"ימים של שקט" לקום בבוקר מאוחר לציוץ הציפורים, או למשאית זבל שעוברת פעמים בשבוע...פסגת העניין שלי במשך היום, אחרי הקפה של הבוקר שנמשך שעה וחצי ועלעול כפול בעיתוני הבוקר ובאתרי אינטרנט היא לעקוב בדריכות אחר הרגלי ההתנהגות של החיים בלי עבודה.

בלי לחץ בבוקר-צהריים -וערב...להסתובב במכנס קצר,מוזנח וגופייה פשוטה..אוי תענוג מבחינתי "הכול לטובה" כיוון שמפה ועד ללשכת התעסוקה בכפר סבא הדרך קצרה ..

מזיזה את הישבן שלי מהבית ונכנסת לאוטו, מעשנת לי סיגריה, מדליקה רדיו כשברקע מזמרת לה "סנדרה-קים" מלכת שנות ה-80 ..החזירה אותי לילדות לתק' עידן התמימות, בלי דאגות, בלי מחויבויות רק היה לי בראש לשחק עם הבנות חמש אבנים, או להתחרות בגוגאים עם הבנים...ממש נוסטלגיה.

הרי שום דבר לא ישנה את הלו"ז הצפוף שלי אז, אני ממשיכה במשימה..מגיעה לבניין הוצל"פ ולשכת התעסוקה כשעומד לו בכניסה איש האבטחה, מסנן אנשים בכניסה כאילו נכנסתי למועדון שווה, כולה עולה לחתום אבטלה.

בחיוך רחב בין הרבה אנשים ראיתי את "חיים" הסדרן,עובד שם שנים.

מה קרה לכם, כבר נהינו חברים , שואל אותי : "מה עניינים? צריכה עזרה?"

מידי פעם זרקתי לו מילים בהומור כדי להשלים את הלוק החדש שסיגלתי לעצמי, כאילו מהשורשים שלי, אך למעשה מבועות הדמיון השטחי שלי.

בכל זאת אני צריכה פה קשרים. נפרדנו לשלום וקבענו להיפגש בשבוע הבא באותו מקום ואותה שעה.

השעה כבר צהריים .. קבעתי עם חברה בבית קפה לשעתיים, שוב שתיתי , עישנתי יותר, צחקתי, כבר לא העמדתי פנים שמעניין לי, כי לא היה מי שיחשוב אם אני מעניינת או לא.

פתאום אני מבינה שאין לי סיכוי להיפרד מהחופש האינסופי, המזעזע, המרקיב והמרענן כאחד של חיים בלי עבודה, בבועת האוויר שכל הלחץ ירד.

המשך דרכי היה ,בנסיעה על כביש 4  המרחק הוא כ 25 ק"מ של פקקים מה שנותן המון זמן להאזנה למוסיקה ולמחשבות. בחוץ היה מזג אוויר חם אבל אוויר נעים , באחד הרגעים פתחתי חלון לנשום קצת אויר ואחרי כמה שניות, הופ... יונה אחת החליטה לשתף אותי במסתורי המעיים שלה והטילה את התוצאה ישר על ידי שהשתרבבה מחוץ לחלון.
רגע אחד הייתי המומה ובשני התחלתי לצחוק, זאת הייתה תמצית הקורה אותי בתקופה האחרונה בתקווה שלא סיבכתי את הדברים יותר ממה שהם מסובכים באמת.

לא ברור לי איך זה קרה, אבל פתאום, באמצע החיים חרבנה על ידי יונה. "פייר מזה התאכזבתי " אבל אמרתי לא נורא, התנחמתי שאומרים שזה מביא מזל וברכה.

אמממ....אולי בזכות זה אמצא עבודה!?

לבסוף גררתי את הישבן איכשהו בדלת חזרה הביתה, מלאת קפאין, ניקוטין ואדרנלין, ואף אחד לא היה "אין" כדי לשאת אותי.

מנצלת את הלו"ז הצפוף שלי בפגישה אישית עם "ידידי הטוב" ביותר -המחשב, אולי זה הזמן לעשות סדר. לבדוק אם קבלתי אולי ירושה שנכנסה לי לבנק, קובעת לי תור לרופא משפחה -באמת מזמן לא התראינו. מתקשקשת עם חברים במסנגר ...וואו כבר התעייפתי נכנסתי לחדר לתפוס תנומה קלה , בכל זאת היה לי יום קשה של "אבטלה".