הפעם הביקורת שלי היא לא על תיאטרון,אופרות ,קונצרטים או בלט אלא  על ספר וזאת בצורה חד פעמית בלבד. לאחר שסיימתי לקרוא את הספר חשבתי שזה תיאטרון של  החיים.

הכוונה לספרה  האוטוביוגרפי החדש   של הדסה מור  -  "יערת הדבש – מכתב פרידה",  שאותו קראתי במהלך טיול  לחו"ל שממנו חזרתי  לא מכבר.

הספר כתוב בצורת   מכתב פרידה. פרידה מהחיים.זהו גימיק ספרותי מוצלח כשבהתחלה מור  כותבת לאלמוני שהיא קצה בחייה אבל עד שהיא מגיעה לסוף הספר היא מתחרטת ובין לבין מתארת באופן אישי ורגיש  קורות חייה  המענינים עוד מהתחלת המאה הקודמת, כשסבתא שלה ילדה את אמה בטבריה ,שיטפון שנות השלושים, גילגולי  הנישואים של הוריה,פרעות  הערבים ביהודי טבריה, נסיבות מותו הטרגי של אביה הכל בהמון חן וענין.

חוץ  מתיאורי הרומן שהתפתח ביניהם,לא פחות מענינים  ניתוחי האופי שהיא עושה לאישיותו של דיין הכרוכים ומשולבים באירועים ההיסטוריים.

זהו רומן אוטוביוגרפי שכתוב בשפה עשירה עם חוש הומור.מור עושה חשבון נפש ומעמידה את הדברים על דיוקם.הזכרת משה דיין הופך את הספר למענין,מרתק,ומסמך הסטורי לא רק לאלו שמכירים את מור.

לראות או לא לראות:והפעם לשם שינוי לקרוא או לא לקרוא-מענין, מרתק,מותח,חושפני.

נכתב על ידי elybikoret , 14/8/2007 16:17