כותרות TheMarker >
    ';

    ashorer

    הַלְוַאי וְהָיִיתִי יָכֹל לְהַשְׁלִים כֹּל הַחֶסֶר
    הַמְּמַלֵּא יְרֹקֶת סְלָעִים בִּדְמָעוֹת צִפִּיָּה

    וְהַחַי, יִתֵּן אֶל-לִבּוֹ*

    61 תגובות   יום שלישי, 14/7/09, 13:08


    וְהַחַי, יִתֵּן אֶל-לִבּוֹ*  

    אֶמֶשׁ פִזַּזְתִּי בְּשִׂמְחַת חָתָן וְכַלָּה, בָּאתִי הַיּוֹם לְלַוּוֹת בֵּית הַחַיִּים.
    וּכְמוֹ זֵעַת רִיקוּד נִגְּרָה, אַף עַתָּה, מֵחַמָּה קוֹפַחַת.
    וּקְרִיאָה מְהַדְהֶדֶת בֵּינוֹת אֲבָנִים: "טוֹב לָלֶכֶת אֶל-בֵּית-אֵבֶל",
    שֶׁאַף בְּקֶרֶב מֵּתִים מְחוֹלֶלֶת הָרוּחַ, אוֹחֶזֶת גִּזְעִי אֳרָנִים.
    נָעָה מַעְלָה מַטָּה, מְקַפֶּצֶת לִצְדָדִים, פּוֹרֶסֶת כְּסוּתִים.
    וּמְחַטִים יְרֻקּוֹת, בְּאַלְפֵיהֶן, אִתָּהּ בִּשְׁלֵמוּת טוֹפְפוֹת,
    נָעוֹת מַעְלָה מַטָּה וְלִצְדָדִים.
    דּוֹמֶה, דְּרוֹרִים מַגְבִּירִים צִפְצוּפָם לְשַׂמֵּחַ רוּחַ וּמֵתִים,
    עַד שֶׁבְּתוֹכִי פּוֹרֵץ צִחְקוּק וּפָנַי קְפוּאוֹת שֶׁמָּא יִתְגַּלֶּה קְלוֹנִי.
    "מִלֶּכֶת אֶל-בֵּית מִשְׁתֶּה" יָסַף מַסְפִּיד לְבַכּוֹת
    אֵצֶל
    אֶבֶן יוֹסֵף הַפַּיְטָן, לְאֶבֶן הָרַבִּי הַמְּזַמֵּר.
    מְרַחֵף עַל אֶבֶן רָחֵל הַמְּחוֹלֶלֶת וּמוּסָה אוֹהֵב טִפָּה מָרָה.
     

    אָח, הַחַיִּים, הַחַיִּים, כָּךְ דּוֹבְבוֹת שְׂפָתַי בֵּין מֵּתִים.  

       

    *קוהלת ז' 

    דרג את התוכן:

      תגובות (61)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        29/1/10 08:28:

      כתיבה מיוחדת ויפה

      שבת שלום ותודה

        27/1/10 23:20:

      אשר, אז צדקתי כי אתם שחים שם על קוהלת...

       

      נהדר!

       

      אהבתי מאוד!

       

       

      תודה

       

      עוזי


      שיר עם המון משמעות, החיים לוקחים אונו שוב ושוב

      לפנים שלנו . 

        27/1/10 18:10:


      " דומה דְּרוֹרִים מַגְבִּירִים צִפְצוּפָם לְשַׂמֵּחַ רוּחַ וּמֵתִים, "

      תודה על המילים ..

        27/1/10 13:20:


      אשר,

       

      אני אוהב את הדרך שאתה מתייחס לפסוקים מהמקרא.

      כפי שאתה עושה בפרשת השבוע, אתה פותח ומרנין

      בהתייחסות לפסוק זה או אחר. בפירוש שאתה נותן

      ולמשמעות שאתה יוצר לפסוק.

       

      צ'רי

        27/1/10 13:00:

      יפה אשר.

      אכן כדברי התורה נוהג.

      אשרייך.

      כתוב בשנינות והמון חוכמה.

      רק ללמוד מימך.

      יישר כוח.

        27/1/10 11:03:
      תיארת את החיים כהוויתם
      יש בהם רגעי שמחה, מהולים
      לעתים בעצב...
      תודה ששיתפת במילות שיר
      נוגע ביופיים של הרגעים.
      יום נפלא.
       
       
        27/1/10 08:32:

      שירה יפה

       


      בשעותיו האחרונות של אבי ז"ל כתבתי:

       

      מבעד לחלון חדרו של אבי

      בבית החולים הסיעודי

      ניראים תחתונים מתוחים

      בשקיפות מיכנסים שקופים

      של אמא ילדה ותינוק

      מהלכים

      בחיים

      מהלכים

      בחיים....

       

       

       

       .....

      ואני בפיסת תחתונים

      מהלך בחיים

      כשוכח

        27/1/10 07:40:

      החיים והמוות ,זה בצד זה.

      תארת כל כך יפה.

      כתוב נהדר.

        27/1/10 06:56:


       קלעת למעגל החיים

       

      משמחה של בניה

       

      לעצב של פרידה

       

      אולי שיר ישן

       

      אבל מילים של עכשיו

       

      תודה לך

        26/1/10 23:58:


      הידעת שהסינים [לפני מאו] האמינו שאדם יועד לצער בעולם

      ולכן לכשנפטר מרעתו של זה

      היו לובשים לבן, ויוצאים ללוות את רוח המת במחולות ושירה

       

      וכל זאת בא לי מקריאה בנערותי

      בספריה של "פרל באק"

       

      [שאחד מספריה "מכתב מפקין"

      העלה בעינינו דמעות תנין]

       

      כתמיד ידידי

      לאה

        26/1/10 20:44:

      נפלא כתבת.

      מורני...*

        26/1/10 20:37:


      אשר יקר,

      איזו שפה , אני נהנת כל פעם מחדש.

      נראה שאין דבר שהאדם ממעט לחשוב עליו

      כמו המוות, וחוכמתו לא מתבוננת במוות, אלא,

      מתבוננת בחיים.

      מגיעים לך שלל כוכבים אך בקפה.....

      ערב נעים,

      תמר

        26/1/10 20:33:


      כוח החיים שבך

      חזק מן המוות.

      מוטב תחיה הרבה ותעשה חיים

      כי לכך הם נועדו. חסל רגשות אשמה

      בלעדיהם קל יותר להפנים את האמת של המתים והאבלים

      ויגיע הרגע בו תוכל לבחור לנחם

      בשמחה

        26/1/10 20:21:
      אשורר בכתיבתך...כל כך אנושי.
        26/1/10 19:59:

      אה... (עכשיו ראיתי שהשארתי אז  סימן בצורת כוכבון:))
        26/1/10 19:58:


      עוד פעם קראתי, ומשתוממת שלא השארתי אז תגובה-

      שיר יפה, אשר.

      מעורר מחשבה.

       

        26/1/10 19:56:


      שירך טעון, אשר המעורר מחשבות :)

        26/1/10 19:33:


      ככה זה, לא? פעם חיים, פעם מתים....

      אפילו בתקופת המבחנים...

        26/1/10 19:33:

      אוהבת את הנאמנות שלך לנכתב

       את הראליות הניבטת מן המסרים

       

      תודה 

        26/1/10 18:34:

      אם אין חיים אין מות

      וכל נשמה חיה הנה פקדון

      כולנו איננו בני אל- מות
      לנולד, קשה לדעת מה מתצפה לו

      למת כבר אין לו מה לצפות

        26/1/10 18:22:

      כבר כתבתי לך כמדומני שאוהבת מאד ציטוטים מהמקורות. באחרון שלי ציטטתי משהו ודוקא נאמר לי באישי שזה מחליש את הכתיבה שם.

       

      אולי כן אולי לא...

       

      שלך מצויין.

       

      רונית

      היציאה מבית האלוהים היא נהירה החוצה

      השיר כתוב ברמה גבוהה. המישלב הלשוני אשר ,פשוט יפהפה


      אָח, הַחַיִּים, הַחַיִּים, כָּךְ דּוֹבְבוֹת שְׂפָתַי בֵּין מֵּתִים

      לחיים יש כוח משלהם אפילו הד השפתיים מעיד על כך*

        26/1/10 16:10:


      על מעגליות החיים וארעיותם

      וכמה עיני האדם נפקחות להעריך

      את יופיים

      דווקא כשהם מתלווים אל המוות.

      כתיבה יפהפיה.

      הצמידות הזאת בין אירוע של שמחה

      לבין אירוע של מוות מלווה אותנו

      גם בחיינו הפרטיים, וגם בסמלים לאומיים.

      והאירועים השגרתיים האלה לעבור מלוויה לחתונה

      או ההפך, המאפשריםהתייחסויות מורכבות-

      הזכיר לי גם סיפור של עגנון.

        26/1/10 15:56:

      רב הנסתר על הגלוי

       

      תודה*

       

        26/1/10 15:29:

      אכן לא פשוטים החיים והנסתר מהם. יפה מאוד כתבת:)
        26/1/10 15:25:

      צטט: שמעון רוזנברג 2009-07-14 18:54:26

      יפה, ויותר מיפה - בזכות עושר התיאור ודרך האמירה המקורית. בייחוד בשל נימה של היפוך יוצרות שאני מוצא בשיר ביחס למקור -  

      טוֹב לָלֶכֶת אֶל בֵּית אֵבֶל מִלֶּכֶת אֶל בֵּית מִשְׁתֶּה בַּאֲשֶׁר הוּא סוֹף כָּל הָאָדָם וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ.
       - דומני שאין  חובה להיות אדם מאמין כדי לקבל את החוכמה שמאחוריה, החל מקוהלת עצמו המלמד שראוי לחי ש'ייתן אל לבו' על המת, כדי שימשיך הלאה לחיות. וגם אתה יפה מסיים אָח, הַחַיִּים, הַחַיִּים, כָּךְ דּוֹבְבוֹת שְׂפָתַי בֵּין מֵּתִים 

      כך מול פני כל מוות, גם כשאינו נוגע לנו כביכול (שיכול כנרמז בשירך גם לעורר שחוק בלבנו, שגם את טיבו וסיבתו ניתן לפרש באופנים שונים בכלל זה משמחה על המשך החיים ועל ערכם המתגלה מחדש) אומנם המוות של אדם יקר קשה, אך הוא גם גומל לחי, אם רק יפקח את לבו - לא רק הרגשי אלא התבוני -  ולא רק בגלל הרצינות והבגרות ורגש אחריות שהאובדן יכול לחולל, אלא גם - עבור אדם יוצר - לחולל יצירה או להשפיע על כווניה וזאת אני סח מניסיון אישי גמור. ולכך כיוון כנראה קוהלת כשאמר שראוי אדם שייתן את ליבו - שיחשוב, ולא רק ירגיש ויזדהה, שיבין מה הלכה ילמד נוכח המוות על חייו. ועוד התכוון קוהלת לביתו של האבל ולא לבית הקברות - שכן שם המבקר מגלה עולם ומלואו, על המוות ועל החיים כאחד, בעוד שבית הקברות מכווננו יותר(רגשית) למחשבות על המוות.

      והסיום נועד כמובן להסב תשומת לבך לטעות בשירך המתאר את בית הקברות כאילו הוא בית האבל שבו יושבים שבעה.

       מציע בהקשר זה לקרא את אסא כשר http://www.netivot-shalom.org.il/parshheb/bereshit5.php

       

       

      אשר נהדרת כתיבתך תודה שהבאת לנו

      תודה לחבר שמעון רוזנברג שתגובתו הוסיפה בעבורי

      (אשוב מאוחר יותר)

      מחיה

      http://www.justup.co.il/files/e4g2iu.jpg

        26/1/10 15:18:

      המוות. ככה זה בחיים.

       

      רותי.

        26/1/10 14:09:


      דּוֹמֶה, דְּרוֹרִים מַגְבִּירִים צִפְצוּפָם לְשַׂמֵּחַ רוּחַ וּמֵתִים,

      אָח, הַחַיִּים, הַחַיִּים, כָּךְ דּוֹבְבוֹת שְׂפָתַי בֵּין מֵּתִים.  

      אשר, הבאת בשירך קצוות של חיים,

      התחלה של חיים וסופם, שמחה והספד,

      והדרורים ממשיכים לצייץ...והחיים ממשיכים..

      תודה

      יום נעים

      דבי

        26/1/10 14:05:


      אשר  יקר,

      קראתי  בהנאה  בגלל  הכתיבה

      המעולה  ולא  כל כך  בגלל  הנושא...

      אכן  מחשבות  מטרידות  נוכח

      מעגל  החיים ..

      והן  אותך  הביאו  לכתוב

       שיר  נפלא ...

      תודה  אשר !

      סאלינה

        26/1/10 13:49:

      אהבתי מאוד,

      כתיבה מעולה ושפה רהוטה ופיוטית ונושא אמיתי ביותר

      חנן

        26/1/10 13:44:
      יפהפה חיים ומוות זה לצד זה....


      יש מחקר הקובע בוודאות כי אנשים היוצאים ממסע לוויה,

      נוטים הם ללקות בתאוות חיים בלתי מוסברת, (או שמא כן בעליל)

      ממש כאילו חוו על בשרם את קוצר החיים והם ממהרים לאחוז בהם בחזקה.

      נמצא כי לאחר לוויה, נוטים האנשים ללכת למסעדה טובה, לרכוש משהו יקר ערך,

      לעשות סקס וכו...

      שירך (המעולה) הזכיר לי זאת.

      בני

        19/7/09 07:43:

      אשורר,

      בקרב המתים פועמים החיים בעוצמה רבה יותר.

      אהבתי את הבין-לבין, ובמיוחד את שורת הסיום.

      הזכרת לי ארוע מלפני שנים רבות:

      קצת אחרי שהשתחררתי מהצבא,

      בת גרעין שלי שמה קץ לחייה.

      באנו ללווייה, בבית הקברות בחיפה, כמעט כל הגרעין.

      אחר כך היינו רעבים ותאבי חיים -

      ניגבנו חומוס ושתינו קולה על המרפסת

      הצופה לים ודיברנו על החיים ועל המוות.

      מירה

        18/7/09 09:18:


      קהלת - אחרית ימיו של שלמה, תובנות של האיש החכם באדם שחווה את החיים במלואם.

      האם אני/ אתה , אדם פשוט מן השורה יכול לעשות קיצורי דרך ולהבין בחוויה את מה ששלמה חווה בהוויתו?

      כדי להגיע לתובנות עצמיות לטעמי יש לחוות את החיים על גווניהם האין סופיים- הבחירה תהיה אותנטית לאדם.

       

      תודה על פוסט שלקח אותי למחוזותיי

      שבת שלום

      יונה

        16/7/09 21:14:


       

      אשורר,

      השיר, שבחרת לשתף יפה כל כך.

      והחי יתן אל ליבו אומר הכל

      תודה

       

        16/7/09 08:15:

      מתים וחיים כולם כאן רק במימדים שונים.יפה כתבת
        16/7/09 00:23:

      שמחה להצטרף לרעי המגיבים מעלי, כמו גם, שמחה להצטרף לרשימת חבריך.

       

      במסע החיים שאנו עוברים אנו פוגשים אושר ויגון וכל הגוונים שביניהם. [אפרופו, תגובתך אצלי], החיים אכן מורכבים ולעיתים אף טרגיים, אולם למרות זאת, מעדיפה את העין האופטימית. בסיפא שורותייך אפשר להבין באופן ברור את דעתך על האופן בו על האדם לעבור את מסע חייו.. דעתי משותפת, כמובן, לדעתך.

       

      רננה

       

       

        15/7/09 18:03:


      אשורר יקר,

      אוהבת את התובנות המשתמעות מן השיר

      גם בהקשרו למקור המקראי.

      יש אווירה של חיים בשיר שבה החיים מבינים

      את החיים במתן כבוד למתיהם. השיר

      מאתגר מבחינת הזיקה שלו למקור והשיבוצים 

      ומבחינת החומרים שלו. לא פשוט ליצור

      חיות בתוך מילים, לחיות את השיר שבו

      מתקיים גם המוות. ועשית את זה יפה.

       

      תודה 

       

        15/7/09 16:52:

      צטט: יוד-קיי 2009-07-14 18:27:36


      שיר יפה!!

       

      השיבוצים מוצלחים.

       

       

       

      נ"ב.  מי היה אבן מוסא השתיין?

       

      מי היה מוסה השתיין? ומי היו כל השאר?

       

      בחרתי בדמויות המביעות שמחה כדי שנבין כמה החיים יפים.

       

      בהזדמנות זו תודה לכל המגיבים.

       

      ashorer

        15/7/09 14:53:


      שיר שמעורר מחשבה רבה על משמעות החיים

      על חמלה בשעת אובדן

      כי הרי כמו שכתבת מצוה לפזז בשמחת חתן וכלה

       אבל לנחם אבלים זו מעלה ומצוה חשובה לאין ערוך .

      אהבתי לקרוא את התגובות המלומדות

      והתחברתי לשורה האחרונה מאוד.

       

       

      אָח, הַחַיִּים, הַחַיִּים, כָּךְ דּוֹבְבוֹת שְׂפָתַי בֵּין מֵּתִים.  

        15/7/09 14:51:


      חזרתי וקראתי שוב, כך אני עושה עם שיר טוב.

       

      הפעם נהנתי אף יותר, תודה.

        15/7/09 12:56:

      צטט: ashorer 2009-07-14 19:07:23

      צטט: שמעון רוזנברג 2009-07-14 18:54:26

      יפה, ויותר מיפה - בזכות עושר התיאור ודרך האמירה המקורית. בייחוד בשל נימה של היפוך יוצרות שאני מוצא בשיר ביחס למקור -  

      טוֹב לָלֶכֶת אֶל בֵּית אֵבֶל מִלֶּכֶת אֶל בֵּית מִשְׁתֶּה בַּאֲשֶׁר הוּא סוֹף כָּל הָאָדָם וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ.
       - דומני שאין  חובה להיות אדם מאמין כדי לקבל את החוכמה שמאחוריה, החל מקוהלת עצמו המלמד שראוי לחי ש'ייתן אל לבו' על המת, כדי שימשיך הלאה לחיות. וגם אתה יפה מסיים אָח, הַחַיִּים, הַחַיִּים, כָּךְ דּוֹבְבוֹת שְׂפָתַי בֵּין מֵּתִים 

      כך מול פני כל מוות, גם כשאינו נוגע לנו כביכול (שיכול כנרמז בשירך גם לעורר שחוק בלבנו, שגם את טיבו וסיבתו ניתן לפרש באופנים שונים בכלל זה משמחה על המשך החיים ועל ערכם המתגלה מחדש) אומנם המוות של אדם יקר קשה, אך הוא גם גומל לחי, אם רק יפקח את לבו - לא רק הרגשי אלא התבוני -  ולא רק בגלל הרצינות והבגרות ורגש אחריות שהאובדן יכול לחולל, אלא גם - עבור אדם יוצר - לחולל יצירה או להשפיע על כווניה וזאת אני סח מניסיון אישי גמור. ולכך כיוון כנראה קוהלת כשאמר שראוי אדם שייתן את ליבו - שיחשוב, ולא רק ירגיש ויזדהה, שיבין מה הלכה ילמד נוכח המוות על חייו. ועוד התכוון קוהלת לביתו של האבל ולא לבית הקברות - שכן שם המבקר מגלה עולם ומלואו, על המוות ועל החיים כאחד, בעוד שבית הקברות מכווננו יותר(רגשית) למחשבות על המוות.

      והסיום נועד כמובן להסב תשומת לבך לטעות בשירך המתאר את בית הקברות כאילו הוא בית האבל שבו יושבים שבעה.

       מציע בהקשר זה לקרא את אסא כשר http://www.netivot-shalom.org.il/parshheb/bereshit5.php

       

       

      תודה על התגובה המעוררת מחשבה.

       

      אכן, טוב ללכת לבית האבל או המחשבות וההרהורים העולים במקומות אלה, החיים כמה טובים וכמה כדאי לשמור עליהם.

       

      יש בחיים רגעים נפלאים ועליהם רמזתי בסוף השיר כשהזכרתי את הדמויות השמחות.

       

      ואני לא טעיתי וממש לא התכוונתי שבית הקברות הוא מקום שבו יושבים שבעה.

       

      "טוב לילך לבית האבל" אמר המספיד בבית הקברות כמובן, מקווה שיובן נכון.

       

      ועכשיו אקרא את אסא כשר.

       

      קראתי שוב ואתה צודק. 

        

      עמך הסליחה

        15/7/09 10:43:
      בעוצמה רבה נמזגת אצלך קוטביות החיים והמוות. יפה ומעורר מחשבה!  *
        15/7/09 07:37:


      מאוד אהבתי את מה שכתבת..

      הרוח, מחטי האורנים, "חוגגים" יחד עם החי -המת (בכל אחד מאיתנו בעת ביקור בבית הקברות, בשעת לוויה, מתעוררת ביתר שאת המודעות לכך שבבוא היום יגיע תורנו, בזה הרגע נקבר אדם, הוא מתחת לאדמה, אנחנו עדיין מעליה, אך טמון בנו זרע המוות, מחכה לתורו..) את חגיגת החיים.

      השקט החדגוני של בית הקברות מופר על ידי החיים המבקרים בו. והוא, השקט, לכשלעצמו, אינו שקט כלל, אם מקשיבים לו ...

      אהבתי!

       

       

        15/7/09 06:51:


      בוקר טוב אשורר לבנתיים *

      ועוד אשוב לנתח את שירך .

        15/7/09 00:28:


      שיר מצוין, כתוב מצוין.

      באתי לקרוא ולהגיב ומצאתי את התגובה המדהימה של שמעון רוזנברג,

      וכדי לא לחזור על חלק מדבריו, אומר שאני מצטרפת לתגובתו. אני מקווה בפעם הבאה להקדים אותו :)

       

      תודה על השיר, ועל ההזדמנות לשוב ולקרוא בקהלת.

        14/7/09 19:13:


      אָח, הַחַיִּים, הַחַיִּים, כָּךְ דּוֹבְבוֹת שְׂפָתַי בֵּין מֵּתִים.  

       

      הן החיים נעים בין עצב לשחוק בין אבלות לשמחה

      ותיארת אדם המתייחד עם מחשבותיו גם בביקורו בבית האבל.

       

      מזל שאיש לא קרא מחשבותיו וראה קלונו (מחייכת)

       

      אשוררי יקר

       

      הכתיבה, השפה העשירה והמרהיבה

      תאווה לעיניים גם התיאורים והדימויים שבמילותיך.

       

      ערב טוב לך

      ומלוא ההערכה לכתיבתך

       

      זהבית

        14/7/09 19:11:


      שֶׁאַף בְּקֶרֶב מֵּתִים מְחוֹלֶלֶת הָרוּחַ, אוֹחֶזֶת גִּזְעִי אֳרָנִים.

      הרוח אוחזת...איזה יופי אשורר(:

      שיר נהדר,אוהב את הסיטואציות שאתה בוחר....הרבה אמת וגם קורטוב של הומור אולי....(:?*

        14/7/09 19:07:

      צטט: שמעון רוזנברג 2009-07-14 18:54:26

      יפה, ויותר מיפה - בזכות עושר התיאור ודרך האמירה המקורית. בייחוד בשל נימה של היפוך יוצרות שאני מוצא בשיר ביחס למקור -  

      טוֹב לָלֶכֶת אֶל בֵּית אֵבֶל מִלֶּכֶת אֶל בֵּית מִשְׁתֶּה בַּאֲשֶׁר הוּא סוֹף כָּל הָאָדָם וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ.
       - דומני שאין  חובה להיות אדם מאמין כדי לקבל את החוכמה שמאחוריה, החל מקוהלת עצמו המלמד שראוי לחי ש'ייתן אל לבו' על המת, כדי שימשיך הלאה לחיות. וגם אתה יפה מסיים אָח, הַחַיִּים, הַחַיִּים, כָּךְ דּוֹבְבוֹת שְׂפָתַי בֵּין מֵּתִים 

      כך מול פני כל מוות, גם כשאינו נוגע לנו כביכול (שיכול כנרמז בשירך גם לעורר שחוק בלבנו, שגם את טיבו וסיבתו ניתן לפרש באופנים שונים בכלל זה משמחה על המשך החיים ועל ערכם המתגלה מחדש) אומנם המוות של אדם יקר קשה, אך הוא גם גומל לחי, אם רק יפקח את לבו - לא רק הרגשי אלא התבוני -  ולא רק בגלל הרצינות והבגרות ורגש אחריות שהאובדן יכול לחולל, אלא גם - עבור אדם יוצר - לחולל יצירה או להשפיע על כווניה וזאת אני סח מניסיון אישי גמור. ולכך כיוון כנראה קוהלת כשאמר שראוי אדם שייתן את ליבו - שיחשוב, ולא רק ירגיש ויזדהה, שיבין מה הלכה ילמד נוכח המוות על חייו. ועוד התכוון קוהלת לביתו של האבל ולא לבית הקברות - שכן שם המבקר מגלה עולם ומלואו, על המוות ועל החיים כאחד, בעוד שבית הקברות מכווננו יותר(רגשית) למחשבות על המוות.

      והסיום נועד כמובן להסב תשומת לבך לטעות בשירך המתאר את בית הקברות כאילו הוא בית האבל שבו יושבים שבעה.

       מציע בהקשר זה לקרא את אסא כשר http://www.netivot-shalom.org.il/parshheb/bereshit5.php

       

       

      תודה על התגובה המעוררת מחשבה.

       

      אכן, טוב ללכת לבית האבל או המחשבות וההרהורים העולים במקומות אלה, החיים כמה טובים וכמה כדאי לשמור עליהם.

       

      יש בחיים רגעים נפלאים ועליהם רמזתי בסוף השיר כשהזכרתי את הדמויות השמחות.

       

      ואני לא טעיתי וממש לא התכוונתי שבית הקברות הוא מקום שבו יושבים שבעה.

       

      "טוב לילך לבית האבל" אמר המספיד בבית הקברות כמובן, מקווה שיובן נכון.

       

      ועכשיו אקרא את אסא כשר.

        14/7/09 18:54:

      יפה, ויותר מיפה - בזכות עושר התיאור ודרך האמירה המקורית. בייחוד בשל נימה של היפוך יוצרות שאני מוצא בשיר ביחס למקור -  

      טוֹב לָלֶכֶת אֶל בֵּית אֵבֶל מִלֶּכֶת אֶל בֵּית מִשְׁתֶּה בַּאֲשֶׁר הוּא סוֹף כָּל הָאָדָם וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ.
       - דומני שאין  חובה להיות אדם מאמין כדי לקבל את החוכמה שמאחוריה, החל מקוהלת עצמו המלמד שראוי לחי ש'ייתן אל לבו' על המת, כדי שימשיך הלאה לחיות. וגם אתה יפה מסיים אָח, הַחַיִּים, הַחַיִּים, כָּךְ דּוֹבְבוֹת שְׂפָתַי בֵּין מֵּתִים 

      כך מול פני כל מוות, גם כשאינו נוגע לנו כביכול (שיכול כנרמז בשירך גם לעורר שחוק בלבנו, שגם את טיבו וסיבתו ניתן לפרש באופנים שונים בכלל זה משמחה על המשך החיים ועל ערכם המתגלה מחדש) אומנם המוות של אדם יקר קשה, אך הוא גם גומל לחי, אם רק יפקח את לבו - לא רק הרגשי אלא התבוני -  ולא רק בגלל הרצינות והבגרות ורגש אחריות שהאובדן יכול לחולל, אלא גם - עבור אדם יוצר - לחולל יצירה או להשפיע על כווניה וזאת אני סח מניסיון אישי גמור. ולכך כיוון כנראה קוהלת כשאמר שראוי אדם שייתן את ליבו - שיחשוב, ולא רק ירגיש ויזדהה, שיבין מה הלכה ילמד נוכח המוות על חייו. ועוד התכוון קוהלת לביתו של האבל ולא לבית הקברות - שכן שם המבקר מגלה עולם ומלואו, על המוות ועל החיים כאחד, בעוד שבית הקברות מכווננו יותר(רגשית) למחשבות על המוות.

      והסיום נועד כמובן להסב תשומת לבך לטעות בשירך המתאר את בית הקברות כאילו הוא בית האבל שבו יושבים שבעה.

       מציע בהקשר זה לקרא את אסא כשר http://www.netivot-shalom.org.il/parshheb/bereshit5.php

       

        14/7/09 18:27:


      שיר יפה!!

       

      השיבוצים מוצלחים.

       

       

       

      נ"ב.  מי היה אבן מוסא השתיין?

        14/7/09 18:08:

      נהניתי מן העמדה הזו, בין המתים לחיים, בין החתונות ללוויות, בין העצב לצחוק. מתואר יפה. אשוב.
        14/7/09 17:19:
      הרי  בעל  כורחנו  אנו  באים  ובעל  כורחנו  אנו  עוזבים  אז  מה  שנישאר  זה להשתתף  במישחק  החיים
        14/7/09 16:50:


      שֶׁאַף בְּקֶרֶב מֵּתִים מְחוֹלֶלֶת הָרוּחַ..

      תודה

        14/7/09 16:29:

      הלכתי עד קהלת פרק ז'

      קשה האינטרפטציה

      על הפרק הזה.

       

       

      שוקי

        14/7/09 16:19:


      בין החיים למתים,,

       בפוסט שקצת קשה לי לעיכול, בתקופה זו,,

       

       

       מניחה שלכל אחד השגות שונות על הנושא,,,,

       

      תודה על השיתוף,,,

       

      ענת.

        14/7/09 15:59:

      האם המתים מרגישים?

      האם החיים מרגישים?

      מהו ה'דרור' האמתי

      המשמח את הכול...

      מהו, הקלון האמתי...

       

       

        14/7/09 15:38:

      מסע החיים..

       

        14/7/09 13:44:

      אִתָּהּ בִּשְׁלֵמוּת טוֹפְפוֹת,
      נָעוֹת מַעְלָה מַטָּה וְלִצְדָדִים.

      הקוטביות של החיים, יום אחד מלווה חתן כלה לחופתו, כתחילת חיי המשפ]חה ולמחרת מלווה איש לבין החיים, בסוף דרכו, או תחילתה בעולם האחר, אהבתי את השפה בה אתה משתמש, נדיר למצוא את המילה טוֹפְפוֹת בכתובים היום ועל כך תודה לך

      לאה

        14/7/09 13:27:


      והקלישאה צריכה להיאמר שבכל מוות יש

      חיים וההיפך הוא הנכון,

      כך או כך שמת זאת במילים

      שעושות לחשוב ותודה.

      פרופיל

      ashorer
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון