במסע המתיש של הלב, עולה אבק אוהב. ננעל לו שער ועוד שער. הלב נותר בודד. מקיף עצמו ההלך במילים, במילים במילים, זו את אהובתי ששותקת
יום רודף יום. הלב משיר פעימה. תחזור, או שמא מיהרה היא ללכת והחלום ישוב לקוות, לעלות גרה ולקוות זו את אהובתי ששותקת
המסע הוא ארוך והגוף מתעייף אך העיניים חושקות והיד מתאווה לגעת וגופך הוא רחוק, רחוק, רחוק, זו את אהובתי ששותקת
במסע המתיש של הלב, הכאב הוא העיקר. כל שער מוגף ושער, הם כמו תקווה חדשה תשוב, או לא תשוב, זה כל מה שחשוב. זו את אהובתי ששותקת |