העכביש הסגול - הסיפור הרומנטי לשבת בהשראת ציור של רפאלה מהקפה

לצפייה במסך מלא

העכביש הסגול - הסיפור הרומנטי לשבת בהשראת ציור של רפאלה מהקפה

‎58

יחסים רפאלה הציירת

99 תגובות יום שבת, 11/7/09, 17:56

הצביטה הכואבת העירה אותה שטופת זיעה קרה בשעה 3:40 בלילה. לבבית שפשפה את חזה, במקום שחשה את צביטת המלקחיים , הכאב קהה, אך לא התפוגג. בעיניים פקוחות בהתה לבבית בקיר חדרה, אך החלום סירב ללכת. עכביש סגול ענק אחז בלבה אחיזת מלקחיים, ומנע כל כניסה אליו. וזה היה כואב, לעזאזל!

שברי החלום נעו אליה בחשכת החדר: העכביש הסגול מתביית על לבה, ומסלק ממנו את כל המנסים להיכנס אליו. אם כל זאת לא מספיק, הרי שצמח פראי ודוקר בצורת חרב, התרומם ליד העכביש, והשלים את ההתעללות בגופותיהם של הדגים שהגיעו בשחייה עד הכניסה . היא לא העזה להירדם שוב. התמונה האיומה של דגים צבעוניים בעלי גוף של גבר, מתקרבים לפתח המזמין של לבה החם, הקורן אור אהבה זהוב מתוכו, מתקרבים ונופלים חלל בין צבתותיו האכזריות של העכביש הסגול, הלמה בה ללא רחם. הכאב בלבה לא פסק לרגע.

גם בבוקר היה לבה אחוז כאבי צבת ללא הרף. היא סיימה את בדיקת המצאי של סוף שנה בסניף הדואר שניהלה, פיקחה על עבודת הפקידים, קיבלה סוכני מעטפות לחדרה,וטיפלה בבעיות מטבע זר עד שהדואר נסגר. אך גם כיום העבודה הסתיים, הכאב לא פסק. במוחה עלו סיפורי הזוועה של התקפי לב גם בשכבת הגיל שלה, גיל ה-40. לא ייתכן שזה מה שקורה לה, הרי זה תמיד מלווה בכאב בכתף השמאלית או בשיתוק של היד. לבבית הניעה את ידה, אך לא חשה כל כאב. ואילו הכאב בלבה, כמו אמנם נתפס בצבת של עכביש, המשיך וליווה אותה.

הטלפון הנייד שלה קיבל הודעות אס.אם.אס ללא הרף. אורי שאל אם אפשר היום לסרט חצות. רועי ביקש שתחזור אליו לאחר 4 ניסיונות לתפוס אותה, שלא נענו. גבי בר המזל הצליח לשמוע את ה"הלו" שלה, אך מיד נתקל בלשונה החדה, ונסוג לאחור. כן, היא הייתה גרושה מבוקשת. שוק הפנויים-פנויות סער כולו, כשנכנסה אליו בכניסה היאה למלכה. כל מי שעונה להגדרה "זכר" חיזר אחריה., ולא פלא. גזרתה החטובה, שערה הערמוני הגולש, מוחה המבריק, לשונה החדה, מהירה ואכזרית כברק פולח. והגברים זרמו וזרמו. דומה היה שנהנו להידקר, בדיוק כפי שלבבית נהנתה לדקור.

אפופת דאגות נכנסה לבבית למחלקת טיפול נמרץ בבית החולים הקרוב. "כואב לי בלב. כאילו צבת...", תיארה שוב ושוב את מצבה לפני אחד, שניים, שלושה, וארבעה רופאים. היא עברה את הבדיקות השגרתיות שכללו א.ק.ג., לחץ דם, ועוד. שום דבר חריג לא נתגלה. אך הכאב לא פסק. לבבית דרשה להיכנס למנהל מחלקת פנימית ולב. ביטחונה העצמי שפתח בפניה דלתות כל חייה, עמד לה גם כאן.

פרופ' חיים טוב ניסה להסביר לה דקות ארוכות, שהכאבים הם רק בדמיונה הקודח. לבבית המשיכה להתווכח. "באמת, אין לי מושג למה אתם לומדים כל כך הרבה שנים, אם אתם לא יכולים לתת לי דיאגנוזה פשוטה!", דקרה לשונה את הפרופסור.

פרופ' טוב הזעיק את עמיתיו, ויחד הסתודדו בחדרו זמן ארוך. לבבית נקראה לחדר לאחר מכן, כשפניו הרציניים של הפרופ', מדאיגים אותה קמעא. "נו, מה מצאתם? מה יש לי?", שאלה בחשש. הפרופסור הביט בה בעיניו התכולות, הנבונות, ודומה היה שזיק של רחמים ניצת בהם. "אנחנו עומדים להכניס אותך לניתוח לב פתוח!", הטיל עליה את הפצצה.

לבבית הרגישה שהחדר מחשיך. הדם אזל מפניה, שהפכו לבנות כסיד. הרצפה התקרבה אליה במכה, ואחר לא זכרה דבר. כשנעורה מעלפונה מצאה את עצמה במיטה לבנת מצעים, כשעיניים תכולות, נבונות מתבוננות בה באהדה. "התעלפת", הסביר לה פרופ' טוב, אז החלטנו לחכות קצת עם הניתוח עד שתתאוששי". עשרות שאלות קדחו במוחה של לבבית: "מה פתאום ניתוח לב פתוח?", שאלה בסוף בקול חלוש.

פרופ' חיים טוב דיכא ביד חזקה את הצחוק הפראי שבעבע בו מבפנים. "מצאנו שהלב שלך חסום, וחייבים לפתוח אותו, אחרת זו סכנת חיים עבורך", הסביר, נהנה מהבעת האימה שהתפשטה על פניה של הפציינטית היפה ביותר שנכנסה אי פעם למחלקה שלו. "אבל ניתוח זה הדבר היחיד שיעזור? אין דרך אחרת?", הפצירה לבבית כשדמעות חונקות את גרונה.

"יש עוד דרך אחת", פתח הפרופסור. הוא התקרב אל פניה. היא יכלה לחוש את לבה מגביר את פעימותיו. כל המשפטים השנונים שידעה לומר , נעלמו באחת. היא ניסתה לומר משפט ציני דוקרני כל שהוא, אך דבר לא יצא מגרונה.

הפרופסור שם את ידו על לבה, וכל מה שיכלה לחשוב היה - ,איזו יד חמה ואיתנה!". בידו השנייה נטל את כפה החיוורת, ואז אמר בקול איטי אך ברור: "אם תוכלי לפתוח את לבך החסום בעצמך, לא תזדקקי לניתוח לב פתוח".

לבבית קפאה בתדהמה. אחר הדפה את הדחף האינסטינקטיבי שלה לדחוף את ידו של הפרופסור הלאה מלבה. היא הניחה לעצמה ליהנות מתחושה בלתי מוכרת של חום נעים, שהלך והתפשט בגופה. כשעצמה את עיניה, יכלה לראות בבירור את העכביש הסגול נסוג ונעלם מפתחו הזוהר של לבה, כשהוא עוקר עמו את צמח החרב הדוקרני. כשפקחה את עיניה, לא חשה עוד כל כאב.