כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    במנזר בשרון

    ארכיון

    0

    הו'אופונופונו, או: הנה התשובה האולטימטיבית לשאלה: האם מספיק שרק אדם אחד "יעבור תהליכים" לשם השגת שינוי זוגי או משפחתי?

    79 תגובות   יום שלישי, 14/7/09, 15:41

    את הסיפור-האמיתי הבא על שיטת ההו'אופונופונו קיבלתי במייל בזמנו.

    הוא ריגש אותי עד מאד, מאחר והבנתי לעומק את נכונותו,

    דיוקו, מהפכנותו מחד, ומקומו הטבעי מאידך.

    הוא מטלטל לגמרי את מי שלא מכיר את האפשרויות שמקנה לנו הידע המטאפיזי,

    ומובן-מאליו - עבור מי שכן.

    מבחינתי, זהו המשיך ישיר וברור לעבודת התמרת-התודעה שאני עושה עם עצמי,

    ומנחה בה גם אחרים.

     

    מאז עשיתי מספר סמינרים של הואופונופונו,

    קראתי חומר רב מאד בנושא

    מאז ימי מורנה סימיונה ועד היום, ברשת, והחשוב מכל: 

    אני עובדת בדרך זו באופן יומיומי ואינטנסיבי מאד, בין 2 ל- 5 שעות ביום.

     

    אני מלמדת ועובדת עם אחרים בעזרת השיטה,

    ומאד מחוברת אליה,

    בין השאר כי אני לגמרי "מחוברת" אל תפיסת ה"100% אחריות-אישית".

     

    להלן הסיפור המקורי דרכו התוודעתי אל שיטת הוואופונופונו המופלאה,

    הכולל גם שניים מהכלים המרכזיים שלה.

     

    ממליצה לנסות ולהתנסות,

    החוויה מדברת בעד עצמה!

     

     

     

    הו אופונופונו/ מאת ג'ו ויטלה

     

    "לפני שנתיים שמעתי על מטפל מהוואי שריפא בעזרת שיטת הו אופונופונו אגף שלם של חולי נפש קרימינלים בלי לראות איש מהם. אותו פסיכולוג בחן את התיק הרפואי של המאושפז ואז התבונן בתוך עצמו במטרה לראות איך הוא יצר את מחלתו של המטופל. בזמן שהוא עבד לשיפור עצמו, מצבו של המטופל השתפר.

    "כששמעתי לראשונה את הסיפור הזה, חשבתי שזאת אגדה אורבנית. איך יכול מישהו לרפא אדם אחר בכך שירפא את עצמו? איך יכול שיפור עצמי, אף אם הוא במיטבו, לרפא חולה נפש קרימינאלי? זה היה בניגוד להגיון, ולכן פטרתי את הסיפור כבלתי אפשרי.

    "אולם, אחרי מספר חודשים שמעתי שוב את הסיפור. שמעתי שאותו פסיכולוג השתמש בתהליך ריפוי מהוואי ששמו הואופונופונו, אשר מעולם לא שמעתי עליו לפני כן, אבל הפעם לא יכולתי לגרש אותו ממוחי. אם אכן יש בסיפור אפילו שמץ של אמת, הייתי חייב לברר פרטים נוספים.

    "תמיד הבנתי את מושג "האחריות הטוטלית" במובן של לקיחת אחריות על המחשבות והמעשים שלי. מעבר לכך, הכל נמצא מחוץ לשליטתי. אני חושב שרוב האנשים מבינים כך את נושא לקיחת האחריות. אנחנו אחראיים למה שאנחנו עושים ולא למה שמישהו אחר עושה - אך זה לא נכון.

    "המטפל מהוואי שריפא את האנשים חולי הנפש, עתיד להציג בפני נקודת מבט חדשנית לגבי אחריות טוטלית. שמו: דר' איהאלאקאלה יו לן

    Ihaleakala Hew Len.

    שיחת הטלפון הראשונה שלנו ארכה שעה לפחות. ביקשתי ממנו שיספר לי את כל הסיפור על עבודתו כמטפל,

    ועל הו אופונופונו. הוא הסביר שהוא עבד בבית החולים של מדינת הוואי ארבע שנים.

    "האגף שבו מחזיקים את חולי הנפש הקרימינליים הוא מקום מסוכן מאוד. פסיכולוגים לא מחזיקים בו מעמד ועוזבים אחרי זמן קצר. המטפלים עוברים במסדרונות האגף כשהגב שלהם מופנה לקיר, פוחדים שהמטופלים יתקפו אותם. זה לא מקום נעים לשהות בו, לעבוד או לבקר בו.

    "דר' לן סיפר לי שבמסגרת העבודה עם הואופונופונו הוא לא פגש את החולים מעולם.

    ניתן לו משרד והוא עבר על התיקים. בזמן שהוא בחן את התיקים, הוא עבד בעצם על עצמו, בדרך של ההואופונופונו.

     

    ככל שעשה זאת, הלך מצבם של המטופלים והשתפר.

    "'מספר חודשים לאחר מכן, מטופלים שהיו קשורים בשלשלאות, יכלו כבר להתהלך חופשי', הוא סיפר לי. 'כאלה שהיה צריך לתת להם תרופות חזקות, התחילו להפחית להם בהדרגה את המינון. ואלה שלא היה להם סיכוי להשתחרר אף פעם, יצאו מבית החולים. והוא המשיך: 'אבל לא רק זה, הצוות כולו התחיל לבוא לעבודה בשמחה'.

    "'היעדרויות וחילופי עובדים מהירים הפכו לנחלת העבר. נוצר מצב שיש יותר אנשי צוות ממה שנחוץ כי מטופלים רבים שוחררו. נכון להיום האגף כבר סגור'.

    "כאן התחייבה מבחינתי שאלת מיליון הדולר: מה עשית בתוך עצמך שגרם לכל האנשים האלה להשתנות?

    "'בעבודת ההואופונופונו, אני פשוט ריפאתי את החלק בעצמי שיצר אותם', הוא אמר.

    לא הבנתי. דר' לן הסביר שעל-פי התפיסה של ההו אופונופונו, אחריות טוטלית על חייך משמעותה שכל דבר הקיים בחייך, פשוט מפני שהוא קיים בחייך, הוא אחריות שלך. במובן הפשטני ביותר, העולם כולו הוא יצירה שלך.

    "וואו, קשה לבלוע רעיון כזה. להיות אחראי על מה שאני חושב ועושה זה דבר אחד, להיות אחראי למה שכל אחד בחיי אומר או עושה זה דבר אחר לגמרי. אך זאת האמת: אם אתה לוקח אחריות שלמה לחייך, אז כל מה שאתה רואה, שומע, טועם, נוגע או חווה בכל אופן שהוא הם אחריותך מפני שהם מצויים בחייך. משמעות הדבר שפעילות טרור, הנשיא, הכלכלה או כל מה שאתה חווה שאתה לא מרוצה ממנו - לך יש את הכוח לרפא אותו. הם לא קיימים, במובן מסוים, אלא כהשלכות שנוצרות בתוכך. הבעיה אינה איתם, היא נעוצה בך, וכדי לשנות אותם, אתה צריך להשתנות בעצמך.

    "אני יודע שקשה לתפוס זאת, שלא לדבר על לקבל או לחיות על פי הרעיון הזה. קל יותר להטיל אשמה מאשר לקחת אחריות מלאה. אך באותה עת ששוחחתי עם דר' לן, התחלתי להבין שעבורו ריפוי על פי ההואופונופונו משמעותו לאהוב את עצמך.

    "אם אתה רוצה לשפר את חייך, אתה צריך לרפא את חייך. אם אתה רוצה שמישהו יבריא, אפילו אם מדובר בחולי נפש קרימינלים, אתה יכול לעשות זאת בכך שאתה תבריא.

    "שאלתי את דר' לן איך הוא ניגש לריפוי העצמי, מה הוא עשה, בדיוק, כשבחן את התיקים הרפואיים של החולים.

    "'אמרתי כל הזמן, אני מצטער ואני אוהב אותך שוב ושוב', הוא הסביר.

    'זה הכל?'

    'זה הכל.'

    "מתברר שלאהוב את עצמך היא הדרך הטובה ביותר לשיפור עצמך, וככל שאתה עושה זאת, אתה משפר את העולם.

    "הנה, אתן לכם דוגמה קטנה על איך שזה עובד: יום אחד מישהו שלח לי אי-מייל שהרגיז אותי. בעבר, הייתי מטפל בבעיה בכך שהייתי עובד על הלחצנים הרגשיים שלי או בניסיון להגיע להבנה עם האדם ששלח לי את המסר המגעיל.

    "הפעם, החלטתי לנסות את ההואופונופונו של דר' לן. אמרתי שוב ושוב בשקט: אני מצטער ואני אוהב אותך, לא אמרתי זאת למישהו מסוים. בסך הכל עוררתי את תחושת האהבה לרפא בתוך עצמי את מה שיצר את הנסיבות החיצוניות.

    תוך שעה קיבלתי מסר נוסף מאותו אדם. הוא התנצל על המסר הקודם. זכרו שלא נקטתי באף צעד חיצוני כדי לקבל ממנו את ההתנצלות הזאת. אפילו לא כתבתי לו חזרה. אך בכך שאמרתי אני אוהב אותך, בצורה כלשהי ריפאתי בתוך עצמי את מה שיצר אותו.

    "מאוחר יותר השתתפתי בסדנת הו אופונופונו שהנחה דר' לן. הוא בן 70 כיום, נחשב לשאמאן וסבא נכבד, ואדם ששומר על פרטיותו.

    "הוא שיבח את הספר שלי, 'גורם המשיכה'. וציין שככל שאשפר את עצמי, התדר של הספר יעלה וכל מי שיקרא אותו ירגיש בכך. בקיצור, ככל שאשתפר, הקוראים שלי ישתפרו.

    "מה לגבי הספרים שכבר נמכרו ומסתובבים בעולם?" שאלתי.

    "'הם לא מסתובבים בעולם', הסביר, שוב מפוצץ לי פיוזים במוח בחוכמתו המיסטית, 'הם עדיין בתוך עצמך'. בקיצור, אין משהו שהוא 'שם בחוץ' צריך לכתוב ספר שלם כדי להסביר את הטכניקה החדשנית הזאת באופן העמוק שאליו היא ראויה.

    מספיק לומר שבכל פעם שאתה רוצה לשפר משהו בחיים שלך, תתחיל להסתכל במקום אחד, בתוך עצמך. וכשאתה עושה זאת, עשה זאת באהבה." 

     

     

     *

     

    כדי להבהיר קצת כיצד בעקרון אנו עובדים עם המשפטים שהוצגו כאן (הם רק 2 מתוך עשרות כלים של טכניקת ההו'אופונופונו) אומר שהדרך הבסיסית לעבוד איתם היא כזו:


    אני אומרת את הדברים לעצמי:

    אני מצטערת (על כל הקושי, הכאב, העצב),

    אני אוהבת אותך (כמו האמא האידיאלית שלא היתה לאף אחד מאיתנו).


    שוב ושוב ושוב.

    בכל רגע פנוי: כשאני נוהגת, בסופר, בשירותים, במקלחת, הולכת ברגל, שוחה בבריכה...

    וזה עושה עבודה של ניקוי וריפוי כי המשפטים האלה הם בעלי אנרגיה ותדר של ריפוי וניקוי.

    ככה פשוט, אבל לגמרי עובד.

    נסו, את זה ברגע קשה. אז יותר קל להרגיש בהשפעה של זה.

    מן הסתם תחושו בהבדל אחרי כמה חזרות כאלה.

    כמו שמישהי אמרה לי:

    "זה מאפשר לנשום יותר בקלות".

     

     

    ***

     

    למי שמעוניין להתעדכן באופן שוטף במידע חדש, לינקים לחומרים בנושא הואופונופונו,

    ועוד, אפשר דרך עמוד הואופונופונו בישראל בפייסבוק:

     

    http://www.facebook.com/pages/hwwpwnwpwnw-bysrl-hylh-lhys/119428198096086

     

     

    או בדף האישי שלי בפייסבוק:


    https://www.facebook.com/hila.lahis 

     

    ואפשר גם לתאם פגישת-הנחיה אישית, פנים אל פנים או טלפונית.

     

    ***

     

    ולמי שמעוניין להעמיק את הידע,ללמוד עוד עשרות כלים שונים,


    להבין את הדרך המופלאה הזו, שאני כל כך אוהבת את הדיוק והזיכוך שלה,

     להכיר את המקורות עליהם היא מבוססת ומהם היא שואבת;


    להתנסות בפרקטיקה של העבודה עם הכלים השונים,

    להטמיעם וליישמם בחיי היומיום,


    אפשר להגיע לסמינר-יום:

     

    להלן הקישור לפרטים על תוכן הסמינר:

     

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1545313

     

    "הו'אופונופונו ונתיב ההתעלות בעת החדשה: 

    כלי ריפוי וזרעי הארה",

    סמינר-יום  של 8 שעות, מקיף ומעמיק, 

     

    יתקיים ביוני,

    במקומות ותאריכים הבאים:


    1.בתל אביב,

     בתאריך ה- 3.6.13, יום שני, 

     בין השעות: 11.00-19.00

     בבית דניאל שמול פארק הירקון,

     רחוב בני דן, באולם הגדול הצופה לפארק.

     

    2.בקיבוץ עין החורש [בין נתניה לחדרה]

     בתאריך ה-15.6.13, יום שבת,

     בין השעות 11.00-19.00

     במועדון לחבר.

     

     עלות הסמינרים {כולל חוברת בת 40 עמודים שכתבתי עבורם,

    האוגדת את הידע המועבר והכלים}: 650 ש"ח.

     

    3.סמינר נוסף, מקוצר, בן 6 שעות,

     למי שזה מה שמתאים ליכולת ההכלה והעניין שלה/ו כעת,

     יתקיים בתל אביב,

     בתאריך ה-9.6.13,

     בין השעות 12.00-18.00

     ב"דלת פתוחה" שברחוב שונצינו 15,
     [10 דקות הליכה מעזריאלי, 7 דקות הליכה מצומת מעריב} 

     

     עלות הסמינר המקוצר {כולל חוברת בת 30 עמודים 
    האוגדת את הידע המועבר והכלים}: 450 ש"ח

     

    ****

    יש להרשם מראש:

    050-5748574 או 04-6127761

     

    אנא: כבר קרה שהגיעו אנשים שלא נרשמו מראש, 

    ולדאבוננו המשותף לא היה להם מקום.

     

    ****

    ומי שעשה כבר את הסמינר אצלי,

    מוזמן לחזור עליו במחיר מיוחד,

    כדי לחוות ולחזק את התדרים בתוכו  :-)

     

     

    והנה גם המלצה אישית של שלומית רז,

    מנהלת מדור "עניין חדש" בירחון "חיים אחרים",

    על שיטת ההואופונופונו, וחוויותיה איתה:

     

    www.mantra.co.il 

     

    המשפט ה-5 שתמצאו שם, הוא אחד מ"הכלים האישיים" שקבלתי תוך כדי עבודתי עם טכניקת ה הו אופונופונו (כמו שאפשרי לכל אחד/ת לקבל/ת באופן טבעי כשעובדים עם התדרים הללו), שנתתי לשלומית במהלך השיחה הטלפונית איתה. :))

     

    התנסו בהם, כי אין כמו חוויה-אישית-ישירה כדי להבין במה מדובר... :))

     

    באהבה רבה,

     

    הילה :-)

     

    050-5748574

     

    04-6127761 

     

    hilalahis@gmail.com

    hilalahis@walla.com

     

    הילה להיס

    התמרת התודעה

    הואופונופונו

    דרג את התוכן:

      תגובות (69)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        13/4/10 14:34:

      מרתק
      אני קוראת אחורה אז עכשיו רואה את ההסבר שעשית את הסדנאות, קראתי בזמנו הרבה חומרים באתר ויודעת רק להגיד עד כמה השיטה עובדת נפלא, אשמח לעדכונים בסדנאות אם כי אני בדרך כלל ברגע האחרון מחליטה שלא לרדת מההר (הפיזי) לעבר אזורים אחרים בארץ
        22/7/09 10:18:

      צטט: רומי שנהר 2009-07-20 11:18:39

      צטט: לסביסטית Lesbiana 2009-07-16 15:40:12


      תודה רבה! קראתי בהנאה.

      אבל לא בדיוק הבנתי - מה שצריך זה לומר: "אני מצטער ואני אוהב אותך"??

       

      ולמה צריך להגיד "אני מצטערת"?

      אפשר בבקשה הסבר?

       

      תודה.

       

      כן,

      אני אומרת את הדברים לעצמי:

      אני מצטערת (על כל הקושי, הכאב, העצב),

      אני אוהבת אותך (כמו האמא האידיאלית שלא היתה לאף אחד מאיתנו).

       

      שוב ושוב ושוב,

      עשרות, מאות, אלפי פעמים.

      בכל רגע פנוי:

      כשאת בפקק, ברמזור, בשירותים, במקלחת, הולכת ברגל, שוחה בבריכה...

       

      וזה עושה עבודה של ניקוי וריפוי כי המשפטים האלה הם בעלי 

      אנרגיה ותדר של ריפוי וניקוי.

       

      ככה פשוט, אבל לגמרי עובד.

       

      תנסי, בעיקר תרגישי בהשפעה של זה,

      אם תנסי את זה ברגע קשה.

      תחושי בהבדל אחרי כמה חזרות כאלה.

      כמו שמישהי אמרה כאן:

      "זה מאפשר לנשום יותר בקלות".

       

      תודה,

       

      הילה :-)

       

       

      תודה על תגובתך הנפלאה.

       

      חשבתי שהמשפט "אני אוהבת אותך" נאמר כלפי האנשים שאת במגע איתם, ולא רק כלפי עצמך.

       

      המשפט שכתבת בסוגריים - "כמו האמא האידיאלית שלא הייתה לאף אחד מאיתנו" הוא אמת שפעם ראשונה ראיתיה כתובה. וזה הדהד לי. את לגמרי צודקת.

       

      תודה לך,

      ושיהיה לך יום נהדר.

        22/7/09 09:52:

      צטט: רומי שנהר 2009-07-20 12:48:45

      צטט: עוזי. 2009-07-18 09:24:13


      חזרתי כדי לספר מה היה.

       

      לקחתי את המילים שנכתבו כמות שהן, שיתלבשו על איך שאני מבין את הדברים בלי לעבד.

      הן הדהדו לי כל כך חזק, שהרגשתי שאני חייב לעשות את זה על המקום.

       

      כמה מילים במקום רקע - אני מרצה ומתרגל בשני מוסדות להנדסה, ולפעמים מצליח לעשות אינטגרציה בין הלימוד של הנושאים הטכניים וההנדסיים, למשהו יותר אנושי ואישי שאני יכול להביא איתי לסטודנטים.

      בסמסטר האחרון זה קרה כמה פעמים, כשהיו שיחות של אחד על אחד עם סטודנטים שסיפרו לי על הקשיים שלהם, בעיקר קשיים שנובעים מבעיות כמו דיסלקציה, קשיי קשב וריכוז, קושי עם בחירה של המקצוע וגם עניינים אישיים יותר.

      לפני שבוע היתה לי שיחה כזו עם סטודנט שכבר מספר שנים עושה את שנה א', ו"עליו" רציתי להתנסות בריפוי שאת, הילה, הבאת לכאן.

      למען הסר ספק, לא ראיתי את הסטודנט שבוע, כך שאני לא יודע איך זה עבד עליו :)

      אבל... אחרי ההתנסות בצורת הריפוי הזו, אני מבין עכשיו אחרת כמה דברים:

       

      - את העניין של האחריות האישית

       

      - את מושג הריפוי

       

       - ה-WIN WIN

       

      - הפחד

       

       

      בקטע של לקחת אחריות אישית, נתקלתי בעצמי. בקשיים שלי, אז, כשהייתי באותו מצב כמוהו לפני כך וכך שנים. כזה פשוט, וכזה עושה נגיעה עמוקה בכאב שנסחב הרבה שנים ולשם שינוי, לא רק תזכורת למקום הזה של קשיי קשב וריכוז אצלי, אלא תחושה של ריפוי.

      של הקלה גדולה.

       

      מושג הריפוי - אני מסתכל עליו אחרת. המטרה היא ריפוי, אבל לא במובן שאני ייחסתי לו תמיד. אני לא יודע איך הריפוי הזה יקרה - כלומר בדוגמה עם הסטודנט, אולי הוא יחליט לעבור ללמוד דברים אחרים, או יחליט לקחת את עצמו בידיים, או ש.... לא יודע.

      לזה אני כבר לא אחראי. אני רק יודע בתחושה, שמהמצוקה הזו הוא יירפא. הטכניקה לא חשובה.

       

      לגבי WIN WIN - זה אולי הדבר הכי חזק כאן. שוב - בהנחה שזה עובד (גם) עליו :) שהרי לשם כך התאספנו כאן - יש כאן יישום פשוט, יומיומי, כל כך לא מתנשא, של מהות הריפוי.

      זה לא הסיפוק שיש בטיפול/ריפוי של אחרים. זו גדילה של עצמי והשמחה באה משם.

       

      והפחד, ידידינו משכבר הימים - הפחד זה להסתכל פנימה, ולראות דברים שממש לא בא לראות. דברים ששפטנו אותם כמגעילים, כאלימים, מסרסים ומחלישים בחוץ, אצל אנשים אחרים, ופתאום צריך להכיר שזה - מה לעשות - אצלנו.

      הפחד הזה מתעתע מאד, ולדעתי נדרשת תחזוקה. התחזוקה הזו (שוב, לדעתי ולדרכי) היא דרך מערכות יחסים של יומיום, ולא ישיבה על הר מבודד במדיטציות.

       

      לסיכום, השכלים שלנו מצליחים לתקשר ביניהם, מעבר למילים, מעבר לשפת גוף, מעבר למעשים -וכך אפשר לבצע ריפוי. ויש כאן מיצוי של תובנות מכל הדרכים והתורות הרוחניות - כולל גם ה"סוד" וה"בליפ".

       

      יאללה. לעבודה :)

       

      שבת שלום ושוב תודה עמוקה.

       

      עוזי.

       

      עוזי איש יקר,

       

      מאד מאד שמחתי והזדהתי עם התגובה שלך לדברים.

       

      גם עלי הם השפיעו ככה:

       

      הדהדו כל כך חזק שהייתי חייבת להתחיל לפעול,

      ולהתנסות בהם מייד .

      וגם אני אמרתי לעצמי שאתחיל לעבוד איתם כפי שאני מבינה אותם,

      כפי שהם מהדהדים בתוכי.

       

      לגבי ההתנסות שהיתה לך:

      קודם כל זה מרתק ותודה רבה שהבאת את זה לכאן.

      זה בדיוק מה שמעניין אותי כל כך לשמוע,

      על החוויות של אחרים עם זה ובכלל.

       

      ובדיוק כפי שאמרת, אנחנו לא באמת מרפאים את האחר.

      אנחנו אך ורק מרפאים את החלק הזה בעצמנו.

      משם לדברים יש את דינמיקת ההשפעה וההדהוד שלהם,

      (ולא על פי ההנחות או הציפיות שלנו).

       

      המפגש הזה עם החלק הזה בעצמנו,

      שה"אחר" הציף והעלה לתודעה שלנו

      (ועל כך נאמרת "תודה" בהו'אופונופונו,

      גם אם זה  קורה בתוך חוויה קשה עבורנו,

      או אפילו אם בקונטקסט של ויכוח או "ריב" ),

      מאפשר לנו "להיזכר" במקום הפצוע הזה שרוצה ריפוי.

      ואת זה אנחנו עושים.

       

      עבור עצמנו, ועבור עצמנו בלבד.

      אך מתוך ידיעה ברורה ואמיתית שיש בכך משום עזרה גם לאחר.

       

      לגבי הבנתך בנושא ה"ריפוי" - כאופציה פתוחה עבור התלמיד ההוא,

      זה בדיוק הענין של ה - "אפס ציפיות, וללא מטרה" .

      כי באמת אין ביכולתנו הצרה והמוגבלת מעצם סוג הידע שלנו

      לשער או לדעת מה יהיה נכון, הולם, ובשל כך: "ריפוי" - עבורו.

       

      גם עבור עצמנו איננו יודעים זאת.

      ולכן חשוב כל כך לשמר את הפתיחות וחוסר-הציפיה הזה גם עבור

      ה"ריפוי" שלנו.

       

      והפחד -

      מהמפגש עם הקשיים,

      עם החלקים הדחויים של עצמנו,

      עם הדברים שהתעלמנו מהם ככל שיכולנו,

      הוא בלתי נמנע.

      אבל הוא לא באמת עוצר בעדנו.

      אלא אם נשאר שם, ולא נחצה אותו.

      וכל חציה שלו, כל מעבר דרכו,

      מחזק אותנו, מתוך ההכרות המעמיקה שלנו עם הכוחות והיכולות שלנו.

      וזה, עם הזמן, ממעיט את עוצמתו של הפחד ואת חזקתו עלינו.

       

       

      המון תודה לך עוזי יקירי,

      על מה שהשכלת לומר ולהסביר,

      לשתף ולהרחיב.

       

      אוהבת אותך ואת דרכך מאד,

       

      הילה :-)

       

       

       

       

      הילה אהובה,

       

      זה כל כך כיף להרגיש את נקודת המפגש הזו בינינו. בשבילי, זה עוד אמון שנבנה בדרך שבחרתי פעם, שהיא באמת אוניברסלית. אין לי צורך להביא ציטוטים בשם אומרם, ולהתקע על ציטוטים ומובאות, אלא לסמוך שמה שהבנתי - זה בסדר. זה אני.

      כלומר...  רציתי להגיד במילים פשוטות שננגעתי מהפשטות והישירות שבאת איתן. כמו בצל כזה שאפשר לקלף עוד ועוד, עד שמגיעים לקליפה היא שדומעים ממנה, מנגבים דמעות, הקליפה מתייבשת מעצמה ואפשר להתקלף עוד.


      אז ככה - כמובן שהדברים שכחבת והתחלתי לעבוד עליהם מתגלגלים להם וממשיכים לפעום בעוצמה.

      זה מזכיר לי בדיחה, שאנחנו, המגזר שנותן שירותים לאנשים בבית וצריך לעמוד לא מעט בפני השאלה "למה כזה יקר" :) - אנחנו משתמשים בה.

      וזה הולך ככה - אחד נוסע במכונית (אהה.... יש גם בדיחה דומה עם גניקולוג אבל שכחתי אותה כמובן) ופתאום - תקלה. מנוע נכבה. יוצא מהאוטו, פותח מכסה מנוע ולא מוצא את התקלה. קורא למכונאי, לא מוצא את התקלה. מתאספים סביבו אנשים, ומייעצים לו להתקשר לאיזה מומחה גדול, שיתקן לו את האוטו. קורא למומחה, הוא מגיע, מסתובב סביב האוטו כמה פעמים, פותח את מכסה המנוע. מסתכל ימינה שמאלה, מוציא מהכיס פטיש קטן ודופק על המנוע בנקודה מסויימת

      פונה לאיש, ואומר לו תתניע. ההוא נכנס לאוטו - והופ.... מתניע לו. אומר למומחה תודה רבה, מוציא את הארנק ושואל כמה זה עולה לי?

      אומר לו המומחה 1001$ (זה כנראה היה במסצ'וסטס....). מתפלא האיש ואומר לו למה דווקא 1001$ ולמה כזה יקר? הרי כולה הוצאת פטיש קטן ודפקת על המנוע. זה גם אני יכולתי לעשות בעצמי.

      אומר לו האיש - דולר אחד על המכה הקטנה שנתתי. אלף דולר על שכר הלימוד ששילמתי כדי לדעת איפה לתת את המכה.

       

      אז בד"כ אני ב"תפקיד" המומחה. הפעם אני בתפקיד האוטו, שהייתי צריך זאפטה קטנה בראש עם המילים שלך, כדי שזה "יסתדר".

      אז עכשיו, יש לי כל כך הרבה מילים להגיד... ואולי עדיף שאשתוק ואמשיך לעבוד עם השיטה הזו.

      לי היא עושה פשוט נפלאות.שקט פנימי ועוצמה שמתגבשת,בהקשר הזה שכתבת:

      מחזק אותנו, מתוך ההכרות המעמיקה שלנו עם הכוחות והיכולות שלנו. 

       וגם -

      (ועל כך נאמרת "תודה" בהו'אופונופונו,

      גם אם זה  קורה בתוך חוויה קשה עבורנו,

      או אפילו אם בקונטקסט של ויכוח או "ריב" ),

      ריבים או ויכוחים עם חברים, שפתאום מרפאים במקום להכניס לכעסים,

       

      תראי.... זה פשוט ענק העניין הזה. קשה לי להכיל אותו במילים, כמה שהוא אמת ואינסופי. זו בחירה לא קלה לוותר על אופציית הכעסים וההשלכה והזעם על העולם שמול העיניים שלי, אבל היא מביאה איתה ריפוי שכל כך הרבה זמן חיכיתי לו. הרבה עבודה לפנינו, כי מעגלים של אנשים סביבי מתעניינים ומתקילים אותי בשאלות שמכריחות אותי לחשוב ולהתעמת עם איך אני מבין במדוייק את המילים שלך, ושל דרך הריפוי הזו.

       

      תודה לך נשמה אהובה שהבאת את המתנה הזו והגשת אותה ככה, עם התבלינים שלך. את בטח מרגישה את הכרת התודה הזו וקירבת המחשבה גם בלי מילים.

       

      מחבק אותך.

       

      עוזי.

        22/7/09 08:26:

      מאוד מעניין.

      תודה.

      *

        20/7/09 12:58:

      צטט: תמר קפואנו 2009-07-20 12:35:21

      רומי יקרה,

      נתקלתי בעבר בסיפור הזה והוא נגע בי עד עמקי נשמתי.

      כן, זה מהדהד אמת ואוהב ובפעם היחידה בה ניסיתי כך,

      זה עבד.

      תודה על התזכורת.

      רצה להמשיך... :)

       יופי,

      אני שמחה שהזכיר משהו שנגע בך בעבר.

       

      תמשיכי את בדרכך הנפלאה והמרגשת,

      ובתאורך הממלא-השראה שלה...

       

      תודה!

       

      הילה:-)

       

        20/7/09 12:56:

      צטט: בלהה מורנו 2009-07-19 15:00:24


      מעניין מאד

       

       תודה בלהה!

        20/7/09 12:55:

      צטט: ורד סת שני 2009-07-19 13:31:46


      סיפור מרתק. אני מאמינה גדולה בשאמניזם. תודה לך

       

       ולך יש כלים רבים לעבוד איתם.

       

      שמחה שענין אותך,

      תודה לך!

       

      הילה:-)

        20/7/09 12:54:

      צטט: חיוכית 2009-07-19 07:33:02

      תודה ששלחת לי

      מעניין בהחלט

      חומר למחשבה וליישום...

       שמחה שדיבר אליך.

      אשמח לשמוע אם עזר...

      הילה :-)

       

        20/7/09 12:48:

      צטט: עוזי. 2009-07-18 09:24:13


      חזרתי כדי לספר מה היה.

       

      לקחתי את המילים שנכתבו כמות שהן, שיתלבשו על איך שאני מבין את הדברים בלי לעבד.

      הן הדהדו לי כל כך חזק, שהרגשתי שאני חייב לעשות את זה על המקום.

       

      כמה מילים במקום רקע - אני מרצה ומתרגל בשני מוסדות להנדסה, ולפעמים מצליח לעשות אינטגרציה בין הלימוד של הנושאים הטכניים וההנדסיים, למשהו יותר אנושי ואישי שאני יכול להביא איתי לסטודנטים.

      בסמסטר האחרון זה קרה כמה פעמים, כשהיו שיחות של אחד על אחד עם סטודנטים שסיפרו לי על הקשיים שלהם, בעיקר קשיים שנובעים מבעיות כמו דיסלקציה, קשיי קשב וריכוז, קושי עם בחירה של המקצוע וגם עניינים אישיים יותר.

      לפני שבוע היתה לי שיחה כזו עם סטודנט שכבר מספר שנים עושה את שנה א', ו"עליו" רציתי להתנסות בריפוי שאת, הילה, הבאת לכאן.

      למען הסר ספק, לא ראיתי את הסטודנט שבוע, כך שאני לא יודע איך זה עבד עליו :)

      אבל... אחרי ההתנסות בצורת הריפוי הזו, אני מבין עכשיו אחרת כמה דברים:

       

      - את העניין של האחריות האישית

       

      - את מושג הריפוי

       

       - ה-WIN WIN

       

      - הפחד

       

       

      בקטע של לקחת אחריות אישית, נתקלתי בעצמי. בקשיים שלי, אז, כשהייתי באותו מצב כמוהו לפני כך וכך שנים. כזה פשוט, וכזה עושה נגיעה עמוקה בכאב שנסחב הרבה שנים ולשם שינוי, לא רק תזכורת למקום הזה של קשיי קשב וריכוז אצלי, אלא תחושה של ריפוי.

      של הקלה גדולה.

       

      מושג הריפוי - אני מסתכל עליו אחרת. המטרה היא ריפוי, אבל לא במובן שאני ייחסתי לו תמיד. אני לא יודע איך הריפוי הזה יקרה - כלומר בדוגמה עם הסטודנט, אולי הוא יחליט לעבור ללמוד דברים אחרים, או יחליט לקחת את עצמו בידיים, או ש.... לא יודע.

      לזה אני כבר לא אחראי. אני רק יודע בתחושה, שמהמצוקה הזו הוא יירפא. הטכניקה לא חשובה.

       

      לגבי WIN WIN - זה אולי הדבר הכי חזק כאן. שוב - בהנחה שזה עובד (גם) עליו :) שהרי לשם כך התאספנו כאן - יש כאן יישום פשוט, יומיומי, כל כך לא מתנשא, של מהות הריפוי.

      זה לא הסיפוק שיש בטיפול/ריפוי של אחרים. זו גדילה של עצמי והשמחה באה משם.

       

      והפחד, ידידינו משכבר הימים - הפחד זה להסתכל פנימה, ולראות דברים שממש לא בא לראות. דברים ששפטנו אותם כמגעילים, כאלימים, מסרסים ומחלישים בחוץ, אצל אנשים אחרים, ופתאום צריך להכיר שזה - מה לעשות - אצלנו.

      הפחד הזה מתעתע מאד, ולדעתי נדרשת תחזוקה. התחזוקה הזו (שוב, לדעתי ולדרכי) היא דרך מערכות יחסים של יומיום, ולא ישיבה על הר מבודד במדיטציות.

       

      לסיכום, השכלים שלנו מצליחים לתקשר ביניהם, מעבר למילים, מעבר לשפת גוף, מעבר למעשים -וכך אפשר לבצע ריפוי. ויש כאן מיצוי של תובנות מכל הדרכים והתורות הרוחניות - כולל גם ה"סוד" וה"בליפ".

       

      יאללה. לעבודה :)

       

      שבת שלום ושוב תודה עמוקה.

       

      עוזי.

       

      עוזי איש יקר,

       

      מאד מאד שמחתי והזדהתי עם התגובה שלך לדברים.

       

      גם עלי הם השפיעו ככה:

       

      הדהדו כל כך חזק שהייתי חייבת להתחיל לפעול,

      ולהתנסות בהם מייד .

      וגם אני אמרתי לעצמי שאתחיל לעבוד איתם כפי שאני מבינה אותם,

      כפי שהם מהדהדים בתוכי.

       

      לגבי ההתנסות שהיתה לך:

      קודם כל זה מרתק ותודה רבה שהבאת את זה לכאן.

      זה בדיוק מה שמעניין אותי כל כך לשמוע,

      על החוויות של אחרים עם זה ובכלל.

       

      ובדיוק כפי שאמרת, אנחנו לא באמת מרפאים את האחר.

      אנחנו אך ורק מרפאים את החלק הזה בעצמנו.

      משם לדברים יש את דינמיקת ההשפעה וההדהוד שלהם,

      (ולא על פי ההנחות או הציפיות שלנו).

       

      המפגש הזה עם החלק הזה בעצמנו,

      שה"אחר" הציף והעלה לתודעה שלנו

      (ועל כך נאמרת "תודה" בהו'אופונופונו,

      גם אם זה  קורה בתוך חוויה קשה עבורנו,

      או אפילו אם בקונטקסט של ויכוח או "ריב" ),

      מאפשר לנו "להיזכר" במקום הפצוע הזה שרוצה ריפוי.

      ואת זה אנחנו עושים.

       

      עבור עצמנו, ועבור עצמנו בלבד.

      אך מתוך ידיעה ברורה ואמיתית שיש בכך משום עזרה גם לאחר.

       

      לגבי הבנתך בנושא ה"ריפוי" - כאופציה פתוחה עבור התלמיד ההוא,

      זה בדיוק הענין של ה - "אפס ציפיות, וללא מטרה" .

      כי באמת אין ביכולתנו הצרה והמוגבלת מעצם סוג הידע שלנו

      לשער או לדעת מה יהיה נכון, הולם, ובשל כך: "ריפוי" - עבורו.

       

      גם עבור עצמנו איננו יודעים זאת.

      ולכן חשוב כל כך לשמר את הפתיחות וחוסר-הציפיה הזה גם עבור

      ה"ריפוי" שלנו.

       

      והפחד -

      מהמפגש עם הקשיים,

      עם החלקים הדחויים של עצמנו,

      עם הדברים שהתעלמנו מהם ככל שיכולנו,

      הוא בלתי נמנע.

      אבל הוא לא באמת עוצר בעדנו.

      אלא אם נשאר שם, ולא נחצה אותו.

      וכל חציה שלו, כל מעבר דרכו,

      מחזק אותנו, מתוך ההכרות המעמיקה שלנו עם הכוחות והיכולות שלנו.

      וזה, עם הזמן, ממעיט את עוצמתו של הפחד ואת חזקתו עלינו.

       

       

      המון תודה לך עוזי יקירי,

      על מה שהשכלת לומר ולהסביר,

      לשתף ולהרחיב.

       

      אוהבת אותך ואת דרכך מאד,

       

      הילה :-)

       

       

        20/7/09 12:35:

      רומי יקרה,

      נתקלתי בעבר בסיפור הזה והוא נגע בי עד עמקי נשמתי.

      כן, זה מהדהד אמת ואוהב ובפעם היחידה בה ניסיתי כך,

      זה עבד.

      תודה על התזכורת.

      רצה להמשיך... :)

        20/7/09 11:39:

      צטט: נוצה כחולה 2009-07-17 14:38:34

      וואווו הילה!!

      זה מדהים,

      אני כבר מתחילה לעבוד על זה...

      את לא מבינה כמה אני מתרגשת פה

      מהכתוב!

      תודההההההההההההההה!!

      אני אוהבת אותך מאוד!!

      כתבי הרבה ושלחי לינקים

      שבת מלאת אור

      שירה

       

      מתוקה,

       

      את מגיבה לזה בדיוק כמו שאני הגבתי כשקראתי את זה לראשונה:

      התרגשות עצומה,

      שמחה ענקית,

      ואסירות תודה.

       

      מבינה אותך לגמרי.

       

      תעבדי עם זה, ותכתבי לי אם תרצי.

       

      ואם יש לך שאלות:

      אשמח...

       

      זה נפלא, באמת.

       

      הרבה אהבה לך יקירתי!

       

      תודה!

      הילה :-)

       

        20/7/09 11:36:

      צטט: מולי. 2009-07-17 01:12:42


      כשמרחיבים את פרספקטיבת המבט מעבר למושגים של שניות וניגודים

      ניתן להתקרב לתודעת הוויה אחדותית. תחושת הנבדלות והשונות של

      היחידמסביבתו משתנה לתחושת זהות ואחדות עם האדם ועם העולם

      בלא הבדלה והעדפה. כשתחושת האחריות מתרחבת בפנימיות האדם

      ולא מוגבלת לחוקים חיצוניים, פנימיותו אזי מכילה ומאחדת בתוכו את העולם כולו.

       

      זה קטע ממאמר שכתבתי בנושא "אחריות אישית",לפני המון שנים. הוא די ארוך, אולי אביא

      חלק ממנו בצורת פוסט....בעקבות הפוסט הזה שלך.

       

      תודה על ההזמנה יקירה.

       

      (אחזור לנצנץ קצת יותר מאוחר)

       

      ובלי שום קשר, מוזמנת.....

       

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=1127979

       

       

       

      מחכה שתפרסמי את כל המאמר.

      מעניין מאד!

      שמחה שהתחברת לדברים,

       

      ומאד שמחה לראות אותך!

       

      תודה יקירה!

       

      הילה:-)

       

        20/7/09 11:34:

      צטט: עופרה'לה 2009-07-16 22:49:54


      את הסיפור הזה אני מכירה כבר מספר שנים.

      היתה תקופה שניסיתי לפעול לפיו וזה מדהים כמה שזה עבד יפה.

      שמעתי שלאחרונה היה פה סמינר עם מישהו שעובד בשיטה זו.

       

      כמה יפה לראות איך הדרכים לרומא רבות הן. כל אחד מוצא את הדרך הטובה ביותר עבורו.

       

      יישר כוח

       

      באהבה

      עופרה

       

      תודה, עופרה.

       

      נכון, עשיתי את הסמינרים עם מי שהגיעה מחו"ל והיא גם תחזור

      לכאן בדצמבר. היה מאד "מחזק".

       

      שמחה לשמוע שגם את הרגשת שזה עצמתי ועובד.

       

      תודה!

       

      הילה :-)

       

        20/7/09 11:32:

      צטט: גילוש 6660 2009-07-16 21:48:47


      מכירה את זה

      ומאמינה בכך מאד.

      היכולת שלי לשנות חלקים בעצמי,

      לסלוח ולאהוב,

      עושה שינוי במעגלים,

      קודם הקרובים לי וזה כמו אבן

      שזורקים למים,

      המעגלים מתרחבים...

      תודה רומי, שמחתי לשובך....,

       

       בדיוק.

       

      שמחה שדיבר אליך, שוב.

       

      תודה,

       

      הילה:-)

        20/7/09 11:31:

      צטט: העין השלישית 2009-07-16 19:45:28


      הי הילה

      שמעתי על השיטה הזו לפני זמן רב

      הסיפור מחבר אותנו למושג אחריות.

      עכשיו כל מה שנותר לעשות הוא לנסות.

       

       ראובן יקר,

       

      אחריות אישית, מושג שמשחרר אותנו לגמרי, בפועל.

       

      תספר איך היה אחרי שתנסה?

       

      טוב לראות אותך,

       

      הילה :-)

       

        20/7/09 11:30:

      צטט: קצת מזה וקצת מזה 2009-07-16 18:00:01

      הילה יקרה,

      תודה ששיתפת אותי, מרגישה ממש מבורכת מעצם השיתוף שלך.

      וכתוצאה מכך, ומלאה בתקווה לעתיד...

      מזכיר לי קצת משהו מהקבלה, על אנרגיה טובה וחיובית יוצרת אנרגיה חיובית...

      הולכת ללמוד.

      תודה,

      נעמה

       

      בשמחה,

       

      מקווה שזה אכן יביא תועלת ואכן זה מאד מזכיר דברים מהקבלה.

       

      האין זה נפלא?

       

      הילה :-)

       

        20/7/09 11:27:

      צטט: מיסטי כאן 2009-07-16 17:50:27


      תהייה טוב עם עצמך ואחרים - תקבל טוב לעצמך ולמי שסובב אותך

       

       בדיוק.

      ועוד...

       

      תודה!

       

      הילה

       

        20/7/09 11:25:

      צטט: צ'י רחלי 2009-07-16 17:50:05


      תודה רומי.

      אין ספק שעבודה על התודעה שלנו משנה את העולם. 

       

      בריאות ואושר,

       

      רחלי

       תודה רחלי.

      :-)

       

        20/7/09 11:25:

      צטט: עדנה ויסלר 2009-07-16 17:04:42

      מאוד תודה!

       ותודה לך

      אשה מדהימה שכמוך.

      :-)

       

        20/7/09 11:24:

      צטט: הכי הכי 2009-07-16 16:58:37


      מאד מרתק!

      מתחילה לנסות....

       

       יופי, אני שמחה.

       

      מקווה שזה יעזור ואשמח לשמוע ממך.

       

      תודה!

       

      הילה

        20/7/09 11:23:

      צטט: רפאלה 2009-07-16 16:44:34

      הילה יקרה..

      לא ידעתי שאת מתעניינת גם בשאמאניזם.

      ואו...

      איזה יופי..

      אני מגלה עניין רב בנושרא ולכן מאד אהבתי לקרוא את הפוסט שלך שכן חלק ממנו לא ידעתי.

      אז תודה לך ..

      השכלתי ואני שמחה שלמדתי עוד משהו.

      שלך

      רפאלה

      *

       

       גם אני לא ידעתי שאני מתעניינת בשאמניזם עד שלא פגשתי את זה...

       

      שמחה שזה חידש ועניין,

      לשם כך התכנסנו כאן...

       

      תודה!

       

      הילה :-)

        20/7/09 11:21:

      צטט: MARY N 2009-07-16 16:14:35

      תודה על הכתבה המעניינת. זאת הפעם הראשונה שאני שומעת על השיטה אך נושא האחריות על כל מה שאנו חווים מוכר מזה עשרות שנים ומתבטא בשיטות טיפול שונות. רק לאחרונה שמעתי על שיטת "הקוד"  שמבוססת על הרעיון של הערבות ההדדית בין בני האדם ועל ההשפעה שיש לאדם שמשנה משהו בתוך עצמו על בריאותם הפיזית , הרגשית והחברתית של האחרים. הרעיון הוא זהה, הטכניקה היא זאת שמשתנה משיטה לשיטה. מה שחשוב זה לבחור בשיטה זאת או אחרת ולפעול.
      לאחרונה אני מתרגלת את שיטת הקוד ורואה תוצאות נהדרות בסביבתי הקרובה.

       

      כן, הקוד עושה משהו דומה,

      באמת כמו הרבה מאד דרכים אחרות.

       

      ההבדל בנושא הקוד הוא ששם מדובר על 

      "ערבות הדדית" כתפיסה מרכזית,

      ופה, על "אחריות אישית", ועל ההשפעה האינסופית שלה.

       

      מה שעוזר בכל רגע ורגע,

      זה מה שהכי נכון לנו באותו רגע,

      מן הסתם...

       

      תודה!

       

      הילה :-)

       

        20/7/09 11:18:

      צטט: לסביסטית Lesbiana 2009-07-16 15:40:12


      תודה רבה! קראתי בהנאה.

      אבל לא בדיוק הבנתי - מה שצריך זה לומר: "אני מצטער ואני אוהב אותך"??

       

      ולמה צריך להגיד "אני מצטערת"?

      אפשר בבקשה הסבר?

       

      תודה.

       

      כן,

      אני אומרת את הדברים לעצמי:

      אני מצטערת (על כל הקושי, הכאב, העצב),

      אני אוהבת אותך (כמו האמא האידיאלית שלא היתה לאף אחד מאיתנו).

       

      שוב ושוב ושוב,

      עשרות, מאות, אלפי פעמים.

      בכל רגע פנוי:

      כשאת בפקק, ברמזור, בשירותים, במקלחת, הולכת ברגל, שוחה בבריכה...

       

      וזה עושה עבודה של ניקוי וריפוי כי המשפטים האלה הם בעלי 

      אנרגיה ותדר של ריפוי וניקוי.

       

      ככה פשוט, אבל לגמרי עובד.

       

      תנסי, בעיקר תרגישי בהשפעה של זה,

      אם תנסי את זה ברגע קשה.

      תחושי בהבדל אחרי כמה חזרות כאלה.

      כמו שמישהי אמרה כאן:

      "זה מאפשר לנשום יותר בקלות".

       

      תודה,

       

      הילה :-)

       

        20/7/09 11:13:

      צטט: ezrak1 2009-07-16 15:34:12

      אני מצטער אני אוהב אותך

      תודה ,,,

       

      זהו בדיוק.

       

      you got it!

       

      תודה!

       

      הילה :-)

       

        20/7/09 11:11:

      צטט: מיכל שמעוני 2009-07-16 15:40:45


      תודה שהבאת. טוב להזכר בזה שוב ואולי גם להבין עוד ואולי גם לישם טיפה.

       

      ליישם, להתאמן בזה,

      ולהרגיש שהלב מתרחב.

       

      תודה!

       

      הילה

       

        20/7/09 11:11:

      צטט: נוענועה 2009-07-16 15:21:21


      הילה יקרה,

      תודה ששלחת אותי לקרוא !!

      אני מכירה את השיטה כבר כמה שנים , אבל התזכורת שלך - עכשיו , היום , הרגע  - לא יכולה להיות יותר מדוייקת

      עבורי.

       

      תודה. תודה . תודה

      אוהבת אותך !

       

      נועה

       

      נעה מתוקה,

       

      יוצא "להפגש" לעיתים כה רחוקות,

      ובכל זאת - כל פעם משמעותית ומלאת שמחה.

      שמחה שזה הופיע לך שוב בזמן,

      שמחה שהבאתי תועלת קטנה,

      ושמחה למראה פניך הטובות.

       

      תודה!

      נשיקות,

       

      הילה :-)

       

        20/7/09 11:09:

      צטט: דיבור בחניה 2009-07-16 14:14:50

      תודה

       

       תודה לך!

        20/7/09 10:51:

      צטט: drall 2009-07-16 10:18:02


      כן , סיפור יפה.

       

      שמעתי על שיטה דומה לפני 10 שנים בערך.

       

      נשמע מבטיח.

       

      אבל יש כאן בעיות אתיות מסויימות.

       

      למעשה אין פה בעיות אתיות,

      כי אתה לא מפעיל כל מניפולציה על האחר.

      אתה לא בא לשנות אותו.

       

      אתה עובד אך ורק על עצמך.

       

      ובצניעות, וענווה, ומתוך בקשת עזרה,

       

      וללא ציפיות או מטרות

      (כלל חשוב ביותר בתפיסה הזו, ובכלל, בעיני)

      מלבד להתנקות.

       

      תודה,

       

      הילה :-)

        20/7/09 10:46:

      צטט: אילת פורת 2009-07-16 08:32:28

      את המייל הזה קבלתי לפני אי אילו חודשים
      והחלטתי להתעמק בחומר באינטרנט.
      לתקופה גם תרגלתי אותה לפי מה שהבנתי.
      זאת שיטה מדהימה!!!

       

       

       זה מאד משמח לשמוע שזה "עובד" ועוזר

      לאנשים אחרים.

      עבורי זו מתנה אדירה ,

      ולכן גם רציתי לחלוק אותה פה.

       

      תודה,

       

      הילה :-)

        20/7/09 10:44:

      צטט: א י ל ה 2009-07-16 07:40:41


      מסרים כאלה, של "טוב להיות בריא, עשיר ואוהב מאשר חולה, עני ושונא", תמיד משאירים אותי קצת פעורת פה ונעה באי נוחות על כסאי.

      זה כאילו כל כך ברור ואינטואיטיבי ומובן מאליו, ועם זה, המציאות הנתפשת של כל הקולקטיב הנקרא "עולם" על כל הפרטים שבו - היא יותר קרובה לחלק השני של המשפט ופחות לחלק הראשון.

      כי גם אם אני מסכימה למה שהוא מביא, והקורס בניסים מביא, ואפילו הסוד מביא - הרי שמדובר בעבודה פנימית יסודית ועמוקה, ולא במלמול מנטרות או הוקוס פוקוס.

      וכשהמסרים האלה מוצגים ככה - כהוקוס פוקוס - זה הופך אותם למשהו שהם לא: שטחיים ורדודים.

      וחבל.

       

       

       

       

      האמת:

       

      לא הבנתי.

       

      אבל אנצל הזדמנות זו שהעלית פה את ה"סוד" כדי לומר

      שההו'אופונופונו דוקא שולל את תפיסת הסוד (ובצדק, להבנתי)

      באופן מהותי ועקרוני.

      הוא לא שולל את החוק המטה-פיזי של "דומה-מושך-דומה",

      אלא את הנסיון לברוא מתוך הרצונות הקטנים של האגו,

      אשר מעצם מוגבלותו בהבנה ובידע הנרחב של הדברים,

      לא אמור להיות המנחה והמוביל.

       

      הוא לא יכול לעשות זאת באמת.

       

      הרעיון הוא לתת ל"מציאות" הזורמת מתוך עצמה להנחות אותנו

      בכל רגע ורגע, לחיים עצמם,

      או לתבונת-העל, אם מתייחסים למקור של הדברים

      (או לנשמה, אלוהים, הבריאה, או כל שם אחר שמתאים בעיניך).

       

      תודה,

       

      הילה:-)

       

        20/7/09 10:38:

      צטט: נעמה ארז 2009-07-15 18:46:39


      גם אני קראתי אותו אצל אמונה. טקסט יוצא מן הכלל.

       לי הוא מזכיר את העקרונות של קורס בנסים שאני די חיה לפיו.

       אבל העבודה היא קשה ורבה.

      *

      נעמה

       

       אכן העבודה קשה ורבה,

      ולכן כל כך חשוב לי למצוא דרכים רבות ומגוונות

      לעשות אותה, כי היא גם מורכבת ומגוונת מצד עצמה.

       

      תודה!

       

      הילה :-)

       

        20/7/09 10:36:

      צטט: רבקה72 2009-07-14 22:00:58


      הילה, את כל פעם מפתיעה אותי מחדש עם הפוסטים שלך,

      זה יוצא מן הכלל!

       

      זה אכן יוצא מן הכלל!

      זה עוצמתי ומאד אפקטיבי.

      תודה לך על האנרגיה המתוקה שלך!

      הילה :-)

        20/7/09 10:35:

      צטט: מרוה 2009-07-14 20:39:16

      ואוו, הילה, איזה פוסט!!

      זה נשמע פשוט מדי מכדי להיות אמיתי, אבל הרעיון שבבסיס התיאוריה הזו מאוד הגיוני בעיניי.

      שווה לנסות בבית :)

       

       זה נשמע כך אך לא כך באמת.

      אנסה לכתוב פוסט המשך שיבאר את הדרך,

      בנוסף לפוסט שכתבתי שנותן את ההסבר המטה-פיזי של למה זה עובד.

      תודה!

      הילה :-)

       

        20/7/09 10:34:

      צטט: זירעונית קוסמית 2009-07-14 20:20:11

      הילה יקרה

      מסכימה

      איתו

      איתך

      אהוב את עצמך

      הסובבים אותך

      משופרים:)

      תודה שהבאת*

      ערב נפלא

      דבי

       

       

       מי כמוך יודע ומבין דבי יקרה.

      את ממחישה זאת כל הזמן.

      תודה!

      הילה :-)

        20/7/09 10:33:

      צטט: mania-nim 2009-07-14 19:47:18


      מרתק!!

       

       תודה!

      שמחה!

        20/7/09 10:33:

      צטט: הדס קאן 2009-07-14 19:13:22


      את  המייל הזה שציטטת כאן

      קיבלתי גם אני לפני שנתיים למייל

      הפרטי שלי.

      כמי שכמוך גם דוגלת באחריות אישית

      (אחריות שבעצם מאפשרת חופש ומנהיגות)

      הכנסתי את השיטה לחיי ואני מוצאת אותה

      עובדת בעומקים.

       

      תודה שהבאת את הציטוט הזה לקפה.

       

       

       

       

       תודה הדס,

      הבנתך שלך את ההו'אופונופונו תורמת המון לכולנו.

      את הגעת לתחושה וחיבור עמוקים ביותר עם השיטה,

      וזה מקדם את כולנו בדרכנו שלנו.

      תודה!

      הילה :-)

       

        19/7/09 15:00:

      מעניין מאד
        19/7/09 13:31:

      סיפור מרתק. אני מאמינה גדולה בשאמניזם. תודה לך
        19/7/09 07:33:

      תודה ששלחת לי

      מעניין בהחלט

      חומר למחשבה וליישום...

        18/7/09 09:24:


      חזרתי כדי לספר מה היה.

       

      לקחתי את המילים שנכתבו כמות שהן, שיתלבשו על איך שאני מבין את הדברים בלי לעבד.

      הן הדהדו לי כל כך חזק, שהרגשתי שאני חייב לעשות את זה על המקום.

       

      כמה מילים במקום רקע - אני מרצה ומתרגל בשני מוסדות להנדסה, ולפעמים מצליח לעשות אינטגרציה בין הלימוד של הנושאים הטכניים וההנדסיים, למשהו יותר אנושי ואישי שאני יכול להביא איתי לסטודנטים.

      בסמסטר האחרון זה קרה כמה פעמים, כשהיו שיחות של אחד על אחד עם סטודנטים שסיפרו לי על הקשיים שלהם, בעיקר קשיים שנובעים מבעיות כמו דיסלקציה, קשיי קשב וריכוז, קושי עם בחירה של המקצוע וגם עניינים אישיים יותר.

      לפני שבוע היתה לי שיחה כזו עם סטודנט שכבר מספר שנים עושה את שנה א', ו"עליו" רציתי להתנסות בריפוי שאת, הילה, הבאת לכאן.

      למען הסר ספק, לא ראיתי את הסטודנט שבוע, כך שאני לא יודע איך זה עבד עליו :)

      אבל... אחרי ההתנסות בצורת הריפוי הזו, אני מבין עכשיו אחרת כמה דברים:

       

      - את העניין של האחריות האישית

       

      - את מושג הריפוי

       

       - ה-WIN WIN

       

      - הפחד

       

       

      בקטע של לקחת אחריות אישית, נתקלתי בעצמי. בקשיים שלי, אז, כשהייתי באותו מצב כמוהו לפני כך וכך שנים. כזה פשוט, וכזה עושה נגיעה עמוקה בכאב שנסחב הרבה שנים ולשם שינוי, לא רק תזכורת למקום הזה של קשיי קשב וריכוז אצלי, אלא תחושה של ריפוי.

      של הקלה גדולה.

       

      מושג הריפוי - אני מסתכל עליו אחרת. המטרה היא ריפוי, אבל לא במובן שאני ייחסתי לו תמיד. אני לא יודע איך הריפוי הזה יקרה - כלומר בדוגמה עם הסטודנט, אולי הוא יחליט לעבור ללמוד דברים אחרים, או יחליט לקחת את עצמו בידיים, או ש.... לא יודע.

      לזה אני כבר לא אחראי. אני רק יודע בתחושה, שמהמצוקה הזו הוא יירפא. הטכניקה לא חשובה.

       

      לגבי WIN WIN - זה אולי הדבר הכי חזק כאן. שוב - בהנחה שזה עובד (גם) עליו :) שהרי לשם כך התאספנו כאן - יש כאן יישום פשוט, יומיומי, כל כך לא מתנשא, של מהות הריפוי.

      זה לא הסיפוק שיש בטיפול/ריפוי של אחרים. זו גדילה של עצמי והשמחה באה משם.

       

      והפחד, ידידינו משכבר הימים - הפחד זה להסתכל פנימה, ולראות דברים שממש לא בא לראות. דברים ששפטנו אותם כמגעילים, כאלימים, מסרסים ומחלישים בחוץ, אצל אנשים אחרים, ופתאום צריך להכיר שזה - מה לעשות - אצלנו.

      הפחד הזה מתעתע מאד, ולדעתי נדרשת תחזוקה. התחזוקה הזו (שוב, לדעתי ולדרכי) היא דרך מערכות יחסים של יומיום, ולא ישיבה על הר מבודד במדיטציות.

       

      לסיכום, השכלים שלנו מצליחים לתקשר ביניהם, מעבר למילים, מעבר לשפת גוף, מעבר למעשים -וכך אפשר לבצע ריפוי. ויש כאן מיצוי של תובנות מכל הדרכים והתורות הרוחניות - כולל גם ה"סוד" וה"בליפ".

       

      יאללה. לעבודה :)

       

      שבת שלום ושוב תודה עמוקה.

       

      עוזי.

        17/7/09 14:38:

      וואווו הילה!!

      זה מדהים,

      אני כבר מתחילה לעבוד על זה...

      את לא מבינה כמה אני מתרגשת פה

      מהכתוב!

      תודההההההההההההההה!!

      אני אוהבת אותך מאוד!!

      כתבי הרבה ושלחי לינקים

      שבת מלאת אור

      שירה

        17/7/09 01:12:


      כשמרחיבים את פרספקטיבת המבט מעבר למושגים של שניות וניגודים

      ניתן להתקרב לתודעת הוויה אחדותית. תחושת הנבדלות והשונות של

      היחידמסביבתו משתנה לתחושת זהות ואחדות עם האדם ועם העולם

      בלא הבדלה והעדפה. כשתחושת האחריות מתרחבת בפנימיות האדם

      ולא מוגבלת לחוקים חיצוניים, פנימיותו אזי מכילה ומאחדת בתוכו את העולם כולו.

       

      זה קטע ממאמר שכתבתי בנושא "אחריות אישית",לפני המון שנים. הוא די ארוך, אולי אביא

      חלק ממנו בצורת פוסט....בעקבות הפוסט הזה שלך.

       

      תודה על ההזמנה יקירה.

       

      (אחזור לנצנץ קצת יותר מאוחר)

       

      ובלי שום קשר, מוזמנת.....

       

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=1127979

       

       

        16/7/09 22:49:


      את הסיפור הזה אני מכירה כבר מספר שנים.

      היתה תקופה שניסיתי לפעול לפיו וזה מדהים כמה שזה עבד יפה.

      שמעתי שלאחרונה היה פה סמינר עם מישהו שעובד בשיטה זו.

       

      כמה יפה לראות איך הדרכים לרומא רבות הן. כל אחד מוצא את הדרך הטובה ביותר עבורו.

       

      יישר כוח

       

      באהבה

      עופרה

        16/7/09 21:48:


      מכירה את זה

      ומאמינה בכך מאד.

      היכולת שלי לשנות חלקים בעצמי,

      לסלוח ולאהוב,

      עושה שינוי במעגלים,

      קודם הקרובים לי וזה כמו אבן

      שזורקים למים,

      המעגלים מתרחבים...

      תודה רומי, שמחתי לשובך....,

        16/7/09 19:45:


      הי הילה

      שמעתי על השיטה הזו לפני זמן רב

      הסיפור מחבר אותנו למושג אחריות.

      עכשיו כל מה שנותר לעשות הוא לנסות.

       

      הילה יקרה,

      תודה ששיתפת אותי, מרגישה ממש מבורכת מעצם השיתוף שלך.

      וכתוצאה מכך, ומלאה בתקווה לעתיד...

      מזכיר לי קצת משהו מהקבלה, על אנרגיה טובה וחיובית יוצרת אנרגיה חיובית...

      הולכת ללמוד.

      תודה,

      נעמה

        16/7/09 17:50:


      תהייה טוב עם עצמך ואחרים - תקבל טוב לעצמך ולמי שסובב אותך

        16/7/09 17:50:


      תודה רומי.

      אין ספק שעבודה על התודעה שלנו משנה את העולם. 

       

      בריאות ואושר,

       

      רחלי

        16/7/09 17:04:

      מאוד תודה!

        16/7/09 16:58:


      מאד מרתק!

      מתחילה לנסות....

        16/7/09 16:44:

      הילה יקרה..

      לא ידעתי שאת מתעניינת גם בשאמאניזם.

      ואו...

      איזה יופי..

      אני מגלה עניין רב בנושרא ולכן מאד אהבתי לקרוא את הפוסט שלך שכן חלק ממנו לא ידעתי.

      אז תודה לך ..

      השכלתי ואני שמחה שלמדתי עוד משהו.

      שלך

      רפאלה

      *

        16/7/09 16:20:


      זה מדהים.

      כזה פשוט, כזה עמוק.

      עם התובנות המאד ראשוניות מקריאה של הפוסט שלך, אני לוקח כרגע למקום של עשייה - כפרוייקט לשפר מצב של סטודנטים שאני מלמד ומתקשים בלימודים/ריכוז/הבנה/החלטה.

      אחזור לעדכן ולהביא את ההבנה של איך זה עובד אצלי, הרעיון המדהים שהבאת.

      חיבוק גדול. את משו את.

       

      עוזי.

       

       

       

       

       

        16/7/09 16:14:

      תודה על הכתבה המעניינת. זאת הפעם הראשונה שאני שומעת על השיטה אך נושא האחריות על כל מה שאנו חווים מוכר מזה עשרות שנים ומתבטא בשיטות טיפול שונות. רק לאחרונה שמעתי על שיטת "הקוד"  שמבוססת על הרעיון של הערבות ההדדית בין בני האדם ועל ההשפעה שיש לאדם שמשנה משהו בתוך עצמו על בריאותם הפיזית , הרגשית והחברתית של האחרים. הרעיון הוא זהה, הטכניקה היא זאת שמשתנה משיטה לשיטה. מה שחשוב זה לבחור בשיטה זאת או אחרת ולפעול.
      לאחרונה אני מתרגלת את שיטת הקוד ורואה תוצאות נהדרות בסביבתי הקרובה.

        16/7/09 15:40:

      תודה שהבאת. טוב להזכר בזה שוב ואולי גם להבין עוד ואולי גם לישם טיפה.
        16/7/09 15:40:


      תודה רבה! קראתי בהנאה.

      אבל לא בדיוק הבנתי - מה שצריך זה לומר: "אני מצטער ואני אוהב אותך"??

       

      ולמה צריך להגיד "אני מצטערת"?

      אפשר בבקשה הסבר?

       

      תודה.

        16/7/09 15:34:

      אני מצטער אני אוהב אותך

      תודה ,,,

        16/7/09 15:21:


      הילה יקרה,

      תודה ששלחת אותי לקרוא !!

      אני מכירה את השיטה כבר כמה שנים , אבל התזכורת שלך - עכשיו , היום , הרגע  - לא יכולה להיות יותר מדוייקת

      עבורי.

       

      תודה. תודה . תודה

      אוהבת אותך !

       

      נועה

        16/7/09 14:14:
      תודה
        16/7/09 10:18:


      כן , סיפור יפה.

       

      שמעתי על שיטה דומה לפני 10 שנים בערך.

       

      נשמע מבטיח.

       

      אבל יש כאן בעיות אתיות מסויימות.

        16/7/09 08:32:
      את המייל הזה קבלתי לפני אי אילו חודשים
      והחלטתי להתעמק בחומר באינטרנט.
      לתקופה גם תרגלתי אותה לפי מה שהבנתי.
      זאת שיטה מדהימה!!!

       
        16/7/09 07:40:


      מסרים כאלה, של "טוב להיות בריא, עשיר ואוהב מאשר חולה, עני ושונא", תמיד משאירים אותי קצת פעורת פה ונעה באי נוחות על כסאי.

      זה כאילו כל כך ברור ואינטואיטיבי ומובן מאליו, ועם זה, המציאות הנתפשת של כל הקולקטיב הנקרא "עולם" על כל הפרטים שבו - היא יותר קרובה לחלק השני של המשפט ופחות לחלק הראשון.

      כי גם אם אני מסכימה למה שהוא מביא, והקורס בניסים מביא, ואפילו הסוד מביא - הרי שמדובר בעבודה פנימית יסודית ועמוקה, ולא במלמול מנטרות או הוקוס פוקוס.

      וכשהמסרים האלה מוצגים ככה - כהוקוס פוקוס - זה הופך אותם למשהו שהם לא: שטחיים ורדודים.

      וחבל.

             

              

       

        15/7/09 18:46:


      גם אני קראתי אותו אצל אמונה. טקסט יוצא מן הכלל.

       לי הוא מזכיר את העקרונות של קורס בנסים שאני די חיה לפיו.

       אבל העבודה היא קשה ורבה.

      *

      נעמה

        15/7/09 14:39:


      אכן רבים הנוגעים בעניין מאוד מתלהבים הן מהתהליך והן מהתוצאות

      שיהיה בכיף

      יום קסום

      פיצפון

        14/7/09 22:00:


      הילה, את כל פעם מפתיעה אותי מחדש עם הפוסטים שלך,

      זה יוצא מן הכלל!

        14/7/09 20:39:

      ואוו, הילה, איזה פוסט!!

      זה נשמע פשוט מדי מכדי להיות אמיתי, אבל הרעיון שבבסיס התיאוריה הזו מאוד הגיוני בעיניי.

      שווה לנסות בבית :)

       

      הילה יקרה

      מסכימה

      איתו

      איתך

      אהוב את עצמך

      הסובבים אותך

      משופרים:)

      תודה שהבאת*

      ערב נפלא

      דבי

       

        14/7/09 19:47:


      מרתק!!

        14/7/09 19:13:


      את  המייל הזה שציטטת כאן

      קיבלתי גם אני לפני שנתיים למייל

      הפרטי שלי.

      כמי שכמוך גם דוגלת באחריות אישית

      (אחריות שבעצם מאפשרת חופש ומנהיגות)

      הכנסתי את השיטה לחיי ואני מוצאת אותה

      עובדת בעומקים.

       

      תודה שהבאת את הציטוט הזה לקפה.