אף פעם לא הייתי בתוך בית הכנסת החדש באורניינבורגר שטראסה בברלין.לא בגלל שלא רציתי, אלא בגלל שמאחורי החזית המרשימה אין שום דבר,מלבד חצר ריקה וחלק זניח מהמבנה האדיר ששרד.מזכרת לחורבן של אחד מבתי הכנסת הגדולים והמפוארים שהיו באירופה.

 כמו כולם הייתי חולף על פניו, מתרשם מהכיפה המוזהבת, אומר שלום לשוטרים ששומרים עליו 24 שעות ביממה, (חבל שלא באתם אז,לאה רבין היתה אומרת) וממשיך בשיטוט שלי ברובע מיטה MITTE. אני אוהב את הרובע הזה.יש בו משהו קלאסי ונעים שהשתמר מברלין של פעם.האיזור שהיה בעבר מרכז החיים היהודים בברלין, הוא ללא ספק אחד החלקים היפים של העיר.היום הוא בעיקר מלא בגלריות, מסעדות וחנויות מעצבים, כשאת התושבים היהודים החליפו ברלינאים מעודכנים שנראים כאילו הרגע יצאו מקטלוג של איקאה.לבושים בסטייל, אוכלים בריא וחיים כל כך נכון שזה גובל בשיעמום.למרות שלא אכחיש שמדי פעם מתגנבת לראשי הפנטזיה הבורגנית, על איך יום אחד אחזור עם מאות אלפי יורו בכיס, אקנה שם דירת סטודיו מעוצבת, ואחיה את חיי הנוחים בתור יאפי משעמם ושבע. 

עד שזה יקרה, הזדמן לי השבוע להיכנס לאותו בית כנסת מדובר.הנהלת המקום החליטה לפתוח את שעריו לקהל הרחב ולארח לראשונה במקום הצגת מחול ותיאטרון.להצגה קוראים " אקשן ACTION)) " והיא פרי יוצרו של ניר דה-וולף,רקדן ויוצר ישראלי שחי בברלין. ההצגה נפתחת בחצר בית הכנסת, שם אלוהים ,השוכן בקומה השלישית מסתבר,זורק לכל אחת מארבעת הדמויות תסריט. התסריטים שמתארים סיטואציות מהעבר הפרטי שלהן מומחזות על ידי כל אחת מהן אותן בתורה. משם המסע ממשיך אל תוך המבנה ועובר דרך ריקוד מטורף על מדרגות בית הכנסת, סיסמאות דתיות בחדר חושך, וידויים על חלונות הויטראז', גשם של עופות, נשיקה לסבית ועוד ועוד.כל כך הרבה אקשן לא נראה בבית הכנסת מאז ליל הבדולח ב1938 שהחריב את המקום.

 אינני מבקר תיאטרון, כך שלא אתיימר לתת ביקורת מלומדת על ההצגה, רק אומר שהיא בהחלט מנצלת היטב את הבמה החד פעמית שניתנה לה, ולוחצת על כל פרובוקציה אפשרית על הדרך. אמנם היא עשויה היטב ומהנה לפרקים, אך נדמה שאין איזה מסר אחיד או רעיון כלשהו שהיא מנסה להעביר. גם אם יש,העלילה מלאת הפרובוקציות והגימיקים מטשטשת זאת היטב. 

לא הייתי המום או מזועזע במיוחד אחרי ההצגה.אחרי שנתיים בעיר כבר ראיתי יותר מדי אמנים ישראלים שמשחקים על הקלף של היהודי-ישראלי-דור שלישי בברלין, ופורטים על כל הקלישאות המתבקשות מהמעמד. נדמה שזה קלף בטוח שמושך עיניים משתאות של גרמנים,המתקשים לעכל את הבעיטה בפרות היהודיות הכשרות. רק לפני שבועיים, ביקרתי פה בתערוכה של אמן ישראלי שחזר בשאלה לפני כמה שנים וחי היום בברלין.הוא הציג שם דימויים יהודים דתיים מעורבבים עם דימויים הומו-אירוטיים בוטים. תערוכה יפה, אבל אותו שטאנץ חוזר על עצמו גם כאן.

 יצאתי מבית הכנסת והתחלתי ללכת לכיוון תחנת הרכבת. בדרך עצרו אותי כמה זונות שהציעו את מרכולתן השופעת במחוכים הדוקים, בעוד עקביהן המחודדים דורכים על לוחות המתכת במדרכה, שמנציחות את שמות היהודים שגרו פעם ברחוב.

כי זה מה שנשאר מאותו רובע יהודי מפואר ושוקק חיים. זונות במחוכים, יאפים מתייפיפים ויהודים שחזרו לעיר ומנסים להכניס קצת אקשן באותן אנדרטות ריקות. אבל האקשן האמיתי היה לפני עשרות שנים, כשמשפחות שלמות היו בשר ודם ולא לוחות מתכת במדרכות של הרובע. האנדרטות, הקהילה היהודית המתחדשת ונהירת הישראלים לעיר בשנים האחרונות,הכל טוב ויפה וגם חשוב במידה. אבל הניסיון להחיות או לבעוט בכל מה שהיה, מרגיש קצת כמו הדרן שני או סרט המשך הוליוודי. האקשן היהודי האמיתי בברלין נגמר ממזמן,כשהנאצים צרחו קאט וקטעו את ההצגה באיבה.

 *****************************************************************************

המופע ACTION יוצג בבית הכנסת החדש באורניינבורגר שטראסה מה12 ועד ה19 ביולי. לפרטים וכרטיסים  http://www.totalbrutal.net/index_content.html