על עידן התקשורת, חברת השפע ואיך כל זה יוביל בסופו של דבר ל WEB 3.0
אנחנו חיים בעידן התקשורת.
העידן שמספר את הסיפור. שמסקר. מתעד. מצלם. חושף. רמאויות תמיד היו. נשיאים חרמנים תמיד היו. אנשים רעבים באפריקה תמיד היו. אבל אף אחד לא היה שם כדי לתעד את זה. לצלם את זה. לסקר את זה. לספר על זה. אנחנו חיים בעידן שמספר את הסיפור. של כולם. על ידי כולם. אין חדש תחת השמש.
אנחנו חיים בחברת השפע.
זה התחיל ממכולת, עבר למיני מרקט, לסופר מרקט ומשם ל"מחסני מזון". זה התחיל מקורנפלקס אחד, עבר לחיטה מלאה, אורז תפוח וכיום המדפים גדושים בשפע רב של דגנים מכל הסוגים. זה התחיל מערוץ 1, אח"כ נוסף לו עוד אחד, אח"כ הטלוויזיה הקהילתית ומשם לטלוויזיה בכבלים ובלווין. זה התחיל מרשת אינטרנט מפגרת ואיטית והפך לרשת מפותחת ומהירה ששפע של תוכן יכול לעבור בנתיביה ללא הפרעה במהלך יממה יחידה.
חברת השפע מספקת לנו (איך לא) שפע רב של מוצרים, של שירותים, של בחירות.
תעשיית הפרסום חוגגת ובצדק.
החברות הגדולות הן אלה שהתפתחו וצמחו עם השנים, נתנו שירות טוב, מוצרים טובים, החברות הגדולות הן תוצר של תהליך. אמיתי. לא כוכב נולד. משפחת שטראוס לא קרתה בן רגע. זה הכל התחיל ממחלבה.
אותן החברות, כעת, צריכות לבדל את עצמן משאר החברות. תקציב פרסום גדול של חברה גדולה - זו לא מילה גסה בניגוד למה שנהוג לחשוב. זה לא לוקסוס, זו לא דורסנות. זו חובה וראייה נכונה של מציאות שבה יש הכל מהכל ויש מקום לכולם ובעיקר, יש תחרות על תשומת הלב.
בחברת השפע לכולם יש מקום.
לכל מי שעסוק בלכתוב ברגעים אלה רקוויאם לחלקים מסויימים בשוק התקשורת, אני רוצה לספר שגם שם לכולם יש מקום. גם לטלוויזיה, גם לאינטרנט, גם לסלולאר, גם לקולנוע, גם לרדיו, גם לתעשיית המוזיקה, גם לאמנות, גם לעיתונות, גם לספרות, לכולם. אף אחד לא ימות. תניחו את העטים.
לכל אחת מהפלטפורמות יש הצדקה קיומית ולכל מי שמלין על נחיתות ורדידות של תכנים ועל הדרדרות באיכות התוכן אני רוצה להגיד שגם לכל צורות התוכן יש הצדקה קיומית: גם לתכנים הטובים גם לבּינוֹניוּת וגם לחובבנוּת
לכווולם.
למה?
ככה! כי יש מקום!
כי לא כל הבמאים הם טריפו. ולא כל הלהקות הן ה Beatles ולא כל הסופרים הם בוקובסקי ולא כל המשוררים הם טי אס אליוט ולא כל הפילוסופים הם שפינוזה והרוב המוחלט הם חרטטנים חסרי תקנה כמו עבדתכם הנרצעה.
אמה מה?
יש מקום! כולם יכולים לבוא לידי ביטוי. יש מחסן מזון, יש רוחב פס, יש ריבוי מסכים ופלטפורמות. תקראו לזה איך שאתם רוצים.
השורה התחתונה היא אותה השורה התחתונה.
אנחנו מטומטמים.
למה? כי יש תוכן איכותי והבחירה היא בידינו. כי אנחנו צריכים לקום וללמוד איך לחפש תוכן איכותי, כי הוא שם. כי אנחנו לא כבשים ופה זה לא עדר. כי לא חייבים לחפש את המטבע איפה שיש אור. כי יש לנו מספיק תבונה כדי לדעת איזה קורנפלקס אנחנו יותר אוהבים. איזו תכנית טלוויזיה אנחנו יותר אוהבים ובאיזה מסך אנחנו מעדיפים לצפות בתכנים שאנחנו בוחרים. כי יש לנו בחירה. אמיתית.
אבל
הרשת צועדת בצעדי ענק למקום שבו יעשו את הבחירות בשבילנו. למה? כי אנחנו עצלנים כי אנחנו אוהבים שעושים את העבודה בשבילנו כי אנחנו מעדיפים עורכי תוכן ותוכנות שיחליטו במקומנו מה אנחנו אוהבים לצרוך. כי זה יהיה הטבע של ה WEB 3.0 כי אנחנו יודעים שהשורה הראשונה היא השורה התחתונה ושסה"כ אין חדש תחת השמש. אז אנחנו מוותרים. מראש. על הבחירה.
ועוד מעט יבוא ה WEB 3.0 ויטרוף את כולנו.
ואנחנו בדרך הנכונה להפוך להיות רובוטים. חסרי בינה ודעת. חסרי בחירה אמיתית. או שאנחנו כבר כאלה ואף אחד לא סיפר לי.
מאמר קטן לקינוח אודות ה WEB 3.0.
*מומלץ לקחת לפני השינה.
|