השבוע רבנו את הריב הראשון שלנו. כמו מין ראשון, כמו הפעם הראשונה שאמרתי לו שאני אוהבת אותו (כן, אני, טעות, יודעת), גם זה הרגיש מאוד מלאכותי ולא מספק. "רגע", הרהרתי במחשבתי תוך שהוא שותק ומנסה למצוא את הניסוח המתאים ל"אני רוצה שתלכי", "אני אמורה לבכות עכשיו?". לנוכח דבריו המקוממים רציתי לכעוס, אבל אפילו לא הגעתי לשלב שבו אני אוכלת לידו בלב שלם, אז לכעוס? זאת אומרת ומה, כלומר, אנחנו יכולים להיפרד בגלל סיבה כל כך מטופשת? ואהממ, מה זה? איך קרה שאני כבר שני לילות רצוף ישנה לבד?

בשש בבוקר הוא שלח לי סמס.

"אני אוהב אותך".

בשש בבוקר אני מרירה.

"ומה זה אומר?"

"זה רגש כזה, ששני אנשים שקרובים אחד לשני מרגישים".

רומנטיקן.

עד שבע וחצי בבוקר נשאנו ונתנו, והסכמנו בסוף שנועדנו וחיינו באושר ועושר וחזרנו לישון.

(את רשימת הדברים שאני אוהבת בו ששורבטה בתחתית עמוד הוורד אני לא אוסיף. יש גבול לכל קיטש)

זה שיש לי חבר לא אומר שאני לא עונה למיילים

mayan.rodeh@gmail.com

מעין