לפני שעתיים חזרתי מקונצרט תחת כיפת השמיים בו ניגנתי עם חברי להרכב מוזיקה קמרית ישראלית מול קהל שמנה קצת יותר מ 1500 איש, שהיו ישובים בניחותא על כיסאות פלסטיק בפארק הרצליה החדש. מעולם לא דרכה כף רגלי בפארק הזה לפני כן ולא העליתי על דעתי שממש בסמוך לקניון שבעת הכוכבים -מקדש זכוכית נוצץ ומנצנץ, משתרע לו פארק רחב ידיים ,עתיר במדשאות ירוקות, מתקנים ומשחקים לילדים, שבילי עץ וגשרים,מסלולי אופניים, בריכות דגים ועצים גבוהים, פשוט תענוג.מסתבר שמישהו בעיריית הרצליה השקיע מחשבה באיכות החיים של תושבי העיר, והציג אלטרנטיבה להיכל המותגים הסמוך,אפשרות מלבבת לאלו שסתם רוצים לנשום אויר צח ולהינות משטח עצום שאין בו בניין, עמוד חשמל או אנטנה.

 ולא רק זאת - אותם אנשים בעלי חזון והשראה - לא רק שדאגו לפארק אלא גם טרחו למלא אותו בתוכן:עיריית הרצליה מפיקה על חשבונה ובמימונה סדרת קונצרטים בפארק מידי שבוע - בה האמנים מקבלים שכר הוגןואילו התושבים באים להינות בכל שבוע ממופע מוזיקלי אחר - ללא כל תשלום.  נשמע טוב מכדי להיות אמיתי תגידו. ובכן התחייבנו בתחילת הפוסט שהוא יהיה נקי מקיטורים ותלונות ולפיכך נמשיך הלאה בפרגון . כשמגיע, מגיע.מול במה נאה המצויידת גם בקונכייה אקוסטית כנדרש, סודרו שורות שורות של כיסאות נוחים עבור הקהל - ספרנו שםלא פחות מ 1000 כיסאות.חברת הגברה מקצועית ולבבית ביצעה את העבודה על הצד הטוב ולא נותר לנו ולקהל אלא להינות משעה וחצי שלמוזיקה חיה בשעת בין הערביים של יום שבת, אחד מהחמים של הזמן האחרון. (אופס - זה לא קיטור! רק ציון של עובדה מטאורולוגית)הקהל הישראלי - שאוהבים להשמיץ אותו, זה שמשתעל ושוכח לכבות פלאפונים ונכנס באיחור תוך המולה , הקהל הזה היה היוםקהל נפלא והפגין הקשבה ואהבה למוזיקה וחום אנושי ופרגון והביע תודה והערכה.

איזה פלא מתרחש כש"הרשויות" מתגייסות כדי לתמוך בתרבות באופן כזה ולפתוח את הדלת לקהל באשר הוא , הציבור הרחבבמלוא מובן המילה. איזו שמחת חיים והנאה נגרמה סתם כך לקהל של כמה אלפים ולכמה מוזיקאים בעלות של נגיד 40 דוחות חנייה.  

מי לא היה שם? פנסיונרים בהמוניהם , וכן - גם צעירים, ומשפחות עם ילדים וסתם סקרנים ועוברים ושבים.

תארו לכם איך היתה נראית החברה שלנו אם אירועים מן הסוג הזה היו מובן מאליו ונערכים כדרך שגרה.תארו לכם איך היו נראים החיים של כולנו אם כל ראש עיר ומועצה היה טרוד אך ורק באיך להעשיר ולהנעים את חיינוו לשתול עוד עצים ולתמוך באומנות ותרבות ובטיפוח ערכים של הקשבה ויצירה.

אולי יומצא חוק המחייב של רשות מקומית להפנות נגיד 3% מתקציבה לטיפוח תרבות? קיים דבר כזה? איני יודע .

בדבר אחד אני בטוח, מירושלים העייפה השסועה והמאובקת נסעתי היום להרצליה בכדי לחזות בגן עדן שבו כל כך קל לעשות טוב לאנשים. צריך רק מעט רצון, ועוד קמצוץ אמצעים והרבה הרבה השראה.