(פוסט זה ישמיד את עצמו תוך 30 שניות)
אומרים
יש לך את עצמך,
תהנה מהלבד של עצמך, (ממש לא צריך לספר לי את זה)
ואני אומרת
יאללהההההה, קאט ד'ה בולשיט !!!
אם הייתי רוצה להיות לבד אז הייתי חיה באי בודד!!
אומרים אל תכעס, אל תשפוט, אל תתן לאנשים ללחוץ לך על כל מיני כפתורים
ואני אומרת
יאללההההההההה, קאט ד'ה בולשיט !!!
אנשים מכאיבים, אז זה כואב.
אנשים לא יודעים לבקש סליחה, אז זה כואב.
אנשים מעדיפים את הכסף שלהם על פניך, אז זה כואב. וכו' וכו'
אומרים אתה עיוור, אתה כלוא בתוך גוף חומרי, שמסתיר ממך את הרוחניות
ואני אומרת
יאללההההההה קאט ד'ה בולשיט !!!
אז מה זה התרגילים האלה?? מה זה פה? איפה אני? הנה אני! איפה אני? הנה אני! קוקו ! קוקו ! (-:
אומרים הבחירה בידך, אין דבר העומד בפני הרצון
ואני אומרת יאללההההההה קאט ד'ה בולשיט !!!
כי איך נהניתי לקרוא תגובה של מישהי, יראת שמיים, הרגיעה אותי.
אין בחירה!!! הכל מלמעלה!!! יש תכנית בשבילך מהיושב במרומים !!! תאמין שבחר בשבילך את הטוב ביותר !!!
נפלא, נפלא, נפלא
כי מה פתאום שאני אהיה אחראית כאן?? לא רוצה להיות אחראית! מי בכלל מינה אותי להיות מבוגרת אחראית?? אני בכלל עוד בשלב הזה:
זהו. אני חוזרת לישון.
אגב, כשישנים יותר מדי, אז...אלוהים בא ומעיר
טוק. טוק. טוק.
שיהיו לנו רק הפתעות נעימות.
אמן סלה.
|
תגובות (14)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
הכל שאלה של מידה, של איזון, ושל סדרי עדיפויות.
אפשר בהחלט לרכוש מידה של שליטה ברגשות הספונטניים - לדעת לנטרל אותם במקום בו אין בהם כדי להועיל, ולדעת ללמוד מהם במקום בו יש לכך משמעות.
אפרופו האדישות שלי לנוכח ה"גזירה" של שתיים עשרה השעות - בעקבותיה אני נתקלת גם במבטי תמיהה וגבות זקורות: ישנם דברים שבאמת לא שווה להתעכב עליהם, ולומדים לעבור הלאה בלי לסחוב שום רגשות.
ואם לא היית שואלת איך כותבים "אפתי" יכול להיות שהייתי זוכרת אם כך כותבים או לא. ברגע ששואלים - אני מתבלבלת... :-)
תודה על התגובות.
זה מה שבונה אותנו - הרגשות האלה
מי שלא מרגיש ולא כואב - לא מפתח נתיבים חדשים או מערכות הגנה או בונה לעצמו עקרונות שהוא לא מוכן להתפשר עליהם
מי שתמיד משחק אותה קול-
פתאום אומרים לו
למה אתה כזה אפתי??? (ככה כותבים את המילה? שכחתי)
כל רעיון, פשוט או נשגב, שהופך לסיסמה בשחור לבן - מתרוקן מתוכן.
נחמד!
חייכתי.
אכן, גרמת לי לאסילואציה על כל מיני אמירות שבמקום להרגיע בסופו של דבר הן מעצבנות.
כמו למשל: את בחרת להיעלב.
בכל רגע נתון יש לך את הבחירה איך להרגיש.
ועוד אמירות שפר, שהן אולי נכונות, אבל נורא קשות לביצוע.
וצחק
כי מחר...
גם להאמין זאת בחירה.
וכן, לפעמים אנחנו צריכים לבחור בחיים.
ולפעמים אנחנו צריכים להיות לבד.
ולפעמים להתעלם מאנשים שמכעיסים אותנו.
ולפעמים הים שקט ואין גלים.
הכל במידה.
גם אני בעד האמן סלה !
y y y y y y y
מישהי קמה על צד שמאל
מה נהיה?
מי הרגיז אותך?
לאט לאט...תנשמי...
ונכון.קאט דה בולשיט
מה שבולשיט בעיניך-שלום .החוצה.
יאללה קאט ד'ה בולשיט !!!
(-:
"תוכניות מלמעלה", נו שויין.
כמו שכבר הכרת אותי, אני ממש לא חובבת את תיאורית "תוכנית העל". (תגידי, מתי יש לו זמן לתכנן לכל אחד מאיתנו - סה"כ 6 מילארד אנשים בעולם (+- לא כולל סינים) תוכנית? ומתי יש לו זמן לעקוב אחרי כל מה שקורה איתנו? זה נשמע כאילו הוא איזה פולניה זקנה ומשועממת שרק מתעסקת באחרים).
דברים קורים. כי דברים קורים.
תלמדי, תמשיכי.
נשיקות.
הכול למעלה ...
בטח - איזו בריחה נפלאה זו
לנו אין אחריות בכלום...
קצת ציניות על הבוקר
איזה כייף
או כמו שאמא שלי אומרת. לפעמים צריך לצאת מתוך הראש לתוך החיים. אבל מצד שני, אני אישה. אין מצב לעצור את הרעש. 24/7. פוסט שפוי , במקום ובזמן הנכון. לילה טוב לך....