RONISAGIV
בתגובה על ברית מילה - טוב או רע? למה שמירת מצוות + יהדות זה רע וכפירה באלוהים האמיתי?
אחד שיודע77
בתגובה על שירי אהבה, שירים יפים חדשים לשמיעה באנגלית - תהנו ותשתפו
אחד שיודע77
בתגובה על אהבה, שירי אהבה בעברית, שירי אהבה באנגלית, שירי אהבה ישנים, שירי אהבה יפים, שירי אהבה בלועזית
ליעד קופלמאמנת אישית0
בתגובה על NLP - איך לשתול מסרים סמויים? איך לשתול מחשבות? איך להעביר מסרים תת הכרתיים? איך לשתול מסרים בתת מודע?
פחד ממוות. מהו פחד מוות ? וממה נובע הפחד מהמוות ? מוות. חיים. פחד ממוות. חיים לאחר המוות. חיים אחרי החיים. מהו פחד מוות ? וממה נובע הפחד מהמוות ? מי שמפחד למות אינו יכול לחיות. חיים עם פחד אינם חיים. כל זמן שיש לאדם פחד כלשהו ממשהו כלשהו, הרי שהוא אינו יכול להיות מאושר בשלמות אמיתית. כל זמן שיש לאדם פחד כלשהו, הרי שהוא מונע על ידי הפחד שלו במקום להיות מונע על ידי אהבה אמיתית. כאשר האדם מפחד לאבד דבר כלשהו, הוא הופך להיות עבד של הדבר ושל הפחד שלו. כל זמן שהאדם מפחד למות, הרי שמה שמניע אותו כל הזמן זה הפחד למות. מי שיתבונן יראה כי המרדף של אנשים אחרי כסף, מהותו העיקרית היא תחושת הבטחון שהוא מספק. ואם אדם מחפש בטחון, הרי שיש לו פחד. ואם יש לו פחד, הרי שהוא אינו מאושר. בעלי חיים אינם מפחדים למות. הם לא רוצים למות ולא רצים אל המוות, אך הם אינם מפחדים למות. בעלי חיים מפסיקים לאכול ברגע שהם שבעים. בעלי חיים אינם חוסכים כסף למחר, אלא רק למה שצריך לאותו הרגע. בעלי חיים אינם מוטרדים ממה שיהיה בעת זקנה. בעלי חיים אין להם את הפחד הדמיוני של האדם מפני המוות. ז"א בעל חיים ימנע מסכנה וממוות רק אם זה משהו שהוא הישרדות מיידית, בגלל שהוא רוצה לחיות בדיוק כמו שאדם רוצה לחיות. אך הוא לא מונע על ידי הפחד מהמוות. הדרך הטובה ביותר לראות את זה, היא שבעלי חיים אינם צדים אלא אם כן הם מרגישים סכנה או כאשר הם רעבים. מדוע האדם מפחד מהמוות ? האדם מפחד מהמוות מכמה סיבות. ראשית האדם אינו יודע מה קורה אחרי המוות, ומשום כך הוא מפחד מהלא נודע. האם הפחד מוצדק ? ברור שלא. אולי המוות טוב יותר, אז מדוע לפחד ממנו ? מדוע האדם אינו יודע מה קורה אחרי המוות ? תשובה: משום שהוא אינו יודע מי הוא באמת. האדם מפחד מהמוות רק משום שהוא אינו מבין בשלמות מהי המהות של ה"אני" שלו. כל זמן שהאדם אינו מבין בשלמות מהי המהות של ה"אני" שלו, הרי שהוא מפחד למות. מי שיודע בשלמות מהו ה"אני" שלו, לא מפחד למות יותר מאשר לחיות. סיבה נוספת לכך שהאדם מפחד למות, היא משום שהוא אינו מבין מדוע הוא חי. כאשר האדם אינו מבין מדוע הוא חי, ממילא הוא צריך סיבה למה לחיות. ולכן האדם כ"כ מפחד מהמוות כדי שתהיה לו סיבה לחיות. האדם הופך את החיים למטרה. ולשם כך הוא זקוק לפחד מהמוות. אם האדם לא היה מפחד מהמוות ולא היה מבין למה הוא חי, הוא היה מרגיש שהוא מסתובב חסר מטרה. לכן האדם החליט שהמוות הוא רע, ולכן לחיות זה טוב, ולכן התכלית של החיים היא לחיות כמה שיותר זמן. שזאת כמובן מחשבה חסרת תכלית לכשעצמה. כי מאחר שסוף האדם למות, מה זה משנה ולמי כמה זמן הוא חי ?! אם היה האדם מבין מדוע הוא חי ומבין גם מדוע הוא מת, הרי שהוא היה נהנה באמת לחיות, כי הוא גם מבין מדוע הוא חי וגם לא מפחד מהמוות. אחד הטריקים הנוספים של הדמיון של האדם, הוא לגרום לאדם לחשוב שהמוות הוא התכלית של החיים. דהיינו האדם חושב שאחרי שהוא ימות אז החיים שלו יקבלו משמעות. אך גם זאת שטות גדולה, כי אם התכלית היא מה שקורה אחרי המוות, אז מדוע המציאות יצרה את החיים עצמם. הרי היה אפשר ישר ליצור את מה שיש אחרי המוות ולדלג על החיים. המציאות הרי הייתה יכולה לברוא ישר את הסוף, אז מי צריך את כל התהליך ?! מכך שהחיים קיימים, הרי שיש משהו טוב בחיים עצמם בלי קשר לשום דבר אחר. בכל רגע יש משהו טוב, שהוא הסיבה שבגללה האדם חי. הסיבה לחיות היא ההנאה שיש בכל רגע של המציאות. כאשר האדם מבין את הטוב האמיתי שיש בכל דבר, הוא כבר לא מחפש סיבה למה לחיות, כי לא צריך סיבה. כ"כ טוב שלא צריך סיבה למה לחיות. כל זמן שהאדם אינו מבין מה טוב ברגע הזה, אז הוא אינו מבין מדוע הוא חי. ואז או שהוא מחליט שהוא חי בשביל מחר, מה שנקרא העולם הבא והרגע הבא, או שהוא מחליט שהוא לא רוצה למות ולכן הוא צריך להתאמץ ולחיות. אם לא היה אכפת לאדם למות והוא לא היה מבין מה טוב ברגע הזה, הוא היה מתאבד. האדם אינו מתאבד משום שהוא מפחד למות. אא"כ הוא מבין מה טוב ברגע הזה, שאז הוא לא יחפש לשנות אותו, דהיינו האדם לא יתאבד מרצונו החופשי, כי אין לו רצון לשנות את המציאות בשום צורה, כי הכל מושלם. הפחד מהמוות מחזיק את האדם לא להתאבד למרות שהוא אינו מבין מה טוב ברגע הזה. אך מצד האמת, מי שיודע את המהות האמיתית של ה"אני" שלו, דהיינו מי שרואה את המציאות בצורה אובייקטיבית ומסוגל להסתכל על ה"אני" של מבחוץ, אדם כזה יותר שהכל טוב כפי שהוא, גם המוות וגם החיים, אין הבדל ביניהם. כאשר אדם מתעורר מחלום בשעת השינה, האם האדם שהיה בתוך החלום מת ? ואם כן האם זה מפריע למישהו ? כשם שאין הבדל אמיתי בין חלום למציאות, כי אלו צורות שונות של מציאות, כך אין הבדל בין מוות לחיים. רק משום שהאדם אינו מבין בוודאות מוחלטת מהו ה"אני" שלו, משום כך הוא חושש מהמוות וגם לא נהנה מהחיים. נקודה נוספת לגבי הפחד מהמוות: האדם כ"כ מפחד למות משום שהוא קשור רגשית לכל מיני דברים. ילדים קטנים לדוגמא אינם מפחדים מהמוות. ילד קטן שיבין מהו מוות בצורה אובייקטיבית, לא יפחד ממנו. כאשר מספקים לילד קטן שמוות זה דבר גרוע שבו... זה הדבר שגורם לו לפחד... ככל שהאדם קשור יותר רגשית ליותר דברים, כך הוא יותר מפחד למות. האדם מפחד למות כדי לא לאבד את כל הדברים שלמענם הוא מתאמץ. כאשר האושר של האדם תלוי בכל דבר אחר שחיצוני ל"אני" שלו, הרי שהוא יפחד למות, כי הוא אינו רוצה לאבד את הדברים החיצוניים ל"אני" שלו שגורמים לו להרגיש טוב. אך כאשר האדם אינו תלוי רגשית בדבר מלבד בשורש הפנימי ביותר של ה"אני" שלו, הוא אינו חושש למות, מאחר שהוא תמיד יהיה וישאר במהות האמיתית שלו. לאדם כ"כ קשה לחשוב על המוות, כי הוא מפחד לעזוב את המשפחה / העבודה / הכסף / החברים / ההנאות שחיצוניות לו וכולי. אדם שמאושר מהקשר שלו אל השורש של התת מודע שלו, אדם כזה אינו מפחד מדבר, משום שהוא מחובר תמיד לשורש של המציאות. כל דבר שקיים הוא חלק מהמציאות. השורש של ה"אני" של האדם היא המציאות עצמה. כאשר האדם מחובר למציאות ומרגיש איתה אחדות, ממילא מה שייך אצלו לפחד מהמוות. המציאות תמיד קיימת, כך שלא שייך לפחד אם וכאשר האדם רואה את עצמו כאחד עם המציאות. הפחד של האדם מהמוות, דומה לפחד של פיל דמיוני ורוד שנמצא בתוך דמיונו של האדם ואותו הפיל מפחד למות. הפיל הדמיוני הורוד אינו יכול למות, כי המהות שלו היא המחשבה של האדם. והמחשבה של האדם תמשיך להתקיים גם אחרי שהאדם יפסיק לחשוב עליו. כך שהפיל הורוד עצמו לא יכול למות. מהותו של ה"אני" של האדם, היא המציאות. המציאות לא יכולה למות. היא תמיד הייתה קיימת ותהיה קיימת לעד. קיומה של המציאות אינו תלוי בקיומו של דבר. כאשר האדם רואה את עצמו כחלק מהמציאות, הרי שהוא אינו מפחד מהמוות. לפחד ממוות זה כמו שכסא יפחד שיהפכו אותו לשולחן, או לצורה אחרת של כסא אחר. כאשר האדם מחובר אל המהות שלו, הוא מבין שמי שהוא באמת אינו יכול למות. מקסימום אפשר לשנות צורה למשהו אחר, אך למות אי אפשר, כי מי שהאדם באמת אינו יכול למות. לסיכום: על האדם לחקור ולגלות את האמת ולא להישאר עם כל מיני חצאי אמיתות שונות. על האדם לדעת את האמת בצורה כזו שהוא יצליח לראות שכולם אומרים אותה. כאשר האדם יודע את האמת, הוא רואה שאף אחד לא חולק עליה ושכולם אומרים אותה. על האדם לחפש את האמת בכל דבר. כאשר האמת מתגלה, האדם מבין את הטוב שיש ברגע הזה. ואז האדם מבין גם את הטוב שיש במוות. ואז האדם נהנה מהחיים באמת כי הוא כבר לא מפחד מהמוות. האדם נהנה מהחיים בשביל אותו הרגע בלי קשר לרגע הבא ולעולם הבא או עולם אחר כלשהו. בקיצור, רק מי שמבין את הטוב שיש בכל דבר דהיינו גם בחיים וגם במוות, רק הוא אינו מפחד משום דבר וחי טוב באמת. ראה גם: * נשמה. אני. מהו ה"אני" של האדם ? מהי מהותו ?. * חרדות / פחדים / חששות. ממה הם נובעים ? מה עושים ?. קרא עוד על לקרוא אנשים , תלות , טוב אמיתי , משמעות , חיים אחרי המוות , רעב ועוד ... מאת להצליח בכח המחשבה www.EIP.co.il לחץ כאן >> |
תגובות (4)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ואם כבר אדם הראשון, אז העניין הוא כך:
אלוהים ברא את אדם הראשון כבר בגן עדן.
בטרם אדם הראשון חטא, הוא לא ידע להבדיל בין טוב לרע, דהיינו הוא ראה את הטוב שיש בכל דבר בלבד ללא שום רע.
זה קרה משום שעוד לא הייתה לו "דעת", דהיינו הוא לא ראה הבדל בין שום דבר לשום דבר, שמצד האמת זאת הדעת הגדולה.
לאחר מכן הוא אכל מעץ הדעת, דהיינו קיבל שכל להבדיל בין דברים שונים. וכאשר יש דברים שונים, אז כבר יש בחירה של טוב ורע.
וזה בדיוק הרגע שבו הוא נזרק החוצה מגן עדן ונגזר עליו המוות.
המוות הגיע לו כעונש על זה שהוא ראה את עצמו כנפרד מהבורא.
כאשר הכל אחד, אז גם המוות אינו אפשרי. כי הבורא הוא נצחי.
כאשר הוא התחיל לראות טוב ורע, אז הוא גם ראה את עצמו כנפרד מהבורא, וממילא הוא נזרק מגן עדן ועבר לגור בגהנום שהוא העולם הזה, וגם התחיל לחשוב שהוא יכול למות, מאחר שהוא לא ראה את האחדות שלו עם הבורא.
תיקון חטא אדם הראשון, הוא לחזור לתודעה של אדם הראשון לפני החטא, דהיינו לראות את האחדות בהכל, שזהו גם העדן / העולם הבא, שבו אין "אני" נפרד מהבורא, וממילא אין טוב ורע ואין מוות, אלא יש רק חיים טובים לנצח.
הסוד הוא שאין סוד.
אלוהים ברא את העולם מושלם. אילו הבורא רצה את העולם הבא בלבד, הוא היה בורא אותו ישירות מושלם בלי בושה ובלי כל שאר הסיפורים ...
אלוהים ברא את העולם הזה בשביל העולם הזה.
מי שרואה את הבורא בכל דבר, הוא כבר נמצא בעולם הבא.
העומק של התכלית היא העולם הבא, משמעותו היא שהתכלית של הבריאה היא שהאדם יראה את הטוב שבכל דבר ויהנה מכל דבר בשווה שזה עצמו העולם הבא - בדיוק כמו המצב של אדם הראשון לפני החטא.
לפי סיפור הבושה ... האם זה אומר שמראש נגזר על אדם הראשון לחטוא ?
אלוהים ברא את אדם הראשון כדי שיהיה מכל רגע כפי שהוא, הוא בחר לחטוא והסוף ידוע ...
אך מצידו של אלוהים, מי שיודע שהכל זה מהבורא, הוא חוזר למצב של אדם הראשון לפני החטא שבו לא היה רע אל רק טוב שזהו המצב המושלם.
לפי דבריך, אנו חיים עמ' שלא נתבייש. האם הק'בה ,לא יכול היה ,ברוב גדולתו, לקצר את התהליך, ולחסל אצלנו את רגש הבושה?
ולזאת נאמר, אשרי המאמין, שלכל שאלותיו נתנו תשובות, חבל רק שתשובות אלה נתנו עי' אחרים ולא על ידיו,
ב"ה
כתבתה:
"אך גם זאת שטות גדולה, כי אם התכלית היא מה שקורה אחרי המוות, אז מדוע המציאות יצרה את החיים עצמם. הרי היה אפשר ישר ליצור את מה שיש אחרי המוות ולדלג על החיים. המציאות הרי הייתה יכולה לברוא ישר את הסוף, אז מי צריך את כל התהליך ?! "
התשובה לעניין בקצרה:
כדי שלא יתבייש. היינו כדי שלא יאכל לחם חסד.
ההסבר הוא פשוט - כדי שהנשמה היושבת מתחת כיסא הכבוד לא תתבייש שהיא "אוכלת לחם חסד" היינו חינם כמקבצת נדבות... הוריד הקב,ה ברוב רחמיו את הנשמה לעולם הזה בתוך הגוף כדי שתרוויח את הזכות לעולם הבא ביושר ובכבוד, על ידיי מעשים טובים והשתדלות. לכן העולם הזה נקרא "פרוזדור" שהוא רק מעבר זמני לנשמה כדי שתצבור זכויות ולאחר שהאדם נפטר מהעולם החומרי הזה ועובר לעולם הבא עם מעשים טובים ומצוות הרי שהנשמה זוכה לכל הטובות בעולם הבא ללא בושה וכלימה ועוד שהעולם הבא הוא העולם הנצח...
כל זה בקצרה וכמובן שיש יותר עומק בעניין ועוד הסברים על פי הסוד...
שיהיה בהצלחה.