ביום שבת בערב קצתי משנת אחר הצהריים מפנקת, והתמתחתי במיטה כמו נסיכה מהאגדות שבדיוק התעוררה משנת היופי שלה, לעוד יום נסיכתי של כלום. המחשבה הראשונה שזרמה לי לראש קשורה באוכל כמובן. קצת שונה למען האמת, מהמחשבות הרגילות שלי על פחמימות בערימות. בא לי גלידה בגביע עם קצפת ופיצפוצי שקדים. כחובבת מתוקים לא מושבעת במיוחד, קורה פעם בשנה בערך שממש בא לי גלידה. חייכתי חיוך מתוק, עשיתי חישוב מהיר של כמות האוכל שהעזתי להכניס לגופי היום, ובהתחשב בעובדה שזה יום שבת הגעתי למסקנה המתבקשת שמגיע לי גלידה, עם כל התוספות והתענוגות ללא כל רגשות אשמה באשר הן. אושר מתפרץ. 

 קמתי בעדינות נסיכתית מהמיטה והתחלתי להתארגן, סוף סוף אחרי עשרה חודשים שאני גרה בתל אביב ליד גלידריית השף אני מרשה לעצמי להכניס את כף רגלי השדופה לסניף וליהנות מהגלידת שף מענגת. בנוסף לכל הפאנטזיות על גלידה הדלקתי את הטלוויזיה, ובדיוק שודרה תוכנית בישול מתוקים מה שהגביר את הקרייב המטורף הזה שהשתלט עלי. התלבשתי, דחפתי שטר של מאתיים שקל לכיס המכנס ויצאתי לדרך שמחה וטובת לב במסע לעבר הגלידרייה. אחרי שלושים שניות, הגעתי.

  בחנתי את הטעמים בזהירות, בחנתי את סוגי הגביעים בדקדקנות, שאלתי את המוכר אילו תוספות יש והתענגתי על המחשבה שבעוד כמה דקות אני הולכת ללקק גלידה בהנאה רבה. אחרי הכל, אני לא מרשה לעצמי לאכל גלידה כל יום, ואם אני כבר עושה את זה אני הולכת עם החוויה עד הסוף. 

הגיע תורי, ביקשתי גלידה בגביע ושני טעמים. כאן אני מבקשת להכניס אתכם לחוויה. אני לא אפרט בפניכם את הטעמים שבחרתי כדי שכל אחד מכם ירגיש את החיך שלו מתמכר לרצון לגלידה בטעם שהוא עצמו אוהב. אתם מדמיינים? אז הנה,  ביקשתי את שני הטעמים שלי, עם כל התוספות. המוכר סיים להכין לי את הגלידה, שלה ייחלתי כבר 40 דקות ושנה שלמה והגיש לי אותה מעבר לדלפק. שנייה לפני שהגביע החליף ידיים, אני הוצאתי את שטר הכסף שלי והגשתי למוכר. אט אט ראיתי את הגלידה מתרחקת ממני, ברגע הראשון לא הבנתי מה קורה, הכל נהיה מטושטש. אין לנו עודף אמר המוכר, כסף מדויק או אשראי בבקשה. נרגעתי, סמכתי על טוב ליבם של המוכרים ואמרתי, אין בעיה אני אחזור עוד כמה דקות עם כסף מדויק, בכל מקרה הגלידה כבר מוכנה אז תן לי אותה בבקשה. מצטער, את צריכה לשאול את אחראית המשמרת. שוב, אין בעיה, אנשים שלא לוקחים אחריות הגיונית למקרים יוצאי דופן בעבודה, מקרים שלא היו כתובים בהוראות שקיבלו עם תחילת עבודתם על דף מודפס עם לוגו (קומוניסטי למדי), לא מפחידים אותי, בעיקר אם הם בני נוער שמפחדים מהבוס.

ניגשתי לאחראית המשמרת, אמרתי שהגלידה כבר מוכנה, ואני אחזור עוד כמה דקות עם כסף מדוייק, וכל אותה העת, המוכר המפגר, עומד מאחורי הדלפק עם הגלידה שלי ביד ומבט של עז. לתדהמתי אחראית המשמרת אמרה כך. בלי להסתכל עלי, בטון צבאי מחמיר ובלי לחשוב פעמיים. תזרוק את הגלידה, אמרה למוכר המפגר, ואם את רוצה גלידה תחזרי עוד כמה דקות. וכך היה...לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא.