כותרות TheMarker >
    ';

    אני ואחרים

    0

    האיש משם - מרדף וסוף דבר.

    15 תגובות   יום רביעי, 15/7/09, 08:00


    חריקת דלת קלה ויאן הרגישה כיצד שרירי גופה מתקשים, כמו ממאנים להגיב לרצונה. במאמץ רב היא הסבה את מבטה לעבר הדלת ושם לאורה של המנורה שהפיקה אור חלש, היא ראתה אותו לבוש שחור במשקפים שחורות ומתוכם בקע האור הכחול הבוהק. היא ניסתה לצעוק ולהזעיק את דיירי הבית אך פיה הפעור לא הפיק שום צליל.

    הפחד איבן אותה. רואה את האיש המתקרב מולה לאט מאיים במבטו האטום, דמעות מציפות את עיניה - "אוניל, אוניל" -  זעקה היא ללא קול. האיש התקרב אליה מושיט את ידיו אל גרונה אוחז בה ומרים אותה ללא שום מאמץ. היא נאבקת ומרגישה את תחושת המחנק של הידיים החזקות הסוגרות את גרונה והיא רוצה לחיות.

    בעודה מכה בזרועות החזקות היה נדמה לה שהיא דועכת, מכותיה התחזקו ומפיה יצאו צלילים לא אנושיים. הדמעות שזלגו מעיניה כמו הסתירו את האיש הנורא האוחז בה ונוטל את חייה - "איזו דרך נוראה למות"  חלפה המחשבה המפחידה במוחה. יאן התעוררה בבעתה הנשימות הכבדות שהדהדו באוזניה והרגשת ההקלה עת הסירה את השמיכה שעטפה את ראשה כתוצאה מהמאבק באיש הנורא שביקר בחלומה.

    היא חשה את האוויר החודר לריאותיה.לאורה החיוור של מנורת הלילה שהייתה דלוקה ליד מיטתה. היא הביטה בשעון שעל ידה, השעה הייתה 03:00 לפנות בוקר. היא הסתכלה על מרתה שישבה במיטתה - "מרתה?" -  קראה בקול עדיין חנוק מהסיוט, מסדירה את נשימתה. מרתה סובבה את ראשה לאט והביטה בה בשקט מוזר, היא לא ענתה - "מרתה" - אמרה יאן בקול חזק יותר וזאת האחרונה נענעה את ראשה כמו מנסה לסלק מחשבות טורדניות - "כן יקירתי" - אמרה בקול שקט - "מדוע את יושבת במיטה? את מתקשה להירדם?" - שאלה יאן - "היה נדמה לי כי שמעתי משהו מבחוץ" - השיבה מרתה – ויאן מתעקשת "איך תשמעי? הבית הזה כמו מבצר, הקירות עבים והחדר הזה בקומה השלישית..."

     "... אני יודעת לזהות קולות יקירתי ולא, לא חלמתי אותם!" - קטעה אותה מרתה בנזיפה.
    רחשים שהיו מלמטה גרמו לשתיהן להביט האחת אל השנייה ותוך רגע היו על רגליהן -"מישהו בבית"- לחשה יאן. הן יצאו אל המסדרון האפל מעט. יאן נקשה בחדר בו ישן אוניל ולאחר רגע גם הוא היה לצידן מחזיק באקדחו- "איפה מקס?" - שאלה מרתה –

    "ישן"-  ענה אוניל ונכנס אל תוך החדר להעיר את שותפו המבוגר - "הוא לא במיטה" – אמר בחשש הם ירדו לאט במדרגות המובילות אל חדר הכניסה, הדלת הייתה פתוחה ואוניל הציץ החוצה. משב רוח וצינת הבוקר קידמו את פניו. הכול היה חשוך לפנים. הוא סגר את הדלת והסתובב על מקומו. מאחורי יאן ומרתה עמד מקס - "הלכת לאיבוד מקס"? – שאל אוניל. מקס התבונן בהם בשקט עד כי יאן נרתעה לאחור ועברה לעמוד ליד אוניל תוך כדי שהיא מושכת את מרתה בידה - אני מבין שאתם באיזה טיול לילי" - אמר לבסוף מקס כשהוא מוציא אנחת רווחה מאוניל שאחז באקדחו וקיווה לא להפעילו מול מי שהיה כבר שנים שותפו וחברו.

    קולות רחוקים נשמעו ואוניל אץ רץ במדרגות מדלג במהירות מעליהן. הוא הגיע לקומה העליונה נכנס לחדרו והביט מן החלון החשוך.השאר הגיעו כעבור רגע קצר ויאן שאלה ורעד בקולה "מה זה?" אוניל הסב את מבטו אליה ואמר בשקט - "הם באים!" - הוא הביט במקס וביקש ממנו להכין את הרובים - "יאן את יודעת להשתמש בכלי נשק?" - היא הנהנה בראשה לשלילה. מתוסכל משהו הביט במרתה, פניה היו מוזרות ועיניה כבויות "מרתה" - אמר בחדות והיא כמו התעוררה - "כן אוניל" הרובים את יודע..." –

     "...בוודאי שאני יודעת" - קטעה אותו - "הרי מכרתי אותם, שכחת?" - הוא הביט בה "כן" - מלמל לעצמו - "יאן גשי ועזרי למקס יש לנו רבע שעה להתכונן". יאן הסתכלה עליו ופניה נראו כאילו רצתה לומר משהו - "מקס, מרתה התעוררו, מה יש לכם?" - אלה יצאו מהחדר וירדו אל חדר הכניסה.

    לאחר דקה הביט אוניל ביאן ושאל - "רצית לומר לי משהו?" - יאן הביטה אל הדלת והשיבה את פניה אליו - "משהו קורה עם מרתה, היה לי סיוט וכאשר התעוררתי היא ישבה על מיטתה וכול אדם נורמאלי שהיה נוכח בחדר היה רואה שהתעוררתי בבהלה ואילו היא הייתה מאוד שקטה ומוזרה, נאלצתי לקרוא פעמיים בשמה כדי שתגיב, אני חוששת שמשהו איתה אינו כשורה" - אוניל הביט ביאן הוא ידע שהיא חזקה אך גם שבירה מכול האירועים שחוו לאחרונה, לבסוף נד בראשו - "כן, יש משהו מוזר בה, מקודם הרמתי את קולי כדי להעירה, אני לא יודע, יתכן שהכול בגלל שבעלה מת ורצף המקרים, ויתכן שמשהו קרה לה. אזהיר את מקס שלא יהיה לידה ואת תשתדלי להיות קרובה אלי" - יאן הנהנה בראשה ואוניל קרב אותה מחבקה אליו- "אל תדאגי יקירה הכול יסתדר, בקרוב הכול יסתיים" – אמר.אל ליבו התגנב חשש רב לעומד לקרות.

    צפצוף חד בקע מהמכשיר שהיה מונח על השידה ליד המיטה עליה ישן, הוא חש והרים אותו. 3 הודעות SMS היו בו .הוא הביט בראשונה ועיניו נפקחו בתימהון - "לא יתכן" – מלמל. יאן ניגשה אליו - "מה קרה?" – שאלה. הוא הסב את מבטו אליה - "לא יתכן" - אמר שוב - "מה קרה?" - שאלה בשנית יאן כשהפחד משתלט על קולה. אוניל התעשת - "אחי רון!" - אמר וחזר לעצמו. הוא הביט שוב בהודעות והחל להקריא: "אוניל אני חי, אל תתקשר אלי, אני במקום מחבוא ולא אוכל לדבר, אל תתקשר אלי! בבקשה! נדבר דרך הודעות, חשוב ביותר, כבה את האפשרות לקבלת הודעות עם התראה"-

    הוא דפדף להודעה הבאה - "חשוב מאוד כדי לנטרל את האנשים האלה, אתה חייב לירות בצווארם, יש שם מיתקן שהם שותלים וזהו כוחם. אוניל, אתה חייב להיות חזק ויהיה זה האדם שיהיה אתה חייב לירות בו, האנשים האלה מאוד מסוכנים ולאחר הטיפול אותו הם מקבלים, הם אינם האנשים אותם הכרנו. יריתי בג'יין, הילדים היו עימה והיא ניסתה לפגוע בהם"-
    "ג'יין המסכנה" - מלמל כשפניו נפולות מעט. יאן הביטה בו בעיניים דומעות למשמע דבריו "ג'יין היא גיסתי" – אמר מייד ותיקן "הייתה!" ולא הוסיף. אווירה כבדה השתררה בחדר והוא  פתח את ההודעה האחרונה וקרא - "אוניל זאת הודעה שלישית, לא אוכל לומר לך היכן אני עד שלא תענה לי. אני עם הילדים וכמה מכרים במקום מבטחים!" - ההודעה הסתיימה ואוניל חש הקלה.

    הוא כתב הודעה קצרה - "אני בבית סבא עם מקס, יאן וגברת מקארתי, המצב לא טוב כי עוד כעשר דקות יהיו לנו אורחים" - הוא סיים ושלח. הוא הכניס את המכשיר לכיסו והלך לכיוון הדלת - "אל תדברי עם אף אחד על רון" - אמר והיא נדה בראשה ממהרת ללכת לצידו. בחדר הכניסה מקס יחד עם מרתה הכינו כבר כמה כלי נשק על השולחן שניהם היו עסוקים.אוניל הביט במרתה שנעה בתנועות מכאניות משהו ותהה מה עובר בראשה והאם צריך לחשוש מפניה.


    היא כמו קראה את מחשבותיו ומבלי להביט בו אמרה - "אם אתה מתכוון להמשיך לעמוד שם ולא לעשות כלום אז אולי תעלה לחדרך ותלך לישון עד שהשקט ישיג אותך" - דבריה העבירו רטט קר בגופו הוא הסתכל על מקס שהרים את עיניו אליו ושב להתעסק ברובה שבידו. יאן שעמדה בסמוך אליו לחשה בשקט - "אני מפחדת" - אוניל גייס את חיוכו המעודד ביותר, התכופף מעט לעברה והשיב לה בלחישה - "את מוגנת איתי!"

    חריקת צמיגים נשמעה מחזית הבית ואוניל מהר לחלון. אישה ירדה מהרכב ושני גברים הצטרפו אליה. הוא הביט אל הדרך היורדת ושום רכב נוסף לא הגיע - "יש לנו שלושה אנשים, יתכן שהם לא כול כך רבים" – אמר ידו אוחזת ברובה אותו טען לפני כן. הוא פתח את הדלת וכיוון אל אחד הגברים. ירייה חזקה נשמעה מכה הדים בעמק הטובל בחשכת הליל. האיש שנראה כמהלך לאיטו היה כמה צעדים מאוניל כאשר פגעה הירייה בצווארו, הוא נעצר כמי שנתקל בקיר לא נראה.הוא התמוטט ארצה ללא מילה. השניים שאיתו המשיכו את צעדם האיטי, למראית העין והיו כפסע מאוניל שחש לאחור,סגר במהירות את הדלת הכבדה ונעל את הבריחים - "אחד הלך" - אמר והוסיף –"יש לנו עוד שניים"- יאן נראתה מפוחדת ומעודדת כאחד, הוא קרץ אליה בעידוד אך חשש מעימות ישיר עם הנותרים.

    שקט השתרר - "אני עולה להביט מלמעלה" – אמר.הוא התקרב ליאן והוסיף בלחישה "השגיחי על מרתה" - מה שלא יקרה אל תתקרבי אליה, זכרי צווארם הוא נקודת התורפה, שלהם, אם תחושי בסכנה תעלי לחדרי מייד" - הוא הביט סביבו ניגש אל המטבח לקח מערוך כבד ומסר בידה - "אם את לא יודעת לירות אז תכי וחזק!" - היא חייכה מעט וניכר כי העץ הכבד שבידה נסך בה הרגשה טובה. אוניל עלה לקומה העליונה והביט אל החצר אף אחד לא נראה שם.
    יאן הסתכלה על מרתה שנראתה שקטה כאילו אין חייהם בסכנה. מבטה נדד אל מקס שהתעסק עם הרובים.

    רחש קל היה מאחוריה והיא מבלי להסתובב אמרה -"אוניל שקט שם בחו..." - קריאת הבהלה נחנקה כאשר מרתה נעמדה עם הרובה מכוון אליה, הלם מוחלט!- "אני לא אמות כך" - חלפה המחשבה במוחה. ידה האוחזת במערוך החלה להתרומם כאשר נשמעה ירייה חזקה מהרובה של מרתה, יאן עומדת רועדת כעלה נידף לא חשה בכאב, ידה המורמת עם המערוך הכתה ברובה שהוסט הצידה, חבטת גוף על הרצפה מאחוריה ויאן מבלי להביט לאחור. במחשבתה רק דבר אחד, "אוניל מת". למרות הרובה שעדיין היה בידה של מרתה היא התנפלה עליה כאשר חבטה עזה בעורפה העיפה אותה הצידה.מבעד לערפל שכפה להשתלט עליה ראתה את דמות האישה בשחור שנעמדה מאחורי מקס, היא ניסתה להזהיר אותו אך הכרתה התערפלה והיא שקעה על הרצפה הקרה בעילפון.

    אוניל שמע את הירייה וחש לדלת מושיט את ידו לידית ו.. הדלת הייתה נעולה, מישהו נעל עליו את הדלת. מתוסכל ניסה בכול כוחו לפתוח את הדלת אך ידע כי הדלתות החזקות האלה לא ניתנות בקלות לשבירה, כלוא בחדר וחששו גובר,דמותה של יאן עמדה מנגד לעיניו.

    האישה לבושת השחורים והמשקפיים הבוהקים בכחול עז עמדה לרגע מול מקס וניגשה לעברה של מרתה, מרתה הביטה בה בשוויון נפש בפנים שקטות.

    ירייה נוספת נשמעה ואוניל צעק את שמה של יאן, מרתה ומקס אך אף אחד לא ענה. הוא כיוון את קנה הרובה שבידו וירה פעמיים אל עבר חור המנעול, נתזים של עץ ומתכת עפו לכול עבר. משניסה לפתוח את הדלת היא הייתה סגורה. הוא הניח מידיו את הרובה ונישען חסר אונים על הקיר, שוקע לאיטו לישיבה שפופה ידיו בראשו.

    יאן התעוררה ושמעה נשימות כבדות. לצידה הייתה מוטלת האישה בשחור, כדור שפילח את צווארה גרם למותה. היא ניערה את ראשה,התיישבה והסיטה את מבטה, רואה את מרתה רוכנת על מקס, נאבקת איתו. היא קמה, לקחה את המערוך הכבד והניפה אותו.מרתה שנאבקה במקס השוכב על הרצפה סובבה את ראשה והמערוך שהונף לעברה פגע בכתפה ובראשה. היא נפלה ארצה - "מקס אתה בסדר?" - שאלה יאן רועדת מהמאמץ- "מקס?" - צעקה אליו. היא הבחינה שהוא זז ונרגעה - "ידעתי שאת נגועה גברת מקארתי, מרתה או מה שנשאר ממך" - מרתה גנחה וניסתה להתרומם לישיבה אך יאן חדורת הביטחון דחפה אותה ברגלה –


    "שכבי חזרה לרצפה מכשפה שכמוך, את הולכת לשלם על הפגיעה באנשים, מה אתם?" - מרתה הביטה ביאן ואז הופיע המבט החרד שעל פניה. היא הרימה לאט את ידה הרועדת והצביעה אל מעבר לכתפיה של יאן, זאת כמו קפאה על מקומה, מבטה  הוסט כמו בסרט בהילוך איטי עד שנתקלו במבטו הקפוא של מקס. עיניו הכחולות הבוהקות לא השאירו לה צל של ספק מי עומד מולה. ידו של מקס שנשלחה בזריזות אחזה לרגע בחולצתה היא התכופפה כדי לקחת את המערוך ונרתעה לאחור. כמעט מועדת על מרתה - "אוניל?" - צרחה בקול - "אלוהים זה הסוף שלנו" –


    החולצה נקרעה ויאן נפלה לאחור כשמקס כורע אליה וידיו נשלחות קדימה - "אוניללללל"- זעקה היא בחרדה גדולה.הידיים היו מרחק קצר מצווארה כשנשמעה ירייה, חור שהופיע בצווארו של מקס ודם שפרץ ממנו כיבה את עיניו הבוהקות של מי שהיה מקס. יאן התגלגלה בזריזות הצידה מניחה לגוף הגדול להיחבט ברצפה.

    אוניל שמע את הגרירות מאחורי הדלת והוא נעמד על רגליו שולף את אקדחו, דורך אותו ומכוון אל עבר הדלת - "אוניל?" - נשמע קולה של יאן מעבר לדלת -"אני כאן" – השיב, לא מוריד את האקדח מידיו. לאחר כמה רגעים מרתה ויאן דחפו את הדלת הגדולה שנפתחה לרווחה, מרתה עם הרובה בידה ויאן עם המערוך הכבד - "נזוז יש לנו דברים לסיים" - אמרה בחיוך מקסים שחשף את  שיניה. מרתה הרימה את כתפיה הסתובבה על מקומה ואוניל ניגש אל יאן וחיבקה - "כן גיבורה שלי  במערוך, נצא" - שלושתם התיישבו ברכב שיצא מהמקום ובהרגשה של שליטה במצב אל עבר עתיד מבטיח יותר.

    סוף

    כל הזכויות שמורות © ל- ciel


    P  A  F

    דרג את התוכן:

      תגובות (15)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/7/09 11:03:

      טוב....

      אחי היקר

      למוזיקה לא הקשבתי כי הסיפור יותר מענין כשקוראים אותו בשקט

       הסיפור? מותח,עם פוטנציאל למשהו יותר גדול

      הוא היה קצר מדי ואתה יודע שאני אוהבת יותר "בשר" בסיפור

      וחסרים לי עוד דברים בסיפור .אבל זה שיש לך את זה כבר אמרתי לך

      אוהבת אותך המון ובהצלחה

      מואה

        18/7/09 18:41:

      איזה "ר ק ע" מהטבע סידרת לנו...,

      והסוף של סיפורך - מ  פ  ת  י  ע,

      אבל איפה נעלמה הרומנטיקהקריצה

      מעט מזה הופך ספרים לרבי מכר

      ואתה כמעט שם - אז מה איתך ידידי?

       

        17/7/09 21:07:

      רק עכשיו שמתי לב שיש "מזיקת רקע מהטבע",

      אצטרך לקרא את זה שוב עם קולות הרקע.חיוך

        17/7/09 21:03:

      מותח , יפה, מעניין, מושך....

      נותן חשק לעוד.

      כתיבה יפה, זורמת, ומושכת.

      נהנתי.חיוך
      יש  לך את זה.  *

        17/7/09 16:03:

      לקרא ולהתמוגג...

      כתיבה משובחת של מתח,

      ורגשות משולבים...

      איכות קולחת...נפלא !

      עונג להתוודע לכתיבה משובחת.

      מודה לך על שחשפת בפני כתיבתך

      הסוחפת...

      יותר מאהבתי.

      שבת נעימה לך.

        16/7/09 17:13:
      and they lived happily ever after...
        16/7/09 16:46:


      פוףףףףףףףף,

       כך נשמעה נשיפת אויר ארוכהההההה

      בסוף הסיפור,,

        במתח עד הקצה,,,,,,,

       וואוו,, סיפור עשוי היטב משאיר אותנו בריגוש עד הסוף,,,,,

      *

        16/7/09 16:06:
      מעניין,יופי,,
        15/7/09 19:52:

      נפלא.

      פשוט נהניתי לקרוא, מותח ומפתיע...אהבתי.

      תודה יקירי.

        15/7/09 19:33:
      מעולה... פשוט מעולה.... סרט מתח ראוי לשמו....
        15/7/09 19:24:


      אז מה הם? חייזרים?

      מעניין, לא ציפיתי לסוף הזה, בהחלט מפתיע!

      שלומי, אתה כותב מצויין!

      צטט: מאמי זאת אני 2009-07-15 08:42:37


      אין עליך פשוט אין

       

       

       


      פשוט כך אין עליך...*
        15/7/09 11:37:

      הנה לך יקירי,

      זה הרבה יותר מושלם <המערכת הקודמת, כחול לבן..אמממ.>

      עכשיו גם לך יש חדר עבודה כמו של  גדולי הסופרים שכתבו מתח ומסתורין.

      חשבתי שאוניל יסחרר את ראשה של יאן באהבה רומנטית,מותר לנחש או שזה אכן סוף דבר?:)

      אתה יודע שניתן לראות בדמיון את סיפור המתח הזה שלך ולכן אין לי ספק שתסריטאי טוב ידע לזהות אותו ולקבל החלטה נבונה.

      בהצלחה.נשיקה

      <ותעשה עם זה משהו?>

      המינוטאור, ברברה ויין
        15/7/09 09:23:

      סוף דבר - והשליטה חזרה לחייהם

       

       CIEL

      ירית הפתיחה הדהדה באיחור מה אצלי

      ירית הסיום נשמעה בעוצמה ב_ LIVE

      קראתי

      התבשמתי

      ואמרתי

      WOW

       

       

      אתה סופר!

      ואני קוראת!

       

      ככה זה בחיים.

       

       

       

       

        15/7/09 08:42:


      אין עליך פשוט אין

       

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      ciel
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין