זולגת
 -- בחום היום, מהלכת על מדרכת אבנים שלובות. זואי על ארבע מטופפת לפניי, כמפלסת לי נתיב בתוך ההבל. -- עוד אני פוסעת ומה-חשבותיי זולגות אל המדרכה, והנה היא משובצת אלפי שברי מראה מנצנצים ואור השמש מחזיר לי בהם את שברי חיי -- חכי! אני קוראת אל זואי על ארבע והיא עוצרת זנבה מכשכש. בעצם בואי, נלך. שהשברים ימשיכו להתנשק עם השמש. -- אני בכלל נולדתי בחורף -- ואני שואלת את עצמי, מה לעזזל קורה כאן.. --- |