| בשעה "טובה" חתמנו על הסכם לפני כמה ימים אצל מגשר חשבתי שאפשר לשמוח קודם כל שמחה לא היתה בסביבה שנית אי אפשר. חצי הנחמה היא שזה נגמר מהר וזה ממזער את הנזק לילדים אבל זה מה שהניע אותי לעשות ויתורים כואבים עכשיו צריך ללמוד להתעלם מההתנהלות הרשלנית שלה כאמא ולקוות שבחצי המשמורת שלי אוכל לתת לילדיי את מה שנגרע מהם ומה שיגרע. הידיעה שאני תקוע איתה עד סוף חיי בתור הורה לילדי הפכה להיות החוצץ ביני לבין תחושת השחרור שאני אמור להרגיש עכשיו אבל בכל זאת יש הקלה מסוימת מצליח לנשום, לישון קצת, לקום בבוקר, להסתכל קדימה, לא ממש רחוק... |