פרופיל
נָגַע בִּי שֶׁקֶט
הציור באדיבותו של יורם לילך http://cafe.themarker.com/view.php?t=121993&p=1
כִּמְעַט נָגַע בִּי שֶׁקֶט
זֶה הָיָה קָרוֹב.
פַּעַם חָמַדְתִּי צִפּוֹרִים בִּמְעוֹפָן -
לֹא עוֹד.
בֵּין נִרְפּוּת לְאוֹנוּת
עַפְעַפַּי פְּקוּחִים לְמֶחֱצָה
שְׁאִיפוֹת נִמְתָּחוֹת בִּיגִיעָה
וּנְשִׁימָה אַחַת אֲרֻכָּה
זֶה הָיָה קָרוֹב.
לַיְלָה דָּחוּס הִתְמוֹסֵס בִּנְגִיעָה אֲוִיר נָשָׂא רֵיחַ מָתוֹק שֶׁל עֵשֶׂב וַעֲפִיפוֹן הִתְעַרְסֵל בִּתְכֵלֶת מְשַּׁגֵּל חֲלוֹמוֹת אִשָּׁה.
|
פוסטים אחרונים
- עוגת שוקולד אוסטרלית 23/3/13
- הַסְּתָו שֶׁאֵינֵךְ יוֹדַעַת 30/10/12
- אֲנִי מְדַבֶּרֶת אֶליךְ 9/9/12
- אלונה (לוני) ריעני הלכה לעולמה 8/8/12
- החתונה של מאיה - (פרק 3) 7/1/12
- החתונה של מאיה - (פרק 2) 23/12/11
תגובות (83)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה יקירתי על המילים :)
וַעֲפִיפוֹן
הִתְעַרְסֵל
בִּתְכֵלֶת
מְשַּׁגֵּל חֲלוֹמוֹת אִשָּׁה.
לולה יקרה, השילוב בין הציור לשיר שלך מוצלח ומיוחד מאוד! בעיקר אהבתי את סיום השיר ואת הרוך ברישום של יורם. משהו רך מאוד מתערסל ומנם כל כך
תודה לולה ו*
לאה
תודה עופרי :)
תודה ארז :)
תודה ליריקה.
המודליסטית הגיעה בסוף :)
תודה רחלי :)כִּמְעַט נָגַע בִּי שֶׁקֶט
זֶה הָיָה קָרוֹב.
פַּעַם חָמַדְתִּי צִפּוֹרִים בִּמְעוֹפָן -
לֹא עוֹד.
בין הפכחון והאשליה
בין העירות והחלום
מרפרף לו השקט
עד היקיצה.
עפיפון משגל חלומות אישה
בנסיקתו לגבהים, במעופו
את מעופן של הצפורים.
ביכולת האוירונאוטית
שאל לנו לחמוד כי לא לנו היא,
אבל במגבלות שלנו תמיד נשאף
להתנתק, לפרוץ גבולות על חושיים
ולהרגיש את מהות האושר השמיימי.
זה תמיד "כמעט שקט". והוא אף פעם לא נשאר ליותר משתי דקות
(לפעמים אפילו לא שמים לב, רע היה, ואיננו)
ו-אחלה ציור.
אורלי חמודה,
עשית חפירה כמו בימים הטובים :)
נגעת ופרשת נכון את כל הרעיונות.
המון תודות לך ושבוע טוב
תודה דבי :)
תודה צבי :)תודה ליאורה על המילים :)
תודה אפרת :)
לַיְלָה דָּחוּס הִתְמוֹסֵס בִּנְגִיעָה
שֶׁל אוֹר וְשֶׁקֶט.
משפט פואטי ונפלא בתבונה הקרה שלו, הבאה בסתירה ללבטים ולחלומות.
כמו מוציא לאור את ההשׂגה ורוצה לשחרר את העפיפון .
בגד נפלא ארגת/ערגת למודליסטית החשופה.
תודה שוקי.
כמו שכתבתי ליורם, לפעמים ציור שווה אלף מילים :)
תודה שושי על תגובה יפה ומושקעת.
עונג צרוף יקירתי :)
תודה ח.
אני בהחלט אשקול את הצעתך, שממחישה את הרעיון שמאחורי המשפט.
תודה על התובנה וברוך הבא :)
תודה יורם.
כמוני כמוך שמחה על השותפות.
תנוחת הגוף של האישה שווה אלף מילים :)
תודה ואלרי.
שמחה על ביקורך :)
"כמעט נגע בי שקט, זה היה קרוב"
השורה הזאת נגעה לליבי במיוחד,
השקט הוא משהו חמקמק,
זה תמיד קרוב ולרגע נדמה שתפסנו אותו
אז הוא חומק לו.
קראתי את שירך והחלטתי שאקרא אותו כפשוטו את הסאבטקסט אם ארצה אחפש בין המילים שלא כתבת:)
כִּמְעַט נָגַע בִּי שֶׁקֶט זֶה הָיָה קָרוֹב. - מילים כפשוטן, שקט שלווה רוגע המילה הפותחת כמעט והמשפט הסוגר זה היה קרוב
מדגישים את הכמיהה של הדוברת בשיר לסוג של נחת ושלווה, אך אי אפשר להתעלם מתחושת ההחמצה של ה-"כמעט"
פַּעַם חָמַדְתִּי צִפּוֹרִים בִּמְעוֹפָן - לֹא עוֹד.- המילים הללו בשיר מתארות נושאים בלתי מושגים מפאת חופשיותן מפאת מצבן הנתון במציאות, קשה לתפוס צפורים במעופן ממש מאמץ סיזיפי, המילים הסוגרות בנחישות לא עוד מדגישות את החלטיות הדוברת בשיר
לקחת אחריות על בחירותיה.
בֵּין נִרְפּוּת לְאוֹנוּת עַפְעַפַּי פְּקוּחִים לְמֶחֱצָה- המשפט הזה פשוט כל כך נהדר. הוא מתאר את הקבלה של הדוברת את תכונותיה האנושיות כל כך , כולנו הולכים בין נירפות לאונות ולהפך כולנו אנושיים כל כך ועפעפיינו פקוחים למחצה
ולפעמים אנו אפילו עוצמים עין אחת כי כולנו בני אדם:)
שְׁאִיפוֹת נִמְתָּחוֹת בִּיגִיעָה וּנְשִׁימָה אַחַת אֲרֻכָּה זֶה הָיָה קָרוֹב. בשורה זו אני קוראת תמונה מסיטואציה אחרת כמו שהדוברת נזכרת אולי בסיטואציה הפותחת את השיר ונשימותיה כבדות,
זה היה קרוב - כאן מרגישים את תחושת ההחמצה ונשימותיה מעידות על כך, וזה היה קרוב ... אך....
לַיְלָה דָּחוּס הִתְמוֹסֵס בִּנְגִיעָה שֶׁל אוֹר וְשֶׁקֶט. ואחרי כל הנשימות של הדוברת לתוך הלילה הזה, גם הוא מתמוסס לתוך האור והשקט עם כל המחשבות.
אֲוִיר נָשָׂא רֵיחַ מָתוֹק שֶׁל עֵשֶׂב שימוש באור משורה קודמת והאויר הצח עם ריח העשב הרענן מעידים על התחדשות
וַעֲפִיפוֹן הִתְעַרְסֵל בִּתְכֵלֶת מְשַּׁגֵּל חֲלוֹמוֹת אִשָּׁה. ובמשפט הזה אני מוצאת את שיא האופטימיות למרות הכל תחושת ההחמצה נעלמה
ונכנס למקום אופטימי שבו הדוברת חוזרת לחלום והעפיפון כל כך סימבולי היות והוא קשור בחוט עתה היא מרשה לעצמה להמשיך לחלום אך חלומותיה היום מחוברים למציאות , כמו לעוף עם שורשים :)
לולתי לולתי נהנתי כל כך משירך ונסקתי לי על העפיפוני מילותייך
שבת מקסימה
לולה,
הוקסמתי מהשיר
מהמעברים
מהצורף לסעור ולרחף
לצורך בשקט
הצורך להתחבר
כִּמְעַט נָגַע בִּי שֶׁקֶט
זֶה הָיָה קָרוֹב.
פַּעַם חָמַדְתִּי צִפּוֹרִים בִּמְעוֹפָן -
לֹא עוֹד.
תודה
דבי
בֵּין נִרְפּוּת לְאוֹנוּת
עַפְעַפַּי פְּקוּחִים לְמֶחֱצָה
שורות נפלאות
צבי
אוהבת את שירך המספר סיפור.
רק כמעט נגע השקט בין לבין כמיהה
(משמעות לציפורים של פעם היתה שונה)
וכמה מקום יש לפקיחת עיניים לאור ולריח עשב מתוק.
דימוי העפיפון מתנגן לי נכון :)
לולה יקרה ,תודה על שיר יפהפה בהשראת ציורו של יורם לילך :):)
שבת שלום .ליאורה
והאיור
עליו לא אמרתי דבר
חלק בלתי נפרד ויצירה המעוררת חלומות של אישה
אפרת
יישר כוח איש מוכשר יורם
שיר נפלא בעיניי
עפיפון משגל ..
אישה
אל הקטע המצורף התחברתי
בֵּין נִרְפּוּת לְאוֹנוּת
עַפְעַפַּי פְּקוּחִים לְמֶחֱצָה
שְׁאִיפוֹת נִמְתָּחוֹת בִּיגִיעָה
וּנְשִׁימָה אַחַת אֲרֻכָּה
זֶה הָיָה קָרוֹב.
אפרת*
כל כך יפה.
והציור של יורם... מה צריך יותר.
כִּמְעַט נָגַע בִּי שֶׁקֶט
מעורר תחושה שחבל שלא. ואז בא -
זֶה הָיָה קָרוֹב.
והופך את התחושה.
בפראפראזה - כמעט קרה לי אסון, זה היה קרוב, מזל שניצלתי.
ואז עולה השאלה - איזה שקט הוא מסוכן כל כך?
לחילופין, במחשבה נוספת - זה היה קרוב, חבל,
אבל מתאפשר הסיכוי שבעתיד זה יצליח.
פַּעַם חָמַדְתִּי צִפּוֹרִים בִּמְעוֹפָן -
האם זה השקט כשמסתכלים בשמיים ומשתוקקים להצטרף לציפורים?
לֹא עוֹד.
שוב מתהפכת לי התחושה: כן, קרה אסון.
ושתי השורות האחרונות מסבירות מה אבד ומה אולי יימצא.
בֵּין נִרְפּוּת לְאוֹנוּת
עַפְעַפַּי פְּקוּחִים לְמֶחֱצָה
שְׁאִיפוֹת נִמְתָּחוֹת בִּיגִיעָה
ההמשך מאשר את התחושה הראשונה:
גם אם הכוח קיים בפוטנציה, הראייה מוגבלת במתכוון.
השאיפות - אוויר ורצון - מייגעות ולא מספקות.
וּנְשִׁימָה אַחַת אֲרֻכָּה
והנה - נשימה שמטבעו של גוף שיש בו חיות
כמו הגוף שבשיר
זֶה הָיָה קָרוֹב.
שוב - מורגשת כאסון.
ואולי כתקווה?
לַיְלָה דָּחוּס הִתְמוֹסֵס בִּנְגִיעָהשֶׁל אוֹר וְשֶׁקֶט. אֲוִיר נָשָׂא רֵיחַ מָתוֹק שֶׁל עֵשֶׂב וַעֲפִיפוֹן הִתְעַרְסֵל בִּתְכֵלֶת מְשַּׁגֵּל חֲלוֹמוֹת אִשָּׁה.
כמעט נגע בגיבורה שקט, וזה היה הסיפור (כל הבית האחרון):
ברגע שכמעט היה, בחלומה,
הופרתה האשה בנגיעות של מתיקות ילדית,
שהפכו את תשוקתה לבת קיום:
לא עוד חומדת ציפורים במעופן
אלא מתעלסת עם העפיפון,
שיש לו אחיזה באדמה ובתכלת השמיים כאחת.
ובאה לציונה גואלת.לולה, מצטער התחרבש לי הפרגון.
אנסה לשחזרו בתמצית.
חבל... איבדתי את סבלנותי.
לכן אתמצט: השיר מצויין - קניתי.
מחירבוש הפוסט הקודם נשארו שאריות
שהן בחזקת הצעת קורא אוהד:
במקום
וּנְשִׁימָה אַחַת אֲרֻכָּה
להציב
וּ נְ שִׁ י מָ ה אַ חַ ת אֲ רֻ כָּ ה
ח. (*)
צטט: לולה בר 2009-10-29 22:24:50
נָגַע בִּי שֶׁקֶט-
כִּמְעַט נָגַע בִּי שֶׁקֶט
זֶה הָיָה קָרוֹב.
פַּעַם חָמַדְתִּי צִפּוֹרִים בִּמְעוֹפָן -
לֹא עוֹד.
[...]
וּנְשִׁימָה אַחַת אֲרֻכָּה
זֶה הָיָה קָרוֹב.
[...]
מְשַּׁגֵּל חֲלוֹמוֹת אִשָּׁה.
- - - - א) - וּנְשִׁימָה אַחַת אֲרֻכָּה - ב) - וּ נְ שִׁ י מָ ה אַ חַ ת אֲ רֻ כָּ ה - -תודה לולה על השותפות הנפלאה
שירך חושפני וממוקד-אהבתי !!
שלך
יורם*
איזה יופי, השיר
הציור מקסים. הרמוני.
חברים יקרים,
הוספתי לשיר את ציורו של יורם לילך.
שנינו נשמח מאד להתייחסותכם :)
תודה
תודה יקירה לתגובתך.
טוויסט שומר על הפיגורה :)
לולה
אהבתי את ההרגשה
בין נרפות לאונות
את השלוה המשתלטת
לאיטה
ובמיוחד את הטוויסט בחשיבה.
בבית האחרון,
ולהפתיע עם עפיפון
משגל,זו חשיבה כל כך נשית
מתחברת לגמריי.
תודה לך רננה.
שמחה שראיית את הקליימקס והעימוד הצורני.
הליאות נמצאת בין השורות והמילים, אם ליאות של קיץ או ליאות אחרת, בסיסית ועמוקה. החמדה שאינה עוד "..פעם חמדתי... לא עוד","..עפעפיי פקוחים למחצה.." משפטים שתורמים לתחושה הזו.כל זה משתנה כשלפתע מגיע המשפט "..אויר נשא ריח מתוק של עשב.." . הליאות התחלפה בְּעוֹרְרוּת ועם זה כבר ניתן בסייפא היצירה להגיע בהדרגה לקליימקס הנפלא, שגם בא לידי ביטוי צורני
יופי ו..יופי
רננה :)
תודה רון :)
" משגל חלומות אישה"
שירה במיטבה
אהבתי , מאוד אהבתי
שנינות נשית בתפארתה
לא קרה כלום. לגיטימי.
תודה לך על התייחסות
לא מוצא חן בעיני ועמך הסליחה.
תודה איציק על תגובה מושקעת וכמעט קולעת, וטוב שאינך מתחבר למימד האירוטי, אחרת היית מחטיא את הרעיון.
שקט זה מוצר יקר ולפעמים קשה-השגה.
נָגַע בִּי שֶׁקֶט <-- יש פער בין הכותרת לבין המשפט הפותח את השיר, בכותרת השקט נוגע ואילו בשיר הוא כמעט נוגע. בקריאה שלי מגע של שקט זה כמו מגע של מוות, שהרי שקט מובטח לנו כמאמר הפולניות רק בקבר:-), אבל גם בלי להיזדקק לבדיחה, השקט הוא ממאפייני המוות, חיים מאופיינים בערות חושית חיונית.
כִּמְעַט נָגַע בִּי שֶׁקֶט
זֶה הָיָה קָרוֹב. <-- המשפט זה היה קרוב, עדין משאיר אותנו בתחום שבין ההחמצה וההישג, כאילו רגל פה ורגל שם וזה הכי הרבה שניתן להשיג כשרוצים להשיג שקט באמת - ישנה רק את הנגיעה כמעט.
פַּעַם חָמַדְתִּי צִפּוֹרִים בִּמְעוֹפָן -
לֹא עוֹד. <-- החוויה מביאה איזו השתוקקות אל סיפוקה, הדוברת כבר אינה חומדת ציפורים במעופן, דבר שנתפס בעיניה כמשהו הדומה לחוויית השקט, משהו בקלילות ביכולת להתנתק מכח הכבידה, מהרעש המצמית.
בֵּין נִרְפּוּת לְאוֹנוּת
עַפְעַפַּי פְּקוּחִים לְמֶחֱצָה
שְׁאִיפוֹת נִמְתָּחוֹת בִּיגִיעָה
וּנְשִׁימָה אַחַת אֲרֻכָּה
זֶה הָיָה קָרוֹב. <-- בקריאה שלי מתוארת כאן חווייה של מדיטציה, ערפול הערות, קשב לנשיפות ושאיפות. וכך מושג השקט. והוא טוב יותר ממה שנדמה לדוברת כציפורים במעופתן. מוחשי ומושג, אבל רק כמעט.
לַיְלָה דָּחוּס הִתְמוֹסֵס בִּנְגִיעָה
שֶׁל אוֹר וְשֶׁקֶט.
אֲוִיר נָשָׂא רֵיחַ מָתוֹק שֶׁל עֵשֶׂב
וַעֲפִיפוֹן
הִתְעַרְסֵל
בִּתְכֵלֶת
מְשַּׁגֵּל חֲלוֹמוֹת אִשָּׁה.<-- כאן את מכניסה אותנו לתמונת השקט, שלמרבה הפלא יש בה תכונה רבה מאד, יש בה מזיגה של פנטסטי ואירוטי. למימד האירוטי אני פחות התחברתי, די היה לי בהתערסלות שנשמעת כמו התעלסות - אבל ברור לי שמדובר כאן בתיאור של חווייה מאד פרטית וככה כנראה נראה ומרגיש הכמעט שקט שלך, כשאמצע את שלי אולי נוכל להחליף רשמים:-)
איציק.
תודה תודה :)
תודה דן. שמחה שאהבת.
כן, שירתי חושפנית למדי :)
נתושק`ה,
מחמאות ממך זה כמו פרס נובל :)
שבת נעימה חברתי היקרה
תודה גרייס יקרה :)
שבת נעימה לך
המון מידע אינטימי עובר במילים
שיר מיוחד ואחד הטובים שקראתי לאחרונה
מאוד אהבתי את הסיום
הצצה לעולם פנימי...
יפה מאוד השיר.
כִּמְעַט נָגַע בִּי שֶׁקֶט
זֶה הָיָה קָרוֹב.
פַּעַם חָמַדְתִּי צִפּוֹרִים בִּמְעוֹפָן -
לֹא עוֹד
כמה נפלא לולה!!
שורות כאלה מהלכות עליי קסם רב! כל כך הרבה בכל כך מעט. נפלא!
לטעמי - כל יתר השיר מיותר כבר. לא שלא יפה - כתוב מצויין, כדרכך- אבל באופן טבעי,
אחרי פתיחה בעוצמה שכזאת, כל השאר כבר נראה לי הסבר, פירוש - לגטימי אבל מסויים מאד -
לשורות הפתיחה שהן שירה טהורה.
כמה נפלא!!
* תודה על שיר מצויין. אל יאוש ;-)
תודה פוגל על הביקור.
עשית לי ת`היום :)
תודה maharani
ברוכה הבאה!
לא הייתי מגדירה את זה כעצלות. אולי גורל. who knows
תודה שודד יקר :)
תודה נעמה.
החזיקי חזק שלא יעוף :)
תודה איריס. קטונתי :)
תודה רחל על התגובה והחיוך :))
שאפו לך אחשי, איך אתה יודע לפרגן :))
חיבוק לעיני כולם
אהבתי
מלת המפתח היא "כמעט/קרוב" מפה הכל מתפתח
laziness זו המילה שהדהדה בראשי בזמן הקריאת השיר (פעמיים)
זה היה קרוב...קרוב כל כך ...שהפך לבדיוק!
אהבתי לולה. תודה.
לולה,תודה.
כמו עפיפון השיר.
עפיפון התערסל זה יופי.
נשארתי עם תחושה נעימה וחיוך.
אחחח לולה, איך את יודעת לכתוב את זה מדויק את.
שאפו פה.
תודה יהודית.
בוקר נפלא
היי שמואל,
לגבי המשפט נרפות מול אונות כיוונתי לחוסר חיוניות מול אנרגיות/כוחות. אין כאן כוונה לאונות מינית.
לגבי בית אחרון: לדעתי, אין שום בוטות במילה משגל ובטח לא רעיון של בעילה אדנותית. לו כתבתי זיון, הייתי מסכימה איתך. זו מילה מקובלת ונורמטיבית לביטוי קיום יחסי מין. המילה "בעילה" רווחת בעיקר במונחים הלכתיים-משפטיים.
בבית אחרון ניסיתי לתאר פנטזיה פסטורלית שטומנת בחובה שלווה ונועם. אין כמו להביט בשמיים ולעקוב אחרי מעוף עפיפון והמילים ערסול ושיגול הולמות בעיני את תחושת הריחוף.
עם קצת מאמץ הערסול עשוי לעבור בקלות למצב של התעלסות. בראש שלי לפחות :)
תודות על התגובה וההתעמקות.
תודה על המילים נעמה
אני אוהבת קריצות. הן מכניסות טעם לחיים :)
תודה תמרוש.
הלילה הדחוס הוא מטאפורי בלבד ואת ראית יפה את התמונה שאחרי.
תודה אילן.
אין קשר בין "לא לחמוד ציפורים במעופן" לבין התערסלות העפיפון. אלו שתי תמונות שונות מבחינה רעיונית.
ארחיב יותר בתגובתי לשמעון רוזנברג.
כִּמְעַט נָגַע בִּי שֶׁקֶט
זֶה הָיָה קָרוֹב.
פַּעַם חָמַדְתִּי צִפּוֹרִים בִּמְעוֹפָן -
לֹא עוֹד.
כמה יפה הפתיחה הזו של השיר, אהבתי את הדימויים המערסלים חלומות אישה. אשוב
תודה יורם יקירי :)
אהבתי את האוירה בשיר, את הרצון בשקט ושלווה, הניכרת בחלק ניכר מהשיר - ובייחוד בנכונות לוותר על פעלתנות בנוסח מעוף הצפורים, אף שלא נראה כי השקט מושג בשלמותו שכן:
"כִּמְעַט נָגַע בִּי שֶׁקֶט
זֶה הָיָה קָרוֹב".
על כך שהשקט אינו שלם מצביע גם הלילה הדָּחוּס, מול נרפות קיימת אונות וכל אלה מרמזים על התרחשות רומנטית שמסתיימת בתחושה טובה כשהאֲוִיר נָשָׂא רֵיחַ מָתוֹק שֶׁל עֵשֶׂב
אלא שהסיום לא מסתדר לי עם האוירה הכללית ולו רק משום ששורש ש.ג.ל. הוא התגלמות המיניות הבוטה, בעברית הוא משמש לתיאור בעילה אדנותית, להזדווגות שבה האשה היא חפץ
והופעתו בחלום של אשה עוד קשה מכך.
יתר על כן תיאור העפיפון כמתערסל (בנעימים) בתכלת, מחד, וכמי שמשגל את החלום, מאידך - בעייתי בעיני.יפהפה
מפעים
עם קורטוב קריצה.
כתיבה איכותית של ממש.
*
נעמה
כאשר הלילה הדחוס הזה מתמוסס, יש לי תחושה של הקלה. למרות שאת מדבר על שקט, אין פה הרבה שקט. חם ליל הקיץ הזה ואינו נותן הרבה מנוחה. למרות שהדוברת כבר אינה חומדת ציפורים במעופן, היא עדיין מתלבטת על מקומה הנכון. והעפיפון קושר בין ארץ לשמיים. אני מוצאת בו גם הומור, בעפיפון המשגל הזה (:
תודה
תמר
מעניין לי החיבור הזה שבין : לא לחמוד צפורים במעופן, לבין כמיהה להתערסל כעפיפון משגל חלומות. בכל מקרה השקט כפי שאני מזהה אותו חייה לבוא בין לבין כשהוא חבוי בין שמיים לארץ, והוא לא קל להשגה, כנראה, כי חוט חיינו מפותל ומארך, ולעיתים, מבלי משים, מתארך... אהבתי, לולה ותודה.
תודה שוקי על תגובה ועל הוראות הכנה.
אבוי לנו לאבד את חוט המשיכה, אם כי זה נושא לויכוח.
אחלה בוקר
תודה מיקוש,
קצה החוט תמיד בקרקע. זה טוב או רע?
:)
בוקר נפלא לך
הִתְעַרְסֵל
בִּתְכֵלֶת
מְשַּׁגֵּל חֲלוֹמוֹת אִשָּׁה
צניעותו של משגל חלומות.
קני סוף מקושרים בחוט
מעט נייר צבעוני ובלילת מים וקמח לדבק.
וחוט משיכה ארוך למען ימריא המשגל
אך לא יתעופף אל האין סוף .
שוקי
תפסת בדיוק רב רגע מסוים של כמעט שקט,
והמחשבות עליו לאן, לאן ייקח...
למקום שבו עפיפון משגל חלום אישה - מצוין,
מפרה אותו לעלות מעלה תוך שהוא נאחז
בקצה חוטו בקרקע.
תודה!
תודה גליתוש.
זה היה קרוב
ככה. בדיוק ככה. מתאים לי הרוגע הזה