| סיפורי קרת-ביקורת-סטודיו למשחק ניסן נתיב הסטודיו למשחק ניסן נתיב נוסד בשנת 1963 ע"י ניסן נתיב המנהל אותו עד עצם היום הזה. מאז הוציא הסטודיו 41 מחזורים והשנה יסיים המחזור ה42. בכל כיתה לומדים כ 15 תלמידים כדי שאפשר יהיה להתיחס אישית לכל תלמיד. זאת כנראה גם הסיבה שבהצגה"סיפורי קרת"אותה ראיתי משתתפים 15 שחקנים ופסנתרן. אינני אוהב הצגות בהן השחקנים מספרים סיפור בצורה פרונטלית עם הפנים אל הקהל ללא דו שיח והתיחסות אחד לשני .הצגה זו היא כזו ברובה,אך למרות זאת נהנתי מההצגה ולא השתעממתי אפילו לרגע. זה הודות לתנועה הרבה על הבמה,למוסיקה,למשחק הטוב והבימוי הקיצבי. ההצגה הנמשכת 90 דקות ללא הפסקה מורכבת מ 18 סיפורים קצרים באורך ממוצע של 5 דקות כל אחד שעובדו ובוימו ע"י אילן תורן עפ"י הספר"צינורות'' מאת אתגר קרת. אלו סיפורים של צעירים תל אביביים העוסקים באהבה,יחסים עם ההורים,צבא,אכזבות באהבה,התלבטויות נעורים,נסיון מיני ראשון,בגידות, התמודדויות ראשונות בחיים. אין קשר בין הסיפורים והם מסופרים-משוחקים-ברצף כשסיפור אחד נכנס בסיפור השני ורק מילה או משפט הנאמר על הבמה תוך כדי הסיפור נותן לך להבין מתי נגמר סיפור ומתחיל שני. הבמאי שהוא כאמור גם המעבד שילב בהצגה הרבה תנועה, מוסיקה,פנטומימה כדי לשבור את החדגווניות שבהצגה ללא דו שיח. זה נתן קצב להצגה והיא מתקבלת כדבר שלם ולא כקטעי סיפורים נפרדים. כל השחקנים יושבים משך כל זמן ההצגה בעומק הבמה ומתקדמים לקידמתה כאשר לוקחים חלק בעלילה. שילוב שירים ומקהלה בהצגה נתן לה חיים. אין תפאורה על הבמה פרט לכסאות וספסלים בצבע העץ. הכוריאוגרפיה-מרינה בלטוב- פשטנית חוזרת על עצמה, נפנוף ידיים סתמי ומיותר כדי ליצור תנועה מלאכותית על הבמה אך מוסיפה רבות ,נאה ומתקבלת יפה. המוסיקה-יהלי תורן ונדב ויקינסקי- המבוצעת בשירה ובפסנתר ששם המפסנתרן אינו מופיע בשום מקום, ערבה לאוזן וכאמור גם היא מוסיפה להצגה. התלבושות-מור שושן- כולן בצבע אפור ,נאות כשההבדל בין אחת לשניה בפריט קטן או תוספת לבגד. כל התפקידים בהצגה אפיזודיים ורובם בוצעו היטב. כוון שהקטעים קצרים מאוד אין אפשרות להתעכב על גילום תפקידי אופי או יסודי. לצערי איני יכול לציין שמות המבצעים שהתרשמתי מהם ביותר כי בתכניה או בכל מקום אחר הופיעו שמות הסיפורים בלבד ללא ציון שם השחקנים המשתתפים בכל סיפור. ובכל זאת אציין ארבעה שנראו לי ביותר ואיתם הסליחה על שאיני מציין את שמם מחוסר ידיעה. בסיפור "שלמה הומו כוס אל אומו"בחורה אמרה שהיא מורה מחליפה.היא שיחקה את כל תפקידיה ברגש והיטב. התרשמתי גם מבחור עם סיבי זקן על הפנים ומהירש ב"ימים כמו היום"ולא רק בסיפור זה. ואחרון שלמה .באחד הקטעים הופיע עם עניבה ארוכה וגילם תפקיד של נער ההולך בפעם ראשונה לזונה ושיחק נבוך, בתמימות ,בטבעיות ונראה לי שיהיה מוצלח מאוד בתפקידים קומיים וכשובב. לראות או לא לראות: כן בהחלט אך אני מצפה לראות בהמשך מחזה עם תפקידי אופי ו"בשר". נכתב על ידי elybikoret , 11/3/2007 07:29 |