מחר זה יום של סגירות אז למה לא אתמול חושבת על עכשיו בזמן של קיום הרגע החולף מפנה את מקומו לעוד אחד הוא לא יחזור,ישאר רק זכרון. מחר זה יום של סגירות ותמיד אומרת זה יחכה למחר. בבוקר כשמקיצה אומרת תודה שהתעוררתי הנה הגיע המחר ומבינה שזה זמן של עכשיו סוגרת את אתמול במגירה חרישית. זמן בורח מבין האצבעות במושגים של אתמול עכשיו ומחר עוצרת לרגע. לוקחת אויר. נהנית מהרגע. שנייה לפני שיחלוף ויפנה מקום . |