דעת יחיד
פוסטים פופולאריים
-
טלוויזיה, אינטרנט, סלולאר, לאן פנינו מועדות
7/8/07 | 3991 צפיות
-
מגיע לנו מברוק
10/6/07 | 2534 צפיות
-
דו"ח שבועי - מה נעשה בשטחים הכבושים
14/5/07 | 4772 צפיות
-
על כוחה של הרשת /או: מדוע ברשת לא צריך קליה להסרת כתמים (אבל בחיים כן)
3/10/10 | 1986 צפיות
-
סותמים פיות
11/5/07 | 3782 צפיות
-
תוכן, שיווק ומה שביניהם.
26/6/07 | 2909 צפיות
פוסטים אחרונים
- על כוחה של הרשת /או: מדוע ברשת לא צריך קליה להסרת כתמים (אבל בחיים כן) 3/10/10
- למה כולם מזדעזעים שאחמדיניג'אד קרא לנו מדינה גזענית 20/4/09
- ישראל 2009, יורים בשביל להרוג 19/4/09
- מתי בפעם האחרונה הסתכלתם על עצמכם בראי? 20/1/09
- אנחנו המדינה הכי חומניטרית שיש!!! 16/1/09
- המלחמה בעזה - מה אתם עשיתם בשביל המדינה? 29/12/08
היכונו לביאת ה WEB 3.0
על עידן התקשורת, חברת השפע ואיך כל זה יוביל בסופו של דבר ל WEB 3.0
אנחנו חיים בעידן התקשורת.
העידן שמספר את הסיפור. שמסקר. מתעד. מצלם. חושף. רמאויות תמיד היו. נשיאים חרמנים תמיד היו. אנשים רעבים באפריקה תמיד היו. אבל אף אחד לא היה שם כדי לתעד את זה. לצלם את זה. לסקר את זה. לספר על זה. אנחנו חיים בעידן שמספר את הסיפור. של כולם. על ידי כולם. אין חדש תחת השמש.
אנחנו חיים בחברת השפע.
זה התחיל ממכולת, עבר למיני מרקט, לסופר מרקט ומשם ל"מחסני מזון". זה התחיל מקורנפלקס אחד, עבר לחיטה מלאה, אורז תפוח וכיום המדפים גדושים בשפע רב של דגנים מכל הסוגים. זה התחיל מערוץ 1, אח"כ נוסף לו עוד אחד, אח"כ הטלוויזיה הקהילתית ומשם לטלוויזיה בכבלים ובלווין. זה התחיל מרשת אינטרנט מפגרת ואיטית והפך לרשת מפותחת ומהירה ששפע של תוכן יכול לעבור בנתיביה ללא הפרעה במהלך יממה יחידה.
חברת השפע מספקת לנו (איך לא) שפע רב של מוצרים, של שירותים, של בחירות.
תעשיית הפרסום חוגגת ובצדק.
החברות הגדולות הן אלה שהתפתחו וצמחו עם השנים, נתנו שירות טוב, מוצרים טובים, החברות הגדולות הן תוצר של תהליך. אמיתי. לא כוכב נולד. משפחת שטראוס לא קרתה בן רגע. זה הכל התחיל ממחלבה.
אותן החברות, כעת, צריכות לבדל את עצמן משאר החברות. תקציב פרסום גדול של חברה גדולה - זו לא מילה גסה בניגוד למה שנהוג לחשוב. זה לא לוקסוס, זו לא דורסנות. זו חובה וראייה נכונה של מציאות שבה יש הכל מהכל ויש מקום לכולם ובעיקר, יש תחרות על תשומת הלב.
בחברת השפע לכולם יש מקום.
לכל מי שעסוק בלכתוב ברגעים אלה רקוויאם לחלקים מסויימים בשוק התקשורת, אני רוצה לספר שגם שם לכולם יש מקום. גם לטלוויזיה, גם לאינטרנט, גם לסלולאר, גם לקולנוע, גם לרדיו, גם לתעשיית המוזיקה, גם לאמנות, גם לעיתונות, גם לספרות, לכולם. אף אחד לא ימות. תניחו את העטים.
לכל אחת מהפלטפורמות יש הצדקה קיומית ולכל מי שמלין על נחיתות ורדידות של תכנים ועל הדרדרות באיכות התוכן אני רוצה להגיד שגם לכל צורות התוכן יש הצדקה קיומית: גם לתכנים הטובים גם לבּינוֹניוּת וגם לחובבנוּת
לכווולם.
למה?
ככה! כי יש מקום!
כי לא כל הבמאים הם טריפו. ולא כל הלהקות הן ה Beatles ולא כל הסופרים הם בוקובסקי ולא כל המשוררים הם טי אס אליוט ולא כל הפילוסופים הם שפינוזה והרוב המוחלט הם חרטטנים חסרי תקנה כמו עבדתכם הנרצעה.
אמה מה?
יש מקום! כולם יכולים לבוא לידי ביטוי. יש מחסן מזון, יש רוחב פס, יש ריבוי מסכים ופלטפורמות. תקראו לזה איך שאתם רוצים.
השורה התחתונה היא אותה השורה התחתונה.
אנחנו מטומטמים.
למה? כי יש תוכן איכותי והבחירה היא בידינו. כי אנחנו צריכים לקום וללמוד איך לחפש תוכן איכותי, כי הוא שם. כי אנחנו לא כבשים ופה זה לא עדר. כי לא חייבים לחפש את המטבע איפה שיש אור. כי יש לנו מספיק תבונה כדי לדעת איזה קורנפלקס אנחנו יותר אוהבים. איזו תכנית טלוויזיה אנחנו יותר אוהבים ובאיזה מסך אנחנו מעדיפים לצפות בתכנים שאנחנו בוחרים. כי יש לנו בחירה. אמיתית.
אבל
הרשת צועדת בצעדי ענק למקום שבו יעשו את הבחירות בשבילנו. למה? כי אנחנו עצלנים כי אנחנו אוהבים שעושים את העבודה בשבילנו כי אנחנו מעדיפים עורכי תוכן ותוכנות שיחליטו במקומנו מה אנחנו אוהבים לצרוך. כי זה יהיה הטבע של ה WEB 3.0 כי אנחנו יודעים שהשורה הראשונה היא השורה התחתונה ושסה"כ אין חדש תחת השמש. אז אנחנו מוותרים. מראש. על הבחירה.
ועוד מעט יבוא ה WEB 3.0 ויטרוף את כולנו.
ואנחנו בדרך הנכונה להפוך להיות רובוטים. חסרי בינה ודעת. חסרי בחירה אמיתית. או שאנחנו כבר כאלה ואף אחד לא סיפר לי.
מאמר קטן לקינוח אודות ה WEB 3.0.
*מומלץ לקחת לפני השינה.
|
תגובות אחרונות
-
ח ח
בתגובה על
-
קו אישי לתקווה משתפת
בתגובה על תקריב
-
ליאת z
בתגובה על על כוחה של הרשת /או: מדוע ברשת לא צריך קליה להסרת כתמים (אבל בחיים כן)
-
הילה להיס
בתגובה על יום ראשון בביה"ס. שלום כתה א'.
-
"אדמה"
בתגובה על כבוד אחרון למאסטרו
-
anarchist shit
בתגובה על ישראל 2009, יורים בשביל להרוג
תגובות (51)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ואחרון חביב (את ביקשת את זה..) -
חיפוש ויז'ואלי אשר באמצעותו ניתן למצוא זהויות בין ויז'ואלים שונים (או בעצם.. דומים;-)
האדמתי לרגע. תודה.
המקור שלי במקרה הזה הוא - SMC
המשך יום מקסים,
איל
ישנו כלי מעקב נוסף שאותו גיליתי היום. והפעם - מעקב אחרי הוידאו שלך:
איל, מחמאה אדירה, העלית חיוך מדושן עונג על פני!
ענת.
ברוב הפעמים (המעטות) בהם אני מצליח לסיים לקרוא ספר כלשהו אני נעצר לרגע קט, ושואל בקול: איך הם (הסופרים) מצליחים לכתוב דבר מדהים שכזה?
בפעם הזאת אני תמה ושואל גם כאן. איך את מצליחה לכתוב מרתק כל כך?
הלוואי עלי.
תודה יקירה.
המסקנות פתוחות לפרשנויות.
הדברים נכתבו באופן מעט סיפורי והמהות היא בעצם חומר למחשבה. הרמה להנחתה.
(למרות שבאופן ברור יש את אלה שלא הבינו את רוח הדברים...)
ענת,
זה פשוט מעולז'
ריספקט וומן
ענת יקרה שלום,
את כותבת נבואת זעם, ומסיקה את אותה המסקנה החבוטה, אנחנו מטומטמים.
אבל אנחנו לא.
הרשת היא אמצעי חדש יחסית. היא לומדת את עצמה, ואנחנו לומדים אותה.
היא עולם.
כל מה שבחוץ בא לתוכה, ומה שבתוכה יוצא החוצה, וכל זה קיים בתוך העולם העצום שלנו, או הקטן, אם את בדיוק מסתכלת לשמיים, ורואה את מרחביו האינסופיים.
גם בעולם אנו חופשיים לבחור תכנים איכותיים. וגם בעולם איננו עושים כן, בדרך כלל.
יש מסלול, ועליו הולכים בני אדם, ופחות או יותר מגיעים לאותם מקומות, ומגלים עניין באותם הדברים.
הרשת, ענת, לומדת. עדיין לא באופן מושכל, אבל באופן תמיר ונעלם.
כמו אותה אמבה שלמדה את סביבתה. או קודם לכן, שרשראות הדנא הראשונות. ועוד קודם מולקולות הענק הראשונות ועוד לפניהן, מולקולות סתם. וכן הלאה. עד התמיר הנעלם.
אנו בוראים את הרשת. זוהי יצירה שאין כדוגמתה. עם הזמן היא תלך ותשתכלל. מידת המורכבות תגדל, ואיתה רמת הקישוריות. אפשר לראות כאן דפוס ביולוגי, כמעט, התואם למערכת העצבים, ואפילו למוח.
זהו מצע מדהים להתפתחות נוספת, כלל אנושית, ההולכת בעוז אל איחוד התודעות.
המילה תודעות היא בעייתית, משום שאין תודעות כלל. יש רק תודעה אחת. בתוכה אנו חיים את חיינו, אם באושר אם בצער, אם ברדידות, אם בעמקות אם בדבר, אם בהיפוכו.
היא מעולם לא השתנתה. אין בה שינוי, ואין בה תנועה. היא איננה כפופה לחוקי ההגיון. היא שוכנת מעבר לכל אלה, ובו זמנית מאפשרת להם להתארע בתוכה. מה אכפת לה?
הרשת מקבלת לתוכה את הכל כי יש מקום, את כותבת.
גם העולם מקבל לתוכו את הכל. רצח והרג ושנאה ומדון ומלחמות, לצד יצירות ענק, סיוע לחלשים, אהבה, חמלה, עונג. ועוד ועוד, ככל העולה על רוחך.
ככה זה בדיוק.
ככל העולה על רוחך. או על רוחם של בני אדם אחרים.
ומה שאיננו עולה על רוחך, ואיננו עולה ברוחם של בני אדם אחרים, מעולם לא יבוא לידי ביטוי, כי אין לו מקום בשכל אלוהים השפינוזיסטי.
המקום, בפיך, אם אני מבין נכון, הוא מרחב אחסון גדול, שרתי ענק, מאתיים ג'יגה במבצע,
ולפני שנשים לב כל תינוק שנולד יקבל טרה-בייט או אקסה-בייט לשימושו, והננוטק תהפוך לפמטו-טק וכו' וכו' וכו'.
אבל המקום איננו מרחב.
המקום הוא שכל אלוהים. זהו שמו של אופן המחשבה האינסופי הבלתי אמצעי אצל שפינוזה. מה שנמצא שם יכול לבוא לידי ביטוי בעולם. לא, אני טועה.
מוכרח לבוא לידי ביטוי. זה קיים בשכל אלוהים. ומשום שלכל אופן מחשבתי קיים מקביל בהתפשטות, הדבר חייב לבוא לידי ביטוי.
ככה זה עובד.
התארעותם של האירועים היא הכרחית. היא לא מתרחשת כי אנחנו רוצים. אנו מוציאים אותה אל הפועל כי היא חייבת לצאת. חייבת. אין לה ברירה.
מישהו חייב להוציא אותה אל הפועל.
למשל, המחשבה "אנחנו מטומטמים" קיימת בשכל אלוהים.
היום את הוצאת אותה אל האור. היית חייבת לתת לה ביטוי. היא עברה דרכך אל העולם.
האם הייתה זו בחירה אמיתית, ענת? או ששירתת בבלי דעת איזה כח אחר, גדול ממך?
אני מתבונן בפוסט שלך. קורא בו. אני רואה איך הזעם שלך יוצא כשאת מגיעה למילה הזו, כולם. כווולם, את כותבת. זה מרגיז אותך, איך שכולם מתנהגים. איך שיש מקום לכולם.
ואז חמתך בוערת להשחית, ואת כותבת בגדול, צועקת ממש, מטומטמים.
זה לא ממש חכם, להתנהג כך.
זה נדוש, ונפוץ מדי, ונאמר כבר כל כך הרבה פעמים. ממש עכשיו יש עוד כמה אלפים טובים שצועקים את אותה הצעקה.
ואחרים אומרים שבסוף נהפוך לרובוטים.
ואת משמשת להם פה, ובזמנים אחרים הם משמשים לך פה.
האם חשבת פעם אחת ויחידה מחשבה שעדיין לא נחשבה בעולם?
שלא נהגתה עוד באף מח?
האם את יודעת בחירה אמיתית מהי?
בחירה אמיתית אפשרית אך ורק במקרה שבו אדם ניצב אל מול האחד, ובוחר בו.
בחירה שקרית מתרחשת כאשר בן האדם יוצר לעצמו שדה עמוס ברירות, ואומר לעצמו שעכשיו מותר לו לבחור אחת מהן. גאפ או ליווי'ס, הצגה יומית או ראשונה, ימין מרכז או שמאל... .
בכל אלה לא מתבצעת בחירה. יש נטיית לב, העדפה, שליחת היד אל עבר הסיפוק המיידי.
אני מניח שאת תמשיכי להתסכל על העולם, על הרשת, ולפזר ניחושי זעם כאלה או אחרים מפעם לפעם.
התבונני פנימה. בתהום. קפצי לתוכה, אל השחור האינסופי.
שם אנחנו נמצאים.
וכשיוצאים משם, אם יוצאים, רואים את הדברים באור.
שלום ענת.
אהבתי את כיוון המחשבה,
לא בהכרח מסכימה עם המסקנות.
נהניתי לקרוא אותך!
התגובות מספיק ארוכות גם ככה
אז אסתפק בתודה עם חיוך מתמשך
הנמשך כל הדרך מן הציני לרציני
נ.ב לשון מחודדת בשביל אחת שעברה זה מקרוב אצל החייט...
מסכימה עם דבריך,
ותודה לך :)
וגם לירון חקלאי.
תודה לך אייל. לעונג הוא לי.
לדעתי, אחד הצרכים הבולטים ביותר בעידן הרשת הסמנטית יהיה "הרצון לדעת איפה התוכן שלנו מטייל, מי משתמש בו ואיך."
נ.ב. שוב תודה לך ענת :)
שום דבר לא חדש תחת השמש, גם היום העיתונים עושים את הבחירות בשבילנו (גם את הבחירות הלכאורה דמוקרטיות) רובנו עצלנים מכדי לפתח דעות משל עצמנו ובוחרים מי יגיד לנו מה אנחנו חושבים ומה אנחנו רוצים. אם מסתכלים על זה מהכיוון הזה אז אולי ריבוי אמצעי תקשורת גרם לנו לעשות יותר בחירות ועל כן מעשיר את הדמוקרטיה ואת חופש הבחירה שלנו.
הווב 3 לא ישנה כלום, אולי רק את מי שבאמת יעשה את ההחלטות, ואולי פשוט יוסיף שחקנים חדשים (כמו שכל מדיה חדשה עשתה) ויגדיל את הבלבול שלנו לרמה שאולי נאלץ לעשות קצת יותר בחירות.
ותודה לאלכס שהפנה אותי אל הפוסט שלך :)
ענת גם בפוסט הזה לא נותר אלא להתרשם מהראיה המדוייקת.
בעניין "הבחירה וחיפוש האיכותי" מול "העצלנות והתכנים הרדודים" , כמו שכתבתי כבר בפוסט הקודם שלך, זה עניין של מצב רוח.
כמו פאסט פוד מול מסעדה טובה או מלון מפנק מול טרק בהרים.. להכל יש מקום.. לפי מצב הרוח
והפעם, קישור שעובד:
web 3.0 - לא מה שכולם חושבים...
תודה לך על העניין שאת מוסיפה לרשת הזו. בלעדיך היה קצת (אולי קצת יותר) פחות מעניין כאן.
אין לי יותר מדי כוכבים לתת אבל בכל זאת - קבלי *.
את מוזמנת (כן, גם אתם מוזמנים) להשתתף בדיון מסקרן שהתפתח בעקבות הפוסט הזה.
הדיון נערך בחדר הבא:
http://cafe.themarker.com/view.php?t=112756
ואוא ענתי זה היה ארוך...
אני עם נועם (פלד) חוצמזה מה שלמדתי בשנים האחרונות זה לסנן ...
לזהות את החומר המיותר ולדלג ישירות לחומר המעניין והרלווני.
פעם לימדו אותנו ללמוד בע"פ היום אנו צריכים ללמוד לסנן , למיין נכון ולדעת לאתר ולקרוא רק את החומר הרלוונטי למה שאנחנו צריכים.
לגבי "יעשו את הבחירות בשבילנו" - מנית הרבה סיבות, אבל לא את העיקרית שבגללה זה יקרה:
כי יש יותר מידי תכנים.
כשיש הצפה, גם אם שיעור התוכן האיכותי הוא קבוע (שיעור משמע באחוזים, כן?), זה עדיין אומר שתהיה כמות הולכת וגדלה של בינוניות, כמו גם של, רחמנא ליצלן, חרא. ואת זה כל מי שגולש שעתיים בקפה יכול לומר לך...
עננים (אלכס) תודה! אני אגיב לך על שלך אצלך.
המיתולוגית: קטונתי... ותודה מכל הלב.
ברביבר, מסכימה עם דבריך, שמחה שנהנת.
חגי, תודה ונכון וגם על שלך הגבתי בנפרד.
ככל הנראה, רמת חופש הבחירה שבן אדם משתמש בה, היא נגזרת של מודעות עצמית ויכולת העמקה.
להלן פוסט בעניין זה:
http://cafe.themarker.com/view.php?t=90477
ענת,
תודה! שוב הצלחת לכתוב פוסט מעניין ומובן גם לפשוטי העם (כמוני) שאינם בקיאים לרוב בתחום הטכנולוגי. מסכימה עם אריק שבמצב כיום ועוד יותר בהמשך עם התקדמות הטכנולוגיה, מקבלי ההחלטות יבחרו וילעסו את התכנים עבור רוב האנשים והם יקבלו באופן פסיבי ומבלי להתמרמר את המבחר שיוצע להם. מאמינה בכל אופן שעדיין יהיו רבים שימשיכו לחפש את התכנים המעניינים אותם ושאלה יהיו עוד יותר נגישים מאי פעם, כמו שאמר ברק. כבר כיום ניתן להגיע כמעט לכל נושא העולה על הדעת ובאפס מאמץ להתעדכן ולמלא את החסך בתחומים השונים. כיום התרבות, שפעם היתה פתוחה רק למתי מעט ולאליטיסטים במיוחד, רובצת לפתחי כל בלחיצת כפתור או עכבר. מתי כל כך הרבה אנשים היו חשופים למוסיקאים, אמנים, אנשי מדע ועוד כמו היום בעידן האינטרנט, שתכנים מכל הסוגים עוברים ומוצאים דרכם לכל בית. אדם הנחשף באקראי לתחום מסויים המוצא חן בעיניו יכול להמשיך ולהתעמק בכך דבר שלא היה קודם לכן. בטוחה שאנשים אלו שיחשפו דרך ערוצי התקשורת השונים לנושאים המעניינים אותם ימשיכו לבקש ולראות את אותם נושאים במציאות ובגדול וכך ימשיכו לבקר במוזיאונים, בתיאטראות ובבתי הקולנוע ולכן גם יהיו כאלו שימשיכו ללמוד את התחומים האלו. אז אולי התכנים בטלויזיה יהיו מוכתבים מלמעלה ויתאימו לחלק מהאוכלוסיה אך לאחרים יהיו עוד הרבה אפשרויות בחירה על פי טעמם.
מכיוון שיש מקום לכולם ולקולם,
גם להכי, אבל להכי מטומטמים -
אז באתי לומר לך,
מה שכתבתי ממש מזמן,
שכשקוראים אותך,
משהו מתנגנן ולוחש -
'זהו. זהו. ב ד י ו ק בשביל זה, אני כאן'.
ככה זה.
כשנפגשים עם אחד האנשים הכי יפים בעולם.
ככה זה.
כשיש. כשפשוט יש לב חכם. (למרות שלא פשוט לו בכלל).
זהו.
רק רציתי לספר לך,
שבדיוק בשביל זה אני כאן -
לקרוא אותך. ולנשום.
(ולשמוע ניגון לוחש)
ת ו ד ה...
פוסט מרתק. כתבתי משלי בהשראתך:
http://cafe.themarker.com/view.php?t=112669
הלינק לא עובד. תנסה שוב?
א. כבר היום יש לך כלי מעקב אחר תוכן (טקסטואלי) שעובדים בצורה מאוד מוצלחת, לדוגמא: Copyspace
ב. ברגע שאת הופכת את התוכן שלך לשיתופי את למעשה מוותרת על השליטה עליו.
אריק.
לא לגמרי מסכימה איתך.
ככה מדברים על כל דור ודור.
בהתחלה הספידו את דור הטלוויזיה, אח"כ את דור המחשבים, בכל דור יש את הפחד מהחינוך של הדור הבא כשלמעשה אנחנו רק חרדים להמשך דרכם של נשאי הגנטיקה שלנו.
העובדות הן שיש אבולוציה. וכל דור מפותח יותר מקודמו. והפס רק הופך רחב יותר ויותר. הן מבחינה טכנית, הן מבחינה מנטלית, הן מבחינה שכלית.
וכשאנחנו התחלקנו למחנות ירדנה ארזי ועפרה חזה אתה חושב שההורים שלנו רוו נחת?
ענת יקירתי,
הפוסט החצי ציני הזה הכן שימש חומר למחשבה ומכאן גם התשובות שגלשו לכיוונים מענינים...
כולנו לומדים תוך כדי ריצה מוטרפת
מסכימה איתך עם ההפשטה הזו.
היא נכונה ומדוייקת.
האיכשהו פחות מפחיד אותי מהלאנשהו.
הלאנשהוא גורם לי להרים גבה.
אני רוצה מעקב אחרי התוכן. אחרי השיפינג. אני רוצה לדעת איפה הוא, לאן הוא הולך ומה הולכים לעשות איתו שם.
אריק וברק וכולם (כולל אלה שהגיבו בפרטי)
זה פוסט חצי ציני, הוא מהווה סוג של הרמה להנחתה. חומר למחשבה.
כולנו לומדים תוך כדי הליכה.
וכל דבר שנאמר הוא תרומה לדיון.
כך אני רואה את הדברים(נקודת מבטו של יוצר התוכן) -
web 3.0
השלב השלישי באבולוצייה של "שיתוף התוכן"
שלב א': יש לי מה להגיד לעולם. אני דוחף התוכן שלי לצ'אטים, פורומים ותוכנות לשיתוף תכנים.
שלב ב': יש לי מה להגיד לעולם. אני מעודד את התוכן שלי לנדוד למחוזות רחוקים באמצעות r.s.s תיוג חברתי ואתרים לשיתוף תכנים.
שלב ג': יש לי מה להגיד לעולם. אני מעלה את התוכן שלי לאנשהו ואיכשהו הוא מוצא את דרכו למקומות 'הנכונים'.
אריק היקר,
ענת הצליחה לגרום לך לחיוך ענק
ואתה יקירי גרמת לי לחיוך ענק
בזכות מה התאפשר לי להתענג על המילים הכל כך מיוחדות של ענת?
בזכות מה התאפשר לי לגעת בגאונות היצירה שלך?
בזכות אמצעים טכנולוגים שלא היו קיימים לפני עשור...
וכך גם בעתיד.
העתיד צופן לך ולי הזדמנויות נדירות לגעת בתכנים מרתקים. שמחכים עבורך/עבורי בפינה חשוכה איי שם בעולם, שרק לך או לי יש בהם עיניין.
אני שותף לדעתך שהטכנלוגיה בסך הכל אמצעי. היא כלי ביד היוצר והיוצר הוא האדם.
קשה לי להבין מדוע אתה מוטרד כל כך מתופעת העדרים ומכוכב נולד (כסממן לתופעה).
כן, גם בקפה תופעת העדרים והכוכבים
קיימת במלוא עוצמתה. בכל מקום בו יהיו בני אדם תמצא את תנועת העדרים... זה היה לפני 1000 שנה וזה יהיה קיים בעוד 1000 שנה אם האנושות תשרוד...
תנועת העדרים, לא מבטלת את חירות המחשבה של הפרט.
בנוגע לכוכב נולד. אני באופן תמוה לא רואה בה תופעה שלילית. להיפך. אשמח אם תוסיף מילים על מנת שאוכל להבין מדוע כוכב נולד נתפס על ידך כתופעה כל כך שלילית. יתכן ופיספסתי משהו ואולי אתה צודק ובגדול. - תודה.
בנוגע לבתי ספר למשחק ולקולנוע. יתכן ואתה צודק. אבל החששות שלך מזכירים לי חששות שליוו את פריצת מכשיר הטלוויזה לעולם. גם אז רבים וטובים האמינו שהטלוויזיה תחסל את בתי הקולנוע וכו'...
תודה רבה,
ברק
ענת,
הצלחת להעלות חיוך ענק על לחיי...
אכן כפי שכתבת לי בפוסטך הקודם - צירוף מקרים משעשע.
לא נותר לי אלא לומר שוב מה שאמרתי שם.
ועדיין - עצם הדיבור על הטכנולוגיה, כאילו היא היא הדבר החשוב ולא מושאיה - כפי שמנחי תכניות טלויזיה מתחילים להאמין שהם הם החלק החשוב בתכנית - הוא דיבור שאינו מודע לעצמו.
גם בתגובות של אנשים מסויימים כאן ניתן לראות, איך אנשים מאוד מאוד מוכשרים וידענים גדולים (אני אומר את זה בכנות, ללא שמץ ציניות - אם זה לא ברור) נמצאים כל כך עמוק בתוך "המערכת" שהם אינם מסוגלים להרים את הראש מעבר לה...
לגבי "יש מקום לכולם": זה ברור. ומי בכלל שואל אותנו ?
אבל זו אינה בעיה לכשעצמה. הבעיה מתחילה כאשר התמהיל משתנה באופן כזה, שמאיים על קיומה של דינמיקה בריאה ומשלימה. אנחנו חיים את זה כיום במלוא העוצמה.
דוגמה קלה ומאוד קומוניקטיבית היא דוגמת "כוכב (סלקום) נולד".
הנזק שהתכנית הזו גרמה כבר הוא עצום. עמוק. בלתי ייאמן עד כדי כך, שאנשים מעדיפים לחיות כאילו אינם יודעים...
תיארת עדר? זה עדר קלסי. אחרי קילומטר אחד של ליחוך עשב שגידלו האבות, לא נותר כלום. יום אחד תבוא הילדה שלך ותגיד לך: "ללמוד? בשביל מה? אני הולכת להיות כוכבת בטלויזיה".
אבל זה כבר קורה כל יום, בכל בית. בקרוב יהיו ידיעות על קשיים של בית ספר למשחק, ושעומדים לסגור את בית הספר לקולנוע, ושאין תקציבים לאמנות כי אין מספיק קהל שבא לתיאטרון....
כי יותר מהר וקל בטלויזיה. כוכבים. בין לילה. והכל בגיבוי מוחלט של העולם העיסקי, הפיננסי, המסחרי, הכל התערבב כבר לכדי סלט אדיר של נוצצים חסרי טעם.
בתיאבון.
יש לי משהו לומר לגבי פרסום, זה קשור לחלק ממה שכתבת - אני לא יודע עד כמה המקרה שלי מייצג, אבל בכל זאת: אני עשיתי פרסום באינטרנט שעלה לי הרבה מאוד כסף, ובטיפשותי האמנתי לסוכנת המכירות שחשיפה גדולה תביא "מבול" של פניות, והתוצאות... עלובות ביותר. אבל דווקא מזה שהסתובבתי וחילקתי מודעות שלי בתיבות דואר בעיר, ומזה שמכירים אותי דרך העבודה שלי, ודרך זה שעבדתי בכל מיני בתי ספר ופרוייקטים הרבה שנים, ובאמת כל העבודה הקשה - זה מה שמביא לקוחות ופניות
ברק,
אין פה עניין של לחלוק על המסקנות או לאושש אותן. יש פה חומר למחשבה. עם אפקט מעגלי של היסטוריה שחוזרת על עצמה. כמו הפירוק של הגושים הקומוניסטים באירופה למדינות קטנטנות ולאחר מכן איחוד אירופה (שטרם הושלם) לגוש אחד וגדול.
ואני? מה נותר לי חוץ מאשר להביט במציאות המופלאה הזו ולחייך בהתרגשות.
(ולעתים גם לרטון. אופטימים או לא אופטימים - אנחנו עדיין לא רובוטים)
תודה על התגובה! גם לכל חזון וחזון יש מקום!
dp,
ב-ד-י-ו-ק.
וינצ'ה,
לצערי נראה לי שאת צודקת. אבל עדיין בחירה אישית.
עדי מ,
העניין הוא השפע,
צריך לגרות יותר את הסקרנות כדי ללמוד,
צריך לגרות יותר את בלוטות הטעם כדי לטעום,
צריך אירועים עתירי אדרנלין כדי להרגיש,
במילים אחרות - צריך להתאמץ קצת יותר. לחוות את הרגע. להתרגש.
אכן נבועת זעם..
עדין אני חושבת (מקווה) שלא נהפוך לרובוטים. יצר הסקרנות הטבעי עדין קיים.
למרות שאכן נראה לי שבעידן שלנו בו הכול מוגש ישירות ללא צורך להתאמץ יש לגרות את הסקרנות יותר.
נקודות למחשבה
אני חושבת שלמרות העצלנות שלנו למצוא לבד.
לא ניתן שימצאו בשבילנו.
תמיד נמצא בעצמנו את התכנים הנמוכים והנמוכים יותר.
ענת יקירתי,
תרשי לי הפעם לחלוק על המסקנות שלך.
ההתפתחות האבולוציונית של עולם המידע
לא תהפוך אותנו לחסרי בינה ודעת וחסרי בחירה אמיתי.
ההפך הוא הנכון!
התפשטות יכולות הבינה המלאכותית (AI) ונגזרותיה בקרב מקורות המידע, יאפשרו למקורות המידע לשלוח לנו מידע פרסונלי.
במקביל י
יתפתחו כלים שיעבירו בהדרגה יותר ויותר שליטה ל - User/Consumer
"בעידן החדש"
ה - User/Consumer יהפוך למלך הבלתי מעורר. הוא השליט הבלתי מעורר על טיב ועיתוי המידע שיזרום אליו. העידן החדש מאפשר לנו לפרוש מהעדר ולמצוא את המידע שמעניין אותנו בקצה ה Long-Tail
יש צדק בדברייך שאנחנו הופכים לאט לאט להיות דיגיטלים. אבל זה רחוק מלהיות רובוט.
מלבד המסקנות
הפוסט נפלא
תודה רבה,
ברק
זה לא מה שאמרתי,
אמרתי שיש מקום גם לבינוניות.
לגבי השאר:
זה נכון ששתי הסיבות העיקריות למוות בעולם המודרני היו ונשארו:
א. השמנת יתר
ב. רעב
לכן אני אומרת: לך תחפש לך דרך אחרת. לך תחפש לך אתרים איכותיים. אל תתן לעורכי התוכן לשלוט לך במחשבה.
והוציאנו מעבדות לחירות ואמרו אמן.
ולרונן מהתגובה הראשונה: תודה :)
היי אחות! לא תכננתי שייצא כ"כ ארוך
, כולה נבואת זעם...
טוב, כמי שמטיפה לזה - מי כמוך יודעת ששפע של אחד תמיד בא על חשבון דיכוי של אחר. ואם זה שפע של תרבות, אז זה בא על חשבון דיכוי של תרבות אחרת.
לגבי "יש לנו הכל ומה רע בבינוניות"? את צודקת - בינוניות זה מה שרוב האנשים רוצים. כי מעט מאוד מתחברים על תכנים גבוהים, ומעט מאוד באמת שוחרים אל הזבל. ואם כך, זה מוכר פרסומות הכי טוב - וצריך לשאוף לזה כמה שיותר.
לדוגמא, אתרי החדשות YNET ו NRG. בהם הגדילו לעשות, וכמעט בדרך קבע אני רואה איזו כתבה על רכילות או סקס או חרטא כזה, במקום שמיועד לכותרות ראשיות. הכל למען עוד פרסומת.
אחותי, זה שאת מעלה באחת וחצי בבוקר פוסטים כאלה, זה מעורר הערצה, כבוד הערכה ומביא אותי למסקנה, הידועה, שאת מטורפת.
בגלל זה אני אוהבת אותך.
איך את?
נשיקות
אין עליך.