מה שומר עלי?
פעם פעם, קיבלתי במתנה זוג כנפיים.
0
זולגת
 -- בחום היום, מהלכת על מדרכת אבנים שלובות. זואי על ארבע מטופפת לפניי, כמפלסת לי נתיב בתוך ההבל. -- עוד אני פוסעת ומה-חשבותיי זולגות אל המדרכה, והנה היא משובצת אלפי שברי מראה מנצנצים ואור השמש מחזיר לי בהם את שברי חיי -- חכי! אני קוראת אל זואי על ארבע והיא עוצרת זנבה מכשכש. בעצם בואי, נלך. שהשברים ימשיכו להתנשק עם השמש. -- אני בכלל נולדתי בחורף -- ואני שואלת את עצמי, מה לעזזל קורה כאן.. --- |
תגובות (49)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
וולקאם ((:
שהשברים ימשיכו לנשק את השמש..
מדהים. אני מאמץ...
מאליו יקירתי. מאליו מתרוקן ומתמלא.
}{
יש
רטט מעודן
ורב עוצמה במילותייך
שמתפשט
וכמו מבקש להתרוקן
ו
להת-מלא
מחדש
חיבוק
תודה רונית. זה יפה.
אני אוהבת את שתיכן.
מהפעמים האלו שאני חושבת - נפלאות הקפה..
ואווו איך זה התחבר לי למשהו שניקדתי אתמול והמילים ה"קטנות" שם בסוף בצד שהפכו לי את הראש. אביא לך ציטוט מהשיר...
"
מִדַּת הַדִּין
הָרַחֲמִים
מִדַּת
הַסֵּבֶל
הֶבֶל הֲבָלִים
הַכֹּל הוּא
אֵבֶל
"
צמבל ((:
אולי נשיקה דביקה תאחה את השברים,
חושבת שהשמש יכולה לשחרר עם הנשיקה קצת לחות? ...
שוב את מרגשת תמר.
גם לי יש זואי על ארבע וגמאני נולדתי בחורף:))
מקווה שמיכל לפחות נגאלה מייסוריה ועכשיו היא במקום שלו.
טוב די. נניח למתים הא?
לחיים ((:
מיכל.
מעניין..
טוב, נכון. בסדר.
שקועים בחומר..
שקועה במחשבות. וזה מקום ממש לא אהוב עליי.
(פתאום נורא מצחיקה אותי המילה הזאת - שקוע שקועה שקועים.. מין תקועה כזאת..)
ואני ילדת קיץ <יוני> ובתוכי מרגישה ילדת חורף.
ואני לא רוצה לספר לך כמה מתו מסביבי :(
מתחברת לתחושות ברגעים מסויימים שעברתי,ומאוד.
חיבוק.אוהבת אותך }{
מרגש מסקרן!!
וואו, מצטערת בשבילך אהובה.
כולנו נלך מכאן ביום מן הימים
לזמן אין משמעות כשמדובר בחיימוות.
ובעצם עמוק בפנים אני מאמינה שאין
מוות, הוא קיים עבורנו כי אנו
שקועים בחומר ומזדהים איתו.....
מזדהים עם אישיותינו ולא עם הווייתנו.
מות הגוף הוא היעלמות וחצי.
תרגום יפה של פסואה, מיכל הזאת הייתה יודעת להעריך אותו.
תודה שרון.
כן ג'י. זהו עצם העניין.
(וזואי היא לא ידידתי, אני מטיילת איתה, כי בני הבית האחרים נוטים להתחמק.)
נכון דני. אין לאן לברוח.
גם לא צריך כבר.
תודה.
כן. לשתוק.
לא כי אין מה לאמר,
כי ככה.
תודה צבע.
מה שקורה זה ש..כן,
כל הזמן מתים מסביב, ונהיה די ריק ככה..
ואז מיד מתמלא..
והקצב הזה קצת ככה.. לא מותיר שהות.
ואני, את יודעת, אוהבת לשהות.
(לפחות עד שחושבת שמבינה משוּ) ((:
?you think
תודה נשמה. אבל האמת היא שאין לי מושג..((:
גמני אוהבת את הקיץ
אבל נולדתי בחורף, אז גם את החורף אוהבת.
אולי. אולי.
את..
הו כן מארי. מטלטל מאד. וטוב מאד.
מבורכים החיים. נקודה.
תודה דרורי.
טפו טפו דודה, אין דבר כזה הכל מעולה,
וגם אם יש אז אין.
(תודה)
מעניין. הרגשתי יותר כמו 'אסופית'..
אבל דורותי וטוטו זה טובמאד ((:
תודה
<זה כי לי עצמי יש די והותר נשיקות שמש>
"לנֶצח באור השמש שאין, ובאור הירח שלא יכול להיות.."
אם אנחנו מדברים על אותה אחת, היא תירגמה כך את פרננדו פסואה,
וגם אם זו לא היא, משתתף בצערך.
מצטרף לרונית, השורה התחתונה היא לזכור את החשוב, גם בלי
מוות באזור, ולזכור שמות הגוף הוא לא היעלמות האדם שחסר לנו.
תרגישי טוב.
מיכל היא חברה.
שלישית תוך שנתיים שמתה מסרטן.
(לפוסט אין קשר אליה. פשוט נודע לי על מותה בזמן שהעלתי אותו)
החורף רק מטאפורה בארץ שלנו
אולי יותר מדי דברים , רק מטאפורה בארץ שלנו.
וידידו הטוב של האדם....
מממ....מרגע לרגע אני מבינה את גודל העניין
חיבוק,גם אם וירטואלי...ומי זאת מיכל ?
מצטרפת לשאלה.
גם כשהשברים יתאחו
החיבורים עוד יעידו על ממשקי הכאב
אבל תמיד הנצנוץ והאור מובילים אותנו
חיבוקקק
זה כבר פוסט שני או שלישי מטעמך שקראתי
בזמן האחרון תמרי ו'אצבעותיי' נותרו 'חנוקות'... מוצפות רגשית...
אני רק רוצה לשתוק אתך להניח ראשך על כתפי
ולשתוק אתך...
תמר ,
מיכל מתה ,
מה קורה כאן?
וזואי ממשיך ללכת ולהוביל במידרכה ,
ולקשקש בזנב ,
מחבקת אותך אהובה.
Beautiful, you are an immense talent, great vision and understanding.
And you sure know when it’s time to move on......
גמני נולדתי בחורף
אבל אוהב את הקיץ.
חזק מאוד. אותי זה טלטל.
אולי כי גם אני נולדתי בחורף
ובסאב טקסט -הכל הבל..
זה מה שקורה כאן.
נשמע כמו תהליך טעון ומטלטל שאת עוברת.
ולטובה.
מבורכים החיים
מבורך החורף
מבורך הקייץ
מבורכת זואי
ואת הכי
ימים מחדשים אניתמר
"מה -חשבותיי" זה מעולה
הכל מעולה!
תמונה יפה,
כלבונת קטנה מטופפת בין אלפי רסיסי שמש, ואחריה את.
דורותי, טוטו ודרך הלבנים הצהובות - גרסת 2009