כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    ויהי ערב ויהי בוקר

    בראשית ברא תוהו ובוהו וחושך על פני תהום. ויהי ערב ויהי בוקר, יום חדש.

    0

    אחת שלא זורמת

    6 תגובות   יום שלישי, 14/7/09, 19:04


    הם לא שאלו "למה את הולכת נגד הזרם",

    אבל כאב להם כשלא נסחפתי איתו.

    להורים יש חוש לדעת

    שלילד שלהם

    יהיה קשה.

     

     

    הייתי בת 16 כשהסברתי להם

    שאני נעצרת

    כי אחרת אי אפשר להרגיש,

    מניחה לזרם

    ללטף-לעטוף-להכות-להדוף

    אבל לא לסחוף,

    כי רק ככה אני יכולה לדעת

    היכן אני נמצאת

    יחסית לעצמי,

    יחסית לזרם.

      

    הם הסיקו

    שאני סתם מתנגדת.

     

     



     

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        16/8/09 23:48:

      עצוב. רך. חכם. קשוב.

      בין תנועה לעצירה.

      בין פעיל לסביל.

      בין הורים לילדים. 

      אהבתי.

      מאד.

        22/7/09 23:14:
      איזה דיכאון. אני את הדיכאון הפרטי שלי התחלתי בגיל 25 בערך. עד אז הייתי מחוק. כבר בגיל 16? וודסטוק מה שהולך אצלך.
        15/7/09 18:08:

      JOIN THE CLUB

      גם אני, בערך בגיל הזה , החלטתי שאני אקבע את חיי וכך עשיתי...

      ותאמיני או לא...

      הגעתי עד הלום!

      בלי בית ,בלי אישה,ובלי ילדים...

      אבל עם חיוך גדול על הפנים.

      זה גם משהו ...לא ככה?? 

        15/7/09 15:45:


      שיסיקו.

      אלה חייך,

      שלך..

        14/7/09 20:43:
      לא עדיף להסחף עם הזרם? או אולי להיות כמו אמוּר ( שם של דג שחי בנהרות של מים מתוקים ושוחה נגד הזרם ) ?
        14/7/09 19:21:

      מקסים .. התחושה הזאת מלווה אותך כול החיים ותמיד מחזירה אותך להורים -הראשונים שגרמו לך להרגיש כך

      ארכיון

      פרופיל

      נאוה נדה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין