כנראה שלא אולי, אלא לגמרי ודאי

זה לא חשוב כמה אנחנו נבונים

או מחליטים החלטות

טן צנסים לנהל את הרומנים שלנו בדרך רציונאלית

בסוף דשהכל נגמר ואנחנו על הפנים

אנחנו מבינים שלהחלטות אין משמעות

כל כך הזדהתי

כשמדברים על קשר בלי ציפיות ובלי מחויבויות..

אז  גם אם מנסים להתקשר יום יומיים ואין תגובה .. זה חלק מהעניין

כשיש כבר שאלות ואולי אכזבות.. זה כבר  סותר  את תחילת הדברים..

רצית.. התקשרת..  ענה.. יופי.. לא  ענה.. גם יופי..

התקשרות פעם שניה.. כדי לבדוק  .. זזה אולי מה שמרתיע..

צריך להיות לא בטוח  אבל בטח נכלל בהגדרה  הראשונה..

כל אחד בקצבו הוא..

דוקא  מתאים לי כזה  :)

אני לא כל כך מבינה את השאלה שלך, אבל

התחושה שלי היא שהכל פועל הפוך,

כולם רוצים אך מצהירים הפוך, כולם כמהים אך שומרים על ליבם

בהקפאה עמוקה , כולם נמנעים מאכזבות ולבסוף מתאכזבים כפליים 

אתיחס לפוסט שלך מהסוף. נשאלת השאלה: מה מרתיע לא מעט אנשים

להתאמץ לשמור מרחק ממעורבות רגשית? מהתחייבות ?

 האם ה"חשש" שמעבר לפינה ממתין ה"אחד" לשעת כושר לקפוץ ובחיוך

רחב לומר: "הנה אני, תודה שחכית לי" ( למותר לציין, כל שכתבתי נעדר

כל ציניות !!)

זה יפה

זה חכם

וזה צודק.

תודה.