קמתי הבוקר ליום זר עד כאב, חסר את פנצו כלבי האהוב לאחר שנים של ידידות מופלאה.

הגעגועים שוברים את ליבי ,מר לי ורע לי בנשמה.

נביחותיו ממשיכות להדהד באזני , המיטה נותרה מיותמת כמוני, הקולר שימורי המזון והתרופות שסייעו לו להתגבר בחודשיים האחרונים על המחלה הנוראית עד שכשל לבו

זר לא יבין כיצד נפש האדם יכולה להיקשר לחיית מחמד, הוא ידע לקרא את הכאב החבוי בנשמתי , לצמצם את מרחב הבדידות ולרומם את נפשי בפרצי צחוק אדירים.

פנצו שלי , הדמעות בוכות אינני מוצאת מנוח לנפשי.

מחפשת אותך בכל פינה בבית הריק ,אילו יכולתי לספר לך כמה רע לי.

אני הולכת במסלול בו טיילנו יחד מדי יום מחפשת ,מתעכבת התחנות שהתעקשת לעצור בהם , נצרבת בכאב האשליה

למי אספר את גודל החלל שהותרת, מנסים לעודד אותי ולומר לי נתת לו הכל, הוא חי כמו נסיך , מיליםשאינני מוצאת בהן נוחם,רציתי להעניק לך חיים ואת זה לא יכולתי....

קסם מיוחד בחיי לימדת אותי עם הסתלקותיך שרגעי אושר ניתנים בהשאלה בלבד

נוח על משכבך בשלום כלב יקר שלי , אהבתי הגדולה אלייך לא תפנה מקום לאחר, מתגעגעת עד כאב ומוקירה תודה על השנים היפות במחיצתך

ליהי