בפעם הראשונה פרצו אלינו בצהריים כשלא היינו בבית. כשחזרנו הכל היה הפוך באלימות גסה. הכל. הם נכנסו מהחלון בסלון. לקחו מה שלקחו. אמא פרצה בבכי כשגילתה שהתכשיטים של סבתא ז"ל, אמה, אינם עוד. לקחו לי את הגיטרה החשמלית והמגבר - שניהם זולים, אבל כל מה שהיה לי. החדר נראה כמו אחרי מהומה. היתה לזה תחושה של אונס.
בפעם השניה פרצו אלינו בערב כשלא היינו בבית. הלכנו לבת מצווה של ילדה מהמשפחה. כשחזרנו הכל היה הפוך באלימות גסה. אבל לא הכל - לדעתי הם ברחו באמצע ועוד שניה היינו מפתיעים אותם. הם טיפסו על המזגן לחלון בקומה השניה. לקחו מה שלקחו. אמא היתה היסטרית עד שגילינו שהם לא מצאו את מה שלא רצינו שימצאו. שוב לקחו לי את הגיטרה החשמלית - עוד אחת זולה, שקניתי בכסף שאין אחרי שגנבו את הראשונה. אמא קראה לי לחדר האמבטיה, שם ראיתי את המחשב שלי טבוע באמבט של מים זורמים שסתמו במגבת. גם הוא היה לא יוקרתי מי יודע מה, וגם כדי להחליף אותו הייתי צריך לגרד כסף. החדר נראה כמו אחרי פוגרום. המחשב נעקר בפראות מהכבלים שלו, והמסך נפל על הרצפה. שוב היתה לזה תחושה של אונס.
אבל לפחות לא היתה לזה תחושה של רצח.
כי לא היינו בבית, ולמזלנו לא הפתענו אותם.
אם בפעם השלישית זה יקרה, אני רק מקווה שנוריד אותם לפני שיורידו אותנו. אין לנו אקדח, אז אני מקווה שגם להם אין. אבל אין לדעת.
בסוד, בלב, אני מפחד שהם יום אחד יגיעו לבית כשרק הילדים שם. או שירצחו את הכלב כדי שישתוק.
ולא מעניין את התחת שלי אם הם ערבים או לא.
--- (C) כל הזכויות שמורות RAJARAJ 2009 |