מי לא מכיר את הסיפור המפורסם "עלובי החיים" של ויקטור הוגו. מי לא מכיר את סיפורו העצוב והמדכא של ז'אן ולז'אן בו למשפחה ענייה, עלם צעיר ורגיש לעוולות, שגנב מהמאפיה כיכר לחם כדי להאכיל את שבעת ילדיה של אחותו, נתפס, נידון לשבע שנים מאסר, ניסה לברוח, ולבסוף ריצה תשע עשרה שנים בכלא והכול בגין כיכר לחם. כמה סרטים עשו על הסיפור הזה. אפילו מחזמר מוצלח, שרץ עד היום על במות העולם, עשו ממנו. ובעצם על מה הסיפור הזה, ומי הוא גיבורו האמיתי, האם זה ז'אן ןלז'אן או שמא הגיבור האמיתי של הסיפור הוא שומר הכלא ומפקח המשטרה ז'אבר. מבחינת התוכן יכול באמת להיות שז'אן ולז'אן הוא הגיבור. אבל מבחינת המהות והמסקנות הפילוסופית והרעיוניות אין ספק שהמפקח ז'אבר נציגו של החוק, הוא בעצם הגיבור הטרגי האמיתי של הסיפור. ויקטור הוגו שנפטר במאי 1985בדיוק לפני מאה וארבע עשרה שנה. מעמיד למשפט את החוק. החוק הוא אומר, הוא שבעצם הפך את ז'אן ולז'אן לפושע ולעבריין אלים. החוק, לא מכיר במושג צדק, ולא במוסר. החוק מכיר אך ורק בחוק.ז'אן ולז'אן נכנס לכלא אדם ישר ומשתחרר מהכלא כשהוא נושא בכיסו תעודת מסע צהובה. תעודה שמזהירה את האנשים מפניו. תעודה שהיא כאות קין על מצחו. מכל מקום הוא מגורש ולא מוצא לו מקום מנוחה. ומכיוון שכך, ז'אן ולז'אן מפתח מרירות ושנאה לאנושות והופך לעבריין ולאדם אלים. אבל אז ויקטור הוגו מזמן לגיבורו דרך לגאולה. ז'אן ולז'אן מתארח אצל אגמון אחד שמתגלה כאדם קדוש, גונב ממנו את כלי הכסף, נתפס ע"י המשטרה, נמסר לידי האגמון, וזה במקום להאשים אותו בגנבה. אומר למשטרה שז'אן ולז'אן לא גנב את כלי הכסף, אלא קיבל אותם מידו במתנה. ואף מתנצל לפני ז'אן ולז'אן ומוסר לו עוד שני פמוטים שלדבריו ז'אן ולז'אן שכח לקחת, ומבקש ממנו לעשות עם הכסף שהוא יקבל בתמורתם, אך ורק מעשים טובים. משמע, אומר ויקטור הוגו נכון שהחוק מעניש וגם אלוהים מעניש. אבל אלוהים והדת בניגוד לחוק, מציעים לפחות לחוטאים מחילה וגאולה. בחלק השני של הסיפור ז'אן ולז'אן שחזר בתשובה, ושינה את שמו, הוא איש אמיד. שמרבה לעשות מעשי צדקה וחסד. אבל אז בגלל יושרו ליבו הרחום וטוב ליבו, הוא נחשף בפניו של המפקח ז'אבר שזוכר אותו עוד מהימים שהיה בכלא, ושוב ז'אן ולז'אן נאלץ להימלט מזרועו הארוכה וחסרת הרחמים של החוק, שלא מניח לו עד שימצה עימו את הדין. המפקח ז'אבר הוא תמצית החוק. הוא האיש שמגלם באישיותו את מהות החוק. איש יבש קר, אטום רגשית, וחסר חמלה, שנולד התחנך ושרת בבית הסוהר, מקום שהוא חסר חיים שבו כולם אשמים ושבו השומרים והפושעים נידונים לדור בכפיפה אחת, בלי אהבה, בלי חיוך. בלי חמלה בלי רחמים ובלי תקווה.כל חייו של ז'אבר הם קודש רק למילוי צווי החוק. ז'אבר רודף את ז'אן ולז'אן ממקום למקום עד חורמה ללא ליאות וללא חמלה. אפילו עד לתעלות הביוב של פריז למקום הכי נמוך והכי מעופש שהאדם יכול להידרדר אליו, מתוך הכרה עמוקה שבכך הוא משרת את החברה. אבל אז מהתחתית שבתחתית הביוב הוא סוף סוף לומד להכיר את ז'אן ולז'אן כמו שהוא באמת ופתאום הוא מבין ומכיר שבעצם כל חייו היו טעות ושקר ושהוא הקדיש את כל חייו כדי לרדוף אדם חף מפשע. והידיעה הזו כל כך מרה ונוראה שהיא מזעזעת את עולמו עד שהוא בוחר במוצא האחרון שנותר לו ומשליך עצמו למימיו העכורים של הסיין. ובאקט הקיצוני הזה ז'אבר הופך את עצמו לגיבור הטרגי האמיתי של הסיפור. בעוד שכל הגיבורים האחרים שבעלילה מוצאים את מקומם בחברה ומוצאים פדות וזוכים להיגאל ז'אבר נציגו האולטימטיבי של החוק האיש הבודד והמסכן הזה הוא היחידי שנענש ללא כפרה. לאדם המאמין יש את אלוהים. אלוהים הוא האינסטנציה העליונה. ואילו לאדם החילוני החוק ובית המשפט, שהוא אפילו עליון על בית המחוקקים, הם שאמורים לשמש כעוגן הצלה וכחוף מבטחים. הם האינסטנציה העליונה. הסמכות ההלכתית העליונה. הם האלוהים של האדם החילוני המודרני והנאור. נכון שאלוהים של המאמין מעניש והחוק של הלא מאמין הכופר בעיקר גם הוא מעניש. אבל הבעיה הגדולה של האדם החילוני היא, שבעוד שאלוהים מציע למאמין מחילה כפרה וגאולה החוק לא מציע לאדם החילוני לא מחילה לא כפרה ולא גאולה ובמובן זה האדם בבחינת החוק הוא תמיד נאשם.
יוסף ק של קאפקא מייצג במובן זה את הבעייתיות של האדם המודרני בעמדו מול החוק שהרי החוק לא מכיר במושגים מופשטים כמו צדק ומוסר. והנה קטע מתוך "המשפט" : "לפני החוק עומד שומר הפתח. אל שומר הפתח הזה בא איש מן הישוב ומבקש כי יותן להיכנס לתוך החוק. אבל השומר אומר כי עכשיו אין הוא יכול להרשות לא להיכנס" האיש עושה ניסיונות נואשים להיכנס שוב ושוב הוא מטריד את השומר בשאלות. לבסוף כשהוא זקן עייף ותשוש הוא שואל את השומר "הן החוק הוא מחוז שאיפתם של כל האנשים וכיצד זה לא ביקש איש מלבדי במשך כל השנים הרבות האלה כי יורשה לו להיכנס? ועל כך משיב לו השומר "כאן לא יכול איש מלבדך לקבל את רשות הכניסה. כי השער הזה הוא רק בשבילך נועד, ועכשיו אני הולך וסוגר אותו" |