קן הירגזי
In the province of the mind, what is believed to be true is true or becomes true, within limits to be found experientially and experimentally. These limits are further beliefs to be transcended. In the province of the mind, there are no limits.
John Lilly
פוסטים פופולאריים
-
גונק והדוקטור המחורר
29/4/09 | 564 צפיות
-
אפיטף
15/2/09 | 1160 צפיות
-
גונק וסבתא שלה
19/6/08 | 525 צפיות
-
חימום
27/5/08 | 472 צפיות
-
הלוגיקה של גונק
28/10/08 | 508 צפיות
-
מה שיש לי על הסינים
22/11/07 | 1316 צפיות
פוסטים אחרונים
- אם מישהו מחפש אותי.... 23/6/15
- "אני רוצה שהיא תתחתן!" 1/2/15
- נעליים מספרות על יפה 18/4/14
- חבילת ניירות עטופה בנייר עיתון 13/1/11
- משפטים 10/1/11
- עכבישה זקנה 26/12/10
זה היה בימים ההם כשהמוזיקה דפקה בראש
פעם אחת ויחידה התמסרתי לחלוטין לרעיון ולמורה שייצג אותו ודרש דבקות מוחלטת. פעם אחת ויחידה הרגשתי שייכת לקבוצה של אנשים שחולקים את אותה תשוקה: לשחק בתיאטרון. זאת היתה תקופה מרגשת. הסטודיו למשחק היה סמוך לכיכר דיזינגוף, ומדי פעם עשינו תרגילי אימפרוביזציה ברחוב עם הקהל המזדמן, (שזה אומר בעצם לעבוד על אנשים), בעוד המורה הדגול למשחק צופה בנו כשהוא יושב ממול ב"סניור סנדביץ'". לדוגמה: אחת התלמידות מאבדת, כביכול, עדשה על המדרכה ומגייסת את העוברים והשבים לעזור לה לחפש; מריבה של זוג שגורפת אליה מחנות של בעד ונגד, וכדומה. התרגיל שהשתתפתי בו היה כדלקמן: בלהה אמורה לשחק בחורה שכרגע הוכתה באמנזיה מסיבה לא ברורה. היא תמצא את עצמה לפתע בדיזינגוף, בלי שיהיה לה מושג מי היא. היא תבקש עזרה ממישהו, ובעוד היא מדברת איתו, אני אעבור ואגיד בנון-שלנטיות: "היי, בלהה", ואמשיך ללכת. כמובן שהבחור ובלהה יעצרו אותי, וירצו לברר מה אני יודעת עליה. ואכן, מהר מאוד תפסה בלהה קורבן תם, בחור צעיר שנראה אינטליגנטי במשקפי ג'והן לנון (איחור אופנתי שכן מדובר בשנות השמונים) שבוודאי היה לו פנאי ורצון לעזור לה. הכל זרם על פי התסריט המתוכנן והדרמה היתה מאוד משכנעת. בשלב כלשהו, התוודינו, הודינו, וידאנו שאין משקעים לא נעימים אצל הבחור והלכנו לדרכנו. אבל מאותו יום והלאה, התחלתי לראות את הבחור הזה בכל מיני מקומות. וכל פעם התעקשתי להזכיר לו את סצינת האמנזיה. אבל הוא תמיד טען שזה לא הוא. ואני, אם יש משהו שאני גאה בו, זה הזיכרון היוצא-דופן שלי. וגם אם משהו לא היה ולא נברא, אני מתעקשת שהוא קרה. כך אני זוכרת גם דברים שלא היו, שזה בדיוק הפוך מאמנזיה באופן סימטרי לגמרי. ויש לי סינדרום נוסף שעל פיו כולם נראים מוכרים לי מאיזה שהוא מקום, שזה בדיוק הפוך מפארנויה באופן סימטרי לגמרי. אז אני חוזרת לבחור הזה. יצא לי לפגוש אותו בעיקר בימי שישי, כשחבורה של אנשים קבועים, פחות או יותר, היתה מתפרצת למסיבות שלא הוזמנו אליהן. כל ליל שישי היינו מתנהלים מכתובת לכתובת בעקבות שמועות שעברו בשרשרת טלפונית מוקדם יותר (לפני המצאת הסלולר). ברוב הפעמים הגענו 5 דקות לפני המשטרה, אבל הטיול הלילי הזה היה מהנה מאוד. ונוצרו קשרים אמיצים בין האנשים. חלקם חברים עד היום. נזכרתי בסיפור כי הבחור הזה, שכיום הוא כבר איש, הוא חבר חדש שלי בקפה דה מרקר. הוא שלח לי בקשת חברות, ולפי התמונה והמשקפיים ישר זיהיתי אותו. שאלתי אותו אם הוא היה בין המתפרצים למסיבות, הוא ענה שכן. הוא גם כתב על כך ברומן פרי עטו. על סצינת האמנזיה אני משערת שהוא לא זוכר כלום. יש תמיד אפשרות שמדובר בכלל במישהו אחר.
|
תגובות אחרונות
-
חירות-נפש
בתגובה על הכל בסדר בדיוק כפי שהוא
-
גילהסטחי
בתגובה על "אני רוצה שהיא תתחתן!"
-
saskia
בתגובה על חבילת ניירות עטופה בנייר עיתון
-
nilibek
בתגובה על ליצן רפואי
-
(עי)דנהנחושת
בתגובה על משפטים
-
jGo
בתגובה על בני סן דומינגו אדונים לגורלם
תגובות (16)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כל הזמן משחקי אימפרוביזציה.
הבריכה שלך שבתה את לבי.
"יש תמיד אפשרות שמדובר בכלל במישהו אחר...."
וזה מה שהופך את הוודאי המוחלט לחוסר וודאי בעליל
ומותיר אותנו על הבמה מחכים לשחקן הבא שיופיע וישחק את המשחק שלו בחיים שלנו ואנחנו ,
פשוט
נתמוגג על ההזדמנות.
אז זו את מנפנפת לי מהאי השכן?
לא
כי אני בטוחה שזה איפה שאני הייתי אמורה לחיות.
(תגידי, גם לחלומות עושים בימינו קופי-פייסט?)
אפרופו חוף - אני די בטוחה שהייתי אמורה לחיות על אי קטן ופסטורלי ביוון.
את מי אני צריכה להרוג בשביל זה?
שנה
שנה שאני רק מחכה שמישהו יזהה כבר אותי :)) (משהו במיוחד )
יום אחד עלה בדעתי, שאולי מי שגנבה לי את החיים שהייתי ראויה וזכאית לחיות היא מדונה. ושאני צריכה לקחת אותם ממנה בחזרה. ראיתי את עצמי מתגנבת לחוף הפרטי שלה בפלורידה, שם היא שוכבת על כסא נוח מתחת לשמשייה, מצמידה אקדח לרקתה, ואומרת את המשפט הבא:
"
MY LIFE OR YOUR LIFE
!
"
עכשיו אהוד-אמיר שוב יהיה מודאג בגללי...
עידנ(ה) - אנחנו בקרוב אצלך. שימי מים לקפה.
אולי אתן לא זוכרות וזה לא קרה?
סיפור נחמד :)
נפלא!!
גם אני לקיתי באמנזיה ברחוב דיזנגוף לא פעם. וגם ברחוב שינקין ובעוד כמה מקומות ברחבי העיר.
בדיעבד מסתבר שלא תמיד נזכרתי מי אני.
יתכן שאני חיה חיים של מיהי אחרת..
יששש!
אז מתי אתם באים לבקר?
לכבוד החופש הגדול! טיול מאורגן לאזור הדמדומים! נפגוש את היצורים החיים בין העולמות, נרקוד עם הצללים שלנו ונחזה בשקיעות מרהיבות לצלילי בוזוקי.
מצחיק בהיסטריה, אבל בו בזמן גם מחריד, מעין פוסט מאזור הדמדומים, שגורם לי לחשוב מחשבות של "אולי אני אינני אני" וכו'.
לקחת רק פעם בשבוע, אחרי האוכל, עם מים.
הוא רק משתבח עם הגיל :*)
לא, הכוזרי יותר נאה.
בחור מתפרץ ונאה להחריד במשקפי ג'ון לנון זה לא הכוזרי?