לְלֹא מְדִינָה, הלך בַּדְּרָכִים, נוֹשֵׂא אֶת שַׂק הַבַּרְזֶל כִּי זָהָב הוּא רַק הַחְלָטָה שֶׁל אֲחֵרִים, רְגָלִים שרוטות מדרדרי הַשְּׁבִיל, עוֹמֵד, צוֹפֶה בְּשֶׁמֶשׁ הַשְּׁחָקִים וְיוֹדֵעַ כִּי תִּהְיֶה פה גַּם מָחָר.
הֵם שׁוֹאֲלִים אֲנִי עוֹנֶה, לֹא חָכַם מֵהֵם רַק מִתְבּוֹנֵן וְרוֹאֶה, הַמַּיִם זוֹרְמִים בְּנַחַל הַנַּחַל זוֹרֵם לְנָהָר הַנָּהָר זוֹרֵם לְיָם כִּי כָּךְ טֶבַע הַדְּבָרִים.
שַׂק הַבַּרְזֶל כָּבֵד מנשוא לִי קַל כְּנוֹצָה, זוֹ רַק הַהַחְלָטָה כְּמוֹ שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ שׁוֹקַעַת בְּיָם וּמָחָר תִּזְרַח מֵחָדָשׁ. |