רביעיית כרמל 

מי גילה את אמריקה

יואל פתח את הקונצרט המוסבר שאורגן על ידי הפעילים המסורים של ארגון בקול ובית זוסמן   הוא התחיל לספר את סיפורו של דבוזק - המלחין הצכי העממי שהוזמן על ידי גברת אמריקאית עשירה לכונן שיטה מוזקלית אמריקאית עממית - והכול היה חדש לי, שום דבר לא הכרתי מקודם - אפילו המילים מלודי וריתמטיקה לא הבנתי את פירושהן (אחר כך הסביר לי בעלה של מוזיקאית בעבר לפני שאיבדה את חלק משמיעתה שזה מנגינה וקצב) .

הוא המשיך לספר  לנו קבוצת כבדי שמיעה וחירשים - מה עשה דבוזק איך באמריקה הוא שמע כול מיני צלילים אופיניים - מנגינות אינדיניות צופר של רכבת - צלילי ציפורים - וגם משהו שהיה מאוד לא מקובל - מנגינות שאופיניות לכושים - ואת זה שילב בשיטה מקורית שיסד - ארבע כלים מוזקלים שהן וראציות של כינור שעושים קונצרט (אני לא יכול להסביר מה זה אני ממש לא מבין כלום במוזיקה)

הוא גם השמיעה לנו להדגמה צליל של ציפור אמריקאית אופינית ואיך מנגנים את זה (אני מניח שבלי  השתל לא היה לי סיכוי לשמוע את זה)...

בהשמעת המוזיקה (ששמעתי ביחד עם מכשיר שמיעה ושתל ביחד) ניסתי לישם את מה שהסביר יואל - איפוא הציפורים ואיפוא הרכבות - לא בדיוק הבחנתי  - אבל המוסיקה היתה נפלאה ומעוררת למרות שהרגשתי שזה מדבר בשפה עילאית שלא מובנת, במיוחד הקטע שנדמה לי ששילב מוסיקה של נעימות כושיות שלטעמי מזכיר לי מאוד מוזיקה חסידית - אני כול הקונצרט אני הנעתי (בישיבה) את הגוף לקצב המוזיקה - בפעם הראשונה מאז המיפוי האחרון בחרתי מצב חזק בשתל בעוצמה מקסימלית.

אחרי הקונצרט בן שעה יואל ענה לשאלות - השאלה העקרית היה מההבדל בין מוסיקה קלאסית למוסיקה עממית - שאלה שבטח כול שומע היה מחייך אבל לנו זה ממש לא מובן - הוא הסביר שמוסיקה עממית נשענת על אוצר צלילים שמוכר יותר לפשוטי העם (איך שהבנתי אותו) בעוד שמוסיקה קלאסית גבוהה כזאת היא יותר לריקודים ודורשת השכלה מוסיקלית.

אחרי ההסבר שאלתי כבד שמיעה אחר שגם מנגן ומתמחה במוסיקה , אבל כאשר מרגע שהתחיל לאבד את השמיעה הוא התחיל לבוא לבית זוסמן: "תסביר לי בבקשה איך מבינים מוזיקה ? "

אז הוא אמר לי: "אין מה להבין - צריך להרגיש" - וכדי להסביר לי הוא סיפר לי שהוא היה מנגן בביתו הוא ראה בחור תימני שמקשיב לו בחוץ - אחר כך פגש אותו בחנות המכולת והוא שאל אותו לקולות שהוא משמיע.

אז הוא הזמין את הבחור לביתו וניגן לו עשר דקות בכינור מוזיקה של באך - הבחור ביקש שיחזור לו על המוזיקה עוד פעם - והוא חזר על המנגינה - אחרי כן הבחור התחיל ללכת לקונצרטים (למרות שקודם מין הסתם הוא הכיר רק מוזיקה תימנית) - בקישור הוא אמר מוזיקה זה שפת הרגש - לא צריך להבין צריך להקשיב.

והוא הוסיף שצריך כול פעם להקשיב למוסיקה - וכול פעם מקשיבים למוסיקה אמיתית מוצאים בה עומק חדש - ואפשר לשמוע מוזיקה 100 פעמים אז בפעם ה- 101 אפשר להבחין בעוד משהו...

בקיצור בפעם הראשונה אני מרגיש שעולם הקולות הוא חלק מימני - עד לכאן הקולות שקיבלתי מהשתל היו קולות מוזרים ומנוכרים, קולות שזרים לי - מאז הקונצרט אני סוף סוף מתחיל להרגיש בן בית בעולם הקולות...