במסגרת פסטיבל תרבות סין שהתחיל בחודש מאי ויסתיים בחודש נובמבר מבקר כעת בארץ התיאטרון הלאומי של סין עם המחזה"שרותים ציבוריים''.

ההצגה התקימה באולם הגדול של הקאמרי שהיה גדוש וללא מקום ישיבה אחד פנוי.

כוון שלא היו פרטים כל שהם על ההצגה אינני  מציין מחברה או המשתתפים כ 25 במספר בגילים שונים.

התיאטרון נוסד ב 2001 ממיזוג בין התיארטונים הלאומיים לנער וניסוי.

עלילת המחזה מתרחשת בבג'ין בשלוש תקופות שונות של סין.שנות ה70,80,90.

בתחילה אנו רואים את השירותים העלובים בהם יושבים כולם בקריעה מזרחית בשורות ללא מחיצות ביניהם וללא דלתות.הכל פתוח, הכל גלוי והעושים צרכיהם משוחחים ביניהם,קוראים ספרים,עושים דברים שונים כאשר בחוץ תור ארוך אך אף אחד אינו מזרז את היושבים.יש אנשים הבאים עם כיסא מהבית עם חור באמצע ויושבים עליו ואחרים המביאים את סירי הלילה כדי לרוקן אותם כי אין שרותים בבית.

השירותים בחינם והם מהוים  מקום מפגש פאב או בית קפה שם באים האנשים לא רק כדי לעשות את צרכיהם.המשגיח מוציא החוצה מישהו שאומר משהו נגד המנהיג ומוסר אותו למשטרה.הכל תחת השגחה והאחד יכול להשגיח על השני.

התפאורה מסך לאורך הבמה מראה את הבתים החד קומתיים עם גג הרעפים השחורים.עליבות בכל.

מחזה של אוירה של הווי מסוים של מציאות בזמנים שונים.

המקצוע-מנקה השרותים עובר בירושה .הילד אינו רוצה להמשיך אך המשטר הוא כזה שאינו יכול למרוד בו.

בהמשך שנות ה80השירותים הם בתשלום.יש כבר תאים נפרדים עם דלתות.הנקיון סביר.אין קשר בין האנשים. השירותים איבדו מכח המשיכה שלהם.איש אינו יכול לראות דבר.כל אחד עושה את צרכיו לעצמו.אין שיתוף בין האנשים.לא הכל גלוי. המציצנות נעלמה.התחלה של פרטיות.נכנס איש ומפריע לו שהדלת פתוחה.אחרים עדיין מציצים מעל הדלתות.

קשה להתרגל לשינוי.המנהל גונב ניר טואלט כדי שלא ישכח את השורשים שלו וזמנים עברו.

התפאורה -חלק מהבתים העלובים נעלמו.נבנו בתים חדשים.

בסוף בשנות ה90 השירותים הם"חמישה כוכבים"מפוארים עם אסלות דומה לנהוג במערב עם כל הפטנטים .התפאורה מגרדי שחקים ,בנינים מפוארים, רבי קומות שלא מבישים את ניו יורק.המבקרים בשירותים בודדים. יש כבר שירותים בבתים.באים אליהם רק אנשים מזדמנים ולא הקבועים שהיו באים בהתחלה.

ההצגה מלווה בכיתוביות בעברית, מלאה במלל לא מענין אך משקפת את השינויים שחלו בסין בשלוש התקופות השונות.

יש בהצגה מסרים שונים.

אם אתה גר בשירותים זמן רב אתה לא מרגיש את הסירחון.

בכל מקום צריך שיהיה הריח שלו האופיני לו.

בשנות ה70 זה היה מקום מפגש ובית קפה בשנות ה90 באים להתרוקן.

מי שמסוגל לחרבן ביחד לעיני כל הוא עם מאוחד.

יש שתי דרכים להתקיים -או שקוברים את ההפרשות או שנקברים תחתיהם.

מחברה שהכל היה תחת השגחה שחיה בעליבות ושיתוף  השתנתה משך התקופה והפכה לחברה שאמנם חיה במשטר קומוניסטי אך נוהגת בשיטות קפיטליסטיות כדי להשיג את המטרה הסופית-הקומוניזם.

ההצגה משקפת את השינויים הדרסטיים שעברה החברה הסינית משנות ה70 עד היום.רואים את ההבדלים ברמת החיים,בלבוש,בהתנהגות בכל.

השירותים הם אלגוריה לכל זה.

המשחק של השחקינים טבעי,פשוט. הם משחקים בהנאה את עצמם ואת החיים שלהם.

לראות או לא לראות:מענין אך נמרח.תגובת הקהל היתה פושרת.