"How to..."
פוסטים אחרונים
- capra aegagrus hircus 13/12/12
- ניסוי מחשבתי באהבה עצמית 5/11/12
- אופטימית לשם שינוי 9/6/12
- אוהב דגים, דייג? 4/6/12
- שלושת סתתי האבן 31/5/12
- הזמנה ל"הזמנה לחתונה" של אחותי. 21/5/12
ארכיון
על דיסתימיה וחוסר בפחד מהמוות
אתמול קניתי את הספר שמדובר בו הרבה לאחרונה רעש. הפרק הראשון עוסק באחד הרעשים הקשים שמטרידים את מנוחתו של האדם – הפחד מהמוות. הפחד מהמוות הוא "רעש" שרוב האנשים מעדיפים לכסות עליו ברעשים אחרים, כך לפחות טוען מחבר הספר. כל סוג של ניסיון למצוא משמעות בעשייה כלשהי (יצירה, אספנות, הולדת ילדים ועוד) נועד בעצם לכסות על הרעש הזה. בלעדיו לא היה נוצר כלום. כבר שנים רבות שהרעש הזה כמעט נעלם מחיי. יש תקופות שבהם המוות הוא הנחמה הגדולה ביותר, יש תקופות שהוא סתם עובדה שאני אדישה אליה ורק לעתים רחוקות מתעורר בי פחד קל שנושא צורה של "מה יהיה על הכלבה שלי כשאמות". כשהרעש הזה נעלם מחיי ביחד איתו נעלם גם הדחף להשיג משהו, הצורך להבין משהו, הצורך ליצור משהו משמעותי ולהשאיר חותם על העולם. הסיבה היחידה כמעט שאני מוצאת לעשות דברים שהם מעבר לצרכים הבסיסיים היא כדי להעביר את הזמן. את כל זה אפשר לסכם במלה "דיסתימיה". אני לא יודעת אם חוסר הפחד מהמוות הוא זה שהפך אותי לדיסתימית או שהדיסתימיה היא שגורמת לחוסר בפחד המוות. בפסיכולוגיה רוב המחקרים הם מחקרי קשר ולא מחקרי סיבה. בקשר הכוונה ששני דברים באים בתדירות גבוהה ביחד אבל לא יודעים האם אחד הוא הסיבה של השני או להיפך או שבכלל שניהם תוצאות של סיבה אחרת לגמרי. נראה לי שרובכם יעדיפו לפרש את הדיסתימיה כמה שגורם לחוסר התשוקה לחיים ולכן חוסר הפחד מהמוות. לי זה לא כל כך משנה אם זה הפוך: חוסר הפחד מהמוות ייתכן שיצר את הדיסתימיה ואולי שניהם הם סתם תוצאה של חוסר בהורמון כלשהו. מה שזכור לי הוא רק שאלו הגיעו אליי יחדיו.
|
תגובות (14)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
בדיוק. מה שאני לא יודעת זה אם אבדן הפחד מהמוות הוא זה שגורם לחוסר תשוקה לחיים או להיפך.
העניין הוא שהפחד ממות, מעיד על תשוקה לחיים. ותשוקה לחיים מעודדת יצירה, מוטיבציה ועשיה.
לכן אם אין פחד ממוות, נעלם הכח מאחורי הרצון לעשות.
אני צריכה ללמוד לקבל גם את העצבות במתיקות.
"ואני שקוע בעצבות, מתכרבל במתיקות
הו, מלנכוליה, את אהובתי"
ניזכרתי במילות השיר הזה
של חמי רודנר
מתאים לא?
מוזיקה לא מוכרת נשמעת לפעמים כרעש.
לי זה לא נשמע כל כך רע. לא היה לי רע לפני שנולדתי, למה שיהיה לי רע מזה שאמות? ומה שבאמצע? יש רע ויש טוב.
הממ
נשמע לי כמו רעש
:-)
לא נראה לי. סבל זה באמת מפחיד, מוות לא.
את לא חושבת שאפשר לראות פחד מסבל כסוג של רעש שמכסה על פחד ממוות?
המוות של אחרים זה הסבל שלנו
ואנחנו לא רוצים לסבול בחיים שלנו..........
המוות הוא גם איזוטרי, ולכן קשה לתפישה.
הידידות איתו לעיטים נשמעת מאוד רע אבל יש שתי עובדות בחיים וזה הלידה והמות
שאלה מה המרחק בינהם ומה עושים באותו הזמן- ואלו החיים.
אפשר להתנחם בזה שכשמתים כבר לא סובלים. הסבל הוא תמיד בחיים ולכן החיים הם המפחידים.
זה לא שאני לא חושבת על המוות אני פשוט חושבת עליו בידידות. המוות של אחרים בהחלט מפחיד.
מה לגבי פחד מסבל?
אני יכולה להחולטין להבינך
אני לא יודעת אם אין לי פחד למוות
אבל בהחלט אני לא יושבת וחוששת ממנו
כן הרבה פעמים זאת נחמד
אבל לפעמים חושבים על נותרים מאחור
בתקופה האחרונה אני לא חושבת על המוות שלי אלא של יקירי.........
אז זה לא אומר שמשהו לא בסדר איתנו זה פשוט שדברים אחרים יותר מטרידים אותנו