פיוט ישמח לבב אנוש
פוסטים אחרונים
- במקום היקו פולני 26/5/10
- עריכת כתבי יד - שירה 17/5/10
- 2 בלילה. וולט ויטמן 6/5/10
- אחות לא ידעתי: שיר געגועים 29/4/10
- אל תירא 22/4/10
- ראינו ביפי הארץ הזו 15/4/10
ארכיון
שיר פרדה
שיר פרֵדה
אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּהכִּנְשִׁימַת שָׁמַיִם אֶעֱרֹגאַחַר הִסְתַּלְּקוּתִי. תָּבוֹא בַּסְּבַךְ שְׁתִיקָתִי תֵּרֵד כַּטַּל דִּמְעָתִי בִּלְחִי-עֵשֶׂב.
אִם לֹא תִּמְצָאֵנִי בְּנִי, שָׂא עֵינֶיךָ לֶהָרִים אֶל סֵתֶר יַעַר שָׂא שָׁם אִצְטְרֻבָּל מִתְגַּלְגֵּל בִּזְנַב עָנָן אֶהְיֶה
מתוך הקובץ "פעמוני רוח, חלילי אור", שיראה אור בהוצאת קֶשֶׁב לשירה
|
תגובות (154)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
בחלק הראשון כאב וזעקה על אי-היות
אחר נחמה בדרך חזרה מן השמיים אלי אדמה.
יש משהו מרגיע לא רק את היקרים לנו אלא גם אותנו בכך שנדע שנשאר בתודעה גם אחרי לכתנו.
ואצטרובל, מילה נהדרת, אני שבויה:)
תודה עודד.
חן-חן, מיכל
תודה, רומפי. תרגיעי תרגיעי, לא הלכתי לשום מקום...
נפלא, עודד.
אפשר לקרוא את השיר כפרידה, אבל גם כהצהרת אהבה לבן ולטבע.
עודדי, שיר נפלא...
עצב מתוק.....
לאן אתה חושב שאתה הולך בכלללל?????
נראה לך שמישהו מותר לך פה????
* ולמה הפסקת לידע בכלל???
אהבתי כל כך....
שלום עודד
אני מוצא חוט מקשר בין שיר זה
לבין שירך "אני רואה הר", את הרצון בהתמזגות עם הטבע כדי "לשמר את הנפש" (אם הייתי פסיכולוג הייתי אומר משהו על השפעת גיל בהקשר של הרהורים או אף התגברות החשש מפני הקץ חסר ההמשכיות וסופיותו המוחלטת של המוות), ולבן הוא מיעד "תפקיד" של שימור האב ( מעבר להמשך השושלת הגנטית) וזכרו באמצעות מחשבה/הזכרות אודותיו - וזיהויו באצטרובל, אבל אם בשיר "אני רואה הר" אני מדמה למצא רמז לרצון להפוך לכוח טבע (אני מתפתה לאמר - איתני הטבע, וממילא אני סבור שאדם בכלל ויוצר בפרט הוא מאיתני הטבע, ויצירתו היא גם אמצעי לשימורו בזכרון). זאת, למרות הצניעות המצויה בשורות אלה בו זמנית. ואילו כאן הבקשה היא מנימליסטית וצנועה "במפגיע".
שיר נוגע ללב ויפה (אלא מה?)
שמעון
אובכן
מצטערת להשתמש במילה נדושה
מקסים
שיר פרדה
צוואה
קלוע כצמה אל תוך נופי הארץ
אהבת הטבע
ואהבת הבן - דם מדמך
אהבתי מאד
והרי אני לשמחתי אישה רומנטית
בלתי מרוסנת
בחיבה
לאה
אל דאגה, לולי. יש לך מקום שמור...
חן-חן, קסנדרה
תודה מקרב-לב, רננה
תודה, שמים
שמור לי מקום
אבוא להתגלגל לצידך....
כהורה, מעניין לקרוא את השיר הזה. ההבעה יפהפיה, זו פעם ראשונה שאני קוראת שיר שכתבת,
ואני מוצאת אותו כתוב מצוין, ולטעמי.
כתוב במשלב לשון גבוה אבל פשוט וברור לכל קורא, כמה יפה.
בעניין הרעיון, אפשר לנתח אותו בהקשר של יותר מסיפור מקראי אחד, ונדמה שלא כיוונת
לאף לא אחד מהם, זה רק מחזק את הבנת הרעיון.
תודה על השיר.
המילים שלך הביאוני לידי דמע
בעדינות אין קץ שירטת את מקורות הגעגוע
את הערגה למה שלא יהא עוד באותו האופן שהיה
תודה, רננה
אהבתי לקרוא יש לך כתיבה מיוחדת
עדכן מתי יצא ספרך לאור והיכן ניתן לרכשו :-)
ובאתי בסבך שתיקתך
והיית
שם
והייתי איתך
אפרת
*
נגעת
בי
חן-חן, גל
המון תודה, לנה
תודה, יעלי. אל דאגה, עוד לא הלכתי מכאן...
תודה לך, נטלי
תודה מקרב-לב, איימי
הכבוד שאתה נותן למילה מרגש כתמיד.
שיר שיש בו תחושה של התרוממות.
אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה
כִּנְשִׁימַת שָׁמַיִם אֶעֱרֹג
אַחַר הִסְתַּלְּקוּתִי.
תָּבוֹא בַּסְּבַךְ שְׁתִיקָתִי
תֵּרֵד כַּטַּל דִּמְעָתִי
בִּלְחִי-עֵשֶׂב.
אִם לֹא תִּמְצָאֵנִי
בְּנִי, שָׂא עֵינֶיךָ
לֶהָרִים אֶל
סֵתֶר יַעַר שָׂא
שָׁם אִצְטְרֻבָּל
מִתְגַּלְגֵּל
בִּזְנַב
עָנָן
אֶהְיֶה
אל המקום שעזבנו, אנו מתגעגעים מאוד, לאחר לכתנו,
אך אז - שתיקתנו - שווה זהב .... ורק הדמעות, כפניני נפש, מדברות ...
לאחר מכן, מתנדפים, והופכים להיות פרי הדימיון, של הזוכר אותנו ...
הזיכרון, משתנה הוא בדיוק כמו שעננים משנים צורה פעם בדמות איצטרובל ופעם בדמות דמעה ....
נפלא נפלא נפלא ....
אהבתי
לנה
לשיר הזה יש צליל של צוואה,
אמנם רוחנית...אך עדיין...
אני לא מוכנה לשמוע!
למרות שהוא מהאעמממממם
כולנו.
____
תודה עודד'וש.
כתוב נפלא
עצוב נודע חודר עמוק פנימה לנשמה.
פרידות תמיד כואבות ועצובות ורק אתה יודע לכתוב כל כך ברגישות יפה ונוגעת ללב.
תודה עודד היקר.
מאחלת לך חיים ארוכים יפים בריאים ושלווים ולראות נכדים ונינים - ונאמר אמן!
תודה לך, קרן אור
המון תודה, איריס
תודה, זהבה
מקסים.
ישר חשבתי על שירת האזינו.
נקטע לי:
המשובחת - שהיא תמצית הנשמה שתישאר..
ותסלח לי אם חיברתי את זנב הענן לאיצטרובל - זה בא לי ככה טוב..
זנב האיצטרובל הוא כמו יין שמצמצמים ומצמצמים עד שמקבלים את התמצית המשובחת
חן-חן, נעמי
תודה, ארנה
תודה, גרטה
עודד גם ההשלמה עם הגורל
קבלה במילותיך לחן
ואני מאזינה
מוקסמת*
נוכחות ערטילאית, אך בהחלט קיימת.
חיים ומוות, ארץ / שמים, אצטרובל / ענן
זנב
שארית
אדם
נמוג לשם.
עודד יקר,
שירך הוביל אותי אל הפרידות
מיקרים לי ומהורי האהובים...
נזכרת בהשלמה שלהם עם המוות...
ובהשלמה שלי אל מול ים הגעגועים
ולפעמים השקם בבוקר כשאני יוצאת לגינה,
אותה "טיפת טל" על לחיי גורמת לי
לחייך ולהביט למעלה....
תודה על שיר מקסים ומנחם.
גרטה*
תודה לך, שושי
כל כך עדין
כל כך מרגש
כל כך מלא חיים
תודה*
שושי שמיר
שָׁם אִצְטְרֻבָּל
מִתְגַּלְגֵּל
בִּזְנַב
עָנָן
אֶהְיֶה
נפלא שירך. תודה (:
חן-חן, יפעת
תודה, חמוטל
עודד
ריגשת אותי עמוקות בצהריי היום הלוהט הזה. דמעות של חיים.*
עודד,
(זרק אותי באמצע ההודעה, הקפה הזה)
מעודן ויפה ה"אחרי מות" הזה.
במיוחד אהבתי את הסוף -
בזנב ענן אהיה.
חשבתי על שירו של עמיחי (לא כברוש)
וכמה יפה להשאיר חותם או להגיח
בסימנים קטנים.
תודה!
מירה
ע
לקרוא אותך ולהתרגש מתחושות חודרות ללב
ומכתיבה נהדרת ויפה
חן-חן, דליה
תודה מקרב-לב, מרוונת יקרה
תודה, איריס
תודה, ענת
תודה, אביה
תודה מקרב-לב, נתי
תודה, דולי
חן-חן, עדית
תודה, רותי
תודה לך
תודה, שטוטינקה
תודה, אמירה
חן-חן, סיגל
תודה, מירה. ברוכה הבאה!
עודד שיר פרידה מאב לבן
מלא השלמה ואף הדמעה כה טבעית המדומה לטל
תחושה של איחוד כחלק מהטבע הסובב
הליכה מחוצה פנימה
והערגה למקום הזה... עבורי הוא- המימד הרוחני פה נשמתי מחוברת באיזון עם שאר הנשמות ועם שאר היקום
ועוד בעולם הזה !
והפרידה זמנית כאשר הבן יחפש על פי המפה שהטוות לו את מקום המפגש בינכם
אִם לֹא תִּמְצָאֵנִי
בְּנִי, שָׂא עֵינֶיךָ
לֶהָרִים אֶל
סֵתֶר יַעַר שָׂא
תודה, תמי
איציק יקר, תודה על התגובה המושקעת. אכן הרחקת מעט נדוד [הסצינות המקראיות לא היו במחשבתי כשכתבתי את השיר וגם לא אחר כך], אבל פרשנותך מאלפת ולגיטימית כמובן
חן-חן, גלי
המון תודה, תמר
תודה, עדי
אוי עודדי, את השיר הזה במיוחד...
כמה ענוג וכואב ומשלים ושלם...
ועלי עשב תרד דמעתך- זו שנאצרה בשיר ההוא ולא ירדה,
כעת היא מרשה לעצמה.
וכדי לראות באמת צריך לשאת עיניים, ואז אפשר לצרף שתיקה של איצטרובל לדמעה של קצה ענן, ולמצוא אותך שם.
וגם המקום הזה יערוג אליך " כאיל תערוג על אפיקי- מים"
שונאת פרידות, בעיקר מהזן הזה, אבל אם להיפרד אז רק כך,כמו במילים שלך
זה שיר פרידה...
יש בו כאב
ויש בו פרספקטיבה נבונה.
"תָּבוֹא בַּסְּבַךְ שְׁתִיקָתִי
תֵּרֵד כַּטַּל דִּמְעָתִי
בִּלְחִי-עֵשֶׂב. "
שתיקה שדומעת פרידה
ולמרות נימת העצב
יש נינוחות מסויימת,,
שיר שנוגע עמוק*
עודד הנודד
"זה שיר פרדה
אז בוא רק ואמור שלום"
מרגש השיר נוגע ועצוב
ולכל אחד מאיתנו אני מאמינה
יש שיר פרדה שכזה
אני גם הכנתי את מסע ההלוויה שלי:)
ואת ההספד ועוד:)
לא מוצאת בקפה אז מביאה מהתפוז
http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1405146
עד מאה כעשרים
שוב אשוב
נפלא עודד!
נפלא וחכם. ההכרה בעובדה שיש סוף לא צריכה להפחיד או להעציב.
קבעת פגישה יפה ועדינה בעתיד - ומה עוד יבקש הבן?
*
אשא עיני אל ההרים....
מאין יבוא עזרי??
לא שהבנתי למה התכוון המשורר,
אך התרגשתי....
מהפרידה...
מכמיהה לעוד פיסת חיים....
תודה עודד!!
אני לא יודעת איך אפשר להיות איצטרובל מתגלגל בזנב ענן,
אבל זה נשמע לי הדבר הכי טוב שאפשר לרצות - במלים שלך.
וכרגע, בשעת בוקר יפה כזאת, זה בדיוק מה שהייתי מאחלת. לכולנו.
מניחה שתהיה בעוד מקומות ואירועים מלבד האיצטרובל....
אבל יפה מאד ,עודד השודד
כייף לקרוא אותך.
השילוב עם שפה תנכי"ת "יערף כמטר לקחי תיזל כטל אמרתי" מקסימה בעיניי
משיב למקור.
אומנם זה שיר השלמה עם הגורל הצפוי,
אך מותיר סימנים להימצאותך...כל זמן שאוהביך קיימים, ימצאו אותך ואפילו בזנב איצטרובל.
עוד אשוב להניח ניצנוץ
שופרא דשופרא ידידי
כרגיל:)))
*
}{שטוטינקה
עודד,
אתה פורט על הנימים הדקים ביותר שלי....אשוב.
אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה
כִּנְשִׁימַת שָׁמַיִם אֶעֱרֹג
אַחַר הִסְתַּלְּקוּתִי
ישנם מקומות שהערגה שלי אליהם לא פוסקת לעולם,
והמשפט הזה פשוט הזכיר לי שאם אמות, זה מה שהייתי לוקחת איתי..
תודה איש יקר, על שהזכרת לי..
שבוע מקסים לך.
סיגל.
עודד,
שבתי מן הניכר,
עורגת אל מיליך.
מירה
בכתיבתך יש המון השלמה ואני מקנאה בזו ההרגשה....
ואתה כותב הכי טוב שיש....וכל מילה מיותרת....
חברי היקר עודד...
תמי
שיר פרֵדה
אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה
כִּנְשִׁימַת שָׁמַיִם אֶעֱרֹג
אַחַר הִסְתַּלְּקוּתִי.
תָּבוֹא בַּסְּבַךְ שְׁתִיקָתִי
תֵּרֵד כַּטַּל דִּמְעָתִי
בִּלְחִי-עֵשֶׂב.
אִם לֹא תִּמְצָאֵנִי
בְּנִי, שָׂא עֵינֶיךָ
לֶהָרִים אֶל
סֵתֶר יַעַר שָׂא
שָׁם אִצְטְרֻבָּל
מִתְגַּלְגֵּל
בִּזְנַב
עָנָן
אֶהְיֶה
עודד, איני יודע אם כיוונת לכך אבל אני מוצא כאן התכתבות עם סיפור העקידה או אם תרצה, שיבוצים ורמזים לסיפור העקידה. הנה כך:
אתה מדבר בשיר על "המקום הזה", גם בסיפור העקידה נשלח אברהם אל ארץ המוריה אל מקום מסויים באחד ההרים: "וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת-עֵינָיו וַיַּרְא אֶת-הַמָּקוֹם--מֵרָחֹק". לאורך סיפור העקידה מגובר כל הזמן על "המקום"עוד כמה וכמה פעמים . גם אלמנט של חיפוש אחר המקום מתקיים בשירך כמו גם בסיפור העקידה.
אתה מזכיר בשירך את הסבך, ואני נזכר בסבך הבראשיתי:" וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא וְהִנֵּה-אַיִל, אַחַר, נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו"
אני שם לב גם למילה בה חתמת את השיר:" אֶהְיֶה" - שזהו שמו המפורש של האל (אחד מני כמה:-)):" וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָאֱלֹהִים, הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתִּי לָהֶם, אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם; וְאָמְרוּ-לִי מַה-שְּׁמוֹ, מָה אֹמַר אֲלֵהֶם. יד וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-מֹשֶׁה, אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה"
נו טוב, במקרה הזה הרחקתי עד ספר שמות ומעמד הסנה, אבל גם שם ישנה התייחסות למקום:" כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו, אַדְמַת-קֹדֶשׁ הוּא".
ועל כן, הגם שאני כמעט כופה את הקריאה האינטרטקסטואלית על השיר, אני רואה בשיר חיבור לאלוהות, לנוכחות אלוהית, או אולי להתחברות עם האלוהים, כמו גם לכך שמרוב שהמקום אותו מתאר המשורר כה חביב עליו הוא מתאר אותו כקדוש ומאליל אותו. אני זוכר גם שלא פעם מכונה האל "המקום".
בקריאה אחרת אני רואה שהדובר מבקש להקל על הנפרד ממנו, בנו, הוא נותן לו סימנים היכן יוכל למצוא אותו , היכן רוחו עדין שורה ונוכחת - והמקום שהוא אוהב שם רוחו תשכון מאחר והנפש נוהה אחר אהבותיה. אהבת המקום על פי השיר (והבנתי) היא רצון להיות לאחד ממנו, לדבוק בבשרו. הדים לכך אני מוצא בשיריך, למשל בשיר " אני רואה הר" ( אופס עוד פעם אני חורג ממסגרת השיר:-)). ההתאחדות הזאת עם הטבע מקסימה בעיניי ומה שעוד יפה ונפלא בעיניי היא העובדה שזה יכול להיות כל מקום ולאו דווקא מקום עם נ.צ מדוייק, בכל מקום שבו יש הר, סבך, יער אורנים עשוי להימצא המשורר אחר הסתלקותו וזה יפה בעיניי משום שזה לא באמת מוגבל למקום אלא לנסיבות מקומיות (לא מצאתי ניסוח פשוט יותר), אולי נכון יותר לומר - לתחושה של מקום, להווייה של מקום.
אני מתאר לעצמי שהרחקתי נדוד, אולם בכל זאת נהניתי מאד (אופס חרוז:-))
איציק.
עודדי יקירי
כהרגלך כתיבה נוגעת קסומה
לערוג למקום אחרי הסתלקותך, זו אמירה מקורית ומרגשת. נהניתי לקרוא. מהערגה ועד האצטרובל המתגלגל בזנב הענן (:
תודה
תמר
כתוב נפלא
להיות בעצמנו לא במקום של קשת וענן ,
שזה מקום מלא חיים ויופי ,
אלא להיות את הקשת וענן עצמם ,
זו אכן מטרה לחיים .
כי מוות אין - רק התחדשות צורה .
כמעט אותה משמעות - זווית ראיה אחרת .
" מאוחר , לבדי ,
בסירת העצמי ,
לא אור ולא אדמה מסביב ,
חשרת עננים עבה .
אני מנסה להישאר
מעל פני הים ,
אבל אני כבר מתחת וחי בתוך הים . " - רומי
חן-חן, בלהה
המון תודה, אביטל
תודה, ליאורה
תודה מקרב-לב, מיקית
תודה, ענבר
יפה!
מאחלת שהמטאמורפוזה תקרה בעוד שנים רבות וטובות!!
התמזגות עם הטבע בלכתנו,
נשמע לי נפלא.
אבל כשאתה אומר
"אם לא תמצאני בני"
אני מיד מזילה דמעות.
ריגשת אותי שוב
תודה עודד.
הרגע שאחרי... *
אהבתי.
עודד יקר,
שיר יפהפה, חכם וכתוב ברגישות רבה.
מביע השלמה עם תהליכי החיים, עם המעגל
הטבעי שבו אב נפרד מבנו, ולא חלילה
להיפך. הפרידה מועברת ברכות "הורסת"
ולא בצורה מתלהמת.
האב מעביר לבנו את מורשתו,
מכין אותו להביע את געגועיו, למצוא את
הנחמה בהסתכלות על סביבתו הטבעית,
שם נוכח האב, בשמיים, בארץ, בצומח,
הביטחון הזה של כל מה שהותיר אחריו
נמצא וקיים מסביב ועליו רק להתבונן.
תודה עליו ושבוע נהדר.
"אהיה אשר אהיה"? אם כך ישנה מעגליות בשיר. פרידה חלקית.
נפלא! *
שבוע טוב,
ענבר.
תודה, לילית
המון תודה, רבקה. שמח שאת רואה את השיר נכון, לא מבעד למשקפיים של עצב
אמת, דבי. שמח שאת לא רואה עצב בשיר
תודה, נסים. למה מה? למה פרדה? מתוך מחשבה ארוכת-טווח...
השיר נכתב בשמחה דווקא! מתוך השלמה גמורה!
עצוב ונוגע
שבוע טוב}{
אוהבת את השיר!
אין בו עצב ..יש בו אמירה נהדרת של הידוק הקשר,
של הסרת העצב ..של יצירת תקשורת וזכרון נצחי.
נהדר ובא מאהבה.
באמת מקסים
אבל למה?...
עודד,
תיארת את הפרידה ללא כאב, ללא טרונייה
כתופעת טבע שיש לקבלה.
שָׁם אִצְטְרֻבָּל
מִתְגַּלְגֵּל
בִּזְנַב
עָנָן
אֶהְיֶה
תודה, אסנת. לא תיפטרו ממני כל כך בקלות...
תודה מקרב-לב, לאה
עצבות
נשמתי נעתקה לרגע
חשבתי ששוב אתה נפרד מאיתנו..וכוכב
.
טוב להכין להכין אותנו ואת הילדים שלנו.
ואתה תהיה בקצה הענן או בקצה השיר? או בשניהם.
*
נעמה
תודה, חני
תודה, אורית
תודה, מינה
חן-חן, ר' שוקי
כמו תמיד.....
משאיר טעם של עוד.....לעודד השודד......
שבוע נפלאאאאאאאאאא
"אשא עיני אל ההרים....."
שירת שרעפי הנשמה ...
שוקי
תודה מקרב-לב. עושה רושם שתצטרכו להמשיך לסבול אותי...
המון תודה, טל
חן-חן, חני
* לעונג משירתך
כתיבה משובחת
אמנם שיר של השלמה וקבלה - קלעת בול
אל המקום הזה ..
כל כך אישי ונוגע .
תודה לך. לא חשבתי כלל על סיפור העקדה אבל הפרשנות שלך מעניינת
אכן משפט יפהפה וחכם
יפה כתבת
אך...
אין לך לאן ללכת
אתה נשאר אתנו :)
עודד כרגיל כתיבה מקסימה שנגעת בנשמה.
אין לי שום ספק שאתה בתוכו ובטח שימצאך אי אפשר שלא.
מקסים כתמיד:)
ברח לי...
שיר הפרידה הזה הוא מעין שיר השלמה של הדובר עם מה שמעיד לו הגורל.
האסוציאציה הראשונית שעולה לי מהשיר הוא סיפור עקדת יצחק
ושיר הפרידה הזה הוא בעצם מעין שיר של הדובר עם הגורל.
יופי של כתיבה.
עודד,
לא מזמן נתקלתי במשפט יפה מאת ארווין יאלום:
כשנלך מפה, לא ניקח כלום ממה שקיבלנו.
ניקח איתנו רק מה שהענקנו .
עודד היקר
אתה כותב כל כך יפה...
תודה, גוונדו
תודה, לולה. לא עצוב מבחינתי, אלא שיר של השלמה וקבלה
נהדר.
שיר עצוב מאד עודד.
הבית השני נגע בי במיוחד:
אִם לֹא תִּמְצָאֵנִי
בְּנִי, שָׂא עֵינֶיךָ
לֶהָרִים אֶל
סֵתֶר יַעַר שָׂא
שָׁם אִצְטְרֻבָּל
מִתְגַּלְגֵּל
בִּזְנַב
עָנָן
אֶהְיֶה
שבוע טוב,
לולה
*
[ואין לי מה להוסיף]
עודד מקסים*
הנשמה שלך גדולה
אי אפשר לא למצוא אותך
תודה