בתום המחצית הראשונה של השנה העסקית נראה כי מעולם לא נחווה משבר ;לפחות בשווקים הפיננסיים שהפגינו עוצמה והציגו תשואות דו ספרתיות של 30%-40% והחזירו חלק ניכר מהפסדי השנה שעברה בחיסכון הפנסיוני .לאחר אחד המשברים הכלכליים המהותיים והקשים שידע העולם באה ההתאוששות המהירה, החדה והמפתיעה שנרשמה אי פעם .

האם באמת היה שינוי מהותי בכלכלה הריאלית או באורך חיינו – רמת הצריכה , ההכנסה , שינוי בחשיבה ובדרך ההתנהלות ? ואם נרד לרמה מוחשית יותר - האם בתקופה האחרונה מי מאתנו נסע פחות או יותר כאשר הנפט עבר מירידה של מאות אחוזים בתחילת המשבר) מ $150-ל-35$ לחבית) לעליה של מאות אחוזים) מ $35-לכ ($60 -בחודשים האחרונים ?האם המפוטר מצא כבר מקום עבודה חדש ?

נראה כי המפתח לתשובה נמצא בהגדרת המשבר כ"משבר אמון". עצם ההגדרה הלא מחייבת ברמת מגזר או משק ספציפי – כמו שהיה במשברים קודמים: משבר ההיי – טק, הקריסה של הכלכלה היפנית, המשבר הפיננסי בארה"ב בשנות העשרים וכו'. אמנם המשבר התחיל כביכול ממגזר הנדל"ן בארה"ב אבל מהר מאוד התפשט למגזרים אחרים) הפיננסים, תעשיית הרכב) ולכל כלכלות העולם) מפותחות ומתפתחות).

הגדרת האמון מביאה אותנו לרמה אחרת של תפיסה, רמה גלובלית וכוללת המרכזת את כל האנושות ומכילה עליה את הבעיה בכמה רבדים, שאולי רק אחד מהם הוא הנדון אבל זה למאמר אחר ...

נראה שהראשון שהבחין במהות הבעיה ומיד הפשיל שרוולים ונראה כי הצליח, לפחות לעת עתה, לפתור חלק ניכר ממנה הוא נשיא ארה"ב אובמה .

אובמה עשה מייד וללא היסוס ככל שניתן על מנת לבנות יחסי אמון בין המשקיעים לממשל, כאשר לקח לידיו את ניהול המשק הכלכלי על כל חלקיו (בחלק פעל יותר עד להלאמה של בנקים וחברות אחרות, ובחלקם פחות, ברמת רגולציה והלוואות). הממשל בארה"ב לא נתן, לדידו, פתח ליד הגורל: הוא הזרים נזילות בדמות רכישות אג"ח "רעיל", הלאים חברות, העניק מענקים והלוואות וכל מה שמצא לנכון על מנת לייצב את השווקים הפיננסיים .

המהלך האמריקאי האגרסיבי של הצגת חוסן ואיתנות על מנת לייצב את אמון הציבור הרשים את המשקיעים בכל העולם, סחף את בורסות העולם לעליות חדות ומשך את הבנקים המרכזיים ללכת אחריו בהתמודדות עם המשקים המקומיים שלהם (בתיאום הורדות ריבית, הזרמת נזילות ועוד).

אולם למרות העליות החדות בבורסות, האינדיקטורים הכלכליים בארה"ב ובעולם עדיין מראים על מיתון מתמשך: עלייה במספר המובטלים, ריבית אפס והמשך המשבר השוק הנדל"ן. וורן באפט המשקיע האגדי התבטא לאחרונה בראיון ל- ABCש"תכנית החילוץ הראשונה היתה שילוב של ויאגרה עם ממתקים", וכי נדרשת תוכנית חילוץ נוספת. במקום זה עולה השאלה, אם נכשלה תוכנית אחת מסיבית, החלטית מצד הממשל האמריקאי, מה תועיל תוכנית נוספת?

עומקו של המשבר הנוכחי הוא כעומקו של משבר האמון שקיים בין בני האדם. ורגע לפני שאובמה שומע לעצתו של באפט והולך להדפיס עוד מיליארדי דולרים שירדו אף הם לטמיון, אנחנו חייבים לחזור ולבחון מהו אותו משבר אמון שעסקנו בו בתחילה. משבר האמון הוא בעיקרו משבר בין בני האדם שבא כתוצאה מחשדנות של צד אחד בשני. אנחנו לא מאמינים זה לזה. כל אחד "מושך" לצד שלו, והמיליארדים לא עוזרים לנו לחזור ו"להשלים" זה עם זה.

המיתון המתמשך והכישלון ביציאה מהמשבר מצביעים על כך שאנו באמת זקוקים לתכנית חילוץ נוספת, אך שונה מהותית. אנו זקוקים לתכנית חילוץ שתחלץ אותנו ממשבר האמון ביחסים בינינו. אנו זקוקים לתוכנית חילוץ שתקנה לנו ערכים של ערבות הדדית והתחשבות זה בזה. רק בצורה כזאת נחזיר את האמון בינינו ואחריו תשוקם גם הכלכלה העולמית.