשפל חדש | "ישראל היום" מוציא מפרשת המדבקה אדם אחד // אורן פרסיקו

דרושה בדיקה פולשנית // התפרים במעטה המקצועיות העיתונאית פקעו, ואיפשרו לסיפור מדבקת מיליארד הדולר להסתנן פנימה אל העמודים הראשיים של העיתונות הכלכלית. העורכים יזדקקו עכשיו למדבקה פלאית באמת כדי להסתיר את המבוכה // יובל דרור


היתוך קר למפגרים // העיתונאים שמיהרו לפרסם את "מדבקת מיליארד הדולר" היו יכולים ללמוד מהלקח המר של שערוריית "ההיתוך הקר": כל אימת שחוקרים מעדיפים להודיע על תגלית בעיתונות הכללית במקום בעיתונות המדעית, וכשהמחקר נראה טוב מכדי להיות אמיתי, כנראה מדובר בתרמית // יקי מנשנפרוינד


העושר חייב להיראות // העיתונים קפצו על "מדבקת מיליארד הדולר" ופירסמו מה שמסתמן כמעשייה. הפדיחה מוכיחה שהקול הרכילותי, המסנוור מהכסף, זה שנתן לעיתונות הכלכלית החדשה את כוחה ועומד בבסיס שיתוף הפעולה של "מסודרים" ו"דה-מרקר", יתגנב בסופו של דבר לכותרת הראשית // נועם יורן