כותרות TheMarker >
    ';

    מזמורי נבוכים

    הגיגים, חיוכים, שיתופים, יהדות ושירים.
    כל הזכויות שמורות (C)


    הבלוג אינו מתאים לסוחרי כוכבים.*


    * פוסט שווה כוכב? סַבַּבּס.
    לא דינדֶן לך בפעמון? בכיף לא לככב.
    בלי נקמות, בלי צ'יפוּרים רק עיוּן וציוּן.

    0

    האם העולם הוא תערוכה של גרוטסקה?

    17 תגובות   יום שלישי, 14/7/09, 10:14

    השנה זכיתי ל"אצור" חדר בתערוכה חריפה ונועזת במוזיאון חיפה, התערוכה נקראת "הגזמה פראית", והיא עוסקת ביצירות בתחום הגרוטסקה. התערוכה תיפתח אי"ה במוצ"ש 18/7/09, הספקתי להציץ בחדרים האחרים ומדובר בחוויה מלאה הומור ותאווה בתוך מוזיאון קוּלי לאללה.

    תמי כץ-פרימן, אוצרת המוזיאון הטילה עלי לבחור מאוסף המוזיאון יצירות גרוטסקה ש"עשו לי את זה" ולסדר אותן בדרך ש"תעשה לי את זה".

    אני שמח להזמינכם לבקר ב"חדר שלי" שיהיה אפרפר ומפתיע, ושמח לשתף אתכם בטקסט שכתבתי לכבוד האירוע ובכמה תמונות סרוקות מן התערוכה.

     

    האם העולם הוא תערוכה של גרוטסקה? קובי אוז

    כוכבים בגודל של ג'ולה חלבנית מתנפחים לממדי ענק, מתפוצצים בקולי קולות, מאירים שנות אור מסביבם, מתכווצים למידת חור תחת וקורסים לתוך עצמם. גדולים ומאירים ככל שהיו, עכשיו הם עברו מאָנוּס למינוס. חורים שחורים נלעגים, שיבלעו שוב את המחזור המעליב: כוכב שואג, כוכב מדמדם, כוכב קורס.

    אין ספק שהאל הטוב אוהב את הגרוטסקה. הוא מנפח את הירח לכדי גבינית זרחנית ומכרסם בו לילה לילה, עד שהוא משאיר סהר של ביס מצחיק אחרון. אין גרוטסקי מהירח: חייו ומותו, הסתלקותו בכל פעם שהשמש מתקרבת, ועזוּת פניו לחזור שוב ושוב כל חודש מחדש. פשוט נודניק.

    האם בריאת האדם היא יצירה גרוטסקית?ממש, אבל ממש כן, פאר גרוטסקי מיוחד. אנחנו האחים מארקס של הגרוטסקה. האדם הוא יצור שמבלה את ימיו בהתנגדות קומית לכוח המשיכה. הוא עומד על שתי רגליו, ממלא את החזה כברווזון מתנפח, מתדלק עצמו במים רק כדי להוציא קיטור לרגע קל אל מול השמיים או כדי להשתין דקה מצוק נישא. אבל בזמן שהוא מחזיק בפוֹזה הזקופה והמאומצת, בוגד בו הגוף: כאן מתנפחת כרס, כאן מדלדלת פימה, כאן מתגבשת יבלת וכאן מתרסקת פטמה; העור מתעייף, הגב מתכופף, והכול מסתדר לקראת קפיצת הראש המסורתית אל הקבר. העולם מרימנו מעפר, כדי להשפילנו אל עפר.

    והנה הסידור הקוסמי: אנחנו קמים רק על מנת להשתחוות, נלחמים רק כדי להיכנע; אנחנו במסע שמיימי שסופו בבטן האדמה קומדיאנטים במופע שבדיחותיו מסתיימות כל פעם באותה שורת מחץ. ולא צריך להיכנס למערה חשוכה כדי לגלות את הריקוד הצפוּד שנכון לנו. מספיק להסתכל בראי, ללכת ברחוב ולקלוט שהיצור הזה שנותן פָייט במשך עשרות שנים ומעביר שטרות תמורת נוחוּת, שטרות תמורת ספוֹת, שטרות תמורת למוּת היצור הזה מצחיק לאללה! אנחנו כולנו סטנדאפרים (סטנדאפר = האדם העומד זקוף, לא?), וכולנו מפרכסים את הריקוד המאוּפּר של חיינו מדינאים, אמנים, אנשי דת, אנשי מידות, אנשים יפים, אנשים ענקיים כולם ישתוחחו בסוף, כולם יבואו להשתחוויה הסופית ויזכו למחיאות הכפיים של עצי הצפצפה הגדולים.

    והכי מצחיקים הם המתנגדים: מתָרגלים, מרימים, מרמים, מנופחים, מנותחים, וכל זאת כדי להחזיק את נס המרד ולעמוד עוד דקה קלה על הרגליים ואחר כך לנוח במיטה מול המסך שעה ארוכה. הנה הגרוטסקה האמיתית. גלי עצמות נאחזים בבשר, מחזיקים עצמם בציפורניים ובמלקחיים, מכרכרים בדרך אל הגרוטו, מערת הקבורה, ונאספים אל אבותיהם. כשמתואר בתנ"ך שמישהו נאסף אל אבותיו הכוונה לא הייתה לכך שהוא התמזג איתם במישור הרוחני, אלא שעצמותיו אשכרה נאספו מהסרקופג האישי בלובי של מערת הקבורה אל ערמת העצמות במחסנון הפנימי. העצמות של אותו אדם ממש ממש התערבבו עם עצמות אבותיו לערמת עצמיוּת אחת גדולה. זו חוויה מצניעה מאוד – שיטה שלא הייתה שוברת קופות בימים אלה, שבהם כל אחד ואחד עסוק בבניית מקדש האני הפרטי שלו תוך כדי טאטוא חורבות המקדשים הקודמים.

    אז וואלה, אנחנו כנראה בדיחה גרוטסקית, ואין לנו ברירה אלא לשחק את התפקיד שמָכּתוּב לנו – אולי לגוון איזה צעד, אולי לגנוב איזה מטר של בריחה. התפקיד כתוב – אפשר פה ושם לדחוף איזה ניואנס, אבל יש כבר תסריט של מחזאי גאון, יש תאורן סוף העולם, ואפילו יש תפאורן מלך העולם. אם נתווכח עם הבמאי המהולל, נמצא את עצמנו מככבים בריאליטי אלוקי.ההצגה נקראת: שיעור בגאווה שיעור בענווה. כל מידה אוחזת בתוך עצמה את המידה המנוגדת לה.יש גאווה גדולה בלהיות עניו וענווה גדולה בלהיות גאה.

    כשיש בך גאווה, אתה מגלה לעולם את החלק הילדותי והלא מפותח שלך. ללא ספק, אתה צריך להיות אדם עניו מאוד כדי להרשות לעצמך לחשוף את החלק הנפוח והמבייש הזה, את הגאווה שלא נכבשה בך. הנה כך נושאת בתוכה הגאווה את הענווה. לעומת זאת, כשאתה עניו אתה מתגבר על היצר להתגאות, וכך עמוק בלב אתה הופך להיות גאה על עוצמת הריסוּן העצמי שלך, על ההתגברות שלך על יצר הגאווה בכבודו ובעצמו;  והוֹפ אתה שוב מתמלא גאווה, מן גאווה סודית שמתחבאת בתוך הענווה כמו פלוגת חיילים יווניים בתוך סוס טרויאני.

    מתי זה טוב?

    זה טוב כשאתה עומד זקוף ויודע שאתה עומד להשתופף ובכל זאת חולש על הרגע שלך בגאון. ואז אתה משתופף בשלמות, מתוך ידיעה מהו מקומך במשחק הגדול. הנה אתה, בסך הכול שקית מים מוּאנשת המעורבבת עם כמה בועות אוויר, עושָה קולות ומהלכת על פני הפלנטה, ואפילו מגייסת למשחק השקיות שחקנים חדשים ורכים. קטע אינסופי שכזה.

    כן, אנחנו גרוטסקיים. כן, התבוננות באמנות גרוטסקית היא חוויה מזרת אימה ומשעשעת לסירוגין. אך בעיניי טובה היא לאין ערוך מתהלוכת האלילים היווניים שהמדיה מאכילה אותנו תדיר: מסלול ענק של מושלמים ומושלמות, מנתחים ומנותחות, בננות קשוחות ותאנים מתוקות. אנו מלעיטים עצמנו בשקר גדול ונאלצים לא לבלוע ולא להקיא את מחלת נעורי הנצח.

    ואני קורא: תנו לתחתים ולבטנים לבטא את עצמם! תנו לפימה להידלדל באין מפריע! ניחא, שיתפרשו האזניים כמפרשים! שיתפח החוטם כקרואסון חמאה! תנו לשדיים לנחות על הברכיים! תנו לגוף לבגוד ולרגליים למעוד, ובלבד שיהיה הלב צוחק ויהא הראש לומד ומלמד.

    אני מבסוט להגיש לכם כמה יצירות מתוך אוסף המוזיאון יצירות שפשוט פרשׂו לי חיוך על הפנים או עווית דומה. הלקט שבחרתי מכיל שמנמנים, צמוקים, נאבקים, קטולים, גזלנים, רגשנים, רכושנים, מגוחכים, רפטטיביים, חד־פעמיים, נואשים, מיואשים, כורעים, נקרעים ואנושיים עד כדי צחוק.

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

    היצירות המופיעות למעלה:

    Daumier, Honore  1808-1879Sce`ne de familie. From the series: "Croquis d`E`te`", n.37, 19.7.1958

     lithograph

    Grosz, George 1893-1959From the portfolio "The Robbers", after the play by Friedrich Schiller, 1922

    lithograph

      אילת, אברהם  נ. 1939ללא שם, 1970תחריט

    , אקווטינטה   קולביץ, קיתה  1867-1945מוות ואישה, 1910תחריט

     

    ווס, פיטר  נ. 1935רגשות, 1975הדפס אבן

     

     


     

    דרג את התוכן:

      תגובות (17)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/7/09 16:54:

      אתמול באירוע טרום הפתיחה לפועלים שבנק הפועלים חפץ ביוקר (כי הם היו פועלים טובים ויש להם הרבה כסף) היה ממש נחמד - אירונייה נהדרת לתערוכה מלבבת. הספקתי רק להציץ בה אבל בהחלט כדאי ביום שבת להגיע לפתיחה.

      בנאומה באותו הערב של האוצרת תמי כף פרימן היא הייטבה לספר על הגרוסטקה ועל ההגזמה הפראית בהקשר של התערוכה - אני מקווה גם שאולי חלק מ-200 האורחים ראו/חשבו/אולי הבינו את האירוניה שבערב שכזה - שלפחות הוא הראשון מאז כניסתה של האוצרת לתפקיד. אנו יודעים שלעיתים קרובות גרוסטקה = כסף (והעבודה השנייה פה בפוסט מתארת זאת בצורה "יפה" למדי) לכן היתה זאת פתיחה נהדרת לתערוכה שכזאת. חבל, רק שהגולגולת של דמיאן לא היית :) - אבל, זה - זה כבר היה באמת הגזמה פראית.

        17/7/09 14:31:
      "אין ספק שהאל הטוב אוהב את הגרוטסקה. הוא מנפח את הירח לכדי גבינית זרחנית ומכרסם בו לילה לילה, עד שהוא משאיר סהר של ביס מצחיק אחרון. אין גרוטסקי מהירח: חייו ומותו, הסתלקותו בכל פעם שהשמש מתקרבת, ועזוּת פניו לחזור שוב ושוב כל חודש מחדש. פשוט נודניק".

      תודה לך יוצר מוכשר!!! תענוג לקרוא את דבריך ואת התמונות שבחרת. אוהבת במיוחד את ה"טיפול" בג'ירפה...!  *


      נהניתי לקרא.....וכל כך נכון.

      איך אמר קוהלת? "הכל הבל הבלים"............אז בואו נצחק על החיים במקום שהם יצחקו עלינו.

        16/7/09 02:28:

      אהבתי.

      את הכתיבה והיצירות הגרוטסקיות שעושות קשרים של ריגוש בבטן.

      שנמשיך לפרכס בשמחה את הריקוד המאוּפּר של חיינו חיוך

        15/7/09 22:59:


      שלום קובי

       

      חשוב ששמות האמנים שבחרת יופיעו בצמוד ליצירות

        15/7/09 19:32:


      בחירות מעניינות

      נשמעת תערוכה טובה .....

      בהצלחה

      אם אהיה בחיפה בתקופה הקרובה אשתדל להגיע

       

        15/7/09 18:28:

      אתה צודק, בטוחה בצדקת תשובתך

      אבל הצרכן הוא צרכן

      סתם אני אומרת את זה כמי שחיפשה אותך שנים (באמצעות עננה) ועוד מלא פניות כאן-

      לא את רצון כל הצרכנים אפשר בסופו של דבר לרצות

      וזה יוצר רושם קשה.

      בארץ בכלל הנגישות של יוצרים היא כמעט לא קיימת, וזה חמור. אפילו המלכה אליזבט מקפידה לענות לכל אחד....

      ולגבי אוזן בכל זאת זה צורם לשנות את השם למשהו אחר לחלוטין, לא משנה כמה סיבות יפות יש מאחורי זה

      בכל זאת זה השם של אבא ואמא.

      יום טוב

        15/7/09 16:47:

      וואי..מעניין..אני אקרא את זה כשאני אחזור:)

        15/7/09 16:18:

      תערוכה מסקרנת וגם מה שכתבת

      משעשע, מעורר מחשבה, מצחיק.

      שיהיה לך בהצלחה, כפרה אתה

      מלך:)

        15/7/09 15:53:

      צטט: עדנה כהן קדוש 2009-07-15 11:13:15


      שלום קובי,

      התמונות מאד מעניינות. אין ספק- יש מה לראות.

      הכתיבה שלך חושנית, מעניינת, מצחיקה. יש לי את הספר הראשון שלך, קניתי אותו גם לבני דודים באמריקה- אוהבים ומתחברים לסגנון הזה. ספר מצחיק, קולח.

      מצד שני אתה לא עונה, לא התייחסת לפניותיי - וזה גורם לצרכנים לשאול- למה בכלל שאטרח לקנות את הדיסק/ הספר/ המוצר של האיש הזה? איפה הנימוס שלו היה כשפניתי אליו?

      זה לא קשור לנושא,

      אבל רציתי להגיד שיש סתירה מאד קשה בדברים שלך. אתה לועג לאנשים שכביכול מנסים בצורה פאתטית לשמור על נעוריהם- שזו זכות לגיטימית ואפילו טבעית כל עוד זה נעשה במידה,

      אבל אתה התביישת להציג את עצמך כיעקב אוזן, מילא קראת לעצמך קובי

      אבל החלפת לאוז !!

      יענו על משקל עמוס עוז...

      אני רוצה להגיד לך שזה תמיד צרם לכל אחד, בין אם אשכנזי או ספרדי. זה לא שונה משום ניתוח פלסטי אחר.

      איש איש יעשה כמיטב יכולתו וכישוריו בחיים האלה, זה עדיף מדודו טופז והמכות רצח שלו...

      מה טוב אם תמיד יהיו כאלה שינסו בזכות המוסיקליות שלהם, ההומור שלהם לעלות מעל לעליבות היחסית של מקום כמו שדרות או נמיכות קומה...

      כותבת את זה מטר חמישים וחמש שחיה באשדוד ורק פשוט יודעת לעשות דבר אחד הכי טוב לדעתה (מבלי להתחשב בדעת אחרים)- ליצור. כך שזה לא צריך להיות קשור לרגשי נחיתות. לכל אדם יש את הטבע שלו ורק צריך לשמור על הקשר הזה עם השורשים. להתחבר למשהו אחר קודם לשורשיות- זה פלסטי מזויף!

       

      טוב יאללה די לקשקשת. יום טוב ובהצלחה !

       

       

      מודה על המילים הטובות.

      לגבי המענה והנגישות שלי, יש לי המון פניות ומכתבים ולפעמים אני מפספס, את צריכה להבין שלפניות תקשורתיות או עסקיות יש לי נציגים שמטפלים, כשמדובר במשהו אישי, טיפה קשה לי מבחינת זמנים לעמוד בנטל. במיוחד כשאני בהקלטות.

      אבל אני מציע לך שלא תמהרי להחרים יצירות אומנות/ספרים/דיסקים על פי הקריטריון "האם האומן מנומס או לא?".

      לגבי שמי,

      לא כל החלטה שהחלטתי בעבר הייתי מחליט היום. ובכ"ז כולם יודעים איפה גדלתי, ומאיזו עדה אני, בוודאי שלא ניסיתי להסתיר או להתחפש למשהו אחר ובטח לא למישהו מהמילייה של מר עוז.

      נהפך הוא, אני נושא בגאון על דש בגדי את שדרות ואת מוצא הורי.

      עוד לפני שיצא האלבום הראשון של טיפקס התראיינתי עם הורי למקומון תל אביבי.

      קובי אוז- על פי פרנק אוז - אחד מיוצרי החבובות וכן על פי הקוסם מארץ עוץ (Wizard of Oz)

      ולא מרצון להתשראל. וחוץ מזה, שם במה הוא רק שם במה.

       

        15/7/09 14:33:


      א-ה-ב-ת-י

      תודה לך קובי חיוך

        15/7/09 11:13:


      שלום קובי,

      התמונות מאד מעניינות. אין ספק- יש מה לראות.

      הכתיבה שלך חושנית, מעניינת, מצחיקה. יש לי את הספר הראשון שלך, קניתי אותו גם לבני דודים באמריקה- אוהבים ומתחברים לסגנון הזה. ספר מצחיק, קולח.

      מצד שני אתה לא עונה, לא התייחסת לפניותיי - וזה גורם לצרכנים לשאול- למה בכלל שאטרח לקנות את הדיסק/ הספר/ המוצר של האיש הזה? איפה הנימוס שלו היה כשפניתי אליו?

      זה לא קשור לנושא,

      אבל רציתי להגיד שיש סתירה מאד קשה בדברים שלך. אתה לועג לאנשים שכביכול מנסים בצורה פאתטית לשמור על נעוריהם- שזו זכות לגיטימית ואפילו טבעית כל עוד זה נעשה במידה,

      אבל אתה התביישת להציג את עצמך כיעקב אוזן, מילא קראת לעצמך קובי

      אבל החלפת לאוז !!

      יענו על משקל עמוס עוז...

      אני רוצה להגיד לך שזה תמיד צרם לכל אחד, בין אם אשכנזי או ספרדי. זה לא שונה משום ניתוח פלסטי אחר.

      איש איש יעשה כמיטב יכולתו וכישוריו בחיים האלה, זה עדיף מדודו טופז והמכות רצח שלו...

      מה טוב אם תמיד יהיו כאלה שינסו בזכות המוסיקליות שלהם, ההומור שלהם לעלות מעל לעליבות היחסית של מקום כמו שדרות או נמיכות קומה...

      כותבת את זה מטר חמישים וחמש שחיה באשדוד ורק פשוט יודעת לעשות דבר אחד הכי טוב לדעתה (מבלי להתחשב בדעת אחרים)- ליצור. כך שזה לא צריך להיות קשור לרגשי נחיתות. לכל אדם יש את הטבע שלו ורק צריך לשמור על הקשר הזה עם השורשים. להתחבר למשהו אחר קודם לשורשיות- זה פלסטי מזויף!

       

      טוב יאללה די לקשקשת. יום טוב ובהצלחה !

       

        15/7/09 10:20:

      השתעשתי מהתמונות..והכתיבה הכשרונית והפסימית שלך..

      בתכל'ס די נכונה.

        14/7/09 21:25:


      חומר מענין ומעורר מחשבה. נדמה לי שהטקסט קצת פסימי מדי.אכן ישנה אמת רבה על מסלול חיינו באופן

       

       בה הוצגו הדברים אבל אי אפשר לשלול לגמרי את רגעי האור והחסד האמיתיים.הם מעטים אך קיימים ובעלי משמעות

       

      ולא רק שמן סיכה המאפשר החלקה נוחה יותר במסלול אותו תארת בכשרון כה רב.

       

      שחום.

        14/7/09 14:14:

      עבודות מאוד מעניינות. אני מקווה שאוכל להציץ ביום חמישי בתערוכה כשאני מגיע לפתיחה של תערוכה אחרת המוזיאון.

      ובנוסף (חבל שכאוצר לא הבאת את שם האמנים מתחת לעבודות למרות שאני טוען "השם לא חשוב אלא תוכן ומשמעות העבודה" - אמן סודי).

      בטח הייתה התנסות מאוד מעניינת עבורך - לאצור, לחבר וליצור יצירה במדיום שהוא די חדש עבורך.

       


      רוצה דוגמא לגרוטסקה אנושית, הכי קל, מייקל ג'קסון..

      ופריס הילטון גם.


      חלק מהרישומים שהצגת כאן, מזכירים כל מני קריקטורות מימים אפלים, בהם היהודי, השמן, נוגש את העני הרעב באשר הוא ותמונה הפוכה, איך אצבעות שלדיות מוצצות את לשדה של עלמה יפה (היהודי מוצץ הדם מול העלמה הארית היפיפיה)

      בקיצור, קשה להגיד שראיתי כאן גרוטסקה, לפחות ברישומים שהצגת, בכולם יש עני מול עשיר נוגש מול עבד, רעב מול שבע. יש בהם מסר ,אבל גרוטסקה יש בה מן ההומור, מן ההגזמה, כאן לא מצאתי הגזמה אלא סוג של העברת רעיון.

      בכל מקרה, מסכימה אתך, מוזיאון חיפה מקסים להפליא.

       

       

       

      ארכיון

      פרופיל

      יעקב אוז
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין